מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי

מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי

מחרוזת שירי שלום ימים טובים פלייבק קריוקי

אורך מחרוזת 6:24

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

שלום הוא מצב של יחס דיפלומטי בין מדינות והוא הניגוד של מצב המלחמה או האויבות. במצב של שלום, היחסים בין שתי מדינות או יותר אינם כוללים עימות אלים ובין הצדדים שוררת הסכמה (בעל פה או בכתב) ליישב כל מחלוקת שתתגלה ביניהם בהתדיינות ובמשא ומתן ולא באמצעות הפעלת כוח וכפייה.
השלום המדיני אינו מתבטא רק בהיעדר מלחמה. אחד מהיבטיו הרבים של השלום הוא גם שיתוף פעולה בין המדינות בתחומים שונים, כגון מסחר משותף, מיזמי תיירות ותשתית משותפים וחילופי תרבות וספורט. יחסי שלום שאינם כוללים היבטים נוספים אלה מכונים לעתים "שלום קר".
השכנת שלום בין מדינות היא מטרתם של אנשים וארגונים, ובראשם ארגון האומות המאוחדות. השלום יכול להתכונן מבחירה, כאשר הצדדים מסכימים ביניהם להימנע מאלימות, או בכפייה – על ידי דיכוי של אותם גורמים העלולים להפר את השלום.
הוגי דעות רבים רואים בשלום את המצב העדיף למדינה, שכן הוא מייצג מצב של ביטחון שאינו תלוי בכוח צבאי. לדוגמה, ברוך שפינוזה גרס ב"מאמר מדיני" כי השלום הוא "תכלית המצב המדיני", דהיינו הסיבה לקיום המדינה.
למדינת ישראל הסכמי שלום עם שכנותיה מצרים וירדן (ראו הסכם השלום בין ישראל למצרים והסכם השלום בין ישראל לירדן).
מדינות אחדות בעולם נהנות מתקופות ממושכות במיוחד של יחסי שלום, ובראשן שווייץ, שלא הייתה מעורבת במלחמה כלשהי מאז 1814 ונוקטת עמדה נייטרלית ביחסי החוץ שלה, ושוודיה, שגם מאחוריה תקופת שלום דומה.
אחת הסמלים של השלום היא יונת השלום, היא באה בכדי להביע חופש מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
פזמון הוא שיר קל וקליט. ההבדל בין פזמון לשיר אמנותי – ליד – מתבטא ברמה, הן המילולית והן המוזיקלית. המאפיין העיקרי של הפזמון הוא היותו קליט, נוח להבנה ולזכירה ללא מאמץ מיוחד, בניגוד לשירים מעמיקים יותר, המחייבים הן שמיעה מוזיקלית והן יכולת הבנה ברבדים השונים של הטקסט. עם זאת, גם בפזמון נעשה לעתים שימוש בכתיבה פואטית, בחריזה ובפזמון חוזר. הסוגה הרחוקה ביותר מסוגת הפזמון היא זו של השיר האמנותי. מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
את הטקסט לפזמונים כותבים על פי רוב פזמונאים, מלחינים מתאימים להם מוזיקה, והם מבוצעים על ידי זמרים ולהקות זמר, אך ייתכן גם שפזמונאי יכתוב מילים למוזיקה קיימת, או שמשורר רציני יכתוב, לפי הזמנה או על דעת עצמו, פזמון קליל, ויש לכך דוגמאות רבות בשירי נתן אלתרמן (שירי המחזמר שלמה המלך ושלמי הסנדלר), אברהם שלונסקי ("תה ואורז יש בסין") ואחרים.
ברבים מן הפזמונים מופיע פזמון חוזר, בית קבוע המשובץ בין בתי השיר המשתנים, ומטרתו, על פי רוב, לשתף את קהל המאזינים בביצוע השיר, הנכתב במקרים רבים ל"שירת רבים", בניגוד בולט לליד. פזמון חוזר כזה חייב להצטיין בטקסט ובנעימה קלים לקליטה עוד יותר מאלה של הפזמון כולו.
סוג אחר של פזמונים הם שירי רחוב – שירים בשפה נמוכה במתכוון, רצופים שגיאות לשוניות ותחביריות, שנועדו לבדר את קהל השומעים וליצור הזדהות. בסגנון זה התמחתה במיוחד המלחינה דרורה חבקין. דוגמה לפזמון כזה הוא "עוזי עוזי", המספר על עלילותיו של חייל פשוט עם הרב סמל הפלוגתי. פזמון ארוך ומורכב במיוחד הוא "שיר השכונה" של התרנגולים, שהיה שיר השנה ב-1963. פזמונים אלה הם למעשה סיפורים מחורזים ומושרים, שתוכנם קליל, קליט ומבדר. מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
לסוגת הפזמון העברי אפשר לשייך גם כמה מפזמוני טרם המדינה ופזמוני תש"ח הנודעים, בהם "שיר הג'יפ" או "שיר הפינג'ן" ("הרוח נושבת קרירה"), בניגוד לשירים שאינם בהכרח פזמונים כמו "באב אל ואד", "דודו" או "שיר הרעות". בין שיריה של נעמי שמר יש גם פזמונים ("הטיול הגדול", "היי טיריליי", "חפש אותי", "מטריה בשניים" ואחרים) לצד שירים הנושאים אופי רציני ועמוק יותר, כמו "כיבוי אורות", "לילה בחוף אכזיב" ועוד.
אין לזלזל בתפקיד הפזמון שהוא תפקיד חשוב, מלכד אומה ויוצר תחושת יחד ונוגע בסנטימנטים כמו געגועים, אהבה, אבל אין מה ללמד אותו נערים צעירים. אם כבר להשקיע בלימוד, עדיף דברים מורכבים, שכן נערים מבינים פזמונים גם כך. … הפזמון בדרך כלל קולע אל הדברים הבנאליים, המצויים, הידועים ומובנים גם אם חשובים. מי שקורא או מאזין לפזמון יבין מיד תוך כדי האזנה את המסר. הפזמון בורח ממורכבות ומתחמק מלהטריד את השומע בדברים מורכבים. הפזמון נזהר מפורנוגרפיה ואמירות גסות או פוליטיות נוקבות ויש בו מן הצנזורה. שירה היא ההיפך מפזמון – יותר מורכבת, מכריחה את הקורא לחשוב מחדש, לקרוא עוד פעם ועוד פעם כדי להפנים, מעבירה מסרים שלעתים שנויים במחלוקת, פעם זה כוחה ופעם חולשתה ביחס להמונים.
סקסטה היא להקת נשים שפועלת בישראל. במקור פעלה הלהקה מסוף 1978 עד סוף 1983, ומנתה חמש זמרות: פנינה בריק, חני אליקים (בודגוב), איריס שמי, רותי בן אברהם וורדה נוגה, אשר החליפה את סמדר וימזר ב-1979. להקת סקסטה הוקמה, הופקה ונוהלה על ידי אבשלום רובין, הבעלים של ישראדיסק (חברת התקליטים), וקלסיפופ (יצוג אמנים). יחסי הציבור נעשו על ידי גברי מזור. הלהקה הספיקה להוציא 3 אלבומי פופ עד להתפרקותה, וזכתה להצלחה בעיקר בהופעות בפסטיבלים השונים. ארבעת השירים המוכרים ביותר של הלהקה הם הביצוע המקורי של "נולדתי לשלום" מאת עוזי חיטמן, "ספירת מלאי" מאת יוסי בנאי ונעמי שמר, "סינדרלה" מאת ענת ואלדד שרים ו"אני עושה לי מנגינות" מאת יאיר קלינגר. בשנת 2003, הלהקה חזרה לפעילות מינורית, ובשנת 2013 הלהקה ביצעה "קאמבק", תוך שחרור ביצוע מחודש לשיר "סינדרלה" בעיבוד קולי מיוחד בהפקתו המוזיקלית של עודד אסנר, אשר גם מנהל את מופען החדש. בשנת 2014 שחררו נשות ההרכב חידוש לשיר "רדיו", עמו לקחו חלק בפסטיבל שירי הילדים, וגם חידוש לשיר "אהבת נעורי", שבמקור בוצע על ידי שלום חנוך . מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
תחילה נחשב הרוק הישראלי לתופעה חולפת ואף ראויה לביקורת, בשל השחרור התרבותי שייצגה בתקופה שהחברה הישראלית הייתה סגורה ומאופקת יחסית והוא התקיים ברובו בשוליים התרבותיים והחברתיים. בשנות השבעים חל המפנה כשהרוק הישראלי זכה לראשונה להצלחה מסחרית ואף להכרה ממסדית וחלה פריחה ביצירה מוזיקלית עשירה ומגוונת שהמשיכה אל תוך שנות השמונים. תקופת שיא מבחינת הרוק הישראלי הייתה תחילת שנות התשעים עם פריצתם של יוצרים צעירים רבים וכיוונים מוזיקליים חדשניים, אך במהלך העשור חלה ירידה בפופולריות הרוק והוא פינה את מקומו לפופ ולמוזיקה מזרחית. כיום הרוק אינו הזרם המוזיקלי המרכזי בישראל אך רבים מכוכביו ומיצירותיו נחשבים נכסי צאן ברזל של התרבות המקומית. מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
מבחינה מוזיקלית התבסס הרוק הישראלי תחילה על יצירה זרה, אך במשך השנים ההחלה יצירה ייחודית בשילוב אלמנטים מקומיים כמוזיקה מזרחית ומוזיקה אתנית. הטקסטים ברוק הישראלי נכתבים ברובם הגדול בעברית, כשלעתים מולחנים אף שירי משוררים וטקסטים מהמקורות היהודיים. עם זאת לאורך כל השנים היו יוצרים שפעלו באנגלית, תופעה שהפכה לנפוצה יותר ואף לגיטימית במאה ה-21.
בראשית הדרך היה הרוק תרבות מוקצה בישראל, שבשנות ה-60 הייתה עדיין חברה מגויסת וסגורה יחסית להשפעות תרבותיות מערביות. האמנים המבוססים בישראל אז התייחסו לרוק'נ'רול כאל שיגעון חולף וקוריוז, ולכל היותר הקליטו גרסאות פרודיות של שירים בסגנון רוק. דוגמה מובהקת למצב זה היא העובדה שלהקת הביטלס לא הורשתה להופיע בארץ, על אף שהפופולריות שלה בקרב הקהל הצעיר הייתה גדולה מאוד.
חלוץ הרוק הישראלי והראשון שהקליט רוק בעברית היה בצלאל יונגרייז, שבשנת 1962 הקליט יחד עם להקת "ההדים" את השיר "הו ילדונת". להקות הרוק הראשונות בישראל היו "להקות הקצב", שהחלו לפעול באמצע העשור במועדוני לילה ודיסקוטקים, תחילה ברמלה ומעט אחר כך גם במתחם המוסכים ובתי המלאכה של רחוב המסגר בתל אביב. הקהל שגדש את המועדונים היה בעיקר מקרב ילדי העולים יוצאי המעברות של שנות ה-50 ובני מעמד הפועלים, וכך גם המוזיקאים שהיו חברים באותן להקות ראשונות, שהודרו מן הלהקות הצבאיות ומהתרבות הממלכתית הממוסדת שזכתה לדומיננטיות בשיח הציבורי וברדיו של אותן שנים. להקות אלה ביצעו בעיקר גרסאות כיסוי לשירים של להקות רוק פופולריות כמו הביטלס, הצלליות ועוד. בין הלהקות שבלטו בגל הראשון של להקות הקצב היו "האריות" של האחים שוקי וחיים אלגרנטי, "הצ'רצ'ילים" עם חיים רומנו ומיקי גבריאלוב, "השמנים והרזים" עם הסולן עוזי פוקס, "הסגנונות" עם הגיטריסט אבי קרפל, "הבמה החשמלית" עם הגיטריסט שלמה מזרחי, "זהר השביעי" עם המתופף והמלחין זהר לוי, וכן להקות נוספות כמו "הגולדסטארים", "הסינג-סינג", "הכוכבים הכחולים"עם גרי אקשטיין, "העכבישים" ורבות אחרות. להקות אלה מיעטו להקליט חומרים מקוריים אך קיימים מספר תקליטונים של הלהקות הבולטות של התקופה. התיעוד החשוב ביותר של סצנת הקצב הישראלית באותן שנים נמצא באלבום "פסטיבל הקצב הישראלי" (הד ארצי) המתעד מופע בהשתתפות להקות רבות שנערך בחסות השבועון "העולם הזה" בנובמבר 1968 באולם הסינרמה בתל אביב. מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
בגל השני של להקות הקצב צירפו אחדות מן הלהקות המקומיות מוזיקאים אנגליים לשורותיהן ויצרו הרכבים חדשים על בסיס כמה מהלהקות המקוריות, ביניהן התבלטו שלוש להקות עיקריות כמובילות סצנת הרוק המקומית: הצ'רצ'ילים, שפעלו עתה כהרכב של חמישה נגנים עם הזמר הקנדי סטן סולומון והגיטריסט הבריטי יוצא הטורנדוס רוב הקסלי, היוו את הצלע ההרפתקנית ביותר של הרוק הישראלי עם שילובים חדשניים בין רוק פסיכדלי לבין מרכיבים של מוזיקה ים-תיכונית וערבית; להקת האריות שיצרה לרוב פופ מצעדים, אך הייתה חדשנית מאוד לזמנה ובין היתר הייתה הלהקה הישראלית הראשונה שהתנסתה ברגאיי ("Give me"); והסופרגרופ "עוזי והסגנונות" שנוצרה כשסולן "השמנים והרזים" עוזי פוקס הצטרף ללהקת הסגנונות בהנהגתו של אבי קרפל. סגנונה של להקה זו היה המגוון ביותר ונשען מלבד פופ בריטי בנוסח הביטלס גם על מוזיקת נשמה אמריקני והתאפיין בעיבודים מורכבים ועשירים לכלי נשיפה בנוסח דם, יזע ודמעות, שיקגו ואחרים.
לקראת סוף העשור השתכללה סצנת להקות הקצב ואף זכתה למעט לגיטימציה, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים כאשר מוזיקאים מערביים החלו להגיע לישראל והשפעות מהפכת הפופ החלו לחלחל לתרבות המקומית. לפני המלחמה, הוקמה להקת על בארץ – שנקראה "החלונות הגבוהים" וכללה את אריק איינשטיין, ג'וזי כץ ושמוליק קראוס. את רוב שירי הלהקה כתבו משוררים כמו יורם טהרלב, חיים חפר ורחל לצד שני שירים מקוריים של איינשטיין, ואת הלחנים כתב קראוס. האלבום נחשב לאלבום הפופ העברי הראשון וכלל להיטים רבים, ביניהם "אינך יכולה", שנחשב לאחד משירי הרוק הראשונים בארץ. הלהקה לא החזיקה מעמד זמן רב והתפרקה ב-1968.
בתפר שבין שנות ה-60 וה- 70 החלה התעניינות ברוק מצד האמנים המצליחים של הממסד המוזיקלי ורבים מהם השתעשעו בהקלטת שירים בסגנון הרוק ובעבודה משותפת עם להקות הקצב. רן אלירן, יוצא הצמד "רן ונמה", הקליט בשנת 1969 מספר שירים עם "זהר השביעי" של זהר לוי, אריק לביא השתמש בשירותי הגיטרה של יצחק קלפטר בשיר "שיר סתיו", ודני בן-ישראל, לשעבר כוכב להקת פיקוד צפון הקליט אלבום רוק אוואנגרדי עם להקת "הבמה החשמלית". מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
מי שעשה את הצעד המשמעותי ביותר לקראת אימוץ הרוק כאסתטיקה דומיננטית במוזיקה הישראלית היה אריק איינשטיין, שהיה זמר מוכר ואהוב במיינסטרים הישראלי ולפיכך בעל השפעה רבה עליו. בשנת 1969 הפך איינשטיין את הצ'רצ'ילים ללהקת הליווי הקבועה שלו בהופעות ואף הקליט איתם תקליט שנחשב בעיני רבים לאלבום הרוק העברי הראשון- פוזי (1969), בו הורגשו ההשפעות מחו"ל (בשירים כמו "היה לנו טוב היה לנו רע") והגיטרות ("כשאת בוכה את לא יפה"). ב-1970 יזם המנצח נועם שריף קונצרט משותף של התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם הצ'רצ'ילים, ועבודותיהם המשותפות עם אריק איינשטיין, אושיק לוי ואמנים נוספים מהזרם המרכזי בפופ הישראלי העניקו חותמת כשרות לסצנת הרוק אותה ייסדו.
פריצת הדרך המשמעותית ביותר של תקופה זו הייתה בשני תקליטים של איינשטיין במשותף עם שלום חנוך, "שבלול" (1970) ו"פלסטלינה" (1970), ובתקליט עם הצ'רצ'יל מיקי גבריאלוב "בדשא אצל אביגדור" (1971). תקליטים אלו נחשבים לפורצי דרך באופן שבו מיזגו לחנים ועיבודים של רוק עם טקסטים בעברית, והיו מהפכניים הן בתפיסה המוזיקלית הרעננה שהציגו והן במעבר שייצגו משירה לאומית מגוייסת כפי שהתבטאה בלהיטי הלהקות הצבאיות לשירים אישיים. אלבומים אלו היו למעשה הפעם הראשונה בה יצירת רוק ישראלית נעשתה על ידי אמן מיינסטרים והתקבלה כקונצנזוס ישראלי. אף על פי שהפופולריות הרבה של איינשטיין והתעניינותו בסגנונות מוזיקליים חדשים אפשרה את פריצת הרוק הוא עצמו לא המשיך ביצירה בכיוון זה וחזר למוזיקה הישראלית ה"רכה" והמוכרת. מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
שנות השבעים היוו את המפנה בסצנת הרוק הישראלי והפיכתו ממוזיקת שוליים לתרבות פופולרית, אף שתחילת התקופה התאפיינה דווקא ברוק מתקדם, שלא הצליחו להתקבל בקהל הישראלי. אחד האמנים הראשונים בתחום זה היה שלמה גרוניך, שבשנת 1971 הוציא את אלבומו למה לא סיפרת לי!?. האלבום, שהכיל קטעי רוק מתקדם והיה קשה לעיכול, לא זכה להצלחה. בשנת 1973 שיתף גרוניך פעולה עם מתי כספי בפרויקט משותף בשם "מאחורי הצלילים", שאף הוא לא הצליח בקרב הקהל הישראלי.
בשנת 1971 הקימו יצחק קלפטר וזהר לוי את להקת אחרית הימים, יחד עם מירי אלוני אלי מגן וגבי שושן. הלהקה הזו נחשבת ללהקת הרוק הישראלית הראשונה, כיוון שבניגוד לניסיונות קודמים היא התבססה על טקסטים בעברית ועל מאפיינים ישראליים יותר. שני השירים הראשונים שיצאו לרדיו- "העץ הוא גבוה" ו"אין מקום לשניים על עמוד החשמל"- הפכו ללהיטים, אך מורכבותם המוזיקלית של שאר השירים לא התקבלה בקהל והמופע נכשל. כאשר יצא האלבום "אחרית הימים", בסוף שנת 1972, הלהקה כבר התפרקה. עם זאת נחשבת אחרית הימים לציון דרך משמעותי בהתפתחות הרוק והמוזיקה הישראלית בכלל. מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
כישלונם של פרויקטים אלו ואחרים וההתפתחות הגוברת של הרוק בחו"ל הביאו לא מעט אמנים בתקופה זו לנסות את מזלם בהקלטות בחו"ל. שלום חנוך היגר ללונדון והקליט שם אלבום שלם, ודני סנדרסון ואלון אולארצ'יק ניסו אף הם את כוחם בעיר ביחד ובנפרד. שלמה ארצי פרסם מספר שירים באנגליה ובגרמניה ואף התארח במספר במות ואריאל זילבר פרסם שני שירים בצרפת. אף אחת מההקלטות הללו לא הגיעה לכדי הצלחה של ממש ובמהלך שנת 1973 חזרו האמנים לארץ, כל אחד בנפרד.
המפנה המשמעותי ברוק הישראלי חל בשנת 1973, כאשר קמה להקת כוורת. הלהקה הורכבה מיוצאי להקת הנח"ל דני סנדרסון, גידי גוב, אלון אולארצ'יק, אפרים שמיר ומאיר פניגשטיין, וכן הצטרפו אליה יוני רכטר ויצחק קלפטר. כוורת, שהתאפיינה בטקסטים הומוריסטיים, מערכונים ומוזיקה מלודית ועשירה זכתה להצלחה עצומה תוך זמן קצר. לראשונה בארץ הפכה להקת רוק לתופעה ציבורית רחבה שזוכה לצד הערכה לאיכותה המוזיקלית גם להצלחה מסחרית. אחד ההסברים שניתן להצלחה המפתיעה של להקת רוק לאחר מספר רב של ניסיונות שנכשלו היה מלחמת יום הכיפורים, שהתרחשה בשלבים המוקדמים של יצירת האלבום הראשון של כוורת. בעוד שלאחר מלחמת ששת הימים התבטא הניצחון בגל של שירי ארץ ישראל ושירים פטריוטיים, הביא משבר מלחמת יום כיפור לחיפוש אחר תגובות מתריסות, שהתבטאו בין השאר גם במוזיקת רוק. במקרה הפרטי של כוורת, התגייסותם של חבריה להופעות לחיילים עם התוכנית הראשונה של סיפורי פוגי תרמה להכרות ולאהדה של הקהל לשיריה בשלב הראשוני, שהתבטאה מאוחר יותר בהופעות ובמכירות התקליטים. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, יצאה לסיבוב הופעות בחו"ל ואף נשלחה לאירוויזיון של שנת 1974, בצעד יוצא דופן שהצביע על הפופולריות הציבורית שלה מחד ועל ההכרה הממסדית בה מאידך. הלהקה התפרקה בשנת 1976, אך חבריה המשיכו להיות יוצרים בולטים ומשפיעים ברוק הישראלי לאורך השנים, בהרכבים וביצירות עצמאיות.
בניגוד לגישתה של כוורת שיצרה תוכנית המבוססת על מסורת הלהקות הצבאיות ושמה דגש על הומור ומערכונים, ניסו אחרים לשים דגש על הצד המוזיקלי ועל רוקנרול כגישה כוללת. בולטת בהקשר זה להקת תמוז בה היו חברים שלום חנוך, אריאל זילבר, יהודה עדר, מאיר ישראל ואיתן גדרון, שפעלה בין השנים 1974 ל- 1976 והוציאה את האלבום סוף עונת התפוזים, שכלל בעיקר הקלטות ישנות של חברי הלהקה ונחשב לאחד האלבומים הישראליים החשובים מתקופה זו. תמוז הציגה רוק קשוח יותר וניסתה לפנות אל הקהל באופן ישיר, אך התפרקה לבסוף על רקע מחלוקות בין חברי הלהקה. מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
מאפיין בולט של ההרכבים שפעלו בתקופה זו היה השפעתם של רוק מתקדם ג'אז ומוזיקה אתנית על יצירתם, שאמנם לא הביאה לפופולריות אך הביאו ליצירות מוזיקליות רבות חשיבות. ראשון מהרכבים אלו היה 14 אוקטבות, שכלל את יוני רכטר, אבנר קנר וזוהר לוי ושילב רוק מתקדם, ג'אז ופיוז'ן, ופעל בשנים 1974–1975. במקביל לו פעל ההרכב קצת אחרת, בו היו חברים שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב שנחשב לאחד ההרכבים החשובים בתחום זה. בשלב מאוחר יותר, בשנת 1977 הוקם ההרכב ששת, בו היו חברים יהודית רביץ, שם-טוב לוי, עדי רנרט, שמוליק בודגוב, שמוליק ארוך, ואיקי לוי. כל ההרכבים הללו הספיקו להוציא אלבום יחיד לפני שהתפרקו.
בתחום המוזיקה הפופולרית התבלטה להקת גזוז, בה היו חברים יוצאי כוורת דני סנדרסון וגידי גוב, מזי כהן ושישה נגנים נוספים, שפעלה בשנים 1978 – 1979. בדומה לכוורת התמקדה גזוז בשירים קלילים, הומוריסטיים ומלודיים והוציאה שני אלבומים שזכו להצלחה גדולה. בשנת 1980 פנו גוב וסנדרסון לרוק כבד יותר בלהקת דודה, אך השינוי לא התקבל בברכה על ידי הקהל והלהקה התפרקה לאחר צאת אלבומה הראשון. הרכב בסגנון שונה מעט היה צליל מכוון, בו השתתפו שלמה יידוב, שם-טוב לוי ויצחק קלפטר. הרכב זה כיוון גם הוא לתחום הרוק-פופ ופעל במהלך שנת 1979 בהצלחה יחסית. מחרוזת שלום ימים טובים קריוקי
בסוף שנות השבעים החלו יוצרים שפעלו במסגרת הלהקות לעבור ליצירה אישית ולהוציא אלבומים עצמאיים. בין אבני הדרך המשמעותיות ניתן למנות את האלבום רוצי שמוליק של אריאל זילבר שהוקלט במקביל לחברותו ב"תמוז" (1975); אדם בתוך עצמו של שלום חנוך שסימל את חזרתו לארץ ולמוזיקה בעברית (1977); גבר הולך לאיבוד של שלמה ארצי שהיה הראשון להצליח לאחר ארבעה אלבומים שנכשלו (1978); שירי חג ומועד ונופל של מאיר אריאל שהציג את סגנונו הייחודי כסינגר-סונגרייטר; ופלונטר של רמי פורטיס, שנחשב לפורץ דרך בזכות השפעת הפאנק הכבדה באלבום (1978). לצד חדירתו של הרוק המשיכה המוזיקה הישראלית של התקופה להיות מושפעת ממגוון סגנונות אחרים שהשתלבו ביצירה הצעירה של התקופה. נטייה לג'אז בולטת באלבומי בכורה כמו תקליט ראשון של גידי גוב (1978) והתכוונות של יוני רכטר (1979), השפעות של פופ ניכרות באלבומיהם של אריאל זילבר ויגאל בשן, צביקה פיק הושפע מהצלחתה של מוזיקת הדיסקו ודני ליטני שילב בין רוק לבלוז.
במה משמעותית ליוצרי הרוק אלו ואחרים היה פסטיבל נביעות 1978 שמלבד הקהל הרב שנכח בו אפשר לאמנים להדגיש יותר את הצד הרוקי בפעילתם ולערוך ניסיונות חדשים ישירות מול הקהל הצעיר. פסטיבל זה סימל את סוף שנות השבעים שתקופה בה הפך הרוק הישראלי ללגיטימי, אך עדיין היה מושפע במידה רבה מיצירות חיצוניות שטרם הבשילו לכדי יצירה מקורית ועצמאית.