נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי

נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית באמצעות יוטיוב

יוני רכטר (נולד ב-18 בנובמבר 1951) הוא מוזיקאי, זמר, מלחין, מפיק ומעבד מוזיקלי ישראלי. חתן פרס א.מ.ת למוזיקה ופרס אקו”ם למפעל חיים.
רכטר נולד, גדל והתחנך בתל אביב, בנם של האדריכל יעקב רכטר ושל שרה שפיר, אחיה של המאיירת מיכל לויט ואחיהם למחצה של השחקנית דפנה רכטר והאדריכל אמנון רכטר. בגיל שמונה החל לנגן על פסנתר, וכבר בגיל 15 הלחין את השיר “דמעות של מלאכים” למילותיו של חברו לכיתה דן מינסטר. בגיל זה גם הקים שלישיית ג’אז.
רכטר היה חבר בלהקת חיל התותחנים, שם שירת כקלידן, בתוכניתה “לה בומבה”, שעלתה ב-1970. לאחר שחרורו המשיך בלימודי מוזיקה באקדמיה למוזיקה, אך עזב אותם לאחר שדני סנדרסון הזמין אותו ב-1972 להצטרף ללהקת “כוורת”. רכטר שימש כקלידן הלהקה עד 1976, לצדם של גידי גוב, סנדרסון, יצחק קלפטר, מאיר פניגשטיין, אלון אולארצ’יק ואפרים שמיר. רכטר הלחין עבור הלהקה שיר אחד לבדו, “סוף ההצגה הלילה”, השתתף בהלחנת השיר “מדינה קטנה” יחד עם סנדרסון, וכן שר סולו את השיר “שיר מחאה” (המוכר בשם “אנטיביוטיקה”), שאת מילותיו כתב.
את רוב יצירתו העצמאית יצר רכטר מחוץ ל”כוורת”. במקביל לפעילות הלהקה הקים עם אבנר קנר את צמד הרוק המתקדם “14 אוקטבות”, וב-1975 יצא האלבום היחיד של הצמד, שנשא את שמו. באלבום נכלל השיר “דמעות של מלאכים”. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
בשלהי ימי להקת “כוורת” חבר רכטר לאריק איינשטיין, והפיק את אלבומו “האהבה פנים רבות לה”, שיצא ב-1976. שיתוף הפעולה ביניהם התחיל כאשר איינשטיין פנה לרכטר, שאותו הכיר מ”כוורת”, שם התרשם מנגינתו.במקור התכוונו רכטר ואיינשטיין ליצור אלבום שירי ילדים בעיבודיו של רכטר, אך שיתוף הפעולה ביניהם התפתח לאלבום למבוגרים, שרכטר הלחין את רוב שיריו. בין הלהיטים הבולטים באלבום היו “מה עושות האיילות” למילים של לאה גולדברג ו”זו אותה האהבה” ו”שיר אהבה סטנדרטי” למילים של איינשטיין. שני שירי הילדים שבאלבום, “מה עושות האיילות” ו”גמד קטן”, הם שריד לכוונה המקורית ליצור אלבום שירי ילדים.
ב-1977 יצא אלבום הופעה של איינשטיין בשם “אנשים אוהבים לשיר”, בהפקתו המוזיקלית של רכטר. רכטר שר בעצמו שיר אחד באלבום, “הימים חולפים”, וכן ביצע את הקטע האינסטרומנטלי “הנקניק מצייטלין”, שנקרא כך על פי כינויו של רכטר בפי איינשטיין. לאלבומו של איינשטיין “ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ג'”, שיצא באותה שנה, הלחין רכטר את שירו של אברהם חלפי “עטור מצחך”, שהפך לקלאסיקה ישראלית.
ב-1978 הפיק רכטר את אלבום הבכורה של גידי גוב, “תקליט ראשון”. רכטר הלחין את רוב שירי האלבום, ובהם “בלעדייך” ו”שלוש בלילה בעיר” למילים של דן מינסטר ו”העיקר זה הרומנטיקה” למילים של עלי מוהר. עם השיר “שלוש בלילה בעיר” השתתף גוב בפסטיבל הזמר והפזמון של אותה שנה.
באותה שנה היה שותף ליצירת האלבום “הכבש השישה עשר”, שהורכב משירי ילדים שכתב יהונתן גפן, להם התאים לחנים שהפכו, למרות מורכבותם, לקלאסיקה לילדים. רכטר עיבד את שירי האלבום והלחין כמעט את כולם. בין השירים המצליחים באלבום היו “הילדה הכי יפה בגן” ו”גן סגור”.
בהמשך לאלבום “הכבש השישה עשר” שיתף רכטר פעולה עם חברת ההרכב יהודית רביץ, שהייתה באותה העת בראשית דרכה, ויחד יצאו במופע המשותף “באופן קבוע וחד פעמי”, שאף תועד באלבום באותו שם. האלבום הוקלט בהופעה חיה באולפן, ויצא ב-1979.שם המופע נלקח מהשורה הפותחת את השיר “שיר הפוך”, שהלחין רכטר למילים של יובל דור. לחנים נוספים שלו במופע היו לקטע האינסטרומנטלי “נמלים לוחשות”, ולשירים “עטור מצחך”, “שלוש בלילה בעיר”, “כבו האורות” והשיר “לילה טוב”, במקור מתוך “הכבש השישה עשר”. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
אלבומו הראשון של רכטר כסולן, “התכוונות”, יצא ב-1979 והכיל בלדות שקטות כגון “זה כל מה שיש” שנכתב על פי השיר “As Time Goes By” ו”שוב היא כאן” למילותיו של עלי מוהר. שני שירים אלו היו משיריו הבולטים של האלבום. את שניהם יצרו רכטר ומוהר במסגרת מחזמר שהתכוונו להעלות, ולבסוף לא יצא אל הפועל (הם למעשה ה”שרידים”). אף על פי שהמחזמר לא הועלה, דרכו החל שיתוף הפעולה ארוך השנים בין רכטר לבין מוהר. שלושה משירי האלבום הם קטעים אינסטרומנטליים. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
לאלבומו של אריק איינשטיין “חמוש במשקפיים”, שיצא ב-1980, הלחין את שירו של נתן אלתרמן “ילדי ההפקר”. ב-1981 השתתף רכטר עם מוזיקאים נוספים, בהם מתי כספי ויצחק קלפטר, באלבום “קווים”, שהורכב מקטעים אינסטרומנטליים. לאלבומה של נורית גלרון “שירים באמצע הלילה”, שיצא באותה שנה, הלחין את שיריו של נתן זך “עד מחר” (“בכל פעם שאני מנגן…”) ו”שיר באמצע הלילה”. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
ב-1983 חזר רכטר לשתף פעולה עם גידי גוב, בהפקת אלבומו “40:06” (שנקרא על שם סה”כ התזמון שלו), שבו הלחין את רוב השירים. מהם בלטו הבלדות “כלים שלובים”, “יש אי שם”, “טוב שבאת”, “עד הבוקר” ו”שטח ההפקר”. בשיר “יש אי שם” השתתף רכטר בכתיבת המילים עם אשתו של גוב ענת. באותה שנה הלחין את שיר הנושא לתוכנית הילדים “רחוב סומסום”, למילים של עלי מוהר. רכטר גם השתתף בביצוע השיר, לצד גידי גוב, מזי כהן ודפנה ארמוני.
לנורית גלרון הפיק ב-1984 את האלבום “נגיעה אחת רכה”, שבו בלטו לחניו לשיר הנושא באותו שם, שכתב עלי מוהר,ול”שיר על הארץ”, שכתב יהושע סובול (“בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ…”). באותה שנה השתתף בהופעת האיחוד של להקת “כוורת”, שתועדה באלבום “כוורת – הופעה חיה, קיץ 1984”.
ב-1985 הוציא רכטר אלבום משותף עם עלי מוהר בשם “בגובה העיניים”, ובו לחניו לשירים של מוהר. מהם התפרסמו השירים “עוגן הרם”, הדואט עם מזי כהן שנקרא בפשטות “דואט” ו”שיר נבואי קוסמי עליז”, שבו רכטר היה שותף למילים. בהפקת האלבום השתתף במאי התיאטרון מיקי גורביץ’, שהדריך את רכטר כיצד לבצע את השירים, בהתאם למילותיהם. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
באותה שנה השתתף רכטר עם גידי גוב, מוני מושונוב ושלמה בראבא במופע הבידור “ערב חד פעמי”. ב-1987 הפיק את אלבומו של יוסי בנאי “יוסי בנאי”, והלחין עבורו מספר שירים. מהם התפרסם במיוחד השיר “ערב עירוני”, שהלחין למילים של נתן אלתרמן.
ב-1988 שב רכטר לשתף פעולה עם אריק איינשטיין, ביצירת האלבום “משירי אברהם חלפי”. האלבום הורכב ברובו מלחניו ועיבודיו של רכטר לשיריו של המשורר אברהם חלפי, ובהם “שיר על יונה בחלוני”, “סתיו יהודי”, “עטור מצחך” בביצוע מחודש, “שיר על שלושה חתולים” (עיבוד ללחן של יוחנן זראי) והדואט של איינשטיין עם יהודית רביץ “צער לך”. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
ב-1989 הוציאו איינשטיין ורכטר אלבום שירי ילדים בשם “הייתי פעם ילד”. רכטר הלחין, עיבד והפיק מוזיקלית שירים שהפכו ללהיטי ילדים כדוגמת “אדון שוקו”, “שבת בבוקר” ו”גברת עם סלים”. כמו כן ניגן רכטר באלבום זה על פסנתר, קלידים ואקורדיון ותרם קולו לחלק מהשירים, ביניהם “גברת עם סלים”.
בשנת 1990 הפיק פסטיבל ישראל בשיתוף רשות השידור ערב משיריו של רכטר בשם “העיקר זה הרומנטיקה”, ששודר בטלוויזיה ואחר כך תועד באלבום. בערב, שהופק מוזיקלית על ידי רכטר עצמו, השתתפו גידי גוב, מזי כהן, חיים צינוביץ’, יהודית רביץ ויובל זמיר. לצד שיריו המוכרים של רכטר נכללו במופע גם השירים “הכל קלוי” ו-“שיר התשובה” שהלחין להצגה “עלילות מכס ומוריס בלה מורדוך הערבי וזבישק הסוס”. כמו כן נכלל בו השיר שהלחין במיוחד למופע, שירו של נתן אלתרמן “תיבת הזמרה נפרדת” (“על העיר עפות יונים…”), הידוע יותר בלחנו של נחום היימן.
ב-1991 יצר אריק איינשטיין את קלטת שירי הילדים בווידאו “כמו גדולים”, כשרכטר היה אחראי על רוב הלחנים. ב-1993 הוציא איינשטיין את קלטת ההמשך “כמו גדולים 2”, כשגם בה רכטר הלחין את רוב השירים. ב-2007 הופיעו שתי הקלטות בדיסק DVD. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
בשנת 1992 הוציא רכטר אלבום ילדים נוסף עם אריק איינשטיין, “האריה, היונה ותרנגולת כחולה”. באלבום זה הלחין ועיבד לאיינשטיין שירי ילדים נוספים, כמו “תרנגולת כחולה” ו”אני רוצה שפתאום”. בשנה זו זכה בפרס אקו”ם למפעל חיים, בהיותו בן 41 בלבד.
בשנת 1995 הוציאו רכטר ועלי מוהר את האלבום “מחשבות ואפשרויות”, שלא זכה להצלחה מסחרית ואומנותית מיוחדת ולא הותיר שירים מוכרים, מלבד “כל עוד” (“ילד הולך לו ברחוב”) ו”אהובתי היחידה”, שבו השתתפו מזי כהן וגידי גוב. כעבור שנה השתתף רכטר באלבומם של אריק איינשטיין ושם טוב לוי “קצת לקחת חזרה”, שבו ניגן על פסנתר וקלידים. כמו כן עיבד והפיק מוזיקלית שניים משירי האלבום.
ב-1998 השתתף רכטר במופע האיחוד של להקת “כוורת”, שתועד על גבי האלבום המשולש “כוורת בפארק”. באלבום נכלל שיר קצר שרכטר כתב, הלחין ושר בשם “השיר העצוב על מאיר פניגשטיין”. במסגרת ההופעה שר רכטר את שירו “בלעדייך”, וכן את השיר “שיר נבואי קוסמי עליז” במסגרת מחרוזת שהציגה את קריירות הסולו של חברי הלהקה. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
בשנת 2000 סיים רכטר לעבד את שירי שנות ה-40 לכדי פסקול תצוגת מוזיאון הפלמ”ח.
בדצמבר 2002 הוציא רכטר את האלבום “עוד סיפור”, אלבום האולפן הראשון שלו מזה שמונה שנים. שני הכותבים המרכזיים של האלבום היו עלי מוהר ושלום ויינשטיין, וגם רכטר עצמו כתב את המילים למספר שירים. השיר האחרון באלבום, “ולמות”, נכתב על ידי אברהם חלפי.
בשנת 2005 יצא אלבום אוסף כפול של רכטר בשם “בכל פעם שאני מנגן”, על שם השורה המוכרת משירו של נתן זך “עד מחר”, שהלחין לנורית גלרון. בדיסק הראשון שירי סולן/דואטים של רכטר ובדיסק השני בעיקר שירים שיצר רכטר לאחרים. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
בשנת 2008 הלחין לאיה כורם את השיר “זהב שחור”, שאת מילותיו כתבה כורם כגרסה נשית (בלשון נקבה) לשיר “עטור מצחך”. השיר נכלל באלבומה “שפה זרה”.
רכטר עסק גם בעיבודים והלחנה להצגות תיאטרון והופעות מחול, בהן מופע המחול “אגדה בחולות”, “נפש יהודי”, “גטו”, “החולה המדומה”, “מקבת”, “מלאכת החיים”, “אותלו”, “מלחמה על הבית”, “החיים הם חלום”, “המצליחים”, “נישואים”, “חוקר פרטי” ועיבודים לשירי המחזמר “שלמה המלך ושלמי הסנדלר”.
בשנת 2009 העלתה התזמורת הפילהרמונית הישראלית את היצירה “איתמר פוגש ארנב” שהלחין רכטר בהזמנת התזמורת לפי סיפרו של דוד גרוסמן. היצירה הועלתה מאז על ידי התזמורת מספר פעמים ואף הוצאה לאור כאלבום.
לאלבומו של אלי גורנשטיין “ונחיה”, שיצא בשנת 2011, הלחין רכטר שני שירים: “עוד פעם” למילים של יהודה עמיחי ו”אורחת זרים” למילים של דויד גרוסמן, שאותו ביצע גורנשטיין עם נורית גלרון. באותה שנה השתתף כשחקן אורח באחד מפרקי הסיום של הסיטקום “החיים זה לא הכל”.
בשנת 2012 הוציא אלבום הופעה כפול בשם “העיקר זה המוזיקה”, שבו אירח מספר זמרים ומוזיקאים וביניהם יהודית רביץ, נתנאלה, רונה קינן, שלומי שבן ואלי דג’יברי. בין השירים באלבום מספר שירים חדשים ובעיקר עיבודים חדשים לשירים מוכרים.
בשנת 2013 השתתף בפרויקט “עבודה עברית” באלבום “היספיקו החיים?” משירי חנוך לוין. רכטר הלחין, ניגן וביצע שירים באלבום כחלק מאנסמבל שכלל גם את שלומי שבן, אלי מגן ומוזיקאים נוספים. בשנה זו הופיע יחד עם להקת כוורת בסבב הופעות האיחוד לרגל ארבעים שנה לצאת אלבומם הראשון.
בשנת 2014 השתתף יוני רכטר בתוכנית הטלוויזיה אינטרמצו עם אריק בה הוא סיפר, כי הוא מקפיד לקבל שיעור פסנתר שבועי, שמאפשר לו לקבל משוב ולהתקדם. אריה ורדי העיר, כי עוד קודם לכן הוא הציע ליוני רכטר לכהן כשופט בתחרות רובינשטיין.
בשנת 2015 העלתה האופרה הישראלית את האופרה ״שיץ” בהלחנתו, על פי המחזה מאת חנוך לוין, וליברית בעריכת מולי מלצר, בבימוי עידו ריקלין. באותה שנה הגיש את התוכנית “ציפורי לילה” בגלי צה”ל. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
בפברואר 2017 העלתה התזמורת הפילהרמונית הישראלית את האופרה “מעשה בשלושה אגוזים”, המבוססת על עלילת הסיפור מאת לאה גולדברג עם אותו השם. רכטר הלחין, וגם ביסס את הליברית על פי הסיפור ובתוספת חמישה שירים אחרים של גולדברג.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. אני איתך אברהם טל פלייבק
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית. אני איתך אברהם טל פלייבק
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבומים מצליחים תוך שהם שומרים על סגנונם הייחודי ואף מחפשים כיוונים מוזיקליים חדשים. בין האלבומים הבולטים בעשור זה ניתן למצוא את האחר ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף; ענה לי של אהוד בנאי; קונגו בלו ולא יפריד דבר של דני סנדרסון; עיר קטנה של יהודית רביץ; כל דבר מזכיר לי של יהודה פוליקר; שפויים ואושר אקספרס של שלמה ארצי; והחבר אני של רמי פורטיס.
מקלט 18 במופע “מחוה לאריק איינשטיין” בחמדת ימים נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
לצד יצירת הרוק הפופולרי מתקיימת בישראל סצנת אינדי רוק משמעותית, שהתפתחה בעיקר במאה ה-21 עם דחיקת הרוק מהמיינסטרים המוזיקלי ועליית כוחה של רשת האינטרנט, וכוללת יוצרים והרכבים רבים ומגוונים. בדומה לסגנונות מוזיקליים אחרים הפועלים תחת הכותרת אינדי מתאפיינת גם יצירת הרוק המחתרתי הישראלי בקו טקסטואלי חריג ובסאונד שונה מהמיינסטרים, המקשה על התקבלותה בקהל הרחב. יוצרים אלו לרוב פועלים שלא במסגרת חברת תקליטים ונשענים על תמיכת הקהל הפועל למענם במדיות שונות, בעיקר דרך בלוגים, רשתות חברתיות ופרויקטים לגיוס כספים. מרכז סצנה זו הוא בתל אביב, במועדונים דוגמת תמונע ו”לבונטין 7″, בתחנות רדיו כמו 88FM או קול הקמפוס, וכן בפסטיבלים ייעודיים דוגמת פסטיבל יערות מנשה והאינדינגב.
על אף המרחק מהעין הציבורית, היו אמנים לא מעטים שפרצו את גבולות הסצנה וזכו להצלחה בקהל הרחב, כדוגמת רונה קינן, תמר אייזנמן ואסף אבידן שאף זכה להצלחה נרחבת בחו”ל. עם זאת יוצרים רבים רואים ביצירה המחתרתית ערך בפני עצמו בשל החופש האמנותי והעצמאות שהיא מאפשרת.
בין היוצרים הבולטים ניתן למנות את שלום גד שהוציא אלבומים רבים החל משנת 1996 ובהם טרילוגיית “המצב”, שלושה אלבומים העוסקים בפנים שונות של החברה הישראלית; רם אוריון שפעל במסגרת הלהקות נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד ועבר ליצירת סולו; שי נובלמן שזכה להצלחה בארץ ומעבר לים עם אלבומיו בשפה האנגלית ועבר אחר כך ליצירה בשפה העברית. וכן אמנים רבים נוספים בהם יובל גורביץ’, יהוא ירון, אבי בללי, אביב גדג’ ואורי קליאן. בסצנה זו פועלות גם מספר רב של להקות צעירות, בהן ששרות בעברית כדוגמת נערות ריינס, דפנה והעוגיות ומריונטה סול לצד להקות הפועלות באנגלית כדוגמת הקולקטיב ואלקטרה.
מבחינה סגנונית קיים גם בסצנה זו מגוון רחב, החל מיוצרים כדוגמת אלון עדר החוזרים לרוק המתקדם של שנות ה-70, דרך מוזיקת המחאה של קוואמי והבילויים, פאנק רוק של כל החתיכים אצלי וכלה בפולק רוק באנגלית של עמית ארז וגבע אלון. בנוסף, מאז שנות השמונים הייתה בישראל סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת’ מטאל, דום מטאל ובלאק מטאל. להקות המטאל הישראליות הידועות ביותר הן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל ואלמנטים מזרחיים עם מילים המתמקדות בנושאים ישראליים ויהודיים, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית מזרחית ומטאל נקרא “מטאל אוריינטלי” והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. בתחום המטאל הפופולרי יותר (הארד רוק) בולטים קרוספייר, לאוד נ’ קלייר וריח מטאל. מחוזקים לעולם פלייבק קריוקי
רבים משירי המחאה לאורך השנים התייחסו למצב הפוליטי-ביטחוני ובפרט למלחמות ישראל, כמו גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כשלא פעם רגישותו הרבה של הנושא הביא לפסילתם משידור. ראשון משירי המחאה בנושא זה ברוק הישראלי היה השיר “חייל של שוקולד” שכתב חנוך לוין לשלישיית החלונות הגבוהים בתחילת 1967 ונפסל לשידור לאור הרגישות הציבורית ביחס לחללי צה”ל. באותה שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, הוציא מאיר אריאל את אלבום הבכורה שלו ובו השיר ירושלים של ברזל שנכתב כפרפרזה על השיר ירושלים של זהב, ובניגוד אליו עסק בצידה השלילי של המלחמה.
לאחר מלחמת יום כיפור ועם פריצת הרוק הישראלי למרכז הבמה הפכה הביקורת ממוקדת יותר. את הצעד הראשון עשתה להקת כוורת בשירה “נתתי לה חיי” שייצג את ישראל באירוויזיון 1974 ותחת מסווה של שיר אהבה קליל כלל מחאה כנגד ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית, שלא הובחנה על ידי הציבור הישראלי של זמנו. למלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 התייחסו שירים שמחו על הפער בין החיילים הלוחמים בלבנון לבין האזרחים השלווים כביכול, ביניהם “חצבים פורחים” של להקת תיסלם ו”התותח מצלצל פעמיים” ו”רכבת לילה לקהיר” של להקת משינה. האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים גררה אחריה שירי מחאה רבים, ובתחום הרוק בלטו במיוחד האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך עם שירים כדוגמת “לא עוצר באדום”, ולונדון של חוה אלברשטיין ובו שירים כדוגמת “לונדון” העוסק בירידה מהארץ ו”חד גדיא” שתיאר את מחיר הדמים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ונאסר אף הוא לשידור.
העיסוק בנושאי מלחמה ושלום בשנות התשעים בלט בשיריו של אביב גפן שהרבה לעסוק בנושאי מלחמה, שלום והגיוס לצבא ומאוחר יותר ברצח רבין. להקת אתניקס אף היא התייחסה למצב הביטחוני ולשאיפה לשלום, כשהמפורסם משירים אלו הוא השיר “תותים”. ב-1998 בלטה גם להקת הרוק הרך בג”ץ, שאלבומה “כשאלוהים הלך לישון” כלל שירים שמחו על היהדות, אלוהים, מעשי צה”ל בשטחים והתרבות הישראלית בכלל, ועורר סערה רבה (על עטיפת האלבום נכתב ש”ההאזנה לאלבום מזיקה לבריאות” – כלומר, שהשילוב של השירים המלודיים יחד עם מילותיהם המחאתיות יעורר אנטגוניזם).
בתחילת שנות האלפיים התבלטה להקת הבילויים שהרבתה לבקר בשיריה את החברה הישראלית, בין השאר ביחס למילטריזם ולמחיר המלחמות ואף הוציאה שיר בשם “שאול מופז” על שם הרמטכ”ל של אותה תקופה. בשנת 2012 הוציא יזהר אשדות את השיר עניין של הרגל שמתח ביקורת על השפעת שליטת צה”ל ביהודה ושומרון על החיילים ונפסל לשידור בגלי צה”ל תוך שהוא מעורר מחלוקת ציבורית רחבה.
מול עמדתם השמאלית של רוב האמנים היו גם דוגמאות לעמדה ימנית, שבולטת בהן תמיכתו של אריאל זילבר במחאה נגד תוכנית ההתנתקות, שפרסם מספר שירים שתמכו במאבק ובמתיישבים. נמה יפו יוני רכטר פלייבק קריוקי
השסע העדתי בישראל התבטא אף הוא ברוק הישראלי, כשבולט בהקשר זה האלבום אהוד בנאי והפליטים משנת 1987, בשיר “עבודה שחורה” ביחס לעולים מאתיופיה. האלבום כלל שירי מחאה נוספים ונחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית גם מבחינה זו ואהוד בנאי עצמו הרבה לעסוק בנושאים הקשורים למצב החברתי בארץ בהמשך דרכו. מחאה ביחס לקשיי החיים בפריפריה הישראלית בלטה בעיקר בשיריה של להקת טיפקס, שחבריה היו תושבי שדרות, כמו גם בשירים שונים של להקת אתניקס.
בנוסף לסוגיות הייחודיות לחברה הישראלית עסקו יוצרים רבים בביקורת על מאפייני החברה המודרנית. להקת תיסלם בשירה “פרצופה של המדינה” יצאה כנגד התרבות הפוליטית בישראל ובשיר “ככלות הקול והתמונה” ביקרה את תופעת הידוענים. ביקורת על החברה המודרנית ותרבות הצריכה היא קו בולט באלבום רדיו בלה בלה של להקת החברים של נטאשה, באלבום קונספט העוסק בחייו של אדם בעולם המודרני. קו דומה אך קודר יותר קיים באלבום רישומי פחם של מאיר אריאל משנת 1995 העוסק בהתמודדותו של האדם בעידן הקפיטליזם והטכנולוגיה. ברי סחרוף הרבה לבטא ביקורת חברתית מעין זו ביצירתו שבלטה באלבומו האחר שנת 2001. אביב גדג’, באלבומו ילדים של מהגרים משנת 2013, ביטא ביקורת חריפה על החברה הישראלית שמאותה תקופה, מזווית חברתית ומזווית פוליטית-ציבורית.
ביקורת אנטי-ממסדית בוטאה באלבומו של שמוליק קראוס “מדינת ישראל נגד קראוז שמואל” משנת 1977, שפורסם לאחר שחרורו של קראוס ממאסר עקב עבירות אלימות. הקליפ לשיר “שישי חם” שיצא מתוכו אף נפסל לשידור בטענה שהוא מרמז לסמי הזיה.
המצב הכלכלי מוצא אף הוא ביטוי בשירים כדוגמת שיר הנושא של האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך משנת 1985 שהתייחס למשבר הכלכלי של התקופה ושיר הנושא של האלבום עברנו את פרעה של מאיר אריאל משנת 1990, שתיאר את המצב מתוך נקודת מבט אופטימית. בעקבות מחאת האוהלים של קיץ 2011 פרסמה להקת הג’ירפות שיר בשם “דפני דפני” כמחווה לדפני ליף, ממובילות המחאה, וכן שיר בשם “קיץ 2”.