סיבה למסיבה אלי גורנשטיין פלייבק
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית באמצעות יוטיוב
אלי גורנשטיין (נולד ב-31 באוגוסט 1952) הוא שחקן, זמר, במאי ומדבב ישראלי.
גורנשטיין נולד בתל אביב כאליהו גורנשטיין וגדל ברמת גן. אימו, רות ולטש-גורנשטיין הייתה בתו של הפילוסוף היהודי-צ’כוסלובקי פליקס ולטש, חברו הקרוב של פרנץ קפקא. לגורנשטיין תואר שני בחינוך מאוניברסיטת תל אביב. כמו כן למד תיאטרון ומוזיקה בניו יורק. במסגרת שירותו הצבאי שרת בצוות הווי חטיבת הצנחנים ובלהקת פיקוד מרכז. בתו היא השחקנית רוני גורנשטיין.
“בית ספר לנשים”. מימין לשמאל: אלברט אילוז, אלי גורנשטיין, רמי ברוך ועזרא דגן. סיבה למסיבה אלי גורנשטיין פלייבק
אחרי שירותו הצבאי הופיע כבדחן וביצע מערכונים עם צחי נוי. גורנשטיין מתנשא לגובה 195 סנטימטר ונוי סבל באותה העת מעודף משקל. על כן הצמד קרא לעצמו “חומה ומגדל”. השניים חזרו להופיע יחדיו, מדי פעם, בעשרות השנים הבאות.
כשחקן תיאטרון, שיחק בהצגות רבות במרבית התיאטראות בארץ (הבימה, תיאטרון חיפה, הקאמרי, החאן ותיאטרון באר שבע). בין ההצגות בהשתתפותו היו “אחרון הפועלים” ו”גטו” של יהושע סובול, “מתנקשים”, “טרטיף”, “כנרת כנרת”, “בוצ’ה”, “שש נפשות מחפשות מחבר”, ההצגות השייקספיריות “חלום ליל קיץ” ו”כטוב בעיניכם”, “נשוי במנוסה” של ריי קוני, “מפיסטו” של הלל מיטלפונקט (על פי קלאוס מאן), “שלוש אחיות” של אנטון צ’כוב, “ציד המכשפות של ארתור מילר ועוד. גורנשטיין ידוע באהבתו למשחק במחזות זמר, והשתתף בין היתר ב”כנר על הגג”, “צלילי המוסיקה” (דוד מקס), “אמריקה”, “היפה והחיה”, “המפיקים” (פרנץ ליבקינד), “עוץ לי גוץ לי” (הטוחן) ו”איתמר פוגש ארנב” (הארנב). גורנשטיין עסק מעט גם בבימוי וביים את ההצגה לילדים עמי ותמי.
זכה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה לשנת 2012, על משחקו בהצגה “ריצ’רד השלישי” בתיאטרון הקאמרי. גורנשטיין אף שיחק בסרט “הלהקה”, וידועה הסצנה בה הוא שופך על עצמו לבן ובכך מונע את פירוק הלהקה הצבאית. סצנה זו היא אחת המפורסמות בקולנוע הישראלי.
גורנשטיין השתתף כשחקן אורח במספר רב של תוכניות טלוויזיה לילדים: “טלפלא”, “קשת וענן”, “רחוב סומסום”, “פרפר נחמד” (גילם את “דוד פסח”),” המועדון של יובל המבולבל”, “זהו זה”, “ארץ מולדת”, “ציפיטפוט”, “שכנים”, בלי גרביים ועוד. באחת מהופעות האורח שלו בתוכנית “זהו זה” הוא השתתף עם שאר השחקנים ועם שלמה גרוניך גם בשירת שיר השבוע וקולו מונצח עם השיר בתקליטם של גרוניך ושחקני “זהו זה” – “אמא שלי תמיד רצתה שיראו אותי בטלוויזיה”. בסרט “המוסד הסגור” גילם את המדען קוצ’יק. כן השתתף בתפקיד אורח בסדרה הקומית “קרובים קרובים”, ב-2013 השתתף בתפקיד אורח בסדרה “פצועים בראש”,בסדרה “החיים זה לא הכל” ובסדרת הקומדיה “החברים של נאור”. ב-2015 השתתף בסדרה “תמר הבלשית” בתפקיד הקריין שמכריז את שם הפרק וגם בתפקיד קפטן שמפטל, סבה של תמר מצד אביה. באותה שנה השתתף בסרטו של יבגני רומן “האיש שבקיר”. ב-2018 הופיע בתפקיד הראשי בסרטו של יצחק צפל ישורון “אלסקה”.
גורנשטיין הוא אחד מהמדבבים הוותיקים בישראל והוא מוכר בעיקר בזכות דיבוב סרטי הרנסאנס של דיסני. גורנשטיין מזוהה במיוחד כמי שדיבב את רוב הנבלים בסרטי תקופת “הרנסאנס” של דיסני. הוא תרם את קולו לג’אפר (“אלאדין”), סקאר (“מלך האריות”), פרולו (“הגיבן מנוטרדם”), קלייטון (“טרזן”), ובשנת 2009 דיבב גם את ד”ר פאסילייר בסרט “הנסיכה והצפרדע”, שהפיקו אולפני וולט דיסני במטרה לשחזר את סגנון סרטי “הרנסאנס” משנות התשעים. בנוסף, תרם גורנשטיין את קולו גם לסרטים נוספים כמו “שלגיה ושבעת הגמדים” (דוק), “ספר הג’ונגל 2” (שירחן), “עליסה בארץ הפלאות” (דודו וארנב האביב), “היפהפייה והיחפן” (טוני), “בת הים הקטנה” (סבסטיאן), “היפה והחיה” (לומייר), “פו הדוב” (איור/איה + אבא פרפיל), הארי פוטר וחדר הסודות (גילדרוי לוקהרט), “כיפה אדומה: הסיפור האמיתי” (הזאב), “ביוניקל” (מקוטה) ועוד רבים אחרים. כמו כן תרם את קולו בדיבוב מספר סדרות טלוויזיה, ובהן “פיטר פן” (סדרת האנימה ששודרה בישראל בטלוויזיה החינוכית) בה דיבב את שודד הים סמי, וכן “רחוב סומסום”. ב-1977 “השאיל” את קולו למוני מושונוב בקטעי הקברט בסרט קשר הדבש.
בשנת 1976 השתתף גורנשטיין בפסטיבל שירי הילדים עם השיר “סיבה למסיבה”, שהגיע למקום השני בתחרות. כעבור שנה ביצע על בימת הפסטיבל את השיר “לארצי יש יום הולדת”, שכתב והלחין שייקה פייקוב לכבוד שנת ה-30 למדינת ישראל. שיר זה הגיע למקום השלישי בתחרות, ועל אף שנחשב כשיר ילדים, זכה להצלחה גם בקרב הקהל הבוגר יותר, ודורג במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג’ לאותה שנה. בשנת 1977 השתתף גורנשטיין בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר “הלילה עבר” שזכה במקום התשיעי. סיבה למסיבה אלי גורנשטיין פלייבק
גורנשטיין הוא גם זמר אופרה באופרה הישראלית החדשה ומנחה, משתתף ומביים מופעי קונצרטים ואופרות בתזמורת הסימפונית חיפה, התזמורת הקאמרית הישראלית ובתזמורת הפילהרמונית הישראלית. ידוע בכישרונו המוזיקלי כזמר השר בקול בס וכצ’לן.[4] הוא אירגן ערב שירי הזמר של פרנק סינטרה שזכה להצלחה ושתי תוכניות יחיד נוספות. כזמר הוא הקליט גם שירי פתיחה לתוכניות טלוויזיה כמו רכבת ההפתעות, ופרסומות כמו לדוגלי מזון כלבים.
בשנת 2011 הוציא גורשטיין את אלבום הבכורה שלו, “ונחיה”, המורכב כולו משירי משוררים שהלחינו מוזיקאים כיוני רכטר, שלמה יידוב ואלון אולארצ’יק. על המשוררים שגורנשטיין שר משיריהם באלבום נמנים אברהם חלפי, אבות ישורון, נתן אלתרמן ויהודה עמיחי. שניים מהשירים שר גורנשטיין בדואט עם זמרים אורחים: “ירח” עם שלמה יידוב ו”אורחת זרים” עם נורית גלרון. את האלבום הפיק גיא וינגרטן, שגם הלחין חלק משיריו. גורנשטיין עצמו הלחין שיר אחד עבור האלבום, “ונחיה”, למילים של אברהם חלפי. סיבה למסיבה אלי גורנשטיין פלייבק
בפברואר 2016 הושק אלבום דיגיטלי ברשת ג בשם “לשיר איתה” – אוסף מחווה לשושנה דמארי במלאת עשור למותה, בו השתתף גורנשטיין בביצוע השיר “האמיני יום יבוא”. סיבה למסיבה אלי גורנשטיין פלייבק
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. סיבה למסיבה אלי גורנשטיין פלייבק
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב. סיבה למסיבה אלי גורנשטיין פלייבק
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. סיבה למסיבה אלי גורנשטיין פלייבק
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. סיבה למסיבה אלי גורנשטיין פלייבק
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. סיבה למסיבה אלי גורנשטיין פלייבק
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי למה ליבך כמו קרח פלייבק קריוקי
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.