תודה חיים משה פלייבק קריוקי
האזן לדוגמית פלייבק תודה על כל מה שבראת
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
חיים משה נולד בשנת 1955 למשפחה שעלתה מתימן, וגדל בשכונת מורשה ברמת השרון. אביו רצה שיגדל להיות רב, כמו סבו, אולם חיים נמשך לצלילי המוסיקה הים תיכונית. בנוסף למוזיקה דתית מסורתית, הוא החל להתוודע למוזיקה יוונית, טורקית, ערבית, והופיע בחתונות ובר מצוות. מאוחר יתר עבד בבית דפוס, ובשנות השבעים התגייס לצה”ל.
חיים משה החל את דרכו המוזיקלית באמצע שנות השבעים, כשחבר לזמר דקלון ללהקת “צלילי הכרם”. הצמד הופיעו בעיקר באירועים ובמועדונים עם שירי עם ישראלים, תוך שילוב פיוטים תימניים עם צלילים ערבים ומוזיקה פופולרית לתקופה. הצלחתה המידתית של הלהקה נמשכה מספר שנים, עד שבשנת 1982 התפרקה הלהקה והשניים פנו כל אחד לדרכו.
עם פירוק “צלילי הכרם” בתחילת שנות השמונים החל בקריירה עצמאית וכבר בשנת 1979 הוציא אלבום סולו ראשון בשם “שבח אשיר” שבו שר בעיקר שירי מסורת תימניים “שלום לבוא שבת” לצד שירים שכתב לו אביהו מדינה “אלייך”, “שיר לדרך”.
בשנת 1980, יחד עם המפיק משה בן מוש, הוציא את האלבום “שירים אל תוך הלילה” ובו ביצע חיים משה ממיטב שירי החפלות של אז “מטדור”, “יעוואזל פאלפילו”, “את נערה”.
פריצתו הגדולה הגיעה בשנת 1982 עם הוצאת האלבום “אהבת חיי”, אשר כלל את הלהיטים “לינדה”, “אמא”, “סמדר” (שנכתב על ידי משה עצמו), וכמובן שיר הנושא של האלבום “אהבת חיי”. את שאר השירים כתבו ציון שרעבי, אריס סאן, אביהו מדינה ואחרים.
בשנת 1984 יצא אלבומו השלישי “תן לזמן ללכת”. מרבית האלבום נכתב והולחן בידי היוצר אביהו מדינה, יחד עם הכותבים ציון שרעבי וחיימוב וגם בו דאג חיים משה לנפק להיטי ענק כמו שיר הנושא ו”ממה אתה בורח” “לבד יושבת” “למה אל” “ילדונת” (שבוצע גם על ידי הזמר ישי לוי) יחד עם שיר ישראלי מיוחד שנכתב על ידי הכותבת נעמי שמר בשם “רומנסרו לתל אביב”.
בשנת 1985, יצא לאור אלבומו הרביעי “להיות זמר”, ששיר הנושא שלו זכה להצלחה מרובה כמו גם השירים “מה עם הילד” (שמאוחר יותר זכה לחידושים על ידי הזמרת זהבה בן והזמר איציק קלה) וכן השיר “עד כלות הנשימה” שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי. את מרבית השירים בו כתבו ציון שרעבי ואורי חיימוב.
בסוף אותה שנה הוציא חיים משה ‘אלבום ביניים’ אותנטי בשם “צעד תימני” שבו שילב בן הקלאסיקות ששר אז לצד שירים שאהב בערבית.
באותה השנה גם השתתף חיים משה בסרט “כאסח”, ובו שר שירים מאלבומיו הקודמים (ביניהם הלהיט “לינדה”) ומאלבומו שיצא שנה מאוחר יותר (ביניהם הלהיט “למה אל”).
אלבומו הבא “תודה”, שנכתב כולו בידי עוזי חיטמן והיה לאלבום הראשון שלו שכל כולו התבסס על שירים יוונים. שיר הנושא של האלבום “תודה” היה ללהיט ענק והפך לנכס צאן ברזל במוזיקה הישראלית, לצד להיטים נוספים כמו “תני לי”, “הלאה הלאה” שגם הפכו ללהיטים גדולים.
באותה השנה הוציא לאור חיים משה גם את האלבום “כל נדרי”, אלבום בסגנון ישראלי יותר שגם שיר הנושא שלו, שכתבה לאה לופנפלד, הפך ללהיט גדול יחד עם שירים נוספים “בואו נשיר לארץ יפה” “לחיים” “זה סימן” וחידוש לשיר “ואולי” של המשוררת רחל.
גם באלבומו הבא “עוד יום עולה” (1987) חיים משה המשיך לשתף פעולה עם הכותב עוזי חיטמן ויחד יצרו עוד הלהיטים: “עוד יום עולה”, “על סף דלתך” “היא לקחה אותי” “מן הקולות” “אך ליבי יוצא” ועוד.
בשנת 1988)יצא לאור האלבום “נשבע”. “נשבע” היה אלבומו הארוך והמצליח ביותר של משה עד אותה התקופה, עם 14 רצועות. שיר הנושא זכה וזוכה עד היום להצלחה רבה כשהוא מושמע בטקסי סיום טירונות בצה”ל ואף מלווה זוגות רבים ברגעים המרגשים של כניסתם אל החופה. (בנוסף השיר הזה זכה לגרסאות כיסוי רבות, בהן של דורית ראובני, טל סונדק, דליה עמיהוד, לינט, שרי ברק ועוד).
למרות להיטיו האחרונים, חלה ירידה בפופולריות של משה בשלהי שנות השמונים.
ב-1989, הוא הוציא לאור את האלבום “חי לאהבה”, כששנה לאחר מכן הוציא לאור את האלבום “ממעמקים קראתיך” שהכיל שירי שבח לירושלים והצליח כמעט בלעדית במגזר החרדי, ולאו דווקא בחילוני.
ב-1992 הוציא לאור אלבום נוסף בשם “הביתה” שבו נמצא אחד מהמגה להיטים של חיים משה “הקולות של פיראוס” (או בשמו המקורי “חלום ים תיכוני”).
לאחר פסק זמן בן שלוש שנים יצא לאור אלבומו הבא של משה, “איזו מין אישה” (1995), שבו כיכבו שיר הנושא “איזו מן אישה”, “ברחובות העיר”.
ב-1994 שר חיים משה את “ירוק בעיניים”, שיר האליפות הרשמי של מועדון הכדורגל, “מכבי חיפה” אשר נכתב על ידי עוזי חיטמן.
באותה שנה יצא לאור האלבום “דברי אלי” שמילות שיר הנושא נכתבו על ידי אהוד מנור הפך ללהיט ענק יחד עם שירים נוספים באלבום זה כמו “את כבר לא איתי” ו”מילים של שלום” דואט בעברית וערבית עם הזמרת סוהיר דלאל.
בשנת 1998 השתתף חיים משה בפרויקט “עבודה עברית” ושם ביצע את השיר “הנני כאן” של הזמר יהורם גאון.
ב-1998 הוציא לאור את האלבום “התמונות שבאלבום”, בו שיתף פעולה עם טובי הכותבים: עוזי חיטמן (“אהבנו”), אהוד מנור (“עיישה”), זאב נחמה (שכתב את שיר הנושא “התמונות שבאלבום”, “סניוריטה”) והוציא לאור המון להיטים.
במהלך שנת 1999 הקליט יחד עם זמר צעיר בשם לידור יוספי את הדואט המצליח “תני לי”.
בשנת 2000 לערך חזרו חיים משה ודקלון לשתף פעולה ויחד יצרו את האלבום הכפול “סוגרים מעגל” ובו הם מביאים ביצועים חדשים לכל הקלאסיקות ששרו בתקופת “צלילי הכרם”.
בשנת 2002, כחלק מפרויקט “שניים סוכר” הקליט חיים משה יחד עם חברו הזמר יואב יצחק את אחד הלהיטים הגדולים שלהם “עד סוף העולם” למילותיו של יוסי גיספן וללחן של הזמר שמעון בוסקילה.
אלבומיו הבאים של חיים משה הניבו לו הצלחה לא רעה, אך רוב הפופולריות שלו בהמשך הדרך נשענה בעיקר על הקלאסיקות שלו.
במהלך שנת 2007, לאחר הפסקה בת מספר שנים, יצא לאור האלבום “קרוב ללב” ובו שיתף פעולה עם הכותבים החדשים של אותה תקופה אשר יצרו להיטים כמו “אחד כמוני”, “הכוכב שלי” וכן השיר האחרון שמשה הקליט למילותיו של חברו עוזי חיטמן “מהשנייה הראשונה”
עוזי חיטמן נולד בגבעת שמואל לאברהם וחנה חיטמן, ניצולי שואה, ואח צעיר לחיים. ב-1958 בגיל 6 עבר עם הוריו לרמת גן, ובה התגורר רוב שנות חייו. שמו עוזי ניתן לו על שם סבא-רבא שלו, עזריאל. אביו של חיטמן היה חזן שומר מצוות ואמו הייתה חילונית. חיטמן גדל בבית דתי-מסורתי שראה בפלורליזם ערך חשוב. הוא למד בבית ספר חילוני, ובחר באורח חיים לא דתי, אם כי שמר על מסורת ואף הגדיר את עצמו כ”מאמין בן מאמין”.
סגנונו המוזיקלי של חיטמן הושפע גם הוא מהפלורליזם שבבית הוריו. בילדותו שמע בקביעות את לחני התפילות בבית הכנסת, תקליטי החזנות, ובמקביל תקליטי פופ ורוק שרכש, כמו אלה של להקות הביטלס והרולינג סטונז וזמרי רוק כגון אלוויס פרסלי ותקליטים מסגנונות מוזיקה שונים בשפות אירופאיות שונות. ב-1963 בגיל 11 החל לנגן בגיטרה שביקש כמתנה.
בשנת 1970 התגייס חיטמן לקורס טיס אך הודח מהקורס לאחר שנה. הוא הצטרף לחטיבת הצנחנים ועבר אל להקת פיקוד המרכז. בין השנים 1971–1973 הלחין את שיריו הראשונים. שירים אלה הושרו בידי הלהקה הצבאית, למעט שני הבולטים שבהם: השיר “ניגונה של השכונה” נכתב והולחן בעת שירותו בצנחנים והוקלט רק ב-1976 על ידי יזהר כהן והשיר “מי ידע שכך יהיה”, שנכתב ביום שחרורו מהשירות הסדיר ובוצע על ידו ועל ידי בועז שרעבי חודשים ספורים מאוחר יותר, כאשר השניים גויסו למלחמת יום הכיפורים כצוות הווי במילואים. שרעבי הקליט את השיר לאחר המלחמה במילים שהיו שונות מהמקור. שיר זה תרם רבות לפרסומו של חיטמן ככותב וכמלחין.
מלחמת יום הכיפורים קטעה את המיזם האזרחי הראשון שחיטמן השתתף בו – להקת הפופולים (חיטמן, יהודה תמיר, איזי גדאל, שמוליק קובלסקי וקובי קלמנוביץ’). הופעות הלהקה נפסקו בגלל המלחמה ומכירות התקליט שלהם נכשלו בעטיה. התקליט הכיל שירים פרי עטו של חיטמן.
לאחר שחרורו השתתף חיטמן במופעי בידור שונים (כמו ערב שירי תיאודורקיס, בשנת 1974), כתב וביצע פרסומות והחל לכתוב שירים לאמנים שונים.
מאמצע שנות השבעים עד תחילת שנות השמונים, היה חיטמן אחד האמנים היחידים שגם עבדו עם זמרים המוכרים והמושמעים באותה תקופה כמו אבי טולדנו (“מה חשוב היום”), עוזי פוקס (“אבי”) ודודו זכאי (שיר הילדים “למה הגדולים לא לומדים מהקטנים”), וגם עם שורה של זמרים ים תיכוניים בתקופה בה הרדיו לא נטה להשמיע את הזמר המזרחי, כמו זוהר ארגוב (“מרלן”, “כמו שיכור”), חיים משה (“תודה”), מרגלית צנעני (“כמו שאתה יודע”), איציק קלה (“אני העבד”) ורבים נוספים. הבולט בזמרים המזרחיים שחיטמן עבד אתם הוא שימי תבורי (“עוד סיפור אחד של אהבה”, “לילה בלי כוכב” ושירים רבים אחרים). חיטמן כתב לתבורי שני תקליטים שלמים בשנים 1976 ו-1977 ונלחם על השמעתו של תבורי ברדיו.
לפסטיבל הזמר החסידי ב-1976 הלחין וביצע (יחד עם עודד בן-חור) את “אדון עולם”. את השיר “נולדתי לשלום” כתב לרגל הולדת בנו הבכור בתקופה המסעירה של מהלכי השלום עם מצרים ב-1977. השיר בוצע במקור על ידי להקת סקסטה.
עוזי חיטמן בתוכנית הטלוויזיה “חלום עליכם”, בה הגשים חלומות של ילדים
במקביל ליצירות למבוגרים חיטמן היה מזוהה גם כזמר ויוצר לילדים. הוא כתב והלחין שירי ילדים רבים, בעיקר לתחרויות פסטיבל שירי הילדים והפסטיגל, כמו “רציתי שתדע”, “שירי ילדות”, “אדוני ראש העיר” ו”ארץ הצבר”. זיהויו של חיטמן עם קהל הילדים בלט גם בהופעותיו בפניהם ובתוכניות הטלוויזיה שהגיש. בתחילת שנות השמונים הוא נמנה עם מגישי תוכנית הילדים “פרפר נחמד” ובהמשך אותו עשור היה חבר בשלישיית “כמו צועני” עם יגאל בשן ויונתן מילר. הם זכו להצלחה גדולה עם השירים “כמו צועני” ו”אנחנו נשארים בארץ” שכתב חיטמן, הוציאו אלבומים והופיעו בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית לילדים הופה היי. בשנים 1993–1998 הגיש חיטמן את התוכנית “חלום עליכם” ובה הגשים חלומות של ילדים. בשנים 1990-1995 הוא השתתף גם בקלטות הווידאו לילדים “שירים קטנים” ו”ילדיש”.
בנובמבר 2004 יצא לאור ספרו “שתיים פרות ואחד סוסים” שהוא אוסף של שיבושי לשון של ילדים אותם ליקט חיטמן.
החל משנות השמונים הוציא חיטמן אלבומים למבוגרים כזמר סולן, בהם “ליצן חצר” (1980), “אורח” (1989) ו”מתוך תוכי” (1993). הוא כתב והלחין בהם את כל השירים, ביניהם היו שירי מחאה חברתיים כמו “ליצן חצר” העוסק בדחייה חברתית או “בארץ הזאת”, המוחה נגד הטוענים למונופול על הקביעה כיצד המדינה צריכה להתנהל. שירים אלו לא הצליחו כמו השירים שכתב לזמרים אחרים.
אורנה ומשה דץ זכו במקום השלישי בתחרות האירוויזיון בשנת 1991 עם שירו של חיטמן “כאן”, המבטא רגשות אהבה לארץ.
חיטמן כתב והלחין שניים משירי האליפות של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה: “ירוק בעיניים” (1994) “ששר” חיים משה ו”הנה היא עולה” (2001), ששר חיטמן עם שחקני הקבוצה.
בשנת 2001 הוציא אלבום משירי מירון ח. איזקסון בשם “שני מקומות” בו שילב ז’אנרים שונים. בשנת 2003 החל להגיש את תוכנית הטלוויזיה “אדם ומלואו” בערוץ 33, שלא הספיק להשלימה לפני חנן גולדבלט ב-2004. אחד מלהיטיו האחרונים היה “לכל אחד יש” שכתב לשלומי שבת ולליאור נרקיס, שיר שזכה לתואר שיר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג’. השיר הושמע פעמים רבות בתחנות הרדיו והטלוויזיה והפך ללהיט גדול.
במהלך שנת 2004 עוזי חיטמן החל לבצע דיאטת הרזיה בשילוב תוכנית כושר גופני, במהלכה הוריד כ-15 קילוגרם ממשקלו. אשתו, איה חיטמן, אמרה בראיון מ-2005: “הוא נכנס למשטר דיאטטי מטורף ומשטר כושר נוקשה מדי, והגוף לא עמד בזה.”חיטמן נפטר ב-17 באוקטובר 2004 (ב’ בחשוון תשס”ה) כתוצאה מהתקף לב פתאומי, בגיל 52. הוא נקבר בבית העלמין ירקון.
בשנתו האחרונה עבד על אלבום חדש, “עכשיו התור לאהבה”, ששיר הנושא שלו יצא לרדיו ביום פטירתו. התקליט הושלם לאחר מותו.
עוזי חיטמן הותיר אחריו את אשתו איה, לה נישא בשנת 1976; ושלושה בנים: עידו, שנולד בשנת 1978, ועם לידתו נכתב השיר “נולדתי לשלום”. עודד (1980). ויואב (1984). אחיו הוא חיים חיטמן, מבכירי המוסד לביטוח לאומי, ואביהם של הזמר והיוצר תמיר חיטמן ושל המוזיקאית, ומתמודדת כוכב נולד בעבר, ענת אסתר חיטמן, ושל הזמר והיוצר אוהד חיטמן.
בשנת 2009, ארבע שנים וחצי לאחר מותו, יצא לאור האלבום “אשא עיני”, אותו הקליט בטרם מותו. האלבום הורכב משירי תפילה מן המקורות היהודיים. חלק מהשירים הולחנו בידי חיטמן עצמו, וחלקם גרסאות מחודשות ללחנים עממיים המושרים בבתי הכנסת, וכן ללחנים של הרב שלמה קרליבך.
בשנת 2011 יצא לאור בסדרת הפרויקטים עבודה עברית פרויקט שירי עוזי חיטמן המבוצע כולו על ידי זמרים מז’אנר המוזיקה הים תיכונית. האוסף הצליח מאוד והגיע למעמד אלבום זהב.
ביולי 2012 זמן קצר אחרי מה שהיה אמור להיות יום הולדתו השישים של חיטמן, הוציאה משפחת חיטמן שני סינגלים חדשים בקולו של עוזי, “קרן אור”, ו”לפני ואחרי”, שנכתב לרון שובל.
במאי 2016 הוכרז במצעד הזמרים הכי ישראליים של אתר וואלה! כי חיטמן הוא המוזיקאי החמישי הכי ישראלי.
חיטמן היה יוצר פורה בעל מנעד רחב: שירי ארץ ישראל, מוזיקה מזרחית, מוזיקת פופ, שירי ילדים, בלדות, שירים מתורגמים מיוונית, מוזיקה חסידית ושירים פוליטיים העוסקים בשלום ובמחאה. חיטמן גם שיתף פעולה עם אמנים מסגנונות רבים. חיטמן השתתף בכתיבה של למעלה משש מאות וארבעים שירים עבריים. אחדים מהשירים המוכרים ביותר כמעט בכל סגנון המושר בעברית הם מפרי עטו, לכן אפשר לכנות את סגנונו בשם “סגנון ישראלי”. בשנת 2001 קיבל את פרס “נוצת הזהב” של אקו”ם לשנת תשס”א על מפעל חיים – מלחין בזמר העברי. ועדת הפרס נימקה את החלטתה בעובדה שחיטמן הלחין למעלה מ־600 שירים, וסגנונו הייחודי מגשר בין מזרח למערב, בין דתיים לחילוניים ובין ילדים למבוגרים.
חיטמן דגל בסובלנות ושיתף פעולה עם כל המגזרים בישראל. למרות שהצהיר על היותו איש שמאל-מרכז הופיע בהתנחלויות.