נר לרגלי זהבה בן פלייבק קריוקי

נר לרגלי זהבה בן פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

זהבה בן (נולדה ב-8 בנובמבר 1968) היא זמרת ישראלית.
בן נולדה וגדלה כזהבה בנישתי בשכונה ד’, בבאר שבע. אביה היה בעברו מוזיקאי במרוקו, והשפיע עליה רבות. אחותה התאומה היא הזמרת אתי לוי. בצעירותה החלה בן להופיע באירועים משפחתיים ובפאבים (לעתים הופיעה בתשלום). כשהופיעה בפאב בשדרות בשנת 1988, הציע לה המפיק המוזיקלי אלי בנאי חוזה אמרגנות, ובן נענתה לבקשה. הדבר הוביל להוצאת אלבומה הראשון, “טיפת מזל” ב-1989. האלבום, ובעיקר שיר הנושא שלו, זכו להצלחה גדולה, ובן הפכה לאחת מזמרות הזמר המזרחי הראשונות בישראל, תוך השפעה גדולה מלחנים טורקיים ומרוקניים עממיים.
בשנת 1990 הוציאה בן את אלבומה השני “איזה מין עולם”. האלבום זכה להצלחה מסחררת, והושפע בעיקר מהזרם המזרחי. באלבום שרה בן יחד עם אחותה את הדואט “את לא היא”. נר לרגלי זהבה בן פלייבק קריוקי
בשנת 1991, הוציאה בן אלבום סינגל נוסף בשם “אינתה עומרי”, בו ביצעה את שירה המקורי של הזמרת המצרית אום כולתום. האלבום “אינתה עומרי”, שיצא באותה שנה, זכה להצלחה גדולה. עוד באותה שנה הוציאה את האלבום “דרך הגורל”. בנוסף באותה שנה היא שרה יחד עם להקת אתניקס את השיר “קטורנה מסאלה” מהאלבום “מסאלה”.
ב-1992 שיחקה בן בסרטו של זאב רווח, שגם הוא נקרא “טיפת מזל”, בתפקיד ויוי, בתו של הזמר היהודי ז’וז’ו (זאב רווח). למרות הצלחת הסרט, הדבר סימן את דעיכת כוכבה של בן. באותה שנה, היא הגיעה יחד בליווי אחותה אתי לוי למקום האחרון בתחרות הקדם אירוויזיון, עם השיר “דף חדש”. השיר נכלל באלבומה מאותה שנה “גשם בוכה”, שלא זכה להצלחה; בהמשך הפך “דף חדש” לאחד מלהיטיה הגדולים של בן. עוד באותה שנה הוציאה את האלבומים “מביטה קדימה”, ששיר הנושא שלו שכתבה אילנית מזרחי נכתב כמחמאה לבן, ו”תעצרו את העולם”, אבל גם הם לא זכו להצלחה. אפילו מופע היחיד שהעלתה באותה שנה נכשל.
ב-1996 הוציאה בן אלבום ילדים, “זהבה בן שרה שירי ילדים” (שיצא גם בשם “הבובה זהבה”), שלמרות שכלל שירים בולטים וביניהם “הפיג’מה”, אותו הלחין חנן יובל למילים של יואב גינאי, “אני הבובה” שהלחין אלון אולארצ’יק למילים של חנה גולדברג ו”הבובה זהבה”, אותו ביצעה בדואט עם יהודה אליאס, גם הוא לא זכה להצלחה (למרות שכישלון מסחרי או אמנותי של אלבומי ילדים אינו אירוע מדובר בתקשורת, והמקרה של בן היה נדיר). עוד באותה שנה ביצעה את שיר הבחירות של מפלגת מרצ.
עם המראת השם החדש בזמר המזרחי, הזמרת שרית חדד בשנת 1996, החלו גורמים בעולם המוזיקה לנהל מגעים עם בן, וכך יצא אלבומה “זהבה בן שרה בערבית”, שהחזיר את ימי הזוהר של בן. נר לרגלי זהבה בן פלייבק קריוקי
ב-1997 שודר על בן סרט דוקומנטרי בשם “כוכב אחד לבד”. בעקבות הצלחת הסרט יצא אלבום בעל אותו שם, שהשיר המפורסם ממנו נקרא “הוא פגע בי אמא”. באותה שנה יצא אלבומה “חסידה צחורה”, שגם זכה להצלחה רבה. עוד באותה שנה קיבלה פרס מיוחד מטעם רשת טלוויזיה צרפתית על פעילותה לקידום השלום במזרח התיכון, בנוסף לעבודותיה השונות יחד עם מלחינים מצרים והופעות שונות באזור, כולל בשטחי הרשות הפלסטינית. נר לרגלי זהבה בן פלייבק קריוקי
ב-1998 הוציאה בן אלבום משולש, “זהבה בן שרה זהר ארגוב”, בו שרה שירים מקוריים של זוהר ארגוב. באותה שנה הוציאה את האלבום “זמר שלוש התשובות”, בו ביצעה גרסאות כיסוי לשיריה של הזמרת רבקה זהר (ביניהם השיר “זמר שלוש התשובות”), ושרה את השיר “אהבה אסורה”, שיר הנושא של הסרט בעל אותו השם, שזכה להצלחה גדולה וצורף בהמשך לאלבום. כל אלה החזירו את בן לפסגה, דבר שבניגוד לרצונה “איפשר” לה להיפרד ממנהלה. היא חתמה חוזה עם המפיק המוזיקלי חיים סלוצקי, אך מאוחר יותר היא חזרה למנהלה הקודם. עוד באותה שנה הוציאה את האלבום “הביתה לחזור”, שממנו התפרסם שיר הנושא אותו ביצעה במקור שרה בדישי.
בשנת 2000 הוציאה בן את האלבום “מלך אמיתי”, שזכה להצלחה עצומה. גם אלבום הדואטים שהוציאה בשנת 2001 זכה להצלחה, וכמוהו “בתוך הלב”, שיצא שנה אחרי ועליו עבדה בן יחד עם שמעון בוסקילה, אהוד מנור ויעקב למאי.
בשנת 2003 הוציאה בן את האלבום “בית אבי”, בו ביצעה שירים עבריים ידועים. באותה שנה יצא האלבום גם בגרסה עם עיבודים אלקטרוניים, ועם השם “גרסאות לרוז”, ומאוחר יותר הוא גם יצא בחו”ל.
בשנת 2004 הוציאה בן אלבום, שנקרא בפשטות “זהבה בן”, ובו שירים שנכתבו, בין השאר, בידי עוזי חיטמן ובידי זמרים ערבים מוכרים. עוד באותה שנה שיתפה פעולה עם Astral Projection בטראק שהוציאו בשם “Mahamudra”.
ב-2005 הקליטה את השיר הראשון שהייתה שותפה להלחנתו עם מחבר המלים אמיר בן דוד, “כל הגבולות פתוחים”, שיר הנושא לסרט “הכלה הסורית” שביים ערן ריקליס. נר לרגלי זהבה בן פלייבק קריוקי
בנובמבר 2006, הוציאה לראשונה, מזה תקופה רבה בה היה שקט תקשורתי ממנה, שיר בשם “ללכת עם האור”, אותו כתבו יוסי גיספן ומיכאל וקנין. יחד עם איש האופנה גדי אלימלך שינתה בן את המראה והתדמית שלה. בערב השקת הסינגל, שצולם לו קליפ שמתאר את בן כמתאבקת, היא חזרה מחדש לשוק המוזיקה הישראלית, ואף השתמשה בשם זהVה בן כשם במה. ב-2007 יצא האלבום החדש, גם הוא נקרא “ללכת עם האור”, שזכה להצלחה. אחרי הסינגל הראשון יצאו גם השירים: “שאני איתך”, “מכולת”, “משקר”, “אוהבת” כסינגלים.
ב-2008 הוציאה בן שני סינגלים, “שישי לפני הערב”, “המלך”, “משתולל בי געגוע” ו”מאושרת”.
בתחילת 2009 הוציאה שיר לכבוד חיילי צה”ל שנלחמו במבצע עופרת יצוקה, “פרחים בצבע זית”. לקראת סוף אותה שנה הוציאה בן עם דודו אהרון את הסינגל “פעם בחיים”; לאחר מכן הוציאו השניים סינגל חדש בשם “הלב יודע”.
בשנת 2011 הוציאה בן את אלבומה “לילות בבית”, שכלל את הדואטים עם אהרון ועוד שירים חדשים. באותה שנה השתתפה בתוכנית ריאליטי של yes, “חי ב-LA LA לנד”, בתוכנית התמודדו שישה זמרים ים תיכוניים על חוזה הקלטות על ידי חברת “גפן רקורדס”. התוכנית צולמה ברובה המכריע בלוס אנג’לס בארצות הברית.
בשנת 2013 יצאה לסיבוב הופעות משותף עם מרגלית צנעני, השתיים הוציאו סינגל חדש, “אהבה גדולה”.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין. נר לרגלי זהבה בן פלייבק קריוקי
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה. נר לרגלי זהבה בן פלייבק קריוקי
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. נר לרגלי זהבה בן פלייבק קריוקי
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים. נר לרגלי זהבה בן פלייבק קריוקי
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית.
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.