רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות

רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות

עופר לוי עיבוד כניסת חופה

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

עופר לוי (נולד ב־17 ביוני 1964) הוא זמר מזרחי, מלחין ומוזיקאי, ישראלי, מחלוצי הזמר המזרחי בז’אנר הטורקי והערבי. בשנות ה-90 היה לוי הזמר המוביל בסגנון המוזיקה המזרחית והינו בין הזמרים המובילים בישראל. לוי הוא הזמר הראשון בסגנון מוזיקה המזרחית שקיים הופעות יחיד מרובות קהל בהיכלי התרבות, בסינרמה ובקיסריה החל משנת 1993. בשיא הצלחתו חיקו עשרות זמרים את סגנון שירו הערבי טורקי המאופיין ברבעי טונים ומקאם. אלבומיו נמכרו מאז ביותר מ 2,000,000 עותקים.
לוי נולד וגדל בקריית אתא להורים ממוצא כורדי. הוא החל לשיר לראשונה על במה ומול קהל בגיל 5 וחצי, וכבר אז הפגין כישרון בשירה. בגיל 6 שר באירוע משפחתי שיר בערבית “בהייה” של מוחמד אל-עזבי, זמר מצרי ידוע. רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות
בצבא שירת לוי בחטיבת גולני כמאגיסט, ובתפקיד זה לחם במלחמת לבנון הראשונה. הוא ניסה להתקבל ללהקה צבאית ובמבחנים שר את השיר “אלינור” של זוהר ארגוב, לעיני הבוחנים יהורם גאון ומתי כספי, אך לא התקבל ללהקה. יום הרווקים פלייבק קריוקי
בשנת 1988 הוציא את אלבומו הראשון “הקלפן”, שזכה להצלחה בקרב חובבי המוזיקה הטורקית והערבית. לוי הופיע בשנה זו בעיקר במועדון “פאמי בבק” ובמועדון “הפלקה”. בינואר 1990 הוציא לוי את האלבום “תפילת אדם”, אלבום הופעה שהוקלט בהופעתו של לוי בטורקיה. האלבום הצליח בקרב חובבי המוזיקה הטורקית והערבית.
בשנת 1990, זמן קצר לאחר צאת אלבום ההופעה, הוציא לוי את האלבום “לא יכול בלעדיה”, שזכה להצלחה בקרב אוהבי מוזיקה מזרחית, יהודים וערבים. האלבום נמכר במאות אלפי עותקים. עם השירים המצליחים באלבום נמנים “אהבה אמיתית”, “רוצה בה”, “סאווח” (שיר בערבית, במקור של עבד אל-חלים חאפז). בעקבות הצלחת האלבום “לא יכול בלעדיה” החלה התעניינות רבה בעברו המוזיקלי של לוי שהובילה להצלחה מאוחרת של האלבום “הקלפן” שנמכר אף הוא במאות אלפי עותקים.
בסוף שנת 1991, הוציא לוי את האלבום “כוכב שנות התשעים”, שהפך את לוי לזמר נודע לכלל הציבור. שיר הנושא מתוך האלבום, “יום הרווקים”, לצד השירים “החזירי לי את בני” ו”מעיין הנעורים”. חיזקו את מעמדו כזמר מוביל, האלבום נמכר ביותר מ-400 אלף עותקים. הצלחה זו והערצה כלפי הזמר האומן הייתה חסרת תקדים בתרבות הישראלית. רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות
בתחילת שנת 1992 הוציא לוי את אלבומו, “אהיה לך מלך”, עם שיר הנושא, “נסתרות דרכי האל” ו”גנוב עליה”. בשנים אלו הפך סגנונו של לוי הז’אנר הערבי-טורקי למקובל ומצליח, ומספר רב של אומנים החלו לשיר בסגנון זה ביניהם זמרים אשר זכו להכרה והצלחה גדולה בשנים שלאחר מכן.
בשנת 1993 הוציא לוי את האלבום “אוהב לחיות”, שסיפק את שיריו הנודעים “אוהב לחיות” “מאוהב בגשם”, “מהי אהבה”, “אין לי יום, אין לי לילה”, “דרך מפתה” ו”לנצח לאהוב”. אלבום זה זכה להצלחה רבה ונמכר ב-150 אלף עותקים וכמעט בניגוד לאלבומים הקודמים חדר “למיינסטרים”. לאור הצלחת האלבום “אוהב לחיות” פתח לוי קופות בהיכל הסינרמה והאמפי תיאטרון הרומי בקיסריה, הופעות אשר זכו להצלחה, בעקבות הביקוש הרב נערכו מספר הופעות בהיכלים אלו ולוי החל סבב הופעות ארצי בהיכלי התרבות. בכך היה לוי לראשון מהז’אנר המזרחי שמופיע בהופעות מרובות קהל. יום הרווקים פלייבק קריוקי
צעד נוסף לקידום יחסי הציבור של עופר לוי (שנעשה על ידי היחצ”ן גברי מזור) היה הדואט עם הזמרת לאה לופטין לשירה של נעמי שמר “הכל פתוח”. מטרת צעד זה היה לחבר בשיר ישראלי אחד בין שני זמרים מתחומים מוזיקליים שונים ולהכניס את לוי ל”מיינסטרים” הישראלי, שכן עד אז אומנם לוי היה הזמר המזרחי הפופולרי ביותר בז’אנר המזרחי אך זכה להתעלמות מוחלטת של הממסד האשכנזי ישראלי. ואכן בשנים אלו לוי נהפך לפופולרי גם לממסד הישראלי אשכנזי, ובעקבות כך החלו להזמינו לתוכניות טלוויזיה תוכניות אירוח וכ’. השיר הכל פתוח בביצועיהם של עופר לוי ולאה לופטין היה ללהיט, כאשר הוא היה בין השירים אשר סגרו את התוכנית החגיגית לרגל יום העצמאות של אותה שנה (1994) אשר שודרה בערוץ הראשון כאשר חיילי צה”ל רקדו יחד איתם וזיקוקי דינור התפוצצו להם בשמיים.
בשנת 1995, בעקבות ההצלחה המשותפת בשיר “הכל פתוח”, הוציא לוי את האלבום המשותף “הארץ המובטחת” ביחד עם הזמרת לאה לופטין ובו חידושים לשירים עבריים באווירה ים תיכונית. כמו כן השניים הופיעו יחד עם שיר הנושא של האלבום בקדם אירוויזיון של אותה שנה. בשנים אלו דעך קהלו המזרחי של עופר לוי אשר החל לזהות סימני “התאשכנזות” ולכן הצלחת האלבום פחתה מזו של קודמיו. רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות
בסוף 1995 החל לוי בחזרה בתשובה. הוא הפך לאדם דתי-חרדי וכמעט ולא שר עוד שירים מהתקופה בה היה חילוני.
בשנת 1997, בעקבות קשיים כלכליים, הוציא לוי את האלבום “ציפור השמש”. עם השירים באלבום נמנים השיר “חובות ליבי”, שעסק בחזרתו בתשובה, ושירי אהבה בינו ובינה. למרות ההשקעה הרבה בהקלטת האלבום בו השתתפו למעלה מ 40 כלי נגינה שונים וקולות ועיבודים קלאסיים ואיכותיים, האלבום לא הניב את ההצלחה הכלכלית הרצויה ונמכר במעט יותר מ-100 אלף עותקים. בניגוד לאלבום ל”ציפור השמש”, אלבומיו הקודמים של לוי זכו להצלחה גדולה יותר וזאת מכיוון שהיה זה אלבום של שירי דת ושירי אהבה בינו ובינה, ולכן רבים מקהל הזמר המזרחי לא נהרו אליו כמו אל אלבומיו הקודמים.
בשנת 1999 הוציא לוי את האלבום “בהופעה חיה”, שהוא אוסף שירים שהוקלטו במהלך הופעותיו משנים קודמות. באלבום קיים חידוש לשיר הערבי מצרי בנאדי עלייק. האלבום הצליח באופן יחסי. רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות
בשנת 2002 הוציא לוי אלבום בעל תכנים דתיים “שמע בני מוסר אביך”. אלבום זה מבוסס על הלחנים הידועים משיריו, אך בשינוי המילים לתוכן של אהבת האל.
בשנת 1997 ועד לאמצע שנת 2002 הופיע לוי בעיקר בכנסים שאורגנו על ידי ארגון “ערכים” שתכליתו היא החזרה בתשובה, תוך שמירת הכללים הנחוצים של הדת, של הפרדה בין הגברים מהנשים, ואיסור על הנשים לרקוד ולשיר.
בסוף שנת 2002 הופיע לוי בתוכנית “בטברנה” בהנחיית שמעון פרנס בערוץ 2, שבה הודיע על כוונתו לחזור להופיע בפני קהל מעורב תוך הקפדה על הפרדת הנשים מהגברים, ושינוי המילים של שיריו הישנים לתוכן של אהבת האל. לאחר מספר חודשים החל לוי בהופעות.
בשנת 2004 החלה תפנית במראהו החרדי של לוי, לוי גילח את זקנו והחל להופיע עם כיפה לבנה גדולה או כובע קסקט במקום מגבעת וחליפה שחורה.
בשנת 2005 הודיע לוי שברצונו לשוב להופעות והוציא את האלבום “מצייר אותך” בהפקת יעקב למאי ושי ראובני. כותבי השירים באלבום היו דוד זיגמן, ארקדי דוכין, יוסי גיספן ונערי רפול. האלבום זכה למעמד פלטינה. יום הרווקים פלייבק קריוקי
בשנת 2007 הוציא לוי את הסינגל “חיים שלי”, ואת השיר המשותף עם זהבה בן “שאני איתך” ובנוסף הוציא לאור את הדואט עם הזמר לידור יוספי “אח יא בינתי”.
בשנת 2008 הוציא לוי אלבום הופעה כפול, “ההופעה” שהוקלט בהאנגר 11 תל אביב בשתי גרסאות: אחת באודיו והשנייה בוידאו. הופעה זו כוללת את השירים מהאלבום “מצייר אותך” וכלל את שיריו הישנים. לאחר מכן הוציא סינגל מאלבומו הבא: “תפילתו של ילד” שהיה במשך כמה שבועות במקומות הראשונים במצעדי ההורדות לטלפונים הסלולרים. רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות
ביולי 2009 הוציא לוי סינגל נוסף, “בדרך שבחרתי”, מאלבומו הבא. בשנה זו החל לוי בסבב הופעות ארצי שזכה להצלחה גדולה בהיכל התרבות תל אביב, בבנייני האומה וברחבי הארץ וגם חידש את שירו של יהורם גאון “איפה את אהובה”.
ב-22 בנובמבר 2010 הוציא לוי את האלבום “בדרך שבחרתי”, האלבום מורכב מ-16 רצועות, האלבום מאופיין בשירה ברבעי טונים ומקאם, בתוספת כינורות של מומין ססלר, טורקיה. מיד החל בסבב הופעות הנקרא “בדרך שבחרתי”.
במאי 2011 הוציא לוי גירסת כיסוי לשירו של שלמה ארצי “גבר הולך לאיבוד”.
ביוני 2011 הופיע לוי בערוץ 24 בהיכל התהילה בשידור חי. שם ביצע את “רוח ים”, “בדרך שבחרתי” ואת “גבר הולך לאיבוד”.
ביוני 2011 הוציא את הסינגל “הכל היה שונה” שהוא שיר המזכיר את סגנונו של לוי משנות ה-90 שזכה להצלחה וזאת לקראת ההופעה בקיסריה ביולי 2011. בעקבות אותה הופעה ולאור הביקוש הרב נוספה הופעה נוספת בשם “הכל היה שונה” בתיאטרון קיסריה
ב-20 בספטמבר 2011 לפני ההופעה השנייה בקיסריה הוציא לוי את הסינגל “אני עף”.
ב-1 באוקטובר 2012 הוציא לאור את השיר “רצתי אחרייך” שהוקלט עם אייל גולן.
ב-1 באפריל 2014 הוציא עופר לוי את אלבומו ה-17 “האישה של חיי”. בסוף שנה זו החל עופר לוי בשיתוף פעולה עם הזמר ישי לוי, שיתוף פעולה זה מתבטא בסבב הופעות ארצי רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות
המונח מוזיקה מזרחית, או מוזיקה ים-תיכונית, או הזמר המזרחי הישראלי, הוא כינויה של סוגה מוזיקלית בזמר העברי שנוצר בישראל ומזוהה עם המסורת המוזיקלית של בני עדות המזרח. למרות הזיהוי עם מסורת עדות המזרח, זמר זה מושפע מהמוזיקה הערבית וכן ממוזיקה תימנית, יוונית, כורדית, בוכרית, טורקית, מרוקאית ומהמוזיקה הארצישראלית ההגמונית משנות ה-30 ועד שנות ה-50. יום הרווקים פלייבק קריוקי
במהלך השנים סבלה המוזיקה המזרחית מאפליה ממסדית ומהתנשאות תרבותית והייתה מזוהה עם מאבקים אנטי-ממסדיים של ישראלים בני עדות המזרח כגון מאבקם של הפנתרים השחורים. החל משנות ה-90, חדרה מוזיקה זו ללב הזרם המרכזי של המוזיקה הישראלית, כך שגבולות המוזיקה המזרחית טושטשו. למוזיקה המזרחית מגוון סגנונות, החל מהסגנון ה”קל” והקליט, סוג של פופ מזרחי, של זמרים כמו אייל גולן, ועד לסגנון ה”כבד” של זמרים כמו עופר לוי.
עוד מתקופת היישוב ובעשור הראשון לקיום המדינה, המוזיקה הישראלית הושפעה ממקורות שונים כולל ממקורות מוזיקליים ים תיכוניים ומזרח תיכוניים. בתקופה זו אחדים מהמקובלים שבזמרים הישראלים שרו בהדגשת ח’ ו-ע’ ובסלסולים תימניים או שנקראו בשמות יהודיים בני עדות המזרח (לדוגמה שושנה דמארי, פילפל אל-מסרי זוהר ארגוב וג’ו עמר). אולם, לקראת סוף שנות החמישים חלה התרחקות בין מוזיקאים בעלי השפעות ים תיכוניות או ערביות לבין הממסד ששלט בכל תחנות הרדיו והטלוויזיה. שיאה של ההתרחקות הזו היה בין הראיון שהעניק ניסים סרוסי לירון לונדון, בשנות השבעים, שבו הטיח לונדון בסרוסי כי רק ישראל השנייה מאזינה לו, לבין הצלחת השיר הפרח בגני של זוהר ארגוב, בשנות השמונים. בתקופה זו כמעט שלא נשמעה מוזיקה מזרחית, או לפחות מוזיקה עם השפעות מזרחיות בולטות באמצעי התקשורת הישראליים.
בתקופה זו התפתחה המוזיקה המזרחית בנפרד מהמוזיקה הישראלית הכללית וסופקה לקהל בכמה דרכים. דרך אחת הייתה החפלות – ערבי שירה שהמפורסמים ביניהם היו בכרם התימנים.
דרך שנייה הייתה מועדונים של רוקרים מזרחיים. מרבית המוזיקאים שם שאפו להיות רוקרים לכל דבר אך הם נודו מהרדיו בשל השפעות מזרחיות, לפעמים קלות ביותר, שהייתה על המוזיקה שלהם. בעקבות הנידוי הממסדי הם נאלצו לפנות דווקא למי שמחפש מוזיקה מזרחית והחלו להדגיש אלמנטים אלה ביצירותיהם. מרבית מהמועדונים האלה היו בארץ, אך חלק מהחשובים בהם היו בניו יורק והם קלטו אליהם אמנים שנטשו את הארץ בעקבות הנידוי, כמו גבי שושן. המועדונים בניו יורק היו גם מקום חובה לסיבוב הופעות לזמרים מזרחיים מהארץ. חלק מהאמנים הישראלים שנקלעו לניו יורק כגון שלומי שבת ואלון אולארצ’יק הפכו לזמרים עם השפעה מזרחית בולטת.
הדרך השלישית והמפורסמת ביותר הייתה דוכני הקלטות, בעיקר אלה שבתחנה המרכזית הישנה של תל אביב, כשזו הייתה התחנה המרכזית היחידה של העיר. עד מהרה נוצר שם מעין ממסד מוזיקה מזרחית שגם אליו היה קשה לפרוץ ואמן שרצה להציג שם את מרכולתו היה צריך להוכיח את עצמו. עבור זמר מזרחי, הפריצה לשם הייתה קשה כמו הפריצה של זמר לא מזרחי אל הרדיו. יום הרווקים פלייבק קריוקי
הדרך הרביעית היא אולמי החתונות. בניגוד למוזיקאים ישראלים אחרים, עבור המוזיקאים המזרחיים, הופעה בחתונה אינה פחיתות כבוד ואינה סימן של סוף קריירה. זהבה בן הופיעה בחתונות במהלך כל הקריירה שלה, אצל זהר ארגוב הפסקת ההופעה בחתונות הייתה סימן של סוף קריירה ואילו אלי לוזון החל את הקריירה שלו באולמי החתונות. רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות
החל משנות ה-60, ילידי הארץ בני הדור השני של עולי ארצות האסלאם, או כאלה שעלו לישראל בילדותם, החלו לפתח סגנונות מוזיקליים חדשים. הסגנון הראשון התפתח בשכונת כרם התימנים, במסגרתו זמרים, בעיקר מקרב יוצאי תימן החלו ליצור תמהיל מוזיקלי ששילב מנגינות של פזמונים תימניים, פזמונים מרוקאים ופזמונים ערבים עם מילים עבריות גם של משוררים או גם מן המסורת היהודית ובמיוחד שירים של שלום שבזי. הרפרטואר כלל גם ביצוע של זמר עברי בסגנון מקומי. המוזיקה בוצעה במסגרות פרטיות, בחפלות, באירועים, מועדונים ועוד והלהקה שהתחילה את החפלות האלה הייתה “צלילי שבזי” (השובלים), שבה היו חברים שלמה מורי (דובל’ה), משה משומר, שלום שובלי (דודו של הזמר רון שובל), ושמעון ישראלי (שמעוני). הם שרו שירים גם מפזמונאות תימן וכן לקחו שירי משוררים (כגון חיים נחמן ביאליק ואלכסנדר פן) להם ביצעו עיבודים מזרחיים עם כלי נגינה כמו דרבוקה ועוּד (כלי פריטה ערבי).
בתחילת שנות ה-70 החלו להקליט את החפלות, והשירים הופצו בקלטות שמע פיראטיות בכמויות קטנות בשכונות העיר תל אביב. באביב וקיץ 1975 יצאו לאור שני אלבומים של שתי הלהקות החשובות ביותר של אותה תקופה, להקות שהשפיעו רבות על ה”מוזיקה המזרחית” – צלילי הכרם וצלילי העוד. שני האלבומים יצאו בתחילה בפורמט של תקליטים ולאחר מכן בקלטות. היו אלה האלבומים הראשונים של “מוזיקת הקסטות” הישראלית. בצלילי הכרם היו חברים דקלון ומשה בן מוש, ובצלילי העוד היו חברים הסולן רמי דנוך, נגן הגיטרה החשמלית יהודה קיסר ונגן הקאנון דוד גזלה. שתי הלהקות הושפעו רבות אחת מהשנייה וחלק גדול מהרפרטואר שהגיע מן החפלות של כרם התימנים היה משותף לשתיהן. אף על פי כן, לצלילי העוד היה צליל עכשווי יותר בגלל הגיטרה החשמלית של קיסר וזאת בשילוב עם גוון ערבי של הקאנון, בעוד צלילי הכרם שמרו יותר על האותנטיות והצבע של הפזמונאות התימנית. בין השירים המפורסמים של אותה תקופה ניתן למצוא את “חנה’לה התבלבלה”, “אני גדליה”, “סורו ממני”, “עת דודים כלה”, “לנר ולבשמים”, “בזוכרי ימים ימימה”, “נעלה נעלה”, “חסידה צחורה”, “אשאל אלוהי” ועוד. שתי הלהקות הוציאו את התקליטים במסגרת שתי חברות הפקה, צלילי העוד ב”קוליפון” (האחים אזולאי), שיצא לאור באביב 1975 וצלילי הכרם ב”האחים ראובני” שיצא בקיץ 1975. שתי החברות היו, ונשארו, חברות דומיננטיות בשוק הזמר הישראלי-מזרחי. רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות
הערוץ השני – התפתח באמצע שנות ה-60 במועדונים ברמלה ובמתחם התחנה המרכזית הישנה של תל אביב. במסגרת המועדונים, כמו “כריש” ו”קליפסו” שברמלה, שרו הזמרים והלהקות רוק. בתחילת דרכן, הלהקות, “להקות הקצב” כפי שנקראו, שרו באנגלית. בין הלהקות ניתן למנות את “הכוכבים”, “הגולדפינגרס”, “האריות”, “הנסיכים”, “הצ’רצ’ילים”, “הלורדים” ועוד. עם הזמן זמרים שהיו מחוץ לזרם המרכזי הופיעו עם הלהקות והחלו לשיר גם בעברית בסגנון איטלקי צרפתי וישראלי. במועדונים האלה התפרסמו, בין השאר, גם הזמרים גבי שושן, ניסים סרוסי, אבנר גדסי ושימי תבורי שנקראו אז זמרים מזרחיים או זמרי רוק מזרחי.
בעוד זמרי החפלות התבססו על מוזיקה תימנית וארצישראלית (“חנהל’ה התבלבלה” שילוב של שני שירים סאטיריים שנכתבו על ידי נתן אלתרמן ללחן כליזמרי), זמרי המועדונים התבססו על רוק בריטי ואמריקאי וכן על פזמונאות צרפתית ואיטלקית. למשל, סגנון סן רמו בשיר “איני יכול” של נסים סרוסי, וסגנון יווני כמו בשיר “נערה ממש אוצר” של עליזה עזיקרי. מאוחר יותר בסוף שנות ה-70 החלו שני הסגנונות להתגבש יחדיו למה שאנו מכנים “מוזיקה מזרחית” או “מוזיקה ים-תיכונית”.
התפתחות שני הערוצים והשילוב ביניהם, התלווה ליחס מפלה ומתנשא מצד ההגמוניה התרבותית והחברתית בישראל. הדבר בא לידי ביטוי בהדרת סגנון מוזיקלי זה מהמרחב הציבורי, ביחס מזלזל, ובהכלה של הסגנון המוזיקלי בתוך גטאות תרבותיות, כגון שעה מיוחדת בו הושמעה המוזיקה בערוצי הרדיו (למשל, התוכנית “על הדבש ועל הכיפק” שהחלה משודרת בגל”צ מ-1982). המוזיקה התפתחה הרחק מהמרכזים הקאנוניים, והופצה באמצעות קסטות, ומכאן גם השם “מוזיקת הקסטות”. ביטוי נוסף להדרת הסגנון מוזיקלי זה הוא כינויו “מוזיקה מזרחית”, בעוד המוזיקה העברית ההגמונית שמרה לעצמה את השם “מוזיקה ישראלית”. זאת על אף שבמידה רבה המוזיקה המזרחית היא זו שהגשימה את רצונם של מייסדי המוזיקה העברית בישראל, כגון נח שפירא, דוד זהבי, מרדכי זעירא וידידיה אדמון, לייצר שילוב בין המוזיקה המערבית ובין המוזיקה הערבית. בפועל אותם יוצרים, ואלה שהמשיכו אותם, יצרו מוזיקה מערבית עם אלמנטים מזרחיים המופיעים כקישוט בלבד. יום הרווקים פלייבק קריוקי רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות
למרות המתקפות על “הממסד האשכנזי”, על היחס המפלה כלפי המוזיקה המזרחית, חיפשו זמרים רבים את אישורו. ועדות לכך היא השתתפותם בפסטיבל הזמר המזרחי שנערך כמעט כל שנה בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. שימי תבורי השתתף בפסטיבל זה (עם השירים “שחורה אני ונאווה”, “משה”, “כינור דויד”) וגם זוהר ארגוב העמיק את פריצתו לתודעת הציבור הרחב כשזכה במקום הראשון בפסטיבל בשנת 1982 עם השיר “הפרח בגני”. הפסטיבל היה אז הדרך היחידה עבור זמרים אלה לקבל לגיטימציה ממסדית ולהביא להשמעתם התכופה יותר של שיריהם ברדיו ובטלוויזיה. באותה שנה, 1982, יצא האלבום השלישי של זוהר ארגוב, “נכון להיום”. האלבום, שהכיל להיטים כמו “נכון להיום”, “כבר עברו השנים”, “עוד דקה את נעלמת”, “בדד” ו”הפרח בגני”, נחל הצלחה עצומה, וביסס את זוהר ארגוב כמלך המוזיקה המזרחית. הצלחתו הרבה עוררה שוב את הדיון הציבורי בנוגע למיקומה של המוזיקה מזרחית בשמי הזמר העברי. הדובר הרהוט ביותר של “המוזיקה המזרחית” היה אביהו מדינה, שמחה על האפליה הממסדית וההתנשאות התרבותית, וביקש לראות במוזיקה המזרחית מוזיקה ישראלית לכל דבר, כזו שנוצרה בארץ ורחוקה מרחק רב ממוזיקה מזרחית או ערבית. ככזו, הוא ביקש לקרוא לה “מוזיקה ים-תיכונית”. אביהו מדינה תרם רבות למוזיקה הישראלית הן כזמר ובעיקר כיוצר שכתב והלחין שירים לזמרים מובילים, כמו שימי תבורי, אבנר גדסי, זוהר ארגוב, חיים משה ועוד.
בשנת 1984 הוציאה הזמרת עפרה חזה את אלבומה “שירי תימן” כמחווה להוריה וליוצאי יהדות תימן. פחות משנה לאחר יציאתו לשווקים בישראל, החל להימכר באירופה ולהפוך ללהיט לצד המיקסים של “גלבי” ו”אם ננעלו” שעשה יזהר אשדות ומכאן החלה עפרה חזה קריירה בינלאומית מצליחה. חזה שילבה באלבומיה הבינלאומיים הבאים שירי פופ ורוק לצד מוזיקה מזרחית.
בשנת 1989 קיבלה המוזיקה המזרחית גיבוי דווקא ממקור בלתי צפוי. ירדנה ארזי שהייתה אז בשיא הצלחתה החליטה להוציא אלבום שכולו נשען על מוזיקה ממדינות ערב – “דמיון מזרחי”. ארזי הייתה מזוהה בעיקר עם להיטי פופ ושירי ארץ ישראל, השונים במלודיה ובמקצבם משירי ערב, אך מהלך זה נתן זריקת עידוד לתעשיית המוזיקה המזרחית. אמן במעמדה של ארזי, יקירת הממסד והציבור הישראלי, שביצע צעד כזה היה חיזוק חיובי כיוון שאיפשר לקהל רחב יותר להתוודע לסגנון המזרחי – ים תיכוני. רוח ים פלייבק קריוקי סולם בנות
הז’אנר הטורקי ערבי – המכונה “הסגנון של עופר לוי” “שטף” את המדינה מסוף שנות ה-80 ועד לתחילת שנות ה-2000 והיה למוביל יותר בתקופה מהמוזיקה הים תיכונית, מאידך זכה להתעלמות מוחלטת מקברניטי המוזיקה הים תיכונית ומכלי התקשורת. ז’אנר זה מכונה המוזיקה המזרחית “הכבדה” או המוזיקה “המזרחית האמיתית” להבדיל מהמוזיקה הים תיכונית שהיא נחשבת ל”קלילה” המושפעת מהמוזיקה המערבית (אייל גולן). עופר לוי הצליח לבצע את אחד המהלכים המשמעותיים יותר במוזיקה המזרחית שעד אז הייתה מושפעת מלחנים תימניים, וים תיכוניים “קלילים”. לוי הזמר הראשון בסגנון המוזיקה המזרחית והים תיכונית שהחל בהופעות יחיד בהיכלים הגדולים הסינרמה, אמפיתיאטרון קיסריה, ובבנייני האומה ירושלים עוד בשנת 1993 וזכה להצלחה רבה, וכך פרץ את הדרך בפני האומנים מהז’אנר למקומות שהיו סגורים בפניהם עד אז, והוכיח שיש ביקוש וקהל למוזיקה המזרחית והיא לא מוזיקת שוליים בישראל. יום הרווקים פלייבק קריוקי
בסוף שנות ה-90 המוזיקה המזרחית חדרה ללב המיינסטרים המוזיקלי בישראל, כאשר ביטוי מובהק לכך ניתן לראות בזכייתו אייל גולן ב-1998 בתואר זמר השנה במצעדים השנתיים, כאשר “דמעות” נבחר לשיר השנה. בשנת 1999 נבחרה שרית חדד לזמרת השנה. היום הזמר המזרחי משלב השפעות של מוזיקה תימנית, מוזיקה עיראקית, מוזיקה יוונית, מוזיקה טורקית, מוזיקה ערבית, מוזיקה צפון אפריקאית, מוזיקה צרפתית, מוזיקה איטלקית, מוזיקה קווקזית, פופ, רוק ועוד.
ב-20 ביולי 2003, ערוץ מוזיקה 24 החל את שידוריו והפך לערוץ הישראלי הראשון שמשדר מוזיקה ישראלית בלבד. ניתן לומר ששידורי הערוץ דחפו קדימה את המוזיקה המזרחית כאשר עם הזמן נוספו לערוץ תוכניות הגשה שונות ושידורים חיים כגון: “מנטה” עם ירון אילן ו- “בכפיים” בהגשת עידן יניב ורגב הוד. במסגרת עונת השידורים של ערוץ 24 נוספו תוכניות נוספות שמוקדשות אך ורק למוזיקה המזרחית כגון התוכנית “חוזרים לשכונה” עם דידי הררי, “זמר החתונות” שמתחקה אחרי זוגות המבקשים זמר מזרחי שיופיע בחתונתם ו- “שמח” בהנחיית ירון אילן. לאחר מכן המשיך הערוץ לשדר תוכניות המוקדשות לז’אנר כמו אייל גולן קורא לך ששודרה בין השנים 2011 ל-2013 ונחשבה לתוכנית עם הרייטינג הרב ביותר בערוץ, “שישי שמח” עם ירון אילן, והתוכנית “מהכרם עד קיסריה” שעלתה בדצמבר 2015, וסיקרה את המוזיקה המזרחית מכרם התימנים עד היום.