תני לי להחליט פלייבק קריוקי

תני לי להחליט / תתני לי פלייבק קריוקי

תתני לי להחליט (ג’וזי כץ פסטיבל שירי הילדים)

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

הפסטיבל הישראלי לשירי ילדים היא תחרות שירי ילדים, שהתקיימה בישראל בשנות ה-70 ושנות ה-80 של המאה ה-20, וחודשה בשנים 2008–2009.
התחרות הייתה מורכבת משני חלקים: בחלק הראשון ביצעו זמרים מוכרים את שירי הפסטיבל ובחלק השני ביצעו את אותם שירים ילדים שכונו “ילדי הפסטיבל” ולוהקו באמצעות אודישנים. לעתים ביצעו את השיר הזמר הבוגר והילד בדואט. בסיום התחרות בחרו הצופים את השירים האהובים ביותר ואלו הוכרזו כמנצחים. הנחיית הפסטיבל נעשתה על ידי מנחה אחד או יותר, תחילה רק לצורך הצגת השירים והמבצעים אולם מאוחר יותר כחלק מתוך סיפור מסגרת שנכתב במיוחד והיה חלק מן התוכנית. תני לי להחליט פלייבק קריוקי
החל מהפסטיבל התשיעי, סמל האירוע הייתה הבובה “פסטי”, עליה נכתב שיר שביצעה ילדת הפסטיבל לילך גליקסמן, שהפך לימים להמנון הפסטיבל.
מספר ילדים שלוהקו ל”ילדי הפסטיבל”, הפכו לידוענים מספר שנים לאחר שהופיעו בו, בהם לילך גליקסמן (בשיר “מר אפצ’י”), עירית ענבי (בשיר “למה ככה” מהפסטיבל הראשון), נועם קניאל (בשיר “גלי”), מומי לוי (בשיר “סיבה למסיבה”), ליאור אלבו (בשירים “אב לילדתו אומר”, “עודני ילד”) ורונן בהונקר (בשיר “אמא”). קניאל, גליקסמן, אלבו ובהונקר זכו אף להוציא תקליט משלהם לאחר שהתפרסמו במסגרת הפסטיבל.
במהלך הפסטיבל ליוותה את הזמרים “תזמורת הפסטיבל” שמנצחיה ונגניה היו מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית. מהפסטיבל הראשון עד הרביעי ניצח על התזמורת שמעון כהן; מהפסטיבל השביעי עד הפסטיבל החמישה-עשר ניצח יצחק גרציאני; בשני הפסטיבלים שלאחר מכן ניצח על התזמורת רוני וייס. בפסטיבל 18 המחודש ניצח על תזמורת הפסטיבל המוזיקאי אלון פרימן. בפסטיבל מספר 19 הפסיקה מסורת המנצחים.
מעמדו התרבותי של הפסטיבל נבע מכך שהמשתתפים בו והכותבים לו היו יוצרים מהשורה הראשונה, בהם רבים שעסקו גם ביצירה למבוגרים. ואכן שירי פסטיבל רבים נהפכו לאהובים ומהווים חלק בלתי נפרד משירי הילדים, לצד שירים שהפכו גם ללהיטים של האמנים הבוגרים, כדוגמת “הופה היי”, “עודני ילד”, “לא נעצור” ואחרים.
בין הפזמונאים שכתבו לפסטיבל היו עוזי חיטמן, אהוד מנור, נעמי שמר, דודו ברק, שמרית אור, לוין קיפניס, לאה גולדברג, מרים ילן-שטקליס, תלמה אליגון, שלמה ארצי, רחל שפירא, ירון לונדון, שייקה פייקוב ויורם טהרלב. בין המלחינים היו נורית הירש, חיים משה, מתי כספי, גידי קורן, דפנה אילת, קובי אושרת, אלדד שרים, אילן וירצברג, אבנר קנר, יאיר מילר ויהודית רביץ. תני לי להחליט פלייבק קריוקי
“הפסטיבל הישראלי לשירי ילדים” החל את דרכו כהפקה מסחרית שפעלה במהלך חג החנוכה משנת 1970 עד שנת 1987. יוזמי הפסטיבל היו המפיקים ראובן גרוס, מירי בן יוסף ואלכס ברנע. בשנת 1974 אבשלום רובין רכש 67% מהבעלות על הפסטיבל לצד אלכס ברנע (23%),[דרוש מקור] וב-1975 הצטרף לצוות ההפקה המוזיקאי צביקה כגן. מאותה שנה ביים את הפסטיבל הבמאי צדי צרפתי.
הפסטיבל הופיע לראשונה בחנוכה תשל”א, 28 בדצמבר 1970. בשנת 1974 הפסטיבל נערך פעמיים – הן בחג הפסח והן בחנוכה, וזאת מפני שלאחר מלחמת יום הכיפורים קיומו לא אושר, והוא נערך באביב, אחרי הפרדת הכוחות הישראלים-מצרים. בשנת 1986 לא נערך פסטיבל שירי ילדים ובמקומו נערך “הפסטיבל בצבעים טבעיים”. תני לי להחליט פלייבק קריוקי
בשנות ה-80 חלה ירידה משמעותית בפופולריות של הפסטיבל, עקב תחרות מצד השירוויזיון שנערך בשנים 1979–1982 ובעיקר מכיוון הפסטיגל, שנערך החל משנת 1981 עד היום. זאת על אף שהפסטיגל החל את דרכו בחיפה, תוך סיכום בין מפיק הפסטיגל מיקי פלד למפיק הפסטיבל אבשלום רובין שהפסטיגל לא יופיע בתל אביב וכך לא יהווה תחרות ישירה. אך הפסטיבל המיושן בסגנונו לא הסתגל לשינויים בשוק הבידור לילדים, לפירוטכניקה ולכוכבים שהציעו המופעים המתחרים, ומעמדו דעך בעוד פופולריות הפסטיגל התגברה.
הפסטיבל נקלע לקשיים כלכליים עד שלאחר פסטיבל 1987 עזב המפיק רובין את הארץ עקב חובות כספיים והפקת הפסטיבל נפסקה.
בשנת 2007 היוצר והמנהל האומנותי אלי ניסמן החליט להחזיר את מסורת פסטיבלי הילדים והגה פסטיבל חדש בשם פסטיבל “ילד פלא” ובו הכוכבים הם ילדים זמרים ואליהם מצטרפים אומנים מוכרים. הפסטיבל זכה להצלחה גדולה ואף שודר בערוץ הראשון בטלוויזיה והשתתפו בו כוכבי ילדים ומבוגרים, ביניהם ציפי שביט, רותי נבון, טל מוסרי, אהרון פררה, דפנה ארמוני, שולה חן ועוד. תני לי להחליט פלייבק קריוקי
בשנת 2008 מפיקים פרטיים רכשו את הזכויות על השם של הפסטיבל המקורי והוא שב לבמה בדצמבר אותה שנה, לקראת חג החנוכה, בבימויו של משה קפטן. יהודית רביץ לקחה על עצמה את תפקיד המנהלת האומנותית. בפסטיבל המחודש השתתפו זמרים צעירים רבים, ביניהם נינט, קרן פלס, שי גבסו ובועז מעודה וכן הופיע כאמן אורח גידי גוב שהרבה להופיע בפסטיבלים המקוריים.
בשנת 2009 הפסטיבל שב לבמות בפעם השנייה והאחרונה עד כה והופיעו בו אמנים ותיקים כדפנה דקל, ציפי שביט וחני נחמיאס לצד כוכבי ילדים צעירים כטל מוסרי, דנה פרידר ודון לני-גבאי. בתפקיד האמן האורח היה יגאל בשן, אף הוא מכוכבי הפסטיבלים בעבר.
בתקופה בה התקיימו הפסטיבלים באופן רציף הועלה כל פסטיבל על-גבי תקליט בשנה בה הוא התקיים. בשנות ה-90 יצא אוסף שירי הפסטיבלים בשלושה תקליטורים ובשנת 2006 יצא די.וי.די עם מיטב שירי הפסטיבלים עד אותה שנה. תני לי להחליט פלייבק קריוקי
בשנת 2012 הוציאה חברת התקליטים ויזארט בע”מ את כל האלבומים המקוריים של פסטיבלי הילדים משנות ה-70 וה-80 (פסטיבלים 1 עד 17) על גבי תקליטורים. רבים משירי הפסטיבלים, שלא נכללו באוספים, הופיעו בפעם הראשונה על גבי תקליטורים.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. תני לי להחליט פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב. תני לי להחליט פלייבק קריוקי
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. תני לי להחליט פלייבק קריוקי
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. תני לי להחליט פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי תני לי להחליט פלייבק קריוקי
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.