שיר כלולות יזהר כהן פלייבק קריוקי

שיר כלולות יזהר כהן פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק שיר כלולות (אחותי כלה)

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

יזהר כהן (נולד ב-13 במרץ 1951) הוא זמר ומלחין ישראלי, שזכה בתחרות הזמר של האירוויזיון לשנת 1978.
כהן נולד בתל אביב, וגדל בגבעתיים במשפחה של זמרים ממוצא תימני. כהן הוא בנם השלישי של שרה כהן והזמר שלמה כהן (סולימאן הגדול). יש לו שלושה אחים: זמר הקלטות חופני כהן, פיני כהן, שהיה זמר בלהקה צבאית והזמרת ורדינה כהן.
בצבא שרת בצוות הווי הנח”ל. זמן קצר לאחר שחרורו, ביצע בפסטיבל הזמר והפזמון 1973 את השיר “שיר כלולות” של נסים אלוני ועודד לרר שהגיע למקום העשירי, ובאותה שנה השתתף במחזמר “לילי גם” ביחד עם רומן שרון.
במהלך שנות השבעים היה כהן זמר מושמע מאוד בתחנות הרדיו בישראל. בין להיטיו ניתן למנות את “ניגונה של השכונה” מאת עוזי חיטמן שהקליט ב-1976.
יזהר כהן היה הישראלי הראשון שזכה במקום הראשון בתחרות האירוויזיון. כהן ייצג את ישראל באירוויזיון פעמיים: הפעם הראשונה ב-1978, בה זכה במקום הראשון, כשביצע יחד עם אלפא ביתא (להקת הליווי שהוקמה לערב זה וכללה את ראובן ארז, ליסה גולד רובין, נחמה שוטן, אסתר צוברי ויצחק עוקב) את שירם של אהוד מנור ונורית הירש “אבניבי”. הפעם השנייה הייתה ב-1985 עם שירם של חמוטל בן זאב וקובי אשרת “עולה עולה” שסיים במקום החמישי.
בין שתי תחרויות אלה, השתתף בתחרות הקדם אירוויזיון בשנת 1982 בשיר “אל האור” שזכה במקום השביעי. כמו כן, הוא השתתף בשני מופעי הפסטיגל, ב-1983 עם השיר “פיטר פן” שזכה במקום השני, וב-1984 עם השיר “הולכים לישון” שזכה במקום השלישי. בקיץ 1985 השתתף במחזמר “ספינת החלומות” לצד לאה לופטין, והלהיט מתוכו “ים בלילה ים ביום” זכה להשמעות רבות. באותה השנה השתתף כהן בפסטיבל שירי הילדים עם השיר “ילד תימני” שזכה במקום השביעי. בשנת 1987 השתתף בפעם השלישית בקדם אירוויזיון במסגרת דואט עם אחותו ורדינה כהן בשיר “מוזיקה היא נשיקה לנצח” והם זכו במקום החמישי. באותה שנה הוציא את אלבומו הראשון “צומת דרכים” שהכיל בין היתר את השירים “ערב ניגונים”, “בוא ניפגש”, “שחרר קצת את החבל” (שנה שנתיים), “מרינה” (בובה בובה) ושיר הנושא.
ב-1988 הוציא את אלבומו השני “יזהר” עם השירים “אדם”, “אשה אחרת”, “לשחרחורת”, “טנגו עכשיו” (שיר בסגנון הישן של אמא ואבא), “איש בודד איש נודד”.
בשנת 1993 הוציא את אלבומו השלישי “לגעת במים לגעת ברוח”. באלבום זה הלחין יזהר כהן שני שירים – “נדר” שכתב אברהם שלונסקי ו”ילדות מאוחרה” שכתב שמוליק קלוסקי. השירים שבלטו במיוחד באלבום זה הם “שבים מקווים” שכתב ארז ברזוליק והלחין נינו אורסיאנו ושיר הנושא לאלבום אותו הלחין נחום היימן (למילים של יצחק איינהורן). היימן הלחין עבורו שירים נוספים כגון “כמו ציפור מטורפת” (שגם את מילותיו כתב יצחק איינהורן), ו”שדרות בגשם” (נתן אלתרמן). ב-1996 שב להשתתף בקדם אירוויזיון בפעם הרביעית בדואט עם אלון ז’אן בשיר “אלפיים” שזכה במקום העשירי.
בשנים האחרונות עוסק כהן, בנוסף לשירה, גם בתכשיטנות.
כהן אינו נשוי, והוא אב לבת אחת שנולדה ב-1997.שיר כלולות יזהר כהן פלייבק קריוקי
ארץ ישראל היא חבל ארץ הנמצא בדרום-מערב יבשת אסיה, בחלק של המזרח התיכון המכונה לבנט. על חלקה של ארץ ישראל שולטת כיום מדינת ישראל.
בארץ ישראל התחולל חלק ניכר מן ההיסטוריה היהודית, ולכן רוב היהודים רואים בה מרכז לאומי יהודי. כמו כן, מוסלמים ונוצרים רבים רואים בארץ ישראל מרכז דתי בעל חשיבות היסטורית רבה. עמים שונים שכנו במהלך ההיסטוריה בארץ ישראל, וכיום חיים בה בעיקר יהודים וערבים.
השם המקובל בלשונות אחרות לאזור הגאוגרפי המכונה בעברית “ארץ ישראל” הוא פלשתינה (על גרסאותיו בשפות השונות). אף בעברית, השם הרשמי שנתנה בריטניה לשטח המנדט הבריטי, שכלל בעיקר שטחים מארץ ישראל, היה “פַּלֶשְׂתִינָה (א”י)”, וכיום בפי הפלסטינים הוא מכונה “פלסטין”. בפי נוצרים מקובל לכנות את הארץ גם בשם “הארץ המובטחת” ו”הארץ הקדושה” ואצל היהודים מקובל לכנותה בשם “ארץ הקודש”. כינויים אלה קיימים כמעט בכל השפות שבהן מדברים נוצרים או יהודים בהתייחס לארץ ישראל.
ארץ ישראל (וירושלים במיוחד) קדושה לעם היהודי, שהקים בה את מדינת ישראל.
פירוש אפשרי למקור השם “כנען” הוא גוון אדום מסוג “ארגמן”,שכן באותה תקופה נודעו תושבי המקום בהפקה ומסחר של צבע זה אותו ייצרו מחלזון ממין ארגמון קהה קוצים שנמצא בחופי הארץ,ולפיכך ייתכן ונגזר גם שמם של העמים שישבו בה באותה עת בשם “הכנענים”.השם כנען מופיע אצל המצרים כשם חבל הארץ שנשלט על ידם בתקופת הברונזה המאוחרת. על פי המקרא בפרשת נח, שמם של הכנענים נגזר משמו של אביהם ‘כנען’ בנו של חם בן נח, ניצול המבול. ע”פ המחקר, בטרם כבשו הכנענים את הארץ שימשו בה או בחלקים ממנה, שמות אחרים בהתאם לישויות ששלטו עליה בכל תקופה.
לאחר כיבוש ארץ כנען בידי בני ישראל בהנהגת יהושע בן נון, נקרא החלק מן הארץ שבשליטת בני ישראל “ארץ בני ישראל”.בספר שמואל נקראת הארץ לראשונה “ארץ ישראל”.השם “ישראל” עצמו הוא קדום מאוד ומופיע, מלבד במקרא, גם באַסְטֵלה מצרית שמתארת את ניצחונותיו של פרעה מרנפתח (“מצבת ישראל”) משנת 1230 לפנה”ס (על פי התארוך המקובל). באסטלה זו מופיעים שמות של אזורים ויישובים קדומים בארץ ישראל, אולם השם “ישראל” עצמו מופיע בה כשמו של עם ולא כשם של ארץ או של אזור גאוגרפי.
לאחר שנחלקה ממלכת ישראל של דוד ושלמה לשתי מלכויות נפרדות, ציין השם “ישראל” רק את תחומי מלכות אפרים (הצפונית), ואילו תחומה של מלכות בית דוד (הדרומית) נקרא “יהודה”.שיר כלולות יזהר כהן פלייבק קריוקי
במשך הזמן, כמו למשל בתקופת גלות בבל, חזר לשמש השם “ארץ ישראל” (או “הר/אדמת ישראל” וכיוצא בזה) כשם כללי לכל הארץ,בזמן ששטחה ההיסטורי של ממלכת יהודה (למשל בתקופת שיבת ציון) עדיין כונה “יהודה”.בתקופה הפרסית התקיימה בארץ ישראל אוטונומיה יהודית בשם “יהוד מדינתא”, שהייתה יחידה מנהלית עצמאית, אשר הנפיקה מטבעות קטנים עם האותיות “יהֻד”. בתקופה ההלניסטית לא היתה הארץ יחידה מוגדרת מבחינה מדינית-מנהלית או בתודעה של תושביה הלא-יהודים, אלא חלק בלתי נפרד בתוך גופים כוללים יותר. בספר מקבים מתקופת החשמונאים נעשה שימוש רב בשם “ארץ יהודה”, המתייחס לטריטוריה בה התקיים ריכוזו הגדול של היישוב היהודי בארץ ישראל, וזאת בנפרד מ”ארץ הגליל” למשל. אולם עם כינונה של מדינת “יהודה” החשמונאית והתפשטותה על פני ארץ ישראל כולה, הפך השם יהודה לשמה הרשמי של הארץ.גם בתקופה הרומית נקראה הארץ, כמו גם ממלכת הורדוס והפרובינקיה שהוקמה אחריה, בשם “יהודה” (בלטינית: Iudae). לפעמים נעשתה הבחנה בין “יהודה” בדרום הארץ, לבין “הגליל” בצפון הארץ, כך שתושבי הדרום כונו “יהודים” ותושבי הצפון “גליליים”. אולם השם “יהודה” כשמה של הארץ כולה נותר כך עד לתחילת המאה ה-2 לספירה.
השם פלשׂתינה (Palaestina), שנעשה מקובל מאוד בשפות זרות, מופיע לראשונה אצל ההיסטוריון היווני הרודוטוס,שחי במאה ה-5 לפנה”ס. שם זה הוא גלגול של השם העתיק “פלשת” (או “ארץ פלשתים”), שמופיע במקרא ובמקורות מצריים, ושהתייחס בדרך-כלל רק לאזור החוף הדרומי.הרודוטוס כינה את ארץ ישראל בשם “סוריה הפלשׂתינאית”, וראה אותה כחלק מאזור גדול יותר שאותו כינה “סוריה”, וכלל את הלבאנט ואת מסופוטמיה. השם סוריה עצמו הוא ככל הנראה גלגול יווני של השם אשור. השם שבו השתמש הרודוטוס נזכר גם אצל אריסטו ומופיע בספרות ההלניסטית בהתייחס לחופה הדרומי של הארץ. המשוררים הרומיים טיבולוס ואובידיוס היו הראשונים שהשתמשו בו בספרות הלטינית. במאה ה-1 לספירה, הסופרים היהודים פילון ויוסף בן מתתיהו כבר השתמשו בחיבוריהם ביוונית בשם “פלשתינה” או “סוריה-פלשתינה” כדי לציין את ארץ ישראל כולה, לצורך הבחנה נוחה בין “יהודה”, שמה הרשמי של הארץ בתקופתם, לבין חבל יהודה גופא. אולם השם “פלשתינה” הפך רשמי באימפריה הרומית רק במאה ה-2 לספירה, כשהפרובינקיה של יהודה בוטלה בידי הקיסר אדריאנוס, בעקבות מרד בר כוכבא, ותחתיה הוקמה הפרובינקיה של “סוריה הפלשׂתינאית” או בקיצור “פלשתינה”.בספרי המשנה והתלמוד (התקופה הרומית-ביזנטית) לעומת זאת, הרבו להשתמש בשם “ארץ ישראל”. מוצאים את השימוש בשם זה נפוץ ביותר בכל ספרות ההלכה ואגדות חז”ל, המדרשים, הפרשנויות, התפילות והפיוטים.
בתקופה הביזנטית חולקה הארץ לשלושה מחוזות: פלשתינה פרימה, סקונדה וטרטיה (הראשונה, השניה והשלישית). בעקבות החלוקה המנהלית הזו, נקרא אחד המחוזות של הארץ לאחר הכיבוש הערבי “ג’ונד פלסטין”. בשלהי התקופה העות’מאנית, החלו משכילים מתמערבים מבין ערביי ארץ ישראל (במיוחד נוצרים–אורתודוכסים) להשתמש בשם “פלסטין” (ב-1911 אף נוסד עיתון בשם זה). בתהליך גיבוש הזהות הפלסטינית שלהם, אימצו בסופו של דבר ערביי ארץ ישראל את השם “פלסטין” כשם הארץ.
שלטון המנדט הבריטי, שהוקם בארץ בשנות ה-20 של המאה ה-20, הכיר בעברית כאחת השפות הרשמיות, אולם עמד על כך ששם המנדט יהיה “פלשתינה”. היישוב העברי בארץ התנגד לכך בתוקף, ודרש ששם המנדט בעברית יהיה “ארץ ישראל”. הפשרה שהושגה בסופו של דבר הייתה, ששם המנדט ייכתב בעברית “פלשתינה (א”י)”. ותושבי הארץ היהודים והערבים נקראו על ידם פלשתינאים.שיר כלולות יזהר כהן פלייבק קריוקי
בהקשר הדתי, בשל היותה קדושה לשלוש הדתות המונותאיסטיות – היהדות, הנצרות והאסלאם. נקראת ארץ ישראל פעמים רבות גם בשם ייחודי. “הארץ הקדושה” – בלטינית: Terra Sancta, בערבית: الديار المقدّسة (“א-דיאר אל-מוקדסה”), באנגלית: The Holy Land או “הארץ המובטחת” – The Promised Land, ואצל היהודים מקובל לכנותה בשם “ארץ הקודש”, או לרוב בשם “הארץ” כאשר כל מקום אחר מכונה בהתאם – חוצה לארץ.
ארץ ישראל מיושבת ברציפות מן התקופה הפרה-היסטורית. בשל מיקומה הגאוגרפי סמוך ליבשת אפריקה, אשר בה התרחשה האבולוציה של האדם, שימשה ארץ-ישראל כפרוזדור טבעי לנדידת בני-אדם קדמונים לאסיה ואירופה. כמה מן האתרים הארכאולוגים העתיקים בעולם מחוץ לאפריקה, בגיל של עד מיליון וחצי שנים לפני זמננו, התגלו בארץ-ישראל. תושבי אתרים אלו היו ציידים-לקטים שהשתייכו ככל הנראה למין הומו ארקטוס, והותירו אחריהם כלי-אבן רבים מן התרבות האשלית. בתקופה הפלאוליתית התיכונה, כ-250 עד 45 אלף שנים לפני זמננו, חי בארץ-ישראל האדם המודרני לצד האדם הניאנדרטלי. בתקופה זאת מערות הכרמל והגליל היו תחום התפוצה הצפוני ביותר בעולם של הראשון והדרומי ביותר של האחרון. לפני כ-15,000 שנים, בסוף התקופה האפיפלאוליתית, הופיעו בארץ ישראל כפרי הקבע הראשונים של התרבות הנאטופית. מיד לאחר מכן, בתקופה הנאוליתית, ארץ ישראל הייתה מהאזורים הראשונים בעולם שבהן הופיעה חקלאות. בה תורבתו החיטה כ-8000 שנה לפני הספירה, ועץ הזית כ-4000 שנה לפני הספירה. הערים הראשונות בתקופת הברונזה הקדומה (אלף שלישי לפנה”ס) היו קטנות יחסית וגודלן לא עלה על כמה עשרות דונם. עם הזמן התפתחו הערים הקטנות ליישובים גדולים ואף שידעו עליות ומורדות, נוצרו בה בסופו של דבר ערי מדינה משגשגות בעלות קשרי מסחר עם הסהר הפורה, מצרים ואזורים אחרים.
בתקופת הברונזה הבינימית בסוף האלף השלישי לפני הספירה אוכלוסיית ארץ ישראל הייתה נוודית. רועי צאן שהשקיעו מעט בבתים והרבה מאוד בקברים. בראשית האלף השני לפני הספירה, בתקופת הברונזה התיכונה החלה מגמת עיור במערך ישובי מפותח ובהם אף יישובים מבוצרים כדוגמת בית אל, גבעון, ירושלים ובית צור. עד המאה ה-12 לפני הספירה סוף תקופת הברונזה המאוחרת גרו בשטחי ארץ ישראל כנענים בעלי תרבות פגנית, שעסקו בגידול עצי פרי, צאן ובקר, דיג, חיטה ושעורה. בנוסף, על שפת הים היו מפעלי זכוכית ומצבעות ארגמן. באותה תקופה עמי האזור היו כפופים לאימפריה המצרית. בשל מיקומה האסטרטגי כחבל ארץ המחבר בין אסיה, אירופה ואפריקה, האימפריות הגדולות לטשו אליה עיניים וניסו לבסס את אחיזתם בה. החל מהמאה ה-12 לפני הספירה (יש המקדימים למאה ה-14) החלה חדירת בני ישראל לאזור. התיישבותם הרציפה נמשכה עד המאה השביעית לספירה, לצד עמים נוספים, בחלק מהזמן בממלכות עצמאיות [ממלכות יהודה וישראל (1000 – 586 לפנה”ס) והממלכה החשמונאית (167 – 37 לפנה”ס)] ובחלק אחר תחת שלטון של עמים ואימפריות כמו הפלשתים שבאו מאיי יון (המאה ה-11 לפנה”ס), האימפריה הפרסית (586 – 332 לפנה”ס), שהייתה סובלנית במיוחד, השלטון ההלניסטי (332 – 167 לפנה”ס) שהתעמת עם היהודים על רקע תרבותי ונחל מפלה בסופו של דבר, האימפריה הרומית (63 לפנה”ס – 324 לספירה) שידעה עימותים קשים עם יהודי הארץ, במיוחד במרד הגדול ובמרד בר כוכבא, עימותים שגרמו לאיבוד האחיזה הלאומית של היהודים בארץ, והאימפריה הביזנטית (324 – 638) שבתקופתה הידלדל היישוב היהודי שרובו היה בגליל.
בתקופה הערבית הקדומה (638 – 1099) חזר המרכז היהודי לירושלים, יהודים התיישבו גם ברמלה. תחת הצלבנים (1099 – 1260) שוב הורע מצב היהודים. הנוצרים טבחו בתושבים הלא נוצריים בערים, והיהודים שרדו הודות לכך שיישבו גם בכפרים. הממלוכים (1260 – 1517) כבשו את הארץ מידי הצלבנים, הרסו את היישובים הצלבניים ובנו מבני דת אסלאמיים. האימפריה העות’מאנית (1517 – 1917) שלטה בתקופה הבאה בארץ ישראל, אך ארץ ישראל נחשבה ל”חצר האחורית” שלה. לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים הם קיבלו מנדט מידי חבר הלאומים לשלוט בה (1917 – 1948) תחת ההבטחה לייסד בית לאומי ליהודים אך נסוגו במהלך השנים מהבטחה זו. מדינת ישראל שהיא דמוקרטיה יהודית קיימת בה משנת ה’תש”ח, (1948) שנת היווסדה.שיר כלולות יזהר כהן פלייבק קריוקי
מפת ארץ ישראל ששורטטה על ידי הרב יהוסף שוורץ ופורסמה בשנת 1847
תחומי ארץ ישראל כוללים באופן גס את בקע ים-המלח (בקעת הירדן והערבה) ואת רצועות ההרים משני עבריו, מזרחה עד למדבר הסורי-ערבי ומערבה עד לים התיכון. בתחומים אלה כלולים בארץ זו במזרח האזורים הבאים: אדום, מואב, עמון, גלעד וגולן; ובמערב – נגב, יהודה, שומרון וגליל.
תחומי ארץ ישראל נדונים מהיבטים שונים במדעים שונים – כגון גאוגרפיה פיזית, ביו-גאוגרפיה, היסטוריה מדינית – ובכל אחד מהם מותווים גבולות מעט שונים. יתרה מזו: גם בתחומי מדע אחד ייתכנו תחומים שונים, בהתאם לקריטריונים שונים: לפי ימי דוד או ימי יאשיהו, ינאי או רבי עקיבא; לפי תפוצת אלונים או צבאים; לפי כמויות משקעים או קווי נוף; לפי הגדרותיו של חוקר זה או אחר.שיר כלולות יזהר כהן פלייבק קריוקי
במהלך תולדות האזור קמו בשטח ארץ ישראל בזו אחר זו מדינות שונות, אשר גבולותיהן המדויקים נבדלו במידה רבה אלה מאלה. התנ”ך מתאר שתי ממלכות עבריות – אפרים ויהודה, או ממלכת ישראל וממלכת יהודה, שהתפצלו מממלכת ישראל המאוחדת אחרי מותו של שלמה המלך. בתקופת ממלכת החשמונאים השתרעה ממלכת יהודה על רוב שטח ארץ ישראל. ברוב התקופות שלאחר מותו של המלך הורדוס (4 לפני הספירה) ועד לתקופת המנדט הבריטי (החל משנות ה-20 של המאה ה-20), הייתה ארץ ישראל חלק של מדינות או אימפריות שהשתרעו על שטחים נרחבים יותר – לעתים כמחוז בפני עצמו, ולעתים מחולקת על פני כמה מחוזות. יוצא דופן בולט הוא ממלכת ירושלים הצלבנית שהתקיימה בארץ ישראל במאה ה-11.
שדרת ההר המערבית, ובמיוחד הרי יהודה ושומרון, היו בדרך-כלל הגרעין של המדינות שקמו בארץ ישראל, ולעתים נכללה בהן גם שדרת ההר המזרחית, במיוחד מואב וגלעד. לגבי הגבולות המפורטים בדרום ובצפון יש שינויים גדולים מאוד מתקופה לתקופה. נקודות צפוניות ודרומיות, כגון נהריה או אילת, היו בתקופות רבות מחוץ לתחומי המדינה שקמה בארץ ישראל; זאת בניגוד לירושלים, בית לחם, שכם ושומרון, למשל, שהיו ברוב התקופות בבחינת ליבה של המדינה שקמה בארץ ישראל. בכמה תקופות היה מרכז המדינה (הפלשתית, הצלבנית) באזור החוף, בעוד ששדרת ההר המערבית הייתה בשולי המדינה או אף בידי מדינה אחרת, עוינת. כיום נמצאת רובה של ארץ ישראל המזרחית (עבר הירדן) בשטח ממלכת ירדן, ואילו ארץ ישראל המערבית מחולקת בין שטחה הריבוני של מדינת ישראל לבין שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, הנתונים להסדרי שלטון מיוחדים.
עבר הירדן המזרחי מדרום לירמוך – כפי שהגדיר מנדט חבר הלאומים – 1922, (שטח המנדט הבריטי לשעבר) – כ-50,000 קמ”ר. רובם בשטח ממלכת ירדן, ששטחה כ-70,000 קמ”ר, והיתרה בשטח סוריה.
עבר הירדן המערבי – כפי שהגדיר מנדט חבר הלאומים, (שטח המנדט הבריטי לשעבר) – כ-27,000 קמ”ר. מתוכם כ-21,000 קמ”ר בריבונות מדינת ישראל, כ-800 קמ”ר בגליל העליון הלבנוני[דרוש מקור] והיתר מוחזק על ידי צה”ל (מאז מלחמת ששת הימים) או על ידי הרשות הפלסטינית (שהוקמה ב-1994). הריבונות על חלק זה שנויה במחלוקת בין ישראל לפלסטינים.שיר כלולות יזהר כהן פלייבק קריוקי
עבר הירדן המזרחי מצפון לירמוך – כפי שהגדיר מנדט חבר הלאומים, (שטח המנדט הצרפתי לשעבר) – כ-8,500 קמ”ר, רובם בשטח סוריה. כ-1,200 קמ”ר מתוכם נכבשו על ידי מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, וסופחו בחוק רמת הגולן-1981. גורלם נמצא במחלוקת ובדיונים. (ראו רמת הגולן)
ארץ ישראל מוגדרת מבחינה גאוגרפית כדרומו של הלבנט. הלבנט (Levant, “מזרח” בצרפתית) הוא רצועה יבשתית המשתרעת מצפון לדרום לחופו המזרחי של הים התיכון, ברוחב ממוצע של כ-200 ק”מ, ובאורך של כ-700 ק”מ, והוא מקביל פחות או יותר לשטח הגאוגרפי המכונה בערבית א-שאם (الشأم).
במזרחה ובדרומה מוגבלת הארץ על ידי המדבר הסורי-ערבי; בצפון היא גובלת בסוריה (לבנון כלולה לעניין זה בסוריה); במערב גובלת בים התיכון ובמדבר סיני.
במרכזה של ארץ ישראל עובר לכל אורכה השבר הסורי אפריקני (בקע ים המלח, בקעת הירדן והערבה), החוצה אותה לשני חלקים סימטריים במידת-מה: עבר הירדן המערבי (היא גם “ארץ ישראל במובנה המצומצם”) ועבר הירדן המזרחי. רוב הנחלים בארץ ישראל המערבית זורמים משדרת ההר מערבה לים התיכון (ניקוז מערבי), או מזרחה לבקעת הירדן או לערבה (ניקוז מזרחי).
ארץ ישראל הוא מונח מתחומי הגאוגרפיה, הגאוגרפיה ההיסטורית והמדיניות. תחומי ארץ ישראל אינם חופפים את תחומי מדינת ישראל. ההיסטוריה של ארץ ישראל רצופה מלחמות וחילופי שלטון, שבעקבותיהם הוגדרו מחדש פעמים רבות גבולותיהן של המדינות ששכנו בה. חלוקת השטח הגאוגרפי למדינות וטריטוריות כיום מתבססת במידה רבה על הסכמים בין האימפריה העות’מאנית לבריטניה (1906), על הסכם סייקס-פיקו בין צרפת לבריטניה (1916) שאושר בועידת סן רמו (1920), על הסכמי רודוס (1949) ועל קווי הפסקת האש לאחר מלחמת ששת הימים (1967).
משק המים של ארץ ישראל תלוי במידה רבה במי גשמים. מאגרי המים המתוקים מועטים (העיקרי שבהם הוא הכנרת), ואף הם תלויים כמעט לגמרי במים שמקורם במשקעים כגון גשמים ושלגים. ארץ ישראל נמצאת בשולי אזור האקלים הים תיכוני, על סף חגורת המדבריות, ולפיכך גשמים משמעותיים יורדים בה רק בשיא החורף (נובמבר-מרץ). בצורת, כלומר חורף שבו הגשמים מועטים במיוחד, אינה תופעה נדירה, והיא עלולה לגרום למחסור חמור במי שתייה ובנזק לגידולים חקלאיים.
ארץ ישראל נמצאת במוקד של פעילות טקטונית. סימנים בולטים לפעילות זאת הם השבר הסורי אפריקאי והרי געש (רובם כבויים) ברמת הגולן ובאיים באגן המזרחי של הים התיכון. לפיכך ארץ ישראל מועדת לרעידות אדמה, ואף לגלי צונמי (במקרה שרעידת האדמה מתרחשת בלב הים התיכון). רעידות אדמה חמורות מתרחשות בארץ מדי כמה עשורים. יש עדויות לגלי צונמי שפקדו את הארץ בתקופות קדומות, אולם לא בעת האחרונה.
על אף הטמפרטורה הגבוהה של מימי הים התיכון בתקופת הקיץ, לא נוצרות סופות טרופיות מול חופי הארץ, זאת בשל לחץ האוויר הגבוה ששורר באזור בתקופת הקיץ.
הצפות ומפולות בוץ אפשריות רק בשיא החורף, והן נדירות ברוב חלקי הארץ, למעט אזורי הערבה ומדבר יהודה. באזורים אלה כמות המשקעים נמוכה, אולם הם יורדים בבת-אחת וגורמים הצפות ומפולות בוואדיות.שיר כלולות יזהר כהן פלייבק קריוקי
אקלים ים תיכוני – רוב חלקה המרכזי והצפוני של ארץ ישראל נמצאים באזור של האקלים. האקלים הים תיכוני מאופיין בקיץ חם ודל במשקעים, עונות מעבר הפכפכות וחורף גשום (לעתים אף מושלג) וקר. באזורי האקלים הים תיכוני יורדים יותר מ-400 מ”מ של משקעים בשנה.
אקלים ערבתי – האקלים הערבתי הוא מעין אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לבין האקלים המדברי. אי אפשר להגדיר במדויק היכן עובר הגבול בין סוגי האקלים, מפני שהשוני בין שנה לשנה בכמות המשקעים באזורי האקלים הערבתי הוא גדול מאוד. באר שבע לדוגמה, נמצאת באזור של אקלים ערבתי. באזורי האקלים הערבתי יורדים בין 200 ל-400 מ”מ של משקעים בשנה.
אקלים מדברי – רוב דרום הארץ נמצא באזור של אקלים מדברי ומהווה חלק מרצועת המדבריות הסובטרופיים העולמית. זהו אזור צחיח ודל במשקעים במשך כל השנה, ולא יורדים בו יותר מ-200 מ”מ של משקעים במהלך השנה.
ישנם המחשיבים את הר החרמון כנהנה מאקלים אחר: “אקלים הרים רמים”, מפני שכמות המשקעים בו היא גדולה מאוד והוא מכוסה מעטה שלג במשך רוב ימות החורף.
נהוג לחלק את השנה ל-4 עונות, אולם מבחינה מטאורולוגית ארץ ישראל, כמו שאר אגן הים התיכון, מתאפיינת בשתי עונות עיקריות – עונה קרירה וגשומה ועונה חמה ויבשה. בין שתי העונות האלה שוררות עונות מעבר קצרות שמתאפיינות בשינויים קיצוניים במזג האוויר ובתופעות מטאורולוגיות ייחודיות כגון שרב.
צמחיית ארץ ישראל ובלשון מדעית פלורה פלשתינה (Flora Palaestina) כוללת כ-2,600 מינים של הצומח, הפזורים בין 130 משפחות, וזאת מחוץ לצמחי התרבות שהאדם מגדל אותם. יש המונים את מספר המינים ב-2,800. מבין הצמחים הללו 264 הוגדרו כצמחים מוגנים על פי חוק. הצומח בארץ מתאפיין בגיוון רב עקב ריבוי אזורי האקלים השונים של ארץ ישראל. החל מהאזור האירנו-טורני המאפיין את צפון ישראל וכלה באקלים המדברי של הנגב. צורות הצומח הנפוצות בארץ ישראל הם החורש הים-תיכוני, הבתה והגריגה. העצים האופיינים לארץ ישראל הם הזית, האלון, האלה, התאנה, החרוב והשיטה. בארץ ישראל מספר עצים עתיקים, שנשמרו הודות לפולחן מקומות וקברים קדושים וכן חקלאות מצד תושבי הארץ לאורך ההיסטוריה. עם הקמת מדינת ישראל החלה קרן קיימת לישראל בנטיעת יערות רבים, רובם הם יערות מחטניים.
בארץ ישראל פרחים רבים, כאשר האהובים והידועים ביותר ביניהם הם כלנית מצויה‏, קפת מצויה, אירוסי ההיכל, צבעוני, נרקיס, תורמוס ההרים ושושן צחור – כולם צמחים מוגנים בישראל. לצידם פורחים בשפע גם חרציות, סביונים, לוטם, פרג אגסני, חרדל השדה, פשתה שעירה, מרגנית השדה ומספר מינים פולשים בהם החמציץ הנטוי, לנטנה ססגונית וטיונית החולות.שיר כלולות יזהר כהן פלייבק קריוקי
עולם החי בארץ ישראל עשיר כמו עולם הצומח על אף שטחה המצומצם של הארץ. לחי המגוון שתי סיבות:
מיקומה של ארץ ישראל הנמצאת בין האזור הממוזג מצפון לה ובין האזור הטרופי והמדברי מדרום לה, כן הארץ גובלת במערב עם הים התיכון ובמזרח עם המדבר. מכל האזורים האלו השתלבו בעלי חיים רבים בארץ. גיוון זה בארץ אפשר את ההתפתחות של בעלי חיים רבים.
במהלך עשרות מילוני שנים השתנה אקלים הארץ פעמים רבות, וכך השתלבו בארץ גם בעלי חיים מאזורים רחוקים וקרובים.
ארץ ישראל הייתה מאז ומעולם ארץ המגשרת בין אפריקה, אסיה ואירופה; ועל כן גם מיני החי הם מארצות שונות. נוסף על כך, שינויי הנוף: המדבר, השדות, הביצות, הנוף העירוני וההרים הגבוהים (דוגמת החרמון) הם גורם חשוב במפגש מינים שונים. בין מיני המדבר (רובם מאפריקה) ניתן למנות את השרקרק הירוק, היעל, הצבי, ישימונית, הראם הלבן, תנין היאור, נמר המדבר, צבוע מפוספס, יחמור, יחמור פרסי, ארבע קו מובהק ועקרב צהוב; מבין מיני השדות ניתן למנות את מושית השבע, פרחית נעמי, דבורת הדבש, שבלול השדה העגור האפור, אנפית הבקר ואדום החזה; מבין מיני הביצות ניתן למנות את הסיקסק והלוטרה; מבין מיני ההרים ניתן למנות את שבלול החרמון, צפע החרמון וירגזי החרמון; ומבין מיני הנוף העירוני ניתן למנות את חתול הבית, חולדה מצויה, שבלול הגינה, עטלף פירות מצוי, העורב האפור, הדרור והעורבני. כמו כן יש מספר מינים המזדמנים לישראל לעתים כגון הפלמינגו המצוי, שניתן לראותו בבריכות המלח שליד אילת, והפלמינגו הזוטר שנצפה בפעם האחרונה בישראל ב-2006. בישראל מצויים 33 מיני עטלפים: מהם 32 מיני עטלפי חרקים בסכנת הכחדה ואחד עטלף פירות מצוי הנפוץ בכל הארץ. מדי פעם נראים גם לווייתנאים מול חופי ישראל, בעיקר דולפינן ים-תיכוני ולעתים נדירות לווייתן מצוי. במפרץ אילת קיימים מעל 5000 מינים של בעלי חיים. קיומם מתאפשר בגלל הימצאותה של שונית אלמוגים עשירה במפרץ.
ישראל נמצאת על נתיב הנדידה של עופות רבים, בהם עגורים, חסידות, שקנאים ומיני ברווזים. רבים מהם עוצרים בישראל לנוח ולאכול, בעיקר ליד מקווי מים כמו אגמון החולה. מסיבה זו הפכה ישראל ליעד צפרות עולמי חשוב.הציפור הלאומית של ישראל היא הדוכיפת. בשנים האחרונות התרבו בארץ מינים פולשים, בעיקר עורב אפור, מיינה מצויה ודררת קרמר, הפוגעים באוכלוסיית העופות המקומית ובחקלאות עקב אופיים האגרסיבי.
מספר רב של מינים נכחדו או שנמצאים על סף הכחדה בגלל הרס בית גידול; דוגמאות לכך: ייבוש החולה, כריית חול על חופי ישראל (המפריעה לצבים להטיל ביצים) ובניית ערים, כפרים וקיבוצים למיניהם. כמו כן, בעלי החיים נעלמים גם מסיבות אחרות: ציד בלתי חוקי, סחר, והשתלטות של מינים פולשניים אשר לא אמורים להיות בארץ וברחו מגני חיות ומחזיקי סחר בלתי חוקי. מינים אלה דוחקים את שאר המינים לצד; חלקם אוכלים אותם, פוצעים אותם או נושכים אותם (דוגמת הנוטריה), את חלקם מהססים לאכול מאי ידיעה, וחלקם פשוט אוכלים על חשבון מינים אחרים. בנובמבר 2011 נתגלתה מחדש הצפרדע עגלשון שחור גחון, שנכחדה בעת ייבוש החולה. מינים רבים (כגון אריות או דובים) נכחדו מארץ ישראל וזאת בעיקר כתוצאה מציד לא מבוקר או אובדן שטחי מחיה.

מתגורר בתל אביב.