ידידי טינטן פלייבק קריוקי
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
מרים יָלָן-שְׁטֶקֶלִיס (21 בספטמבר 1900 – 9 במאי 1984) הייתה סופרת ומשוררת ירושלמית, מחברת ספרי ילדים ושירי ילדים, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים (1956).
מרים וילנסקי נולדה לד”ר יהודה ליב ניסן וילנסקי (את שמה “ילן” קראה מאוחר יותר על שמו: יהודה ליב ניסן) והדסה בת יצחק ליפשיץ בפוטוקי הסמוכה לעיר קרמנצ’וג שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה). אביה היה מנהיג ציוני, ממייסדי קרן היסוד וחבר בתנועת המחתרתית “בני משה”, והיא התחנכה על ערכי היהדות והציונות. בגיל שש-עשרה מתה עליה אמה. היו לה שני אחים: שמואל וילנסקי (מולה), לימים מהנדס בניין, ועמנואל ילן (מנולי), לימים אדריכל. לאחר סיום לימודיה בבית הספר התיכון, למדה ילן-שטקליס פסיכולוגיה ומדעי החברה באוניברסיטת חרקוב, ולאחר מכן המשיכה ללימודי יהדות בבית הספר הגבוה ללימודי היהדות בברלין, והשלימה תואר בספרנות בבית הספר לספרנות בפריז.
בשנת 1920, בגיל עשרים, עלתה לארץ ישראל, והתיישבה בירושלים, ברחביה. בתחילה עבדה במשרדי “הדסה”, אך לאחר זמן מה התקבלה לעבודה כספרנית במחלקה הסלאבית בבית הספרים הלאומי, שם עבדה עד לפרישתה לגמלאות.
בסוף שנת 1929 נישאה למשה שטקליס, שהיה מחשובי הפרהיסטוריונים של ארץ ישראל. לזוג לא נולדו ילדים, והם התגרשו ב-1939, לאחר שבעלה עזב אותה לטובת בינה גבירץ, שאיירה את ספרה הראשון “אצו רצו גמדים”. מאז היא חייתה לבדה.
את שיריה כתבה, על-פי דבריה, מתוך נפש מיוסרת. “שירים, כמו ילדים, נולדים בייסורים”, אמרה. ילן-שטקליס התייתמה מאמה בנעוריה וחיה בבדידות ובעצב. בהיעדר ילדים משלה, היא קיבלה את ההשראה לשיריה מילדי אחרים. למרות ואולי דווקא בשל כך, הפליאה לתאר חוויות ילדות ורגשות עמוקים של ילדים.
בתחילה כתבה למבוגרים, ולאחר עלייתה לארץ, בשנת 1922 פרסמה מספר שירים בשפה העברית שיועדו לקוראים מבוגרים. בגיל 34 התחילה לכתוב שירים וסיפורים לילדים, שהתפרסמו בתחילה בעיתון “דבר לילדים”, ולאחר מכן פורסמו בספרי שירים וסיפורים.
בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל על יצירתה, והייתה לכלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים. בשנת 1968 הוענק לה אות יקיר ירושלים.
ב-1966 נפגשה עם המלחין שמוליק קראוס, שהיה אז בן 31. לדברי חוקרת הספרות שרה בן-ראובן, ילן-שטקליס ראתה בקראוס את הבן שלא היה לה ובין השניים נרקמו יחסי קרבה. מספר פעמים ערבה לו ילן-שטקליס לשם שחרורו ממעצר והעידה לטובתו בבתי משפט והוא סעד אותה בימיה האחרונים.
מרים ילן-שטקליס נפטרה בחיפה בשנת 1984, בגיל 83.
בערים באר שבע ופתח תקווה נקראו רחובות על שמה. בשנת 1995 הנפיק דואר ישראל סדרת בולים בנושא ספרי ילדים, שאחד מהם כולל את “אצו רצו גמדים” ו”הסבון בכה מאוד”.
שטקליס הייתה סופרת ומשוררת פוריה, שהוציאה לאור ספרים רבים, וזכתה לפופולריות בקרב קוראים צעירים ומבוגרים. יצירותיה התפרסמו לראשונה בעיתון הילדים דבר לילדים, ולאחר מכן נאספו לקבצים ופורסמו כספרים.
בסוף שנות החמישים החלה הוצאת דביר בקיבוץ שיריה וסיפוריה של ילן שטקליס לשלושה כרכים. הראשון, “שיר הגדי”, המיועד לגיל הרך, יצא בשנת 1957, וכלל שירים מספריה “אצו רצו גמדים”, “ספר דני”, “שירי-לי מירי-לי”, ואת הסיפור “המסע אל האי אולי” ותרגום לסיפור “אבא מצחיקון” מאת קורניי צ’וקובסקי. בשנת 1963 יצאו לאור שני הכרכים הנוספים – הכרך השני, “יש לי סוד” המיועד לילדים בגיל הבינוני כלל שירים וסיפור מתוך “מעשה בילדה”, “ספר דני” ו”אצו רצו גמדים”, כמו גם תרגומים לסיפורים מאת טולסטוי, ושירים מאת שמואל מרשק וגלינה דמיקינה, והכרך השלישי, “בחלומי” המיועד לילדים גדולים, וכולל סיפורים ושירים מתוך “מעשה בילדה” ו”ספר דני” כמו גם תרגומים ליצירות מאני לייב, יוליאן טובים, אלכסנדר טברדובסקי ופיודור סוגולוב. שלושת הספרים כוללים סיפורים ושירים שפורסמו בעיתוני הילדים, אך לא קובצו לספר לפני שפורסמו במסגרת זו. בשנת 1986 הוציאה הוצאת דביר לאור את שלושת הספרים בכרך אחד, הנקרא “מרים ילן שטקליס – שירים וסיפורים”. מאיירים רבים איירו את יצירותיה, אך הן מזוהות בעיקר עם איוריה של צלה בינדר שתרמה את איוריה לרבים מהשירים, ובמיוחד לספר “שיר הגדי”. בשנת 1978 פרסמה את ספרה “חיים ומלים” שכלל שירים וסיפורים למבוגרים, מאמרים וקטעים אוטוביוגרפיים.
רבים משיריה של ילן-שטקליס הולחנו והפכו לנכס צאן ברזל בשירת הילדים הישראלית. חלק משיריה הולחנו בסמוך לכתיבתם, ואף הופיעו בליווי תווים כשנתפרסמו לראשונה. במהלך השנים זכו השירים לעיבודים רבים, בהם של זמרי רוק שעיקר יצירתם מופנית למבוגרים, וביצעו את שיריה אותם הכירו כילדים, ובהם: “מיכאל” (“חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא בא? מיכאל”), “דני גיבור” (הידוע בזכות השורות “פרח נתתי לנורית” ו”זולגות הדמעות מעצמן”, ומוכר בלחנו של מקס למפל), “הסבון בכה מאוד”, “שמש שמש במרום”, “ג’ינג’י” (“לילדי ראש זהב”), “ידידי טינטן”, “בובה זהבה”, “לשפן יש בית”, “אצו רצו גמדים”, “רוח רוח” ועוד.
הלחנים לשירי ילן-שטקליס מזוהים בראש ובראשונה עם להקת “החלונות הגבוהים”, וחבריה כסולנים – ג’וזי כץ, שמוליק קראוס ואריק איינשטיין. באלבומם הראשון “החלונות הגבוהים” (1967), שרה הלהקה שני שירים מהספר שיר הגדי, אותם הלחין שמוליק קראוס – “אלישבע מה נחמדת” ו”בובה זהבה”. ב-1975 העלו קראוס וכץ מופע בשם “לבד ביחד ולבד לבד”, שכלל לחנים מקוריים של קראוס לשירים רבים של ילן שטקליס (ביניהם “נתפייסה”).המופע הועלה על גבי אלבום. אריק איינשטיין ביצע כסולן מספר שירים של ילן-שטקליס, כגון “רוח רוח” (בלחנו של שלום חנוך) ו”אצו רצו גמדים”. כן ביצעו את שיריה זמרים כחוה אלברשטיין, נעמי שמר וזהבה בן. במיוחד ידוע הביצוע של צביקה פיק בפסטיבל שירי הילדים לשיר “הסבון בכה מאוד”, אותו גם הלחין. שירים אלו התפרסמו מאוד ומוכרים לא רק כשירי ילדים.
בשנת 2007 יצאו 2 מארזי DVD לילדים: “אצו רצו גמדים” ו- “שורום זורום” שכללו הפקה מוזיקלית חדשה של מיטב שיריה.
קובי אשרת נולד בשנת 1944 בחיפה. את הקריירה המוסיקאלית שלו החל בגיל 14 בתחרות לכישרונות צעירים של bio10
“מעריב לנוער” ב1958-. יחד עם בן זוגו לשירה זכו בפרס הראשון שהיה סדרת הקלטות באולפני הרדיו בירושלים.
בצבא שירת בלהקת פקוד הצפון בה ככבו גדי יגיל, דני בן-ישראל ונירה רבינוביץ.
אחרי השחרור חזר לחיפה ,עבד עם הזמרת גילה אדרי (הנשיקה הראשונה) וכן הפיק את הסינגל הראשון של הזמרת החיפאית גם היא עדנה לב.
ב1969- השתתף כזמר שחקן במחזמר “קרחת” (יונתן גפן,מישה סגל,אלונה טוראל) שם פגש את קובי רכט. הם הקימו את צמד “הקוביות” והחלו לכתוב יחד ולהקליט.
שיריהם הראשונים “למה עכשיו” ו”לך איתה”. חנן יובל הצטרף אליהם להקמת שלישיית “שובבי ציון” ( “איש גדול”, “ישראל ישראל” “מה יוצא לי מזה”). כשהתפרקה הלהקה החליט קובי לרדת מהבמה ולהתרכז בכתיבה עבוד והפקת מוסיקה. בין השאר כתב לחוה אלברשטיין, ושנה דמארי, ריקי גל, רותי נבון, גלי עטרי,אריק לביא ,שלמה ארצי,יהורם גאון,גבי שושן,עוזי פוקס, אבי טולדנו,אילנית יזהר כוהן ורבים אחרים וזכה בתוארי”מלחין השנה” וכנור דויד .
קובי הרבה לכתוב לילדים. ב1973- כתב ,עיבד, הפיק מוסיקלית ושיחק בסדרת הילדים המיתולוגית “ראש כרוב”. כמו כן כתב ל”קרוסלה” ולפסטיבלי הילדים מהם זכורים שירים כמו: גלי, אמת או חובה, הי-הי- היפו, הצריף של תמרי הנגר,גוליבר ועוד.
את שרותו במילואים עשה בכתיבה והפקה ללהקות צה”ל השונות.
רבים משיריו אלה מושרים עד היום כשהבולט בהם הוא “כנפיים” המשמש כהמנון בחיל-האוויר.
ב1979- זכה בפרס הראשון עם שירו הללויה (שמרית אור) כשייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה בירושלים.
תקליטה של להקת ” חלב ודבש ” (אותה הקים קובי) נמכר ברחבי אירופה ב3.1- מליון עותקים והשיר עצמו זכה לכ400- בצועים שונים ברחבי העולם. קובי ייצג את ישראל באירוויזיון ארבע פעמים נוספות. ב1985- בנורווגיה עם יזהר כוהן והשיר “עולה עולה”, ב1987- בבלגיה עם צמד “הבטלנים” דטנר וקושניר והשיר “הופה הולה”, ב1991- באיטליה עם אורנה ומשה דץ והשיר “כאן נולדתי” וב1992- עם דפנה דקל והשיר “זה רק ספורט”.
להקת “חלב ודבש”בהרכביה השונים המשיבה ופעלה ובין שיריה הידועים “יחד”, “אולי עוד קיץ”,שיר לשירים”, “גלגל ענק” ועוד.
ניהל והפיק מוסיקלית את תכניתה האחרונה של שלישיית הגשש החיוור “כוסות רוח”.
ב1994- כתב והפיק את השיר “קופסת הצבעים” אותו בצעה עופרה חזה עם מקהלת ” העפרוני” בטקס הענקת פרס נובל לראש הממשלה יצחק רבין ולשר החוץ שמעון פרס.
קובי הלחין גם פסי קול לסרטים והצגות תיאטרון וכן הלחין יצירה באורך 30 דקות במיוחד למופע אורקולי לכבוד חגיגות ה3000- לירושלים שהוקרן על חומת העיר ממול לכנסת בנוכחות ראש הממשלה רבין הממשלה וכן נכבדי הקהילה הדיפלומטית.
מינואר2000 עד יולי 2003 שימש כקונסול התרבות של מדינת ישראל לחוף המערבי של ארה”ב ממשרדו שבלוס-אנגלס וזכה להצלחה רבה בתפקידו זה.
בסוף 2003 חזר קובי ארצה וכבר הוא מעורב בהפקת סרטו החדש של אבי נשר “סוף העולם שמאלה” שאת שיר הנושא שלו כתב וכן בהפקת מחזמר מהסרט “הלהקה”.