דמעות של מלאכים פלייבק
האזן לדוגמית פלייבק יוני רכטר
יוני רכטר ואבנר קנר נפגשו לראשונה עוד כשהיו תלמידי תיכון, כששיחקו בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב בכדורסל. ב-1974 נפגשו שוב, הפעם באקדמיה למוסיקה בתל אביב, גילו שהם בעלי טעם מוזיקלי דומה ואהבה לרוק מתקדם והחלו ליצור יחד. המפיק אשר ביטנסקי תמך בצמד והצליח לארגן להם מעט זמן אולפן (50 שעות) כדי לעודד יצירה מקורית שאינה במיינסטרים, אף שהיה ברור מלכתחילה שהאלבום לא יזכה להצלחה מסחרית (ואכן כך היה). עם זאת, האלבום נחשב לאחד מחלוצי הרוק המתקדם בישראל והוא מוערך מאוד בקרב הקהילה הפרוגרסיבית בארץ וכלל את השיר דמעות של מלאכים פלייבק.
ההרכב הופיע מעט על הבמה בהופעות עצמאיות וכן במסגרת סיבוב הופעות משותף עם הרכב רוק מתקדם אחר שפעל באותה תקופה “קצת אחרת” (שלמה גרוניך, שלמה יידוב ושם טוב לוי). במקביל לפעילות בהרכב השתתפו רכטר וקנר בערב דו-פעמי בשם “הכל זורם” שיזם דניאל שליט והועבר בגל”צ בשידור חי ממוזיאון תל אביב. המופע, בניצוחו של שליט, שילב יצירות קונצרטנטיות של מלחינים ישראליים לצד מוזיקה אוונגרדית ואינסטרומנטלית בסגנון רוק-ג’אז-קלאסי-מודרני ושירים מורכבים של קנר ורכטר בעיבודיהם. השניים עיבדו קטעים לרביעיית מיתרים, תופים, גיטרה חשמלית, זמרים ומוזיקאים נוספים (ביניהם עדי עציון, גידי גוב, יצחק קלפטר, שם טוב לוי ואפרים שמיר)
הנסיך הקטן הוא שיר עברי שנכתב על ידי יהונתן גפן, הולחן על ידי שם טוב לוי וגם בוצע לראשונה על ידו, במסגרת האלבום “קצת אחרת”. השיר זכה לחידושים של הזמרים גידי גוב, זהבה בן, דני ליטני, אביב גפן (בנו של יהונתן גפן שביצע את השיר בצוותא עם אביו) ונינט טייב ואף לחידוש של להקת שפיות זמנית בתוכנית ששודרה בערוץ הראשון בערב יום הזיכרון ב-1992.
השיר נכתב על חייל, שכינויו היה “ציפציף” עקב מראהו הצנום וגובהו הנמוך, ששירת לצד יהונתן גפן, כותב השיר, ונהרג מאש כוחותינו באחד מאימוני הקיץ.[1] השיר כולל רמיזות ואזכורים לספר הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט-אכזופרי, ואף ציטוטים כמו “יפה שקיעת שמש ללב עצוב”.
בטור שכתב באתר האינטרנט nrg מעריב אמר:
“הוא לא היה צריך להיות שם! הוא היה ילד קטן שכותב שירים ומתעלף אחרי ריצה של 200 מטר. תמיד במסעות האלונקה הוא היה על האלונקה משום שהיה כל כך קל, ורק בעיניו העצובות ראינו שהוא כל כך כבד, כל כך לא במקום שלו, עד שבבוקר אחר הוא שוב נישא על אלונקה, והפעם על אמת, ובפעם האחרונה.”
בראיון לשש עם אמר גפן לכתב דני סידס:
“כל מה שכתבתי זה היה שירים לחיים ולא למתים […] הנסיך הקטן אכן היה ילד כזה שבצבא הכרתי אותו והוא היה קטן מדי וכל הזמן אמרתי – ‘הוא יותר מדי קטן, הוא בטח ימות’, לצערי זה אכן מה שקרה […] עצוב לי שלא שרים את זה בכל יום כי הנסיך הקטן צריך להזכיר חיים. חבל שלא שרים אותו ביום האהבה, למשל. חבל שלא שרים אותו בחופים בבית ינאי. לא צריכים לשיר אותו בימי הזיכרון”