יש פרחים פלייבק קריוקי פסנתר
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
נתן יונתן (23 בספטמבר 1923 – 12 במרץ 2004) היה משורר ישראלי. פרסם בחייו 9 קובצי שירה (לא כולל לקטים), 4 ספרי שירים, סיפורים לילדים ונוער וספר סיפורת אחד. עסק גם בתרגום שירה מיידיש לעברית. שיריו תורגמו לשפות רבות, ורבים מהם הולחנו והוקלטו על ידי מבצעים רבים. עם שירי הזמר הידועים שלו נמנים “הרדופים ליד החוף”, “נאסף תשרי”, “חופים”, “האיש ההוא”, “החול יזכור”, “דוגית נוסעת”, “כמו בלדה”, “יש פרחים” ו”שיר אהבה ישן” (“אניטה וחואן”).
למד בבית הספר העממי פיק”א בפתח תקווה ולאחריו בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בפסח 1942 השתתף כמדריך במסע למצדה כאשר מספר חניכים שלו נספו באסון המטיילים בעין גדי ויונתן חיבר, שנה לאחר מכן, את טקסט הגלעד לזכרם. יש פרחים פלייבק קריוקי פסנתר
בשנת 1940, בהיותו בן 16, פרסם את שירו הראשון, “כשספינות הולכות הימה”. השיר עסק בסוגיה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה “אטלנטיק”. השיר פורסם ב”על החומה”, העיתון של “השומר הצעיר” בעריכת משה שמיר. בראיון עם חיים גורי בעיתון “על המשמר” בשנת 1980, סיפר על השיר:
“זאת הייתה תקופה שבה הייתה לשלונסקי השפעה דומיננטית עלי… אבל היה משהו בתוכי שגונן עלי, שלא עשני אפיגון לשלונסקי… בכלל אני חושב שהטון המינורי שלי נשאר מאז… והמשפט (חותם את שירו הראשון לעיל) ‘לבבות בוכים עם ערב, ארובות עשן כבות / כשספינות הולכות הימה, הן אינן שבות’ מלווה אותי כל הזמן”.
ספר שיריו הראשון, “שבילי עפר”, יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, בהם 9 קובצי שירה (לא כולל לקטים), 4 ספרי שירים וסיפורים לילדים ונוער, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, לייב קויטקו, איציק פפר, דוד הופשטיין ואחרים. לאחר מותו ראו אור אנתולוגיה מכל שיריו (2004) אותה הספיק לערוך בעצמו, מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית (2005) וקובץ שירים מעיזבונו של יונתן (2007).
נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוניברסיטת אוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971-1997) כעורך ראשי בהוצאת “ספרית פועלים”. בין התפקידים הציבוריים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981-1984), יו”ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983-1984) ונשיא האגודה (1995-1999). בשנותיו האחרונות היה “משורר אורח” במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי ישראל, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה בהרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם ושימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים. יש פרחים פלייבק קריוקי פסנתר
מוֹני אָמָרִיליוֹ (נולד ב-28 בינואר 1932 בסקופיה, ממלכת יוגוסלביה) הוא מלחין ומעבד מוזיקלי ישראלי, שרבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. חתן פרס אקו”ם על מפעל חיים (2004) ופרס משרד החינוך והתרבות על מפעל חיים (2005).
משיריו הנודעים: “בארץ אהבתי”, “ביום זה”, “ההר הירוק תמיד”, “יש פרחים”, “היום היום”, “האיש מן הבקעה”, “הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר”, “ערב קיץ ויונים”, “עץ האלון”, “פרח משוגע”, “בצל כפות תמר”, “ומתוק האור בעיניים”, “רקפת”, “השיר על ארץ סיני”, “ישראל שלי חוגגת”, “רכבת העמק”, “נגן לי ירדן”, “חמדה”, “לכל אחד ירושלים”, “קשת בענן”, “מתי מתי”, “הלכו לאיבוד” ועוד.
את רוב שיריו המוכרים הלחין אמריליו לזמרות, ומקצתם לזמרים והרכבים. שלוש הזמרות שאמריליו הרבה לשתף איתן פעולה הן דורית ראובני (“היום היום”, “האיש מן הבקעה”, “רכבת העמק”, “ציפור בגשם”), רוחמה רז (“ערב קיץ ויונים”, “בארץ אהבתי”, “רקפת”, “ההר הירוק תמיד”, “לכל אחד ירושלים”) וחוה אלברשטיין (“פרח משוגע”, “שלוש אהבותי”, “שי”, “יונתן”, “בגני נטעתיך”). יש פרחים פלייבק קריוקי פסנתר
מוני אמריליו נולד בשנת 1932 בסקופיה שביוגוסלביה (כיום בירת מקדוניה). בגיל שש החל ללמוד נגינה בכינור. עם הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה באביב 1941, במלחמת העולם השנייה, נמלטו בני משפחתו לאלבניה שתחת כיבוש איטליה, ושם שרדו כשהם מסתתרים ברחבי הארץ. לאחר המלחמה שבה המשפחה ליוגוסלביה, משם עברה לאיטליה, ובינואר 1948 היגרה לצ’ילה והתיישבה בבירה סנטיאגו, שם הצטרף אמריליו לתנועת “השומר הצעיר”. באותה תקופה כבר ידע לנגן באקורדיון, ויחד עם לימוד נגינה בכינור, החל ללמוד קומפוזיציה ולכתוב יצירות מוזיקה קלאסית. באותה תקופה הופיע עם ידידו לאון שידלובסקי (בעצמו מלחין ולימים פרופסור באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב) – הוא בכינור ושידלובסקי בפסנתר, ולעתים בלוויית מקהלות וריקוד – כדי לגייס תרומות למפעלים ציוניים. במאי 1952 עלה לישראל עם גרעין “השומר הצעיר” מצ’ילה, לקיבוץ מרחביה. כעבור שמונה חודשים הצטרף הגרעין לקיבוץ דביר שבצפון הנגב, שהוקם ב-1951. אמריליו שירת בנח”ל, ושם הכיר את אשתו לעתיד (חברת מרחביה, מילדי טהראן), נישא לה ושב למרחביה. הוא נשלח מטעם הקיבוץ ללמוד קומפוזיציה ומוזיקה בסמינר אורנים אצל אבל ארליך, ואחר-כך למד מוזיקה אצל עדן פרטוש באקדמיה למוזיקה בתל אביב. ב-1960 עזב עם אשתו את הקיבוץ.
לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה היה במשך 21 שנה מורה למוזיקה בקיבוץ עין כרמל. בנוסף הדריך להקות צבאיות ומקהלות ועבד כמעבד מוזיקלי.
בשנותיו הראשונות בארץ כתב אמריליו יצירות קלאסיות – רפסודיות לכינור, מונולוגים לחליל ולצ’לו, קונצ’רטו וסוויטה לתזמורת. חלק מיצירותיו בוצעו והוקלטו ב”קול ישראל”. ב-1961 החל להלחין שירים לזמר העברי. הראשון מביניהם היה “עלי גנים” ליהודה הלוי, שביצעו שמעון בר ונחמה הנדל בפסטיבל הזמר והפזמון השני. שירים אחרים שלו בוצעו בפסטיבלים על ידי גדולי המבצעים, בהם יהורם גאון, שושנה דמארי, רבקה זוהר, ששי קשת, דורית ראובני, שלמה ארצי ועוד. השיר “רקפת”, שהלחין למילותיה של תלמה אליגון רוז, זכה במקום הראשון בפסטיבל 1977, בביצועה של רוחמה רז. יש פרחים פלייבק קריוקי פסנתר
בשנת 1969 חיבר עבור אלבומה של חוה אלברשטיין משירי רחל את לחני השירים “שי”, “יונתן” ו”בגני נטעתיך”. בשנות השבעים עבד רבות עם הלהקות הצבאיות ויצר כמה מלהיטיהן הגדולים.
אמריליו כתב גם לחנים לשירי ילדים, בהם “מעבר לים”, “פרח עציץ” (שניהם למילותיו של חיים נחמן ביאליק), “איתך” (מילים: דליה רביקוביץ), “נוצת פלאים”, רוב השירים מהאלבום “הענק מארץ קנק” מ-1976, כמה משירי אלבומה של חוה אלברשטיין “טיקיליטון” מ-1977 וכל שירי האלבום “שירי ערש”, מ-1981 של יהורם גאון. אמריליו הלחין גם שירים לפסטיבל המשוררים לילדים ב-1972. בשנים 1975–1978 עבד כמנהל המוזיקלי של סדרת הטלוויזיה לילדים “טלפלא”, ובשנת 2001 הלחין ועיבד מוזיקלית את הסדרה “נימי נים” בערוץ הילדים “ערוץ הופ!”.
בשנת 1996 התרכז בפרויקט הלחנה של שירי המשוררים נתן זך, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ ולאה גולדברג שמשיריה כבר הלחין בעבר והמפורסם מביניהם הוא “בארץ אהבתי”. מאז שנות ה-90 משתף מוני אמריליו פעמים רבות פעולה עם סופרת הילדים מיריק שניר. משיתוף פעולה זה יצאה בין השאר קלטת השירים לפעוטות “גם אני רוצה חיבוק” בביצועה של יהודית רביץ. יש פרחים פלייבק קריוקי פסנתר
בשנת 2004 הופיע אמריליו במופע חדש משיריו בשם “מוני וחברים”, בביצועיה של דגנית דדו.
אמריליו היה נשוי לחנה ולהם ארבעה ילדים. כיום הוא נשוי לפזמונאית עדנה פלג.
ארכיונו שמור במרכז למוזיקה של הספרייה הלאומית.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב. יש פרחים פלייבק קריוקי פסנתר
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.