עין גדי פלייבק קריוקי
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
שמורת טבע עין גדי במרכז מדבר יהודה משתרעת לאורך מצוק ההעתקים בצמוד לקיבוץ עין גדי וממערבו. שטח השמורה כ-14,350 דונם. היא כוללת את קניוני הנחלים דוד וערוגות (הזורמים בתחום השמורה כל ימות השנה), ואת המצוקים הנישאים ביניהם. בשטח זה יש ארבעה מעיינות. הם נובעים כל ימות השנה ומקיימים נווה מדבר ייחודי.
נווה עין גדי הוא נווה המדבר הגדול בישראל. סביב פלגי המים והצמחייה השופעת חי בו עדר גדול של יעלים, וזהו מקלטם העיקרי בישראל. עד שנות האלפיים קיימה השמורה גם אוכלוסייה קטנה של נמרים. בשמורה יש גם צמחים נדירים בסכנת הכחדה בישראל, בפרט צמחים ממוצא טרופי-יובשני כגון גופנן המדבר ומרואה עבת-עלים.
השמורה נמתחת לאורך מצוק ההעתקים במרכז מדבר יהודה, סמוך לכביש 90, כ-50 ק”מ מדרום לצומת אלמוג וכ-60 ק”מ מהעיר ערד.
יופיו של מרחב עין גדי הפך אותו זה מכבר למוקד משיכה למטיילים. על מנת להפחית את ההשפעה של עומס המטיילים על השמורה הוסדרה מערכת שבילי טיולים, וכבר בתחילת שנות ה-70 הונהגה גבייה של דמי כניסה לאתר. בדרך זו נשארו כמה אזורים השמורים לעולם החי והצומח ללא הפרעה.
כדי להזרים מים בשמורה ולספק מים לשימושי האדם נחתם בשנים האחרונות הסדר עם קיבוץ עין גדי, המנצל חלק ממי המעיינות.
בשמורה נעשות פעולות לשיקום ולשימור נוף הצומח במדרון עין גדי, בהיותו בית גידול ייחודי בנווה המדבר.
היעל הנובי, המככב גם בסמל רשות הטבע והגנים, מותאם לחיים באזורי מצוקים וסלעים. השמורה היא ביתו של עדר יעלים מן הגדולים בארץ. מלבד יעלים בולטים כאן מאוד שפני סלע. יונקים אחרים כגון שועלים, זאבים ועטלפים הם פעילי לילה, ובשמורה תועדו 16 מיני עטלפים. במצוקים מקננים עופות דורסים כגון נשר. ציפור שכיחה מאוד היא טריסטרמית – עוף בינוני ממשפחת הזרזירים, הניכר בצבעו השחור ובכתמים הכתומים בכנפיו. הוא נקרא על שם הנרי בייקר טריסטרם, הכומר והזואולוג הבריטי שגילה את המין למדע. נזכיר גם את הציפורים עורב קצר-זנב, שחור-זנב וקורא מדברי. בזוחלים נציין נחש נדיר וארסי שקשה לפגוש – צִפְעוֹן שָׁחֹר. נחשים אחרים שחיים באזור הם אפעה וזעמן דק. שפע המים בשמורה מאפשר גם את קיומן של אוכלוסיות צפרדע הנחלים, סרטן נחלים, חלזונות דוגמת שחריר הנחלים, ושפיריות. בחרקים החיים בשמורה ראויה לציון הנמלה אורגת אשלים, הבונה מושבות קינון בסלעים לאורך נחל ערוגות.
רבים מצמחי השמורה הם ממוצא סודאני, כלומר יובשני-טרופי. למשל העצים שיזף מצוי, שיטה סוככנית, שיטה סלילנית, מורינגה רותמית, סלוודורה פרסית, זקום מצרי, פתילת-המדבר הגדולה (תפוח-סדום) ואחרים הם אופיינים לסאוונה במזרח אפריקה.
ליד המים גדלים העצים אשל ארץ-ישראלי, ערבה מחודדת וצפצפת הפרת, וכן חישות קנים גבוהות של עבקנה שכיח, קנה-סוכר גבוה, קנה מצוי ואחרים. כמובן, לא ניתן להתעלם משפע השרכים מהמין שערות-שולמית מצויות הגדלים בפלגי המים הזורמים. במדרונות היובשניים בולטים זוגן השיח וערטל מדברי.
ארכיאולוגיה והיסטוריה עין גדי פלייבק קריוקי
שפע המים בעין גדי אפשר התיישבות אדם מימי קדם, בייחוד התיישבות העוסקת בגידול גידולים חקלאיים המבוססים על מערכות השקיה. בעבר היה היקף השטח המושקה במי המעיינות כ-1,100 דונם, לעומת כ-500 דונם בלבד היום, שקיבוץ עין גדי מעבד באמצעים מודרניים.
הגידול החקלאי הקדום המפורסם ביותר של עין גדי הוא צמח האפרסמון, צמח בושם קדום (שאין לבלבל עם הפרי הנקרא כיום אפרסמון), שזכה למוניטין רב. כמו כן בלט כאן צמח הכופר, המוזכר בשיר השירים: “אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי”.
כפי הנראה, ההתיישבות הראשונה בעין גדי הייתה בתקופה הכלקוליתית, לפני כ-5,000 שנה. בתקופה זו פעל בה מקדש מרכזי, והוא משך אליו עולי רגל ממרחקים. בקרבת המקדש לא נמצאו שרידי יישוב קבע מתקופה זו, אך מעריכים שאוצר כלי נחושת בן התקופה, שהתגלה במערת המטמון בנחל משמר, שייך למשתמשים במקדש.
עין גדי מוזכרת במקרא כמה פעמים במקרא. היא אחת מערי שבט יהודה במדבר, וכאן הסתתר דוד כשברח מפני שאול המלך בערך בשנת 1000 לפנה”ס (ועל שמו נקרא נחל דוד). התיעוד הארכיאולוגי של התיישבות יהודית במקום הוא מתקופה מאוחרת יותר, מהמאה ה-7 לפנה”ס. היישוב היהודי התקיים (בכמה הפסקות) יותר מאלף שנה, עד חורבנו באמצע המאה ה-6 לספירה.
היישוב הקדום בעין גדי נמצא בתל גורן. יושביו ניצלו את מי המעיינות לחקלאות שלחין, והגידולים החקלאיים העיקריים באזור היו תמרים (“חצצון תמר היא עין גדי”, דברי הימים ב’, כ’ 2) ובושם האפרסמון. עין גדי פלייבק קריוקי
עין גדי חרבה בידי הבבלים, התחדשה בתקופה הפרסית, ניטשה וחודשה שוב בתקופת החשמונאים ומאז היה בה יישוב יהודי כ-700 שנה. תושביו פיתחו חקלאות אינטנסיבית, בנו בריכות אגירה ואמות מים, והקימו מצודה, המשקיפה על נחל ערוגות. במקום הייתה אחוזת בית המלוכה החשמונאי ולאחר מכן חכר אותה המלך הורדוס, והיא הפכה לאחוזה קיסרית רומית. תושבי עין גדי לא השתתפו במרד הגדול ובמרד בר כוכבא, ונפגעו פגיעה אנושה מפשיטות הקנאים על היישוב. ליד היישוב הוקם מחנה צבאי רומי כדי להגן על הספקת האפרסמון. במאה ה-3 לספירה נבנה היישוב מחדש ונבנה בית כנסת, ובו כתובת המשביעה את התושבים לא לחשוף את סוד הקריה לזרים. מקובל לשער שסוד זה היה תהליך גידול האפרסמון והפקת שמן ממנו. עין גדי חרבה באמצע המאה ה-6 לספירה, ובימי הביניים (המאות ה- 14-13) הוקם כאן כפר קטן ובו טחנות קמח. בדורות האחרונים הייתה כאן רק התיישבות עונתית של בדווים משבט הרשיידה.
בתכנית החלוקה (1947) נכללה עין גדי בגבולות המדינה היהודית, ובמרץ 1949 תפסה את אזור עין גדי חטיבת אלכסנדרוני. היאחזות הנח”ל עין גדי הוקמה ב-1953 ואוזרחה 3 שנים לאחר מכן.
השמורה מקיפה את מצוק ההעתקים ואת מרגלותיו. המצוק נוצר עקב היווצרות בקע ים המלח, והמסלע לאורכו משתייך ל”חבורת יהודה” מגילי הקנומן והטורון (לפני 100-90 מיליון שנה). ברמת המדבר שבראש המצוק נחשפות תצורות גיאולוגיות של סלעי דולומיט, בעיקר, ולמרגלותיו נחשפת תצורת חצרה, המשלבת כמה שכבות (“פרטים” בשפה הגיאולוגית), ובהן סלעי דולומיט, קירטון וחוואר. במצוק ולמרגלותיו מתחלפות שכבות גיאולוגיות אחרות, חלקן קשות (סלעי גיר ודולומיט) וחלקן רכות (קירטון, חוואר וחרסית). עוביין משתנה, מ-50 מ’ עד 140 מ’. ראויות לציון שכבת “פרט צפית”, הבנויה סלעי גיר ובה נובעים מעיינות השמורה, ולמרגלותיה שכבת “פרט עין ירקעם”, הבנויה קירטון וחרסית ועוצרת את מי התהום.
הפרש הגבהים הטופוגרפי בתחום השמורה מגיע ל-600 מ’ מפסגת הר ישי (190 מ’ מעל פני הים התיכון) עד חוף ים המלח (כ-430 מ’ מתחת לפני הים) – פחות מ-2 ק”מ במרחק אווירי. בגלל השיפועים התלולים יש דרדרות סלע אדירות למרגלות המצוקים. הן בולטות בנוף השמורה וגם היום מאיימות על שבילי ההליכה העתיקים המטפסים לראש המצוק. עין גדי פלייבק קריוקי
בתחום השמורה שני נחלי איתן: נחל דוד (קצר יחסית, מנקז שטח של כ-18 קמ”ר) ונחל ערוגות הגדול (אורכו כ-40 ק”מ והוא מנקז שטח בהיקף כ-200 קמ”ר בהר חברון וברמת מדבר יהודה). בשמורה נובעים ארבעה מעיינות קטנים: עין דוד (בנחל דוד), עין ערוגות (בנחל ערוגות), עין שולמית, ומעיין עין גדי במדרון שבין שני הנחלים. ספיקתם הכוללת היא כ-3 מיליון מ”ק בשנה, ומקור המים הוא מי גשמים שיורדים בהרי יהודה, מחלחלים למי התהום ובוקעים בתחומי השמורה.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. אני איתך אברהם טל פלייבק
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. עין גדי פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. עין גדי פלייבק קריוקי
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית. אני איתך אברהם טל פלייבק
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. עין גדי פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבו