על כפיו יביא פלייבק קריוקי
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
יורם טהרלב (נולד ב-24 בינואר 1938) הוא משורר, פזמונאי, סופר וסטנדאפיסט ישראלי. נחשב לאחד המעצבים החשובים של הזהות והאתוס הישראליים. שיריו הולחנו ובוצעו על ידי טובי היוצרים והמבצעים, ונחשבים להיסטוריה המזומרת של ההווי הישראלי.
נולד וגדל בקיבוץ יגור, לסופר והמשורר חיים טהרלב. בעת שירותו הצבאי שימש כתב בעיתון “במחנה” ולאחר מכן שימש כעורך העתונים “במחנה גדנ”ע” ו”במחנה נח”ל” ובמשך שנים רבות עבד כעורך בהוצאת משרד הביטחון.
טהרלב כתב מספר רב של שירים ופזמונים, רבים מהם לפסטיבלים ולתחרויות שונות, כולל לפסטיבלי הזמר ולאירוויזיון.
לטהרלב רפרטואר מגוון. בין שיריו אפשר למצוא שירי אהבה, שירי מולדת, שירי טבע, שירי רעות ושירי הומור. השיר “גבעת התחמושת” הוא בין השירים שהשאירו את רישומיהם בזכות תיאורו האותנטי של הקרב על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. “היֵה לי חבר היֵה לי אח” הוא שיר רעות ידוע והשיר “הבלדה על יואל משה סלומון” בביצוע אריק איינשטיין, שמתחיל במלים “בבוקר לח בשנת תרל”ח”, הוא תיאור אפיזודה בהיסטוריה של ארץ-ישראל (ייסוד פתח תקווה).
הפסל של יואל משה סלומון בכיכר המרכזית בפתח תקווה, בעקבות השיר “הבלדה על יואל משה סלומון”
השיר “על כפיו יביא” בביצועה של רבקה זוהר, נכתב על סמך מפגש עם נגר מובטל באחת משכונות העוני בארץ, היושב מיואש בבית מלאכתו השומם, וכולו כמיהה לבנות כיסא לאליהו הנביא שיבוא ויגאל אותו מצרותיו. שירו “הורה”, בעל הניחוח הארצישראלי, זכה בביצועו של אבי טולדנו במקום השני בתחרות האירוויזיון בשנת 1982.
רבים משיריו כתב טהרלב בהשראת חוויות נעוריו בקיבוץ יגור, בהם: “ההר הירוק תמיד” שכתב על ילדותו אל מול הר הכרמל שלרגליו שוכן הקיבוץ, “ארבע אחר הצהריים” המתאר את הווי החיים היומיומי בקיבוץ, “בפרדס ליד השוקת” שכתב על המטעים בהם עבד ואליהם נהג ללכת להתבודד ו”צל ומי באר” המבוסס על מאורע מ-1945, כשליגור הובאו מעפילים ששוחררו ממחנה המעצר בעתלית, כדי שיסתתרו מפני הבריטים. עליהם הוא כתב “מי שסוכתו נופלת חרש יכנס בדלת, ועד עולם יוכל להישאר”. על כפיו יביא פלייבק קריוקי
טהרלב כתב שירים רבים יחסית בגוף ראשון נקבה, חלקם היתוליים וחלקם רציניים. המנגינות למלותיו נכתבו בידי טובי המלחינים של הזמר העברי, בהם משה וילנסקי, נחום היימן, נורית הירש, מתי כספי, מוני אמריליו, שלום חנוך ואפי נצר. הראשון שהלחין את מלותיו היה המלחין נחום היימן, שלקיבוצו בית אלפא שלח טהרלב את מלות השיר “את ואני והרוח” עם בקשה שיואיל להלחינו. השיר פורסם בבצוע צמד “הפרברים”.
קשר חברות מיוחד היה לו עם המלחין יאיר רוזנבלום, והם יצרו יחד להיטים רבים ללהקות הצבאיות, בהם: “ישנן בנות”, “היֵה לי חבר היֵה לי אח”, “גבעת התחמושת”, “שירו של צנחן” ו”אין כבר דרך חזרה”. שירים נוספים שכתב ללהקות הצבאיות היו השירים ההומוריסטים “חסקה”, “הוא לא כל כך חכם”, “המלווה”, “יידישע פיראטען” ו”אני מת” (לראות אותה הלילה), שירי מולדת כמו “מלאך מסולם יעקב”, “עוד לא תמו כל פלאייך”, “קום והתהלך בארץ”, “אל הנח”ל”, “נגן אקורדיון”, “בן-גוריון” ועוד. שיר משותף נוסף של השניים הוא “זה הזמן”, בביצוע של נירה גל.
מספר שירים שלו הולחנו ובוצעו בסגנון פופ ורוק, כמו “אינך יכולה” ללהקת “החלונות הגבוהים”, “יעלה ויבוא” של גידי גוב ו”חשמל זורם בכפות ידיך” בביצוע רותי נבון, אך בעיקר מזוהה כתיבתו של טהרלב עם סגנון אמצע הדרך ושירי ארץ ישראל. בין המבצעים הנוספים שביצעו את שיריו ניתן למנות את יהורם גאון (“בפרדס ליד השוקת”, “לילה של פריחות”, “בואי נשוב אל הטנגו”, “עץ האלון”), חוה אלברשטיין (“את חרותי”, “בשביל אל הבריכות”, “עץ הכוכבים”, “בלדה על סוס עם כתם על המצח”, “נשים רוקדות”), ירדנה ארזי (“אתה לי ארץ”, “שהשמש תעבור עלי”, “לילה טוב לך ארצי”), גשר הירקון (“הגביע”), הפרברים (“את ואני והרוח”, “החולמים אחר השמש”, “ריח תפוח אודם שני”, “ציפורים נודדות”), הדודאים (“לא נדע הלילה”), עדנה לב (“קרן שמש קרן זוהר”, “שתי אחיות”, “אם תשוב”), החמציצים (“שיר פרידה לקיץ”, “את מה שרציתי”), אילנית (“בלליקה”, “רק בינתיים”), בועז שרעבי (“לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים”), אילנה רובינא (“מים מתוך הבאר”), מתי כספי (“נח”), להקת מגפיים (“סתיו לבן”) ועוד. על כפיו יביא פלייבק קריוקי
טהרלב כתב גם שירי ילדים רבים, בהם שירים לפסטיבל שירי ילדים כמו “המשפחה שלי” בביצוע שלמה ניצן, “ברבאבא” ו”מר אפצ’י” בביצוע ציפי שביט, “לא נעצור” ו”שובי הרמוניקה” בביצוע ירדנה ארזי, “דונלד דק” בביצוע מייק בורשטיין, ו”מי המנטה מי המסטיק מי השוקולד” בביצוע שוקולד מנטה מסטיק. את השיר “הדרך אל הכפר” כתב לרבקה זוהר על סמך סיפור חייה, מילדותה ועד שובה ארצה לאחר התנסות קשה עם סמים בארצות הברית. את השיר הלחינה נורית הירש לפסטיגל 1985 והוא זכה בביצועה של זוהר במקום הראשון. שנה לאחר מכן כתבו טהרלב והירש את השיר “חלקת אלוהים”, שהושר על ידי זוהר בפסטיגל 1986 וזכה גם הוא במקום הראשון. בין השירים הנוספים של טהרלב שבוצעו במסגרת הפסטיגל ניתן למנות את “הדגל שלי” (עדנה לב), “אבא’לה אמא’לה” (חנה לסלאו), “אבא אמא וארץ ישראל” (אילנה אביטל), “ממשה ועד מוחמד” (סמיר שוקרי) ועוד. עוד שירי ילדים ידועים שכתב: “בים בם בום” (“שני חברים יצאו לדרך”), “כולם הלכו לג’מבו”, פתיחים לתוכניות טלוויזיה לילדים כמו “דלת הקסמים” ו”שכונת חיים” ועוד. על כפיו יביא פלייבק קריוקי
חוקר הזמר אליהו הכהן טען כי “מבין היוצרים הישראלים החילוניים, יורם טהרלב הוא ללא ספק היוצר היהודי ביותר, גם בשיריו וגם בספריו”. בתוך מכלול הנושאים היהודיים ניתן לכלול פזמונים תנ”כיים כמו “מלאך מסולם יעקב”, “יעלה ויבוא”, “נח”, “קום לך אל נינוה” או השיר “על כפיו יביא” המביא את הכמיהה העמוקה לביאת המשיח. שירו “שהשמש תעבור עלי” הפך בפי הזמר אברהם פריד לשיר הנקרא “רק תפילה” והוא כמעט השיר החילוני היחיד שהפך ללהיט גם בקרב הציבור החרדי.
מדור בפני עצמו תופסים הספרים “היהודיים” של טהרלב, ביניהם ניתן למנות את הספר “וטהר לבנו” המעוצב בצורה של דפי גמרא. בספר מביא טהרלב פירושים משלו על ספר המוסר היהודי “שבט מוסר” מאת רבי אליהו הכהן מאיזמיר, שראה אור בשנת 1712. זהו למעשה פרשנות הומוריסטית שלו על הספר שמצא באקראי בחנות ישנה, כתיבה שעוררה עליו את חמת הממסד החרדי, והוא הוזמן בעטיו למשפט בפני בד”ץ.
ספר נוסף שהוציא לאור בקטגוריה זו היה “מצע אישה, מצא טוב”, פאראפרזה על פסוק מספר משלי ובו כתוב בהומור סיפורן של תשע נשים נודעות בתנ”ך. כמו כן, ניתן לכלול במסגרת הספרים היהודיים שתי אנתולוגיות שיצר טהרלב: “שמע בני” ו”אהבת”, הראשון מביא דבריהם של חכמי ישראל באלף השנים האחרונות על נושאי מוסר והתנהגות האדם. השני, “ואהבת”, מביא את דברי החכמים בכל נושאי האהבה, החל באהבת אם לילדיה וכלה באהבת האחר.
בשנה אחרונה נכנס טהרלב אל ליבת הספרות היהודית המסורתית כאשר פרסם באינטרנט (באתר ynet) פירושים משלו לכל פרשות השבוע. הטור השבועי החדשני הפתיע אפילו את מכריו הקרובים ומשך אליו רבבות קוראים נלהבים ולימים התפרסם כספר תחת השם “שמחת תורה” (2014). כשנתיים אחריו התפרסם הספר “על ברכי אבות”, פירוש מרענן לפרקי אבות. על כפיו יביא פלייבק קריוקי
מלבד קובצי פזמונים וספרי יהדות, חקר טהרלב את הזמר העברי והוציא לאור ספרים הסוקרים את תולדותיו, ביניהם “שירו הביטו וראו” יחד עם ד”ר מרדכי נאור ו”איזו מדינה!”, בו התאים פזמונים ישראליים ידועים לסיפורים וחוויות שונות שהתרחשו בחברה הישראלית בימי היישוב והמדינה (אותו הוציא לרגל חגיגות ה-60 לישראל). קובץ פזמונים שלו לנוער המתבגר הוא כינס בספר “הנשיקה הראשונה”, שמלבד הפזמונים המתאימים לקהל היעד, יש בו דפים מתוך ספרי לימוד במקצועות שונים שנלמדים בבית ספר תיכון. כמו כן הוציא את ספר הילדים “הדודה שלי מרחוב הנביאים”.
טהרלב כתב מסכתאות ליישובים וארגונים רבים, בהם נכללו קטעי קישור ופזמונים רלוונטיים להווי היישוב. בשנים האחרונות הוא מרבה להופיע בפני קהל בסיפורים ובשירים מפרי עטו בלוויית זמרת, בתוכניות כמו “וטהר ליבנו” ו”קום והתעלף בארץ” (פאראפרזה על שירו “קום והתהלך בארץ”), ובערב משותף עם המוזיקאי פרדי ברק, ערב שירה בציבור המוקדש כולו ליצירתו של טהרלב.
יורם טהרלב נבחר לקבל אות הוקרה על מפעל חיים לזמר עברי מטעם נשיא אוניברסיטת בר-אילן. בנימוקי הזכייה צויין כי טהרלב הוא אחד היוצרים הפוריים ביותר בזמר העברי וכי הוא “תורם בעל משמעות לתרבות המתחדשת של שירי ארץ ישראל”.
בשנת 2016 קיבל את פרס שרת התרבות והספורט לאמנים ותיקים ע”ש אריק איינשטיין.
בפסטיבל חיפה להצגות ילדים ונוער 2016 זכתה ההצגה “הנשיקה הראשונה” המבוססת על ספרי שירי הנעורים של טהרלב במקום הראשון בקטגוריית הנוער. כמו כן קיבל טהרלב אות הוקרה במסגרת הפסטיבל מטעם תיאטרון חיפה.
ציטוט מהשיר “היה לי חבר היה לי אח” חקוק על סלע בדרך הנוף בהרי נפתלי על כפיו יביא פלייבק קריוקי
בשנת 1963 הכיר טהרלב את המשוררת נורית זרחי, בהיותם סטודנטים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. כעבור זמן קצר, באוגוסט 1963, נישאו. נולדו להם שתי בנות – הציירת רוני טהרלב, ואראלה טהרלב בן-שחר, עיתונאית. בתחילה התגוררו טהרלב וזרחי בקיבוץ יגור, שם נולדה בתם הבכורה רוני, אולם כעבור שנה עזבו את הקיבוץ – תחילה לפתח תקווה, משם לראשון לציון ולבסוף לתל אביב. לאחר 13 שנות נישואים נפרדו. בשנת 1978 נשא טהרלב את לינדה, ילידת ארצות הברית, נולדו להם הבן דניאל והבת מיכל. לינדה נפטרה בשנת 2011. כיום הוא מתגורר בתל אביב. טהרלב ובתיה קינן, לשעבר דוברת בית הנשיא ושל הנשיא עזר ויצמן, נישאו בשנת 2014. על שמו יש כיכר (מעגל תנועה) בעיר אור יהודה. שיריו חקוקים על סלעים במקומות רבים בארץ, ביניהם על דרך הנוף, כיכר החמישה בפתח תקווה, ליד מעיינות בהרי ירושלים ועוד.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. היה או אולי לא היה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב. על כפיו יביא פלייבק קריוקי
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).