עוד יהיה לי מרגול פלייבק קריוקי

עוד יהיה לי מרגול פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק יום אחד אולי אפרוש כנפיים

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

מרגלית (מרגול) צנעני (נולדה ב-19 בדצמבר 1948[1]), היא זמרת ומלחינה ישראלית, הפועלת בעיקר בתחום מוזיקת נשמה, אשר משלבת במוזיקה הים תיכונית אלמנטים האופייניים למוזיקה אמריקאית. שיריה משלבים סגנונות כרוק, פאנק ובלוז.
מרגלית צנעני נולדה בתימן בשנת 1948, בת בכורה מבין שבעה אחים לשלום ולוֹלה, בני יהדות תימן, אשר השפעתם ניכרת בשירתה. בגיל שנה עלתה עם משפחתה לישראל והתיישבה בנתניה. עוד יהיה לי מרגול פלייבק קריוקי
צנעני החלה את דרכה הבימתית כרקדנית בהפקה הישראלית למחזמר “שיער” בשנת 1971. השתתפה כניצבת בסרט הקולנוע “קזבלן” שיצא לאקרנים בשנת 1973 ובשנה זו גם השתתפה במחזמר “לילי גם” לצדם של יזהר כהן ורומן שרון.
בשנת 1973 נטלה חלק ברביעיית “הכנופיה” לצד יזהר כהן, רזי אמיתי ואסתי כץ. הרביעייה שרה שירי בלוז ונשמה בסגנון מוזיקה אפרו-אמריקאי של אותה תקופה, והופיעה בפני חיילים במלחמת יום הכיפורים. סגנון המוזיקה של הרביעייה היה מיוחד וחדש בנוף המוזיקלי הישראלי של אותה התקופה, והיא לא הצליחה מבחינה מסחרית, על אף הלהיט הגדול שלה “אשליות”. כעבור זמן קצר הרביעייה התפרקה, ומעולם לא השלימה הקלטת אלבום.
בין השנים 1970 עד 1980 פעלה צנעני בלהקת חתונות בשם “שוקולדה”, שזכתה להצלחה מרובה.
בשנת 1977 נישאה צנעני למורדי לביא, ואחרי שנתיים ילדה את בנה היחיד אסף. ב-1984 בני הזוג התגרשו.
בשנת 1985 השתתפה בביצוע השיר “רוצים שלום”, שהיה מעין גרסה ישראלית ל”אנחנו העולם” (“We Are The World”) של מייקל ג’קסון, שבו נטלו חלק זמרים רבים.
הפריצה הגדולה של צנעני כזמרת סולנית הגיעה רק בשנת 1986, כשהופיעה בתוכנית הבידור הפופולרית של ליל שבת “סיבה למסיבה”, בהגשת רבקה מיכאלי, בערוץ הראשון, שהיה אז ערוץ הטלוויזיה היחיד (ועל כן זכה לאחוזי צפייה גבוהים במיוחד). בתוכנית היא שרה את השיר “נערי שובה אלי”, שכתב והלחין לה דני שושן, והעידה על עצמה: “אני זמרת חתונות, אשכרה חַבָּר”. שיר זה הפך ללהיט ענק (ובהמשך לשיר המזוהה במיוחד עם צנעני). באותה שנה הוציאה את אלבומה הראשון, הנושא את שם השיר, בעזרתם של יהודה קיסר והמעבד המוזיקלי חיים חדד, ובו הלהיטים “נערי שובה אלי” ו”רוברטו”. קיסר וחדד מימנו את המאסטר, ומכרו אותו לניסים בן חיים, ששימש כמפיקה הראשון. צנעני חתמה חוזה עם האמרגן אשר ראובני. האלבום יצא על גבי תקליט וקלטת אודיו, שעטיפתה הייתה שונה מזו של התקליט.
בשנת 1987 היא שרה בפסטיבל שירי הילדים את השיר “אסף שלי”, שנכתב לבנה אסף והשיר עצמו זכה במקום החמישי. באותה שנה הוציאה את האלבום “שמור אותי”, ממנו בלטו השירים “שמור אותי” ו”כמו שאתה יודע”, וכן החידוש לשירה של עירית סנדנר “ניגונים”.עוד יהיה לי מרגול פלייבק קריוקי
בשנת 1988 יצא אלבומה “אהבה אבודה”, שבו הופיעו שתי מחרוזות שירים: “קול אורלוגין”, המורכבת משירים עבריים ומחרוזת בערבית המורכבת מלהיטים ערביים ידועים. שיר הנושא של האלבום זכה להצלחה. באותה שנה יצא על גבי דיסק האוסף הראשון של צנעני “להיטי זהב א'”.
בשנת 1989 הוציאה את האלבום “מנטה”, שבו שיתפה לראשונה פעולה עם ירוסלב יעקובוביץ’, שעיבד והפיק אותו בסגנון ג’אז בלוז וכן הלחין בו מספר שירים. האלבום כלל להיטים כמו “עוד יהיה לי” ו”מנטה”. באלבום הופיע ביצועה של צנעני לשירה של נעמי שמר “ילד רע תל אביב”, ביצוע כמעט זהה לביצוע המקורי מ-1990 בתוכנית “הופה היי”. באותה השנה היא השתתפה בסרט המתיחות “על הפנים” לצד רבקה מיכאלי ונולי עומר, והשתתפה בפסטיגל עם השיר “נסיכות שחורות”, אשר זכה במקום השלישי.
בשנת 1990 יצא אלבומה החמישי “חומות חימר”, שגם אותו הפיק יעקובוביץ’, וכלל לראשונה שירים שצנעני הלחינה בעצמה. בלטו בו השירים “צל על פני העשב”, “חומות חימר” ו”אנ’לא מכפר שמריהו”, שהופיע באלבום גם בגרסה אנגלית שבוצעה בדואט עם ירוסלב יעקובוביץ’ ונקראה “Every Body Must Get”. בשנה זו השתתפה בפעם השנייה בפסטיגל עם השיר “גן עדן”, שזכה במקום החמישי. באותה שנה השתתפה עם גרי אקשטיין בפסטיבל “בלוז ים המלח”, והשניים הקליטו עבורו שיר שגם הוא נקרא “בלוז ים המלח”. צנעני הופיעה במופע משותף עם שלמה גרוניך בשנת 1992, במסגרת חגיגות הזמר העברי בערד. יחד הם הקליטו את השיר “במעגל”, לכבוד תוכניתו של דן שילון “בשידור חי”, ששודרה בערוץ 2. עוד הקליטו יחד את השיר “בואו נתערבב”, שאותו הלחינו שניהם. שיר זה היה שיר השירותרום של אותה שנה.
מרגלית צנעני בהופעה ברמת גן בחגיגות יום העצמאות ה-62 שנה למדינת ישראל. עוד יהיה לי מרגול פלייבק קריוקי
בשנת 1991 הוציאה צנעני את האלבום “פגישה”, בו בלטו השירים “חלומות האתמול”, “בקצב מחשמל” ו”הבטחה”. באלבום הופיעה רצועה שאורכה כ-11 דקות ו-15 שניות שהיא שיר תימני עממי בשם “חביב זכריה”. באותה שנה הקליטה צנעני בדואט עם חנן יובל את השיר “ימי הרדיו”, אותו הלחין יובל למילים של יואב גינאי שנכתבו בעקבות מלחמת המפרץ שפרצה בשנה זו.
בשנת 1993 הנחתה צנעני את תוכנית האירוח “מרגול” בערוץ 2, שהחל אז את שידוריו המסחריים. התוכנית שודרה עד שנת 1995. זכורים ממנה שיר הפתיחה של התוכנית והשיר “הגברים בוכים בלילה”, אותו ביצעה עם גלי עטרי ואופירה יוספי. באותה שנה יצא האלבום “מרגול”, בו בלט שיר הנושא והשיר “ספרי לעולם”. עוד באותה שנה הוציאה צנעני את אלבום האוסף השני שלה “להיטי זהב ב'”, בו הופיע הביצוע ל”ניגונים”, שנכלל גם באוסף הראשון. בשנת 1995 הוקלט בגלי צה”ל השיר “כתונת פסים”, שהיה חלק ממסע הסברה של משרד הקליטה. בשיר שרו זמרים רבים וצנעני ביניהם. באותה שנה יצא אלבום נוסף שלה בשם “ארץ אש וארץ ים”, ממנו בלט שיר הנושא. כמו כן, באותה שנה נפגעה צנעני בתאונת דרכים, שבה נפצע גם אמרגנה אשר ראובני. עוד יהיה לי מרגול פלייבק קריוקי
צנעני שבה לשתף פעולה עם יעקובוביץ’ באלבומה “חופשי” (1997), שכלל את השירים “חופשי” ו”קפה אלהמברה”, וכן את השיר “ואולי” שהיה הראשון שלו כתבה את המילים. על אף להיטים מסוימים האלבום לא זכה להצלחה משמעותית ביותר (אם כי כמות סבירה של עותקים נמכרה ממנו). בשנת 1998 הקליטה גירסת כיסוי לשיר “פזמון האגודה”, במסגרת האלבום “עבודה עברית”, לכבוד חגיגות היובל לישראל. באותה שנה חידשה את “כמו שיכור” של זוהר ארגוב, לאלבום המחווה “חברים שרים זוהר”, שהוקלט לזכרו.
בשנת 1999 השתתפה צנעני באלבום “דרבוקה ישראלית – קלאסיקה ישראלית מסולסלת”, ובו הקליטה גירסת כיסוי בניחוח מזרחי לשיר “בתי את בוכה או צוחקת”.
בשנת 2001 הגישה בערוץ בריזה של yes את תוכנית הבישול “במטבח עם מרגול”, ואף הייתה חלק מהפאנל של תוכנית הדיונים ששודרה באותו ערוץ. צנעני הגישה גם מספר תוכניות רדיו, בהן תוכנית יומית בתחנת הרדיו האזורית רדיו ללא הפסקה, שבה דיברה עם המאזינים, ייעצה להם ופתרה סכסוכים.
בשנת 2002 יצא מארז של 4 תקליטורים הנקרא “מרגלית צנעני – זמרת הנשמה מס’ 1”. המארז, שמכיל את אלבומיה “חומות חימר”, “מרגול”, “אהבה אבודה” ו”ארץ אש וארץ ים”, זכה להצלחה.
מרבית שירי האלבום “לעולם” משנת 2003 הולחנו על ידי צנעני, והיא אף כתבה והלחינה בו את מילות השיר “לא הלילה”. בשנת 2005 יצא אלבומה “גלה לי”, שכלל את הלהיט המצליח “אז מה?!” העוסק בפרידה מבן זוג. רוב שירי האלבום נכתבו והולחנו על ידי בנה, אסף לביא. באלבום נכללים גם שני קליפים.
צנעני השתתפה בתפקיד אורח בטלנובלה “פיק אפ”, ששודרה בערוץ 10 באותה שנה (2005) וגילמה את אמא של גיל (אביב אלוש). דמותה הייתה דמות האם המזרחית הסטריאוטיפית שכל עולמה סובב סביב המשפחה, דואגת לבנה, ו”מסדרת לו את העניינים”. דמותה הפרודית של צנעני כ”מרגול” מופיעה מדי פעם בתוכנית הבידור “ארץ נהדרת” בגילומו של מריאנו אידלמן. באותה שנה שיחקה בסדרת הילדים “זומזום” ששודרה בערוץ הילדים למנויי Yes, בתפקיד מלכה, מוכרת השווארמה לצד טלי אורן, לירון כרקוקלי ועוד.
בשנת 2006 היא נבחרה לשמש כשופטת בעונה הרביעית של כוכב נולד, תפקיד בו היא המשיכה לשמש במשך חמש עונות. כמו כן, השתתפה באותה שנה בעונה השלישית של “השיר שלנו” בתור כוכבת אורחת למספר פרקים. בשנה זו יצא אלבום האוסף המקיף ביותר של צנעני עד כה, “המיטב”. בקיץ של אותה השנה היא חברה אל ירדנה ארזי, אילנית, שלומית אהרון ורותי נבון למסע הופעות בפני קהילות יהודיות בקנדה ובארצות הברית, בשם “חמש הדיוות”. בשנה זו, השתתפה בפעם השלישית בתור אורחת בפסטיגל “גיבורי הממלכה האבודה” (פסטיגל פנטזיה).עוד יהיה לי מרגול פלייבק קריוקי
ב-20 באפריל 2007 עלתה תוכנית חדשה בערוץ 2 בהנחייתה, “מרגול שופטת”, שבמסגרתה היא פותרת סכסוכים “אמיתיים” בין אנשים “אמיתיים” על פי “חוקי מרגול”, כדבריה. התוכנית לא זכתה לרייטינג גבוה וירדה מהר מן המרקע. באותה שנה נסעה צנעני להודו עם צוות “כוכב נולד” – צביקה הדר וגל אוחובסקי לצורך אודישנים לתוכנית.
ב-5 באוגוסט 2008 הוציאה צנעני סינגל בשם “אל תישברי”, שכתב והלחין לה בנה, אסף לביא, מתוך אלבומה הבא. באותה שנה השתתפה בתוכנית התרומות של ערוץ 2 עם ארגון “לתת” “המטבח” לצד רוני דואני, עינת שרוף ומיכל אמדורסקי.
בקיץ של שנת 2009 יצא האלבום “דווקא היום”. הסינגל “עץ ירוק מפלסטיק” שכתב אטדגי והלחין יוני אמבר, מתוכו הפך ללהיט והיה מועמד סופי בתחרות “קליפ העשור” של ערוץ המוזיקה הישראלית. סינגלים נוספים שיצאו מתוך האלבום הם “סרט ישן ” ו”צועקת אליך” שזכו להשמעות יפות ברדיו והצליחו במצעדי הפזמונים. באלבום נכלל הסינגל “אל תישברי”.
בשנת 2010 החלה להגיש יחד עם גל אוחובסקי את התוכנית “גל ומרגול” בערוץ 24. באותה שנה היא הוציאה לאור לרדיו את הסינגל “מלך” בחודש מאי. באוקטובר 2010 יצא הסינגל “הלילה” שזכה להשמעות מרובות בתחנות הרדיו והיה להיט גדול ברחבות הריקודים.
בשנת 2011 יצא אלבום גרסאות כיסוי בשם “שני צדדים למטבע”, ובו גרסתה של צנעני לשירו של מיכה שטרית “אינתה עומרי”. באותה שנה הוציאה גם את הסינגל “למחוק את הזמן” בחודש ינואר 2011 .
ב-16 באוגוסט 2011, נעצרו צנעני ובנה אסף למשך שבועיים וחצי, בחשד שניסו להיעזר בעבריין מיכאל חזן כדי לגבות כספים מאמרגנהּ לשעבר אסף אטדגי. במסגרת הסדר טיעון שנחתם בנובמבר 2011 צנעני הודתה והורשעה בסחיטה באיומים של אטדגי. ועל צנעני נגזרו שישה חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות.
בחודש דצמבר 2011 הוציאה לאור את הסינגל “ילד” שנכתב בעת מעצר הבית ותקופת פסק הדין. בינואר 2012 הוציאה לאור את הסינגל “ידיים למעלה” הקצבי, הסינגל נחל הצלחה מוגבלת. במרץ 2012 הוציאה לאור דואט עם הזמר שיר לוי הנקרא “טיפה של חום”. ביולי 2012 הוציאה לאור את השיר “רגשות מזויפים”. בנובמבר 2012 הוציאה לאור את השיר “כולי באורות” שמזוהה עם מוזיקה לטינית מעורב במוזיקה ים תיכונית. באפריל 2013 הוציאה לאור את הסינגל “מה אתה רוצה” שזוהי בלדה בסגנון בלוז רוק. באוגוסט 2013 הוציאה לאור דואט עם הזמרת זהבה בן הקרוי “קול העולם”. זהו שיתוף פעולה ראשון עם זהבה בן.
בשנת 2013 החלה להגיש יחד עם אלון גל את התוכנית “חי בבוקר עם מרגול ואלון גל” בערוץ 24 באותה שנה יצאה לסיבוב הופעות משותף עם זהבה בן. השתיים הוציאו סינגל חדש, “אהבה גדולה” ועוד שני חידושים לשירים “עלם חמדות” “הוא פגע בי אמא”. אחרי סיבוב ההופעות של מרגול וזהבה בן, יצא השיר ” מי אתה בכלל” בשיתוף פעולה עם אסי טל.
ב-21 באוקטובר 2014 הוציאה צנעני ביחד עם ליין המסיבות הגאות “אריסה” את שיר המחאה “פה זה לא אירופה”, שכתב והלחין דורון מדלי. בקליפ לשיר זה השתתף האמן אוריאל יקותיאל.
ב-18 בינואר 2015 יצא השיר “עוד יום” דואט משותף עם איתי לוי באותה שנה עלתה התוכנית ברדיו לב המדינה, בשם “פה זה לא אירופה!” בהגשת הני זובידה ומרגול.
ב-27 ביולי 2015 השתתפה בפרק אחד בסדרה הדרמה קומית “שחקן זר” של הזכיינית קשת ששודרה בערוץ 2 בתפקיד כוכי, שפית אישית שמבשלת לשחקן אדיר מיוחס, אותו מגלם מאור שוויצר.עוד יהיה לי מרגול פלייבק קריוקי
ב-7 בדצמבר 2015 צילמה מרגול קליפ פרודיה עם גורי אלפי לשיר של הזמרת אדל לתוכנית “היום בלילה עם גורי אלפי”.
ב -28 ביוני 2016 מרגול משחררת את השיר “רחוק מכאן” שכתב והלחין בנה אסף צנעני.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה.
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב. עוד יהיה לי מרגול פלייבק קריוקי
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית.
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבומים מצליחים תוך שהם שומרים על סגנונם הייחודי ואף מחפשים כיוונים מוזיקליים חדשים. בין האלבומים הבולטים בעשור זה ניתן למצוא את האחר ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף; ענה לי של אהוד בנאי; קונגו בלו ולא יפריד דבר של דני סנדרסון; עיר קטנה של יהודית רביץ; כל דבר מזכיר לי של יהודה פוליקר; שפויים ואושר אקספרס של שלמה ארצי; והחבר אני של רמי פורטיס.
מקלט 18 במופע “מחוה לאריק איינשטיין” בחמדת ימים