על דעת המקום ברית דמים פלייבק קריוקי
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
מירי אלוני נולדה בגבעתיים ליוסף והדסה אלוני ב-25 בדצמבר 1949. אביה עלה מפולין בשנות השלושים ועבד כנגר בחברת הארגז, ואמה אחות במחלקה הפסיכיאטרית בכלא מעשיהו. סבתה (אם אמה), אסתר לבית בקר, הייתה חברת ארגון “השומר”, אחותם של ציפורה אשת אלכסנדר זייד וקיילה אשת ישראל גלעדי. גם סבה מצד אימה, מאיר קוזלובסקי, היה חבר “השומר”. למדה בסמינר הקיבוצים במגמת חינוך.
אלוני התגייסה ללהקת הנח”ל בשנת 1968 והצטרפה להקלטות התקליט “כל הכבוד לנח”ל” ולצוות התוכנית “הנח”לאים באים – הנח”לאים באים” במקום שולה חן. לאחר שתוכנית להקת הנח”ל, “הפרוטה והירח” שבוימה על ידי נעמי פולני לא זכתה להצלחה החלה הלהקה לעבוד על התוכנית ה-21, הידועה כ”קרנבל בנח”ל”. לצדה היו בלהקה הסולנים מוטי פליישר ואופירה גלוסקא וכן טליה גולדברג, דסי הדרי, אלי מגן, מיכל בר זיו, אמוץ ברונטמן, דני סנדרסון, מאיר פניגשטיין, נחום שגיא ואסתי כץ. הסולו הראשון שלה היה בשיר “קרנבל בנח”ל”. על דעת המקום ברית דמים פלייבק קריוקי
בתוכניתה ה-22 של הלהקה “שא לשלום” הידועה גם כ”היאחזות הנח”ל בסיני” הפכה אלוני לסולנית הבלתי מעורערת. היא שרה את שיר הנושא כמו גם את “אנחנו ואתם”, “הבן יקיר לי” (אשר מילותיו לקוחות מהתנ”ך) ו”שיר לשלום”. לצדה בלהקה היו ירדנה ארזי, עמוס טל שיר, גידי גוב, דני סנדרסון, אלון אולארצ’יק, אפרים שמיר, לאה לופטין, רותי הולצמן, תמי עזריה, טליה גולדברג, מאיר פניגשטיין, יובל חבצלת, איציק בן מלך ואמוץ ברונטמן. במהלך שירותה בלהקת הנח”ל הייתה אלוני חלק מההרכב המוקדם של להקת כוורת והקליטה עימם את הגרסה הראשונה לאופרת הרוק “סיפורי פוגי”. האופרה המתוכננת לא הועלתה בסופו של דבר, ואלוני לא המשיכה בשיתוף פעולה עם הלהקה. הקלטת האופרה ראתה אור על גבי אלבום אוסף של כוורת בשנת 2013, ובה נשמעת אלוני כסולנית בשיר “לא ידענו מה לעשות”, שהקליטו חברי כוורת מאוחר יותר לאלבומם “סיפורי פוגי”.
לאחר שחרורה ביצעה את שירי הנושא של הסדרה הטלוויזיונית החלוצית “חדווה ושלומיק”. השירים “הבלדה על חדווה ושלומיק” ו”להיות לבד” (יהונתן גפן/יאיר רוזנבלום) שרדו הרבה שנים אחרי שהסדרה נשכחה וזכו לביצועים נוספים, בהם צביקה פיק וזוהר ארגוב שביצעו כל אחד בנפרד את “להיות לבד”. באותה התקופה השתתפה במופע “ג’אמבו” יחד עם בוגרים נוספים מהלהקות הצבאיות. על דעת המקום ברית דמים פלייבק קריוקי
אלוני הייתה הצלע הנשית בלהקת הרוק אחרית הימים. במהלך חברותה בלהקה, הקליטה כסולנית את השירים “הנסיכה” למילותיה של המשוררת דליה רביקוביץ, “תחת עץ האקליפטוס” למילותיו של חיים חפר ו”חייו ומותו של מר גוסקין” למילותיו של חנוך לוין, בשאר שירי האלבום המשיכה לבלוט בליווי קולי לשירתם של שאר חברי הלהקה. לאחר מכן, השתתפה אלוני בתוכנית הטלוויזיה השנייה והאחרונה של “חבורת בימות”, אשר שרה את שירי נעמי שמר ומשם זכורים ביצועה לשירים “לשיר זה כמו להיות ירדן”, “בארץ להד”ם” ו”אנשים יפים”. שירי התוכנית הוקלטו גם לאלבומה השני והאחרון של החבורה.
בפסטיבל הזמר שהתקיים בשנת 1973, שרה אלוני את השיר שכתבה המשוררת תרצה אתר לזכר אביה, נתן אלתרמן, “שיר לערב חג” (ל’ יעקב הולנדר, ע’ משה וילנסקי). באותה שנה יצא אלבומה הראשון של מירי אלוני כסולנית, “מונה ליזה של המאה העשרים”, שכלל חלק מלהיטיה הקודמים (ביניהם “הבלדה על חדווה ושלומיק”, “להיות לבד”, “בהיאחזות הנח”ל בסיני” ועוד) וכן שירים חדשים כ”מונה ליזה של המאה העשרים” (מ’ ול’ דפנה אילת, ע’ אלכס ווייס), “במות הקיץ” (מ’ רחל שפירא, ל’ וע’ מוני אמריליו), “אהבת איתמר בן אב”י” (מ’ דודו ברק, ל’ וע’ נורית הירש) וגם שיר משעשע הכולל חיקויים, “האידיוטית”. בשנת 1974 העלה הבמאי צדי צרפתי ערב שירי ברטולד ברכט, עם יוסי פולק ובני אמדורסקי שנקרא “ההנאות הקטנות שבחיים” בו זכתה אלוני לתשבחות ענק ולהצלחה בזכות ביצועיה לשיריו ומאז הוגדרה כ”זמרת ברכטיאנית”. על דעת המקום ברית דמים פלייבק קריוקי
באותו עשור שיחקה אלוני במספר סרטי קולנוע ישראלים ובהם: “חכם גמליאל” עם יוסי בנאי בשנת 1973, “נישואין נוסח תל אביב”, עם טוביה צפיר בשנת 1979, שהיווה גרסה למחזה “הקמצן” של מולייר, ובשנת 1982 השתתפה לצידם של שרגא הרפז ואשר צרפתי בסרט “אהבה אילמת”.
בראשית שנות ה-80 הופיעה אלוני בערב שערך והפיק מי שלימים הפך בעלה, שמואל אומני, “נשים על פי ברכט”, וזכתה להצלחה מרובה. רק בשנת 1987 הקליטה את אלבומה השני “טיפה אהבה”, גם הוא בהפקתו של שמואל אומני, ממנו בלטו השירים “כמו האמונה” שכתבו שמוליק קלוסקי ואלי סמרי ואשר התחרה בתחרות הקדם אירוויזיון, “מוכרחים להיות שמח”, ואחד משירי הזיכרון המצמררים ביותר שנכתבו על ידי עמנואל צבר ויאיר רוזנבלום “ברית דמים” (המוכר גם בשמות “על דעת המקום” ו”היובלים והראלים”) המספר את סיפור נפילתם של שני חיילים משכונת תלפיות, ששניהם נקראים יובל הראל, במהלך מלחמת לבנון הראשונה. אלוני הקדישה אותו לכל “היובלים שלא זכו להגיע אל הים”. שיר חדש שליווה את צאת האלבום הוא “מכאן ועד מתי” שכתבו שמוליק קלוסקי ויאיר קלינגר. באלבום מופיעה גם גרסה בעיבודו של גרי אקשטיין ל”שיר לשלום”, המזוהה ביותר עם אלוני עוד מימי להקת הנח”ל. מאוחר יותר הקליטה אותו בערבית גם עם הכנר והזמר הערבי סמיר שוקרי. האלבום זכה להצלחה במידה מסוימת ומאוחר יותר יצא על גבי דיסק (עם פרטים שונים על השירים מאלה שנמצאים בגרסת התקליט).
כיכר מגן-דוד בתל אביב, פורים, 2012 על דעת המקום ברית דמים פלייבק קריוקי
בעצרת תמיכה בהמשך תהליך השלום שנערכה בכיכר רבין בשנת 1995 ביצעה את “שיר לשלום” והתמונה בה מצטרפים אליה ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס לשירה היא אחת התמונות שנחרטו בזיכרון מהעצרת ההיא. בסיומה של העצרת נרצח יצחק רבין והביצוע לשיר השיב את אלוני אל התודעה הציבורית.
לאחר מכן הקליטה אלוני גרסה נוספת לשיר לזכרו של רבין בעיבוד של יוסי בן נון אשר נכללה באוסף שלה “מיטב השירים”, שיצא באותה שנה וכלל את מיטב להיטיה.
בשנת 1999 נסעה אלוני לסיבוב הופעות בגרמניה, שם הוזמנה להופיע. בשנת 2002, אחרי שלוש וחצי שנים שם, חזרה לארץ.
בפברואר 2003, לאחר הפגנת האומנים על קיצוץ גדול בתרבות, החלה אלוני לקיים מופע רחוב בצומת הרחובות אלנבי ונחלת בנימין בתל אביב, במקביל לשוק האומנים והיוצרים המתקיים כחלק מיריד האומנים המוכרים שם את יצירתם. בתחילה היה הצעד מחאתי, אולם, כך מעידה אלוני, היא התאהבה בסוג הופעה זו, ובקשר הבלתי אמצעי עם הקהל שמקיף אותה בהמוניו, ומאז ועד היום, היא מופיעה בצמוד ליריד האומנים היוצרים בכל שלישי ושישי.
בנובמבר 2005, השתתפה אלוני בעצרת המציינת עשור לזכרו של רבין. בנובמבר 2006 הקליטה את השיר “כשהלב בוכה” למילים של יוסי גיספן ושמואל אלבז וזכתה לתשבחות רבות בשל האינטרפרטציה שלה לשיר. על דעת המקום ברית דמים פלייבק קריוקי
בשנת 2006 החלה חברת שמיים בראשותו של גיא מרוז לצלם סרט תיעודי על חייה של אלוני.
בשנת 2007 הוציאה חברת הד ארצי בהוצאה מחודשת בשיתוף פעולה עם הזמרת את אלבום המופע “הנאות קטנות שבחיים”, שביים צדי צרפתי יחד עם בני אמדורסקי ויוסי פולק. ההוצאה המחודשת כללה שלוש גרסאות מחודשות לשירי הסולו של מירי מאותו תקליט מתוך הופעה חיה בברלין בשנת 2000.
בשנת 2008 גילמה בסדרה “דני הוליווד” את אמו של רינגו. עוד באותה שנה הוציאה אלוני סינגל חדש בהפקה עצמית למילים שכתבה בעצמה, והלחינה נורית הירש השיר נקרא “גם אם לא אשמע אשיר עד כלות”. אלוני סיפרה כי אמה עברה שנים קשות בשנותיה האחרונות ונפטרה באותה תקופה, וכי השיר נכתב לזכרה. מכאן נקרא גם הסרט התיעודי על חייה ששודר באותה שנה “לשיר עד כלות”.
נכון לספטמבר 2013, מופיעה אלוני פעמיים בשבוע במדרחוב נחלת בנימין בתל אביב. אלוני גם הקליטה שירים חדשים עם בנה, המוזיקאי יוסף אלוני-אומני. בשנת 2015 יצרה מירי אלוני עם עופר רגב סיור מודרך בתל אביב בשם “הבוקר בא כל כך מהר” אשר עוסק בחייה ובשיריה של מירי אלוני.
ב-2015 החלה להופיע בסדרה להרוג את הסבתא המשודרת ב-Yes בתפקיד הסבתא וכן הוציאה כסינגל את השיר החדש “עבד אבוד”, שנכתב על ידי נויה שגיב, פטריק סבג וסגול 59. על דעת המקום ברית דמים פלייבק קריוקי
ב-2016 השתתפה בסדרה הקומית “צומת מילר” בערוץ 2, בתפקיד אמו של אדיר מילר.
בשנות השבעים הייתה בת זוגו של השחקן נחום שליט, וכן של ג’סי נחייסי, איש בוהמה תל אביבי. בשנת 1984 נישאה למפיק ולשחקן שמואל אומני. לשניים נולדו שני בנים.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוא יום הזיכרון הרשמי של מדינת ישראל לזכר לוחמיה ולוחמותיה, אנשי ונשות כוחות הביטחון, לוחמי ולוחמות המחתרות ולזכר מי שנרצחו בפעולות איבה. יום הזיכרון הוא יום אבל לאומי וביום זה כואבת האומה בכאבן של המשפחות, החברים והקרובים של הנופלים ומוקירה את זכרם ופועלם.
צפירה, טקסים ומנהגים בערב יום הזיכרון וביום הזיכרון
צפירה בערב יום הזיכרון: בערב יום הזיכרון בשעה 20:00 מושמעת צפירת זיכרון בת דקה.
צפירה ביום הזיכרון עצמו: ביום הזיכרון בשעה 11:00 בבוקר מושמעת צפירת זיכרון בת שתי דקות. ולאחריה מתחילים טקסי הזיכרון בבתי הקברות הצבאיים.
דגלים מורדים לחצי התורן. על דעת המקום ברית דמים פלייבק קריוקי
אזכרות וטקסי התייחדות נערכים במחנות צבאיים, במוסדות החינוך ובמקומות נוספים.
השידורים ברדיו ובטלוויזיה מוקדשים ליום הזיכרון ולא מתקיימים מופעי מוסיקה או תאטרון ולא אירועי ספורט. כמו כן בערב יום הזיכרון נסגרים בתי קפה והמסעדות
על כל הקברים של חללי מערכות ישראל בבתי הקברות הצבאיים ובחלקות הצבאיות מוצב דגלון זיכרון של דגל המדינה בעל סרט “יזכור” שחור.
תלמידי ותלמידות בתי הספר מקיימים טקסים ומצמידים לדש בגדם מדבקת “יזכור” ועליה תמונת פרח דם המכבים.
טקסי זיכרון ואירועי זיכרון רשמיים של מדינת ישראל
פתיחת האירועים – הדלקת משואת הזיכרון: אירועי יום הזיכרון הרשמיים נפתחים בערב יום הזיכרון, אחרי הצפירה, בטקס הדלקת משואת הזיכרון המרכזית ברחבת הכותל. בטקס זה מתקיים בנוכחות נשיא המדינה, הרמטכ”ל, בני ובנות משפחות שכולות.
יום הזיכרון מצוין החל מ-1951 בכל שנה, ב-ד’ באייר ובשנת 1963 חוקק חוק יום הזיכרון שקיבע את המסורת וקבע את יום הזיכרון. בשנת 1998 הוחלט כי ביום הזיכרון יציינו גם את נרצחי פעולות האיבה ושמו של יום הזיכרון שונה ל”יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה”. חוק יום הזיכרון קובע כי ביום הזיכרון תישמע צפירת זיכרון וייערכו אזכרות, עצרות וטקסי התייחדות בבסיסי צה”ל ובמוסדות חינוך.
במהלך בית הספר היסודי הופכים הטקסים של יום הזיכרון לציר מרכזי ומשמעותי בחיי הילדים. הטקס הנצחי מהווה משאלה להפוך את החולף, לנצחי. בטקס יום הזיכרון יש יסודות קבועים ומקובלים המתקיימים בכל הטקסים ברחבי הארץ ובנוסף ישנם אלמנטים המייחדים כל מקום ומקום.
בחטיבה ממשיך הטקס להיות ציר מרכזי של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בטקס נערכות פעילויות סמליות שבאמצעותם מוגדרות ההשתייכות הלאומית, הדתית והחברתית שהופכת למאוד משמעותית בגיל ההתבגרות. הטקס מדגיש את הדומה והמאחד בחברה הישראלית, שהיא חברה שבטית שחלקיה שונים אחד מהשני.
לחומרים שנכללים בטקס ולחומרים שאינם נכללים בטקס משמעות רבה. אנו ממליצים לכלול בטקסי הזיכרון שירים, קטעי קריאה ואלמנטים תרבותיים אחרים מכל מגזרי החברה הישראלית בדגש על המגזרים מהם מגיעים התלמידים בבית הספר. לדוגמה, אם בבית הספר יש יוצאי אתיופיה אנו ממליצים לשלב בטקס קטעי שירה או ריקוד מהתרבות האתיופית כדי לחבר את כל התלמידים ליום הזיכרון.
בחירת תכנים יחד עם בני ובנות הנוער כדי שיתאימו להם ולא יהיו זרים, מנותקים או לא מותאמים
בחירת תפאורה מתאימה: כרזות עם משפטי פאתוס בני ארבעים שנה יכולים לגרום לניכור בקרב בני נוער תזזיתיים כיום וכדאי לבחון את התפאורה יחד עם בני הנוער ולראות שהם מתחברים אליה. על דעת המקום ברית דמים פלייבק קריוקי
קצר וקלוע: טקס טוב צריך להיות עד שעה.
בחירת תכנים מגוונים המציגים את כל חלקי התרבות הישראלית
הצעה לתכנון וביצוע טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
חשוב מאוד לפני יום הזיכרון לבדוק אם יש בכיתה תלמידות או תלמידות שהשכול נוגע בהם אופן אישי: ההתייחסות לתלמידים שיש להם נגיעה ישירה בשכול תהיה שונה ונפרדת וכן בכיתה בה יש תלמידים שהשכול נגע בהם יתכן ונצטרך להתייחס אחרת. כדאי לחשוב עם הצוות החינוכי איך כדאי להתייחס, לעיתים כדאי לערב את ההורים של התלמיד או התלמידה ולבדוק איתם מהי עמדתם, לעיתים כדאי לערב את התלמיד עצמו ולהתייעץ איתו.
שמרו על קור רוח. יום הזיכרון הוא יום קשה גם לנו לצוות החינוכי. חשוב לשמור על אווירה נעימה ולא לשדר דכדוך.
תנו תמיכה רגשית למי שצריכים בכך: תלמידים שונים מאוד אחד מהשני, בשעה שתלמידה אחת יכולה להגיב בקור רוח, יכול תלמיד אחר להיות נסער מאוד. כל התגובות נורמלית, וחשוב לתת תשומת לב ודגש למי שצריכים בכך.
הגידו אמת: אל תשקרו ואל תתחמקו ממתן תשובות לשאלות קשות. הגידו את האמת באופן שהתלמידים שמולכם מסוגלים לשמוע אותו. ככל שגיל הילדים עולה כך התשובות יכולות להיות כנות יותר, ברורות יותר ומורכבות יותר.
דוד זהבי נולד ביפו ושם קיבל את תחילת חינוכי בגן העברי היחידי שהיה שם. לאחר מכן המשיך בבית־הספר “תחכמוני” בנווה־צדק ומלחמת־העולם הראשונה הפסיקה את לימודיו שם, כאשר גזירת הגירוש ע”י השלטון התורכי אילצה את המשפחה לנדוד לזכרון־יעקב, בה עשינו מספר שנים ולמדתי בבית־הספר המקומי בו לימד גם הסופר י.ח. ברנר, אשר על אישיותו טרם ידעת דבר אז.