,

שיר אהבה ישן אניטה וחואן פלייבק קריוקי

 99.00

מק"ט: אין מידע קטגוריות: ,

שיר אהבה ישן אניטה וחואן פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

 


נתן יונתן (23 בספטמבר 1923 – 12 במרץ 2004) היה משורר ישראלי. פרסם בחייו 9 קובצי שירה (לא כולל לקטים), 4 ספרי שירים, סיפורים לילדים ונוער וספר סיפורת אחד. עסק גם בתרגום שירה מיידיש לעברית. שיריו תורגמו לשפות רבות, ורבים מהם הולחנו והוקלטו על ידי מבצעים רבים. עם שירי הזמר הידועים שלו נמנים “הרדופים ליד החוף”, “נאסף תשרי”, “חופים”, “האיש ההוא”, “החול יזכור”, “דוגית נוסעת”, “כמו בלדה”, “יש פרחים” ו”שיר אהבה ישן” (“אניטה וחואן”).
למד בבית הספר העממי פיק”א בפתח תקווה ולאחריו בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בפסח 1942 השתתף כמדריך במסע למצדה כאשר מספר חניכים שלו נספו באסון המטיילים בעין גדי ויונתן חיבר, שנה לאחר מכן, את טקסט הגלעד לזכרם.
בשנת 1940, בהיותו בן 16, פרסם את שירו הראשון, “כשספינות הולכות הימה”. השיר עסק בסוגיה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה “אטלנטיק”. השיר פורסם ב”על החומה”, העיתון של “השומר הצעיר” בעריכת משה שמיר. בראיון עם חיים גורי בעיתון “על המשמר” בשנת 1980, סיפר על השיר:
“זאת הייתה תקופה שבה הייתה לשלונסקי השפעה דומיננטית עלי… אבל היה משהו בתוכי שגונן עלי, שלא עשני אפיגון לשלונסקי… בכלל אני חושב שהטון המינורי שלי נשאר מאז… והמשפט (חותם את שירו הראשון לעיל) ‘לבבות בוכים עם ערב, ארובות עשן כבות / כשספינות הולכות הימה, הן אינן שבות’ מלווה אותי כל הזמן”.
ספר שיריו הראשון, “שבילי עפר”, יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, בהם 9 קובצי שירה (לא כולל לקטים), 4 ספרי שירים וסיפורים לילדים ונוער, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, לייב קויטקו, איציק פפר, דוד הופשטיין ואחרים. לאחר מותו ראו אור אנתולוגיה מכל שיריו (2004) אותה הספיק לערוך בעצמו, מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית (2005) וקובץ שירים מעיזבונו של יונתן (2007).
נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוניברסיטת אוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971-1997) כעורך ראשי בהוצאת “ספרית פועלים”. בין התפקידים הציבוריים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981-1984), יו”ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983-1984) ונשיא האגודה (1995-1999). בשנותיו האחרונות היה “משורר אורח” במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי ישראל, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה בהרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם ושימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים.
שיריו של יונתן תורגמו ללשונות שונות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בווייטנאמית ובסינית. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב של אקו”ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ובפרסים הבאים: פרס ביאליק, פרס למדן, פרס זאב, פרס פיכמן, פרס ברנר, פרס אלתרמן ועוד.
בתחילת שנות ה-40, בקן השומר הצעיר בפתח תקווה, הכיר את צפירה שה-לבן. ב-1945 עברו השניים לקיבוץ שריד וכעבור שנתיים נישאו. בראשית שנות ה-60 נשלחו בני הזוג לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. בנם הבכור ליאור נולד ב-1952, בנם השני, זיו, נולד ב-1961. בנו ליאור נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ והוא בן 21. נפילתו של בנו ליאור העמיקה ביונתן כאב שהכה בו עד יום מותו (עליו גם כתב שירים רבים, ראו בפרק על יצירתו).
בשנות השמונים עבר יונתן לחיות עם נילי כרמל, וגידל עמה את בתה מנישואים קודמים נטע (נולדה ב-1968) ואת נכדה תום (נולד ב-1988).
נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, לאחר מחלה. הוא נטמן בחלקת ההורים השכולים בבית הקברות קריית שאול. ביום קבורתו יצא לאור הספר “שירים בכסות הערב”, מבחר מכל שיריו, שהפך במהרה לרב-מכר. שיר אהבה ישן אניטה וחואן פלייבק קריוקי
ליד ביתו ביהוד, שם התגורר בשנותיו האחרונות, נקראה כיכר על שמו. בכיכר ניטע עץ ערבה בוכיה המוזכר בשירו “האיש ההוא”, במילים: “…היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות…”. ב-1 בספטמבר 2010 נוסד בית ספר יסודי הקרוי על שמו בעיר מגוריו פתח תקוה.
במשך כל שנות פרסומה (1940 – 2004), שירת נתן יונתן עברה שינויים מרחיקי לכת, הן בפרוזודיה ובצורת השיר, הן בעיצוב הדיוקן הלירי, הן ביחסי הדובר לעצמו ולנמעניו והן בתפיסת הפונקציה השירית בכללותה. אך עם זאת, נותרו בה יסודות עקביים המתבטאים הן בצורה והן בתוכן. מבחינת הצורה שומרים שיריו על הבעתו הנקייה והבהירה. הריאליה שלו מתמקדת במספר מראות אופייניים: מרכיב המים (ים ונחלים), מרכיב המדבר והשממה, הכפר והדרכים, ובזמנים נבחרים – הערב והסתיו. עצם ההתמדה בהם במשך 60 שנות שירה מעידה על האותנטיות שלהם. הזיקות האנושיות בשיריו (החברתיות והארוטיות גם יחד) מצביעות על צורך המשורר להתנחם במגע עם בני האדם. שירת נתן יונתן נאחזת בבריות, דווקא מתוך מודעות מלאה לארעיות הקיום האנושי. לכן לא נמצא בה מרירות אנטי-חברתית שהפכה רווחת בשירה העברית מאז שנות החמישים, אלא דווקא מאמץ לגשר, ליצור קרבה ושיתוף למרות הקושי. גורמים אלה משמשים “הצלה” או “נחמה” אל מול נקודת התורפה הקיומית, הנגזרת מכוח החלופיות. אפשר לומר, שבשירתו של יונתן הגורם הראשוני במעלה הוא המודעות לחליפת הזמן, וכי הגורמים המצילים הללו נגזרים ממנו. יונתן עצמו ניסח זאת הן בשפה יומיומית בראיון מאוחר: “יש התנחמות ביופי הנצחי, בדברים הנשארים אחרי”, והן במספר רב משיריו, כגון בשורות הבאות מהשיר “הפלגה” שיר אהבה ישן אניטה וחואן פלייבק קריוקי
גם מבחינת התשתית הלשונית והתרבותית ניכרת עקביות רבה לאורך יצירתו של נתן יונתן: המקורות שעליהם נבנית השירה תמיד נוכחים בשיר, אם בציטוט ישיר או אם בוואריאציות של הרמזים. המקורות הם בראש ובראשונה – המקרא, ובמיוחד ספר קהלת. לצד המקור העברי בולטת ספרות יוון הקלאסית ובמיוחד הומרוס והרקליטוס, כאשר בין שני העולמות אין כל מתח. בשניהם מודגש היסוד המימי – סמלי הנהר, הנחל והים כגילומי הזמן והנצח, וזו כנראה הסיבה לקשר העמוק שבין משורר עברי עכשווי לבין מקורות כה קדומים.
התמורות בשירת יונתן לא היו עניין פתאומי ומפתיע ולא התרחשו ב”קפיצות” בין אופנות משתנות, כי אם בהבשלה איטית ומבוקרת, מתוך צורך עצמי ומתוך קשב לחידושי הפואטיקה בתקופה הנסערת ביותר של השירה הישראלית החדשה. היה זה תהליך מצטבר של ניסיון שירי, המשתכלל והולך מתוך עצמו, ובה בעת נפתח לקלוט השפעות המתאימות לו מבחוץ. בדיעבד, ניכר קו ההתפתחות מקובץ לקובץ כמאבק ממשי על פואטיקה אישית ועצמית.
תמורות אלו חובקות שני תחומים, השלובים זה בזה: מעבר מפרוזודיה מדודה וסגורה אל מבנים פתוחים וגמישים מציין פריקת עול של אסכולה סמכותית ורבת הישגים, וכן סילוק של מעצורים פנימיים. כתוצאה מכך, מתחדשים גם הנושאים ונעשים אישיים יותר. כלומר, ההשתחררות ממסגרות של חריזה ומשקל נותנת חופש גם להבעה ולחשיפה אישית. יש כאן ממש נוסחה: ככל שהשירים חופשיים יותר מבחינה צורנית ופרוזאיים יותר מבחינת הלשון, כך הם גמישים יותר, נכונים יותר להבעות אישיות ולווידויים ליריים.
שירתו של יונתן ספוגה בנופי טבע ארץ ישראליים ומלאים אהבה לאדמה ולמולדת. שירים רבים שלו הם שירי געגועים לארץ, והם נכתבו בתקופות בהן היה בשליחויות שונות בחוץ לארץ. שיר אהבה ישן אניטה וחואן פלייבק קריוקי
מקור השראה מרכזי נוסף של יונתן הם המקורות בכלל והתנ”כיים בפרט. גיבורי התנ”ך מככבים ברבים משיריו באופן מתוחכם ומשמשים רובד נוסף של משמעויות לשיר. בשנת 1998 יונתן אף כינס 30 שירים בהשראת המקרא והאגדה בקובץ “שירים על ספר הישר”. בין הדמויות המקראיות החביבות על יונתן: איוב, יונה וקהלת. על ספר קהלת אמר: “בי הייתה ואף מתחזקת קרבה רגשית, רוחנית, כמעט אישית אל קהלת, ורבים משירי כתובים בהשראתו”. דוגמה מובהקת לשיר כזה היא השיר “קהלת מביט בשולמית”
נחום היימן נולד בעיר ריגה, בירתה של לטביה לפנינה וחיים היימן, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1939, כשהיה בגיל חמש. בילדותו החל לנגן בפסנתר, אך לאחר שחלה בגיל עשר בשיתוק ילדים (פוליו) עבר לנגן באקורדיון. במשך שלוש שנים שכב בבית חולים מחובר לריאת ברזל, עד שהתגבר על מחלתו. בגיל 14, בעקבות גירושי הוריו, עבר להתגורר כילד חוץ בקיבוץ נען וזכה להדרכה מחברי הקיבוץ יהודה אורן ודוד זהבי.
לאחר נישואיה השניים של אימו, עבר להתגורר עימה ברחובות. שם הוא הלחין בגיל 17 את שירו הראשון “ניצנים נראו בארץ”, לפי מלים מ”שיר השירים”. מאחר שלא הסתדר עם אביו החורג עבר לכפר המכבי, שם פגש את מתתיהו שלם מהקיבוץ הסמוך, רמת יוחנן. היימן עבד איתו ברעיית צאן וקיבל ממנו ומחבריו הדרכה מוזיקלית. בשלב מאוחר יותר בחייו הפך לאקורדיוניסט בחוגים לריקודי עם בהשפעת גורית קדמן, מחלוצות ריקודי העם בארץ.
במסגרת שירותו הצבאי שימש היימן אקורדיוניסט מחליף למלחין דובי זלצר בלהקת הנח”ל בגרסתה הראשונה. בתקופת שירותו הצבאי נישא לדליה קולטון ועבר איתה לקיבוץ בית אלפא. בשירות המילואים עבר לשרת כלוחם בפלס”ר שריון, הוא נפצע ברגלו מהתפוצצות מוקש במלחמת סיני, נפגע מקליע במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים נפצע באורח קשה מהפצצה אווירית, אושפז במשך כחצי שנה ועבר סדרה ארוכה של ניתוחים.
מטעם קיבוץ בית אלפא נשלח ללימודים במדרשה למורים למוזיקה ולמד אצל המלחין פאול בן חיים. בתום ההשתלמות הקים את חמישיית גלבוע[2], חמישייה כלית שאף נמנה עליה כנגן אקורדיון. ב-1961 החל לעבוד עם הגבעטרון, ויזם את הוצאת תקליטיו הראשונים. הלהקה כללה ברפרטואר שלה חלק משיריו, כשהמפורסם שביניהם השיר “לאן נושבת הרוח” על שני לחניו. שיר אהבה ישן אניטה וחואן פלייבק קריוקי
היימן החל לארגן ערבי שירה בציבור בעיר והפעיל טכניקות שונות להביא את הקהל הרגיל להיות פסיבי, להשתתף בשירה[. החל משנת 1965 הוא ארגן פסטיבל שנתי של מוזיקה וכוריאגרפיה של בני קיבוצים בשם פסטיבל “ענות”.
באותה תקופה הלחין היימן את שירי המחזמר “זרעים של מסטיק” שכתבה לאה נאור. בנוסף לעבודתו כמלחין טיפח היימן זמרים רבים בראשית דרכם, ביניהם אסנת פז[6], חוה אלברשטיין[7] (לה גם הלחין בין היתר את השיר “כמו צמח בר”), צמד הפרברים (להם הלחין את שיריהם הראשונים, בהם “את אני והרוח”, “אילו כל האוהבים”, “רק הד קולך” ו”ריח תפוח אודם שני”), עליזה עזיקרי, הצמד אורנה ומשה דץ (להם הלחין בין היתר את השיר “שיר למענך”) וחני ליבנה.
שיתוף פעולה פורה במיוחד שלו היה עם המשורר נתן יונתן, שהוליד עשרות שירים שהיו לקלאסיקה בזמר העברי, ביניהם “חופים”, “שיר אהבה ישן” (המוכר בשם “אניטה וחואן”), “החול יזכור” ורבים אחרים. כדי להקל על היימן את הלחנת “חופים” שינה נתן יונתן את מילות המקור.
היימן הלחין גם פסקולים רבים לסרטי קולנוע. הראשון שבהם היה סרטו של מיכה שגריר “המלחמה לאחר המלחמה” לו הוא הלחין את השיר “מרדף” שכתב ירון לונדון, וביצעה חוה אלברשטיין. לסרט “אדמה משוגעת” כתב היימן את שיר הנושא, “אני ממשיך לשיר”. זהו אחד השירים הבודדים שהיימן כתב את מילותיהם. אחת מיצירות המופת הגדולות של היימן היא הנעימה לחליל צד “הנסיעה לירושלים” שהולחנה לסרט “אין שמות על הדלתות” (1996), ומושמעת בפתיחת שידורי הבוקר של רשת ב’.
בסוף שנות ה-60 נסע לצרפת, וזכה להצלחה בינלאומית כשגדולי הזמרים שרו משיריו ביניהם, ננה מושקורי, מארי לאפורה וגם ישראלים שהשתקעו בצרפת כמו מייק בראנט, וריקה זראי. ב-1972 עבר ללונדון בה למד במגמת מוזיקה בבית הספר לקולנוע והקים וניהל חברה להקלטות, שהכינה מוזיקה לסרטים, פרסומות ותקליטים.
היימן שב לישראל ב-1984 והפיק את המופע “חופים” עם האמנים מאיר בנאי, משה דץ, חני ליבנה וליזה לנג, שהיו בראשית דרכם. כן היה המנהל האמנותי של חגיגות הזמר העברי בערד. שיר אהבה ישן אניטה וחואן פלייבק קריוקי
נחום היימן לקח על עצמו לשמר את הזמר העברי והקים בשנת 2002 את “העמותה למורשת הזמר העברי”, שבמסגרתה הוא מעלה על גבי תקליטורים הקלטות ישנות ואף מחדש ומקליט מחדש שירים ותיקים, ובכך משמר שירים וביצועים שייתכן והיו יורדים לתהום הנשייה.
עד לא מכבר הגיש היימן תוכנית זמר עברי יחד עם גבי ינון ברשת ג’ (“נחצ’ה בגימל”). בשנת 2010 התגרש מאשתו השלישית וחי בגפו בביתו שבפתח תקווה. במשך השנים הרוויח היימן כספים רבים אולם מספר פעמים נכנס לקשיים כלכליים והתחיל מחדש. בעקבות כתבה טלוויזיונית מיולי 2013 על מצוקה כלכלית בה היה שרוי, נפגשו עמו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התרבות לימור לבנת והוחלט שישמש כיועץ בפרויקט שיכלול בין השאר הנגשה ותיעוד דיגיטלי של שירים עבריים. בתמורה תשלם לו המדינה כ-50 אלף ש”ח כל שנה. היישוב בית אריה-עופרים התנדב לספק לו מגורים ללא תמורה, ואף קרא לאחת הכיכרות ביישוב על שמו. לאחר שהתגורר ביישוב, שב להתגורר בפתח תקווה.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. אני איתך אברהם טל פלייבק
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. שיר אהבה ישן אניטה וחואן פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. שיר אהבה ישן אניטה וחואן פלייבק קריוקי
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. אני איתך אברהם טל פלייבק
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים. שיר אהבה ישן אניטה וחואן פלייבק קריוקי
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית. אני איתך אברהם טל פלייבק
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית.

עגלת קניות