הייתי נער להקת הנחל פלייבק קריוקי

הייתי נער להקת הנחל פלייבק קריוקי

היה לי נער מאוהב

האזן לדוגמית פלייבק להקת הנח”ל

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

הייתי נער פלייבק בוצע ע”י להקת הנחל
להקת הנח”ל הוקמה ב-3 בנובמבר 1950, מתוך חברי תנועות הנוער וגרעיני הנח”ל ביוזמתו של זאב חבצלת, קצין החינוך הראשון. בין מקימיה נמנו גיורא מנור (כמפקד הלהקה), יוסי בנאי, יונה עטרי, דרורה חבקין, אברהם פורמן, גאולה גיל (לבבי), עזריאל פולני, אסתר גרינברג (שבק), זאב הילמן ושמואל שי, שהעלו את תוכניתה הראשונה של הלהקה, “מיריק מסתדרת”. מנהלה המוזיקלי היה דובי זלצר, שהלחין ללהקה את שיריו הראשונים. הלהקה הופיעה בפני חיילים, אך את ההקלטות עוד לא הוציאו על גבי תקליטים, אלא על תקליטי שדרים לרדיו. בין שירי ההרכב הראשון היו “נאחז בכל משלט” (זאב חבצלת/דובי זלצר), “העיקר הוא להעיז”, “פזמון המ”מ” ועוד שהיו חלק מהתוכנית הראשונה. החזרה הגנרלית של הלהקה, שהתקיימה באולם קולנוע דל מראה ברמת השרון, כמעט הייתה גם שירת הברבור שלה. על הבמה ניסתה הלהקה להציג קומדיה, שבלשון המעטה לא הצחיקה את קציני המטה שהיו נוכחים באולם. “מה אתם רוצים מהם? התוכנית הראשונה של הצ’יזבטרון הייתה הרבה יותר גרועה!”, אמר חיים חפר שנכח גם הוא בהופעה וכך הציל את הלהקה מפירוק. וכך לאחר סיום ההצגות של התוכנית, הפיקה הלהקה את התוכנית השנייה “האגדה על המ”כ הרע” ב-1951, ואת התוכנית השלישית, “חוליית בידור” ב-1952, כשבתוכנית זו שרו לראשונה את “יונתי בחגווי הסלע” ו”מעיין גנים” ששרה סולו יונה עטרי במחרוזת של שירים מ”שיר השירים”.
באפריל 1953 הועלתה התוכנית הרביעית, “טעות לעולם חוזרת” אותה כתבו גיורא מנור ושבתאי רביב בבימויו של דוד ברגמן. התוכנית הציגה את רעיון הנח”ל דרך עיניו של הדוד מאמריקה, הבא לחפש את אחיינו באחת מהיאחזויות הנח”ל. לצד הצגה זו הייתה גם הצגת משנה על סיפור אהבה בין חייל לחיילת שגילמו יוסי בנאי ויונה עטרי. בתוכנית זו הופיע לראשונה השיר המצליח “הורה היאחזות” לצד שלושה שירים נוספים. באותה שנה לקראת חודש דצמבר עלתה התוכנית החמישית “נח”ל ונחלה” שעדיין הרכב חבריה מבוסס על יסוד התוכניות הקודמות. בתוכנית זו הוצגו לראשונה השירים “יא ירח”, “המנון הנח”ל” ו”הורה ממטרה”, כשהמנון הנח”ל הוקלט לתקליט שדרים לרדיו. הייתי נער להקת הנחל פלייבק קריוקי
לתוכנית השישית של הלהקה הצטרפו בין היתר חיים טופול, גליה טופול, יעקב כץ, גבי עמרני, עדנה שביט וראובן לוי. יחד עם כמה מחברי להקת הנח”ל שהמשיכו את הפעילות וגם מרדכי ידין שהיה במאי הלהקה, היו אחראים על הפקת התוכניות “העיקר שנפגשים” שעלתה ביוני 1954, ו”שמור על הגבול” שעלתה בנובמבר של אותה שנה, אליה גם הצטרפו נחמה הנדל, אורי זוהר ושושיק שני. בתוכנית הקודמת “העיקר שנפגשים” בלט השיר “הורה נתגבר” ובתוכנית “שמור על הגבול” בלטו שיר הנושא, “תותחים במקום גרביים” ו”הוא לא ידע את שמה” ששר סולו ראשון גבי עמרני. נוסף לזה, המדריך הקולי של הלהקה ב”שמור על הגבול” היה יוסי ואלד, שהלחין ללהקה את ההורה הרביעית והאחרונה שלה, “זיע זיע לא נזיע” למילים של חיים חפר. עוד הספיקה הלהקה להפיק ב-1955 את התוכנית “בין מגל וחרב” אליה הצטרפו עליזה קאשי, עדי עציון וגם השירים “כיתה אלמונית” (שהוקלט), “שיר ערש נגבי”, “המפקד תמיד צודק” ו”בין מגל וחרב”.
ב-1956 עלתה התוכנית “מה בוער”. משירי התוכנית בלטו “השחרור”, “רק לא סייר” של בנות הלהקה, “יא משלטי” שביצעה סולו עליזה קאשי ו”רחל רחל” שהיה סולו של איתמר כהן החבר החדש בלהקה, שגם שר בתוכנית את “סיפורו של כביש” הפחות מוכר. הלהקה המשיכה להופיע עם התוכנית החל מבפברואר לאורך כל השנה. עשרה חודשים מאוחר יותר בנובמבר, התוכנית כבר ירדה, ועם כיבוש חצי האי סיני בעת מבצע קדש, הגיעו חבריה לסיני. המלחמה עצמה פרצה זמן קצר לאחר שחלק מחברי המחזור השתחררו, זימנו אותם למילואים להופיע לפני היחידות הלוחמות בסיני. באחד הימים קיבלו שם טלפון שבישר להם שהמלחין משה וילנסקי חיבר שיר חדש. את מילות השיר, כך סיפר וילנסקי, קיבל בבוקרו של יום מיחיאל מוהר, ואחרי הצהריים השיר כבר היה מוכן. הפזמון של השיר ההרואי נחתם במילים: “עוד יסופר על זה היום, אחיי / בשוב העם אל מעמד סיני!”. השיר החדש נקרא “מול הר סיני”, הושר בלהקת הנח”ל ב-1956, כחודשיים לאחר שהתוכנית “מה בוער” ירדה. בסוף אותה שנה הקליטה הלהקה 16 שירים שיצאו על שני התקליטים הראשונים של הלהקה, שכללו כמה מהשירים מ”מה בוער”, ועוד הקלטות מחודשות לשירים מתוך כלל התוכניות הקודמות של להקת הנח”ל, בהם “תותחים במקום גרביים”, “הוא לא ידע את שמה”, “הורה נתגבר”, “המפקד תמיד צודק”, “בין מגל וחרב”, “הורה היאחזות” ועוד, וגם השיר שיצא זמן קצר לפני הקלטות אלו, “מול הר סיני”. הייתי נער להקת הנחל פלייבק קריוקי
“מול הר סיני” נכלל בתוכנית שבאה בשנת 1957, “עד מאה ועשרים” שציינה את התוכנית העשירית במספר של להקת הנח”ל, בה היו השירים החדשים “כרמלית”, “עד מאה ועשרים”, “כשנגמר מבצע קדש” (“שיר הצ’יזבאטים”) ועוד, כשאל הלהקה הצטרפו לראשונה אריק איינשטיין, רות אטיאס, יוסי פרוסט לצד הוותיקים שבלהקה. איינשטיין קיבל לראשונה לשיר סולו את השיר “יא ירח” בתוכנית שבאה שנה מאוחר מכן, “צריך לחיות”, בה בלטו גם השירים “שתים עשרה טון”, “פגישה בניכר” ו”בלדה על מעיין וים” ששר סולו איתמר כהן שהיה כבר מבין הוותיקים. הייתי נער להקת הנחל פלייבק קריוקי
בשנת 1959 הועלו התוכניות “לא לצאת מן הכלים” ו”בדרך כלל”, בהן כיכב אריק איינשטיין והשתתפו יהורם גאון, גבי אלדור, עליזה רוזנטל (רוזן), יצחק שאולי, גברי בנאי, ישראל פוליאקוב, חנן גולדבלט, יוסי פרוסט, יורם ארביטר (ארבל) והאקורדיוניסט עמי גלעד. הלהיט הגדול של הלהקה מ”לא לצאת מהכלים” היה “רוח סתיו” (יחיאל מוהר/יוחנן זראי) בסולו נוסף שקיבל אריק איינשטיין, ויהורם גאון שר לצידו כמה שורות. ובנוסף הופיעו גם השירים “אחד גבוה ושניים קטנים” (יחיאל מוהר/יוחנן זראי), “חופשה באדום” (עמוס אטינגר/סשה ארגוב), ו”דינה ברזילי” (חיים חפר/סשה ארגוב). במאי הלהקה היה יוסי בנאי והכוריאוגרפית הייתה נעמי פולני. בתוכנית השנייה “בדרך כלל” (התוכנית ה-13) בלטו השירים “ויו יו גם”, “שיר החובש”, “שיר החמור”, “חולשה של בת” ו”סיירים” הוקלטו לתקליט אריך נגן שנקרא על שם התוכנית. נוסף על זה הקליטה הלהקה את “שיר לבוקר” שהיה במסגרת התוכנית על תקליט שדרים ששרה סולו עליזה רוזן.
בין היוצרים שכתבו ללהקה בשנות החמישים אפשר למצוא את משה וילנסקי, חיים חפר יחיאל מוהר, סשה ארגוב, זאב חבצלת, דידי מנוסי ואפרים קישון. קישון היה זה שהביא ללהקה את “סאלח שבתי”, דמות שהייתה מזוהה עם חיים טופול במשך שנים רבות.
ב-1960 הפיקה הלהקה את התוכנית ה-10 “זה נח”ל זה?” שציינה עשר שנים להקמת להקת הנח”ל (להבדיל מהתוכנית “עד מאה עשרים” שציינה עשר תוכניות). חברי ההרכב של התוכנית היו אותם הוותיקים שנשארו מ”לא לצאת מהכלים” ומ”בדרך כלל”. בתוכנית החדשה לא היו שירים חדשים, אלא רק ביצועים מחודשים של חברי ההרכב לחמישה שירים של הלהקה מהתוכניות השונות שלה בשנות ה-50. את התוכנית ביימה נעמי פולני, ובסיומה פולני אירגנה כמה מחברי הלהקה ולאחר שחרורם הקימו את הלהקה האזרחית “התרנגולים”, שהורכבה גם מיוצאי להקת גייסות השריון ולהקת פיקוד מרכז.
הצלחתן של הלהקות האזרחיות “התרנגולים” ו”בצל ירוק” שיבשה את הצלחת שתי התוכניות הבאות שהפיקה להקת הנח”ל ב-1961 וב-1962. התוכנית “היאחזות בחלל” מ-1961 הועלתה במקביל להופעות “התרנגולים” בתוכנית שלהם. התוכנית לא הניבה להיטים, אבל זכור ממנה “שיר השומרות” של בנות הלהקה, וגם “בדרך לניצנה”, אך התוכנית לא הוקלטה על תקליט, אלא שיריה הוקלטו לרדיו. את התוכנית “טיפת הדבש” מ-1962 הקליטו על תקליט עם שבעה שירים, בעותקים מועטים מאד, שכן היום הוא נחשב לאחד התקליטים הנדירים ביותר. ממנו הפכו ללהיטים השירים “ענת” בסולו של דוד כהן, ו”פרחים ונערות”, לצד הפחות מצליחים “ספינת הקפיטנים”, “אחד אדם”, “בתחילה בלי מילים”, “ציונות! הלא תשאל” ו”על הגל הקל”. בין חברי ההרכב של תוכנית זו היה גם פופיק ארנון.
ב-1963 העלתה הלהקה את התוכנית המצליחה “שמש במדבר”, שבה הוצג הדור החדש של חברי הלהקה: עליזה יצחקי, רונית כץ, דני קוליש, רותי ביקל, אתי מזרחי, יורם הרשקוביץ (בן עמי), טוביה קוזלובסקי (צפיר), ואקורדיוניסט הלהקה יאיר רוזנבלום. מתוכנית זו זכורים שירים רבים, ביניהם “מחר”, “עוד לא אכלנו”, “מטרייה בשניים” ו”מחבואים”. את כל שירי התוכנית כתבה והלחינה נעמי שמר, המדריכה המוזיקלית של הלהקה הייתה אלונה טוראל ומעבד השירים היה אריה לבנון.
טוביה צפיר, עליזה יצחקי, ודני קוליש נשארו גם לתוכניתה ה-18 של הלהקה, “בפעם ה-18” (בשנת 1964), ואליהם הצטרפו חברי להקה חדשים כאבי קליינמן (קורן) וחנן בוליבסקי (יובל). התוכנית לא זכתה להצלחה, והשיר היחיד הזכור ממנה הוא “חופשה רבע שנתית”, אשר היה השיר הראשון שהלחין יאיר רוזנבלום. שנה מאוחר יותר הועלתה התוכנית “מהנח”ל באהבה”, שהייתה אחת המצליחות ביותר של הלהקה בשנות השישים. בין החיילים החדשים של הלהקה התבלטה שולה חבינסקי (חן), שביצעה להיטים כמו “הוא לא כל כך חכם” (יורם טהרלב/אלונה טוראל) ו”אחד חולמני” יחד עם טוביה צפיר (תרצה אתר/אלונה טוראל). להיטים נוספים שהופיעו בתוכנית היו “סרנדה לעדה” (לאה נאור/משה וילנסקי), “משה משה” (יורם טהרלב/משה וילנסקי) ששר מנחם זילברמן ו”גוונים” (חיים קינן/יגאל גורדון). השירים “ארבע אחרי הצהריים”, “הוא לא כל כך חכם” ו”משה משה” מתוכנית זו היו שלושת השירים הראשונים שכתב יורם טהרלב ללהקות הצבאיות.
אחרי סיום התוכנית “מהנח”ל באהבה” הגיעו ללהקה שירים חדשים עליהם עבד על העיבודים יאיר רוזנבלום, שבפעם הראשונה, נכנס לתפקיד המנהל המוזיקלי של הלהקה. עם השירים האלו וגם קצת מערכונים ובדיחות הופיעה הלהקה במוצבים השונים עוד מלפני מלחמת ששת הימים, גם בזמן תקופת ההמתנה, וגם במהלך המלחמה עצמה. הייתי נער להקת הנחל פלייבק קריוקי
אחרי המלחמה החלו לארגן בלהקה תוכנית חדשה, זאת לאחר שהגיעו שירים נוספים שנכתבו, וגם נאספו כל אותם השירים איתם הופיעו בין שתי התוכניות, וכך עלתה תוכניתה ה-20 של הלהקה, הנח”לאים באים הנח”לאים באים, אשר החלה את הופעותיה לאחר המלחמה. יאיר רוזנבלום היה אחראי על העיבודים וההדרכה המוזיקלית, דני ליטאי עזר לו בחרוזים והעמדת הפזמונים, ויוסי בנאי, בוגר הלהקה, היה אחראי על בימוי המערכונים. שולה חן, ששון קוסובסקי (ששי קשת), מוטי פליישר, אבי קורן, מנחם זילברמן, ושלום חנוך עמדו כולם בחשיכה עטורי כפפות לבנות, ובאור זרחני שהפך את ידיהם לכנפיים שרו את “אילו ציפורים” (ז’אן ברוסול/ז’אן קלבה/נעמי שמר). בין הלהיטים הנוספים שהושרו בתוכנית היו גם “גשם בוא” (תרצה אתר/אלונה טוראל), “ישנן בנות” (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום), “הייתי נער” (דוד עתיד/יאיר רוזנבלום) ו”הללויה” (יאיר רוזנבלום). אחד המערכונים הזכורים היה מערכון שנכתב על ידי ניסים אלוני “גבר ואשה”, אותו שיחקו מנחם זילברמן ויעל “בוצי” בסיס.
יאיר רוזנבלום ודני ליטאי היו אחראים גם לתוכניתה ה-21 של להקת הנח”ל, “קרנבל בנח”ל” עם שירים שהפכו ללהיטים, עם חברים שחלקם ותיקים וחלקם חדשים בלהקה, ועם במאי מערכונים מיוצאי הלהקה – יהורם גאון. התוכנית הוכנה בזמן שיא של כמה שבועות ספורים, במקום התוכנית הפרוטה והירח שנגנזה לאחר הצגת הבכורה. את התוכנית הגנוזה ביימה נעמי פולני, כמיטב המסורת של ה”תרנגולים”, שזכתה להצלחה גדולה בתחילת העשור. הקהל של אחרי מלחמת ששת הימים לא התחבר לכוריאוגרפיה הפיוטית, התוכנית ירדה, ודני ליטאי הוקפץ מחופשה כדי להציל את הלהקה. רבים זוכרים את התוכנית בשם קרנבל בנח”ל, על שם הלהיט הגדול ממנה, אך היו בה להיטים נוספים כמו “שלווה” (אבי קורן/יאיר רוזנבלום), “בשמלה אדומה” (רות ספרוני/יאיר רוזנבלום) ו”החיים היפים” (ירון לונדון/יאיר רוזנבלום). לתוכנית זו הכניס רוזנבלום צלילי אורגן (של יובל חבצלת האקורדיוניסט הווירטואוז שהתמודד עם הכלי האלקטרוני החדש בהצלחה) וגיטרה חשמלית (של דני סנדרסון), שהחליפו את האקורדיון הישן וסימנו עידן חדש בלהקה, של מוזיקת פופ המתחברת יותר למגמה המוזיקלית בעולם. על חברי הלהקה נמנו גם עמוס טל-שיר (מפקד הלהקה), מנחם זילברמן, אופירה גלוסקא ומירי אלוני, שקיבלה לראשונה שורות סולו בשיר “קרנבל בנח”ל”. בזמן החזרות לתוכנית, המשיכה אופירה גלוסקא, ששירתה קודם לכן בצוות הווי הנח”ל, להופיע במסגרת הצוות עם הלהיטים “חורשת האקליפטוס” (נעמי שמר), “זמר שכזה” (יעקב רוטבליט/נורית הירש) ו”באביב את תשובי חזרה” (שארל אזנבור/אבי קורן). הייתי נער להקת הנחל פלייבק קריוקי
– עוד לפני התוכנית קרנבל בנח”ל, הפיקה הלהקה ב-1968 הקלטות לתקליט “כל הכבוד לנח”ל” שכלל ביצועים חדשים לשירים ישנים של הלהקה ששימשו כהפסקול לקליפים שצולמו לטלוויזיה. מבין הקליפים הזכורים היה הביצוע החדש של “דינה ברזילי”.
מירי אלוני הייתה כוכבת התוכנית ה-22 של הלהקה, “בהיאחזות הנח”ל בסיני” (“שא לשלום”) (1969), עם קטעי הסולו שלה ב”הבן יקיר לי”, של משפחת החזנים לבית מלבסקי, או ב”שיר לשלום” (יעקב רוטבליט/יאיר רוזנבלום) אשר גרם לוויכוחים לא מעטים. ההתנגדות לשיר באה בעיקר מצד אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי, שטען כי הוא שיר תבוסתני המחלל את זכר המתים ועלול להוריד את המוטיבציה של החיילים. הוא אסר על הלהקה להופיע בשיר זה, אך לאור הפופולריות המואצת שהשיר תפס, שרו אותו חברי הלהקה כהדרן. שירים ומערכונים נוספים בתוכנית היו שיר הנושא של התוכנית “בהיאחזות הנח”ל בסיני”, גם כן סולו של אלוני, וכמו כן גם “אנחנו ואתם” (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום), “שיר רחוב” (אבי קורן/יאיר רוזנבלום), “טרנטלה” (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום) ומערכון/שיר הטלפון בו השתתפה שוב אלוני. תוכנית זו כללה בתוכה את עמוס טל-שיר וכמו כן גם את גידי גוב, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, יובל חבצלת, רותי הולצמן, לאה לופטין, דני סנדרסון, אלון אולארצ’יק, תמי עזריה, מאיר פניגשטיין, אמוץ ברונטמן, טלי גולדברג, שמעון ויצמן, יצחק בן-מלך, ויובל דורי. שלושת האחרונים : יובל, איציק וויצמן היוו שלישייה במילואים בתום שרות המילואים הארוך עם חבריהם ללהקה במלחמת יום הכיפורים. הרכב זה של הלהקה היווה את הבסיס ממנו נוצרה מאוחר יותר להקת “כוורת”, כאשר חמישה מתוך שבעת חבריה נפגשו למעשה בשורותיה.
במאי 1972 יצאה תוכניתה ה-23 של הלהקה, “הפלמ”חניק”, הפקה גרנדיוזית במונחי הימים ההם, שהוקדשה למלאת 30 שנה לפלמ”ח. קצין החינוך של הנח”ל, סא”ל זאב פלג, כתב בתוכניה: הייתי נער להקת הנחל פלייבק קריוקי
“הרגשנו כי זכינו להעמיד הפעם תוכנית בלתי שגרתית, קצת יותר רצינית ומחייבת שיתוף והזדהות מסוימת מצד הקהל. חפצים אנו כי הנוער המתחנך בשורותינו יספוג אותו משב רוח נעים והתמים, ואותה אחוות הרעים והנכונות להקרבה אשר אפיינה את דור הפלמ”ח בשעתו ואת צה”ל כיום”.
בני נגרי על ההדרכה המוזיקלית ודני ליטאי על הבימוי והכוראוגרפיה היו אחראים על “הפלמ”חניק”, שהורכבה למעשה משני חלקים. החלק הרציני, שהוקדש לימי הפלמ”ח, כלל שירים כמו “בלדה על יצחק שדה” (חיים גורי/יאיר רוזנבלום), “הרעות” (חיים גורי/סשה ארגוב), “הפרוטה והירח” (חיים חפר/עממי) ו”נאום תשובה לרב חובלים איטלקי” (נתן אלתרמן/יאיר רוזנבלום). החלק הקליל שהעלה אגדות ילדים והעלה הרבה הומור וסאטירה, כלל ביצוע הומוריסטי לסיפור “שלושת הדובים” בסגנון הגשש החיוור. על חברי הלהקה נמנו שמעון ויצמן (מפקד הלהקה), אפרים שמיר, גידי גוב, ירדנה ארזי, יצחק בן-מלך, ענת מיבר (גוב), יהודה עדר, דורית פנדריך (שדה), ראובן גבירץ, נעמי כפרי, יובל דורי, מוטי מורל, דני פאר, ריבה שכטר, צבי בומס, יצחק (איקה) שדה וחיה פיק. “הפלנ”חניק” הייתה התוכנית הגדולה האחרונה של הלהקה, שחתמה את תקופת הזוהר שלה ולמעשה התוכנית היוותה את הבסיס לשני הרכבי הבידור הגדולים בהמשך שנות השבעים הלא הם להקת כוורת ושלישיית שוקולד מנטה מסטיק. הייתי נער להקת הנחל פלייבק קריוקי
ירדנה ארזי וגידי גוב מבצעים את “הפרוטה והירח” מתוך “הפלנחניק”.
מלחמת יום הכיפורים עצרה את הפעילות הסדירה של הלהקה. אל המחזור הטרי של הלהקה הצטרפו משוחררים טריים וותיקים שלה כמו שלישית שוקולד מנטה מסטיק ולהקת כוורת שהרכיבו יחדיו דוויזיית בידור שהופיעה לאורך המלחמה. בשנת 1974 הועלתה תוכנית נוספת ללהקת הנח”ל, “סיפורה של להקה” (תוכנית 24) שסיפרה את תולדותיה של הלהקה וחגגה חצי יובל להקמת הנח”ל. אסתר אלעד, מיכל (מיקי) קם, איציק גייר, גורי סגל, התזמורת: יהודה עדר, אריק רודיך, איתן גדרון, רון פיש, שגיא קרפ ואחרים עשו כמיטב יכולתם תחת הדרכתו של דני ליטאי, והעלו תוכנית שזכתה לשבחים רבים, אך נשכחה במשך השנים. השיר הזכור ביותר מהתוכנית הוא חידוש ללהיט הלהקה משנות החמישים, “ויויו גם”, בביצוען של אסתר שמיר, מיקי קם, אפרת וייל ומלי מאיו, ולצד זה גם השירים “מה בעצם קרה”, “סיפורה של להקה”, וגידי שחם ששר סולו את “הבנות שעל שפת הנח”ל” ו”חיידק במה”, אותו הוא גם כתב.
להקת הנח”ל המשיכה להופיע עד שנת 1978, ולהעלות תוכניות שהתבססו בעיקר על להיטי הלהקה משנות החמישים והשישים. בנוסף נכתבו שירים חדשים, שהוקלטו ע”ג סינגלים שלא זכו להצלחה רבה. בין חברי הלהקה באותן שנים ניתן היה למצוא את שלומית הגואל (טריגר), אפי בן ישראל, רחלי חיים, מילי מירן, ענת טופול וחני נחמיאס. שיר שהפך במפתיע ללהיט היה השיר “נח”ל נח”ל” שצוות זה הקליט בתוכנית “בצל ירוק” מ-1978, עוד אחרי ההפקות על התוכניות “שלושים שנות זמר” (1978), ו”חדש וגם ישן” (1977). הייתי נער להקת הנחל פלייבק קריוקי
ההופעה האחרונה של להקת הנח”ל התקיימה ב-29 באוקטובר 1978 בבית הצנחן, במסגרת התוכנית “בן-גוריון”.