נוסעת בעקבות האהבה פלייבק קריוקי

נוסעת בעקבות האהבה פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

רובס נולד בקיבוץ שובל לאבא יוצא מרוקו ואמא ילידת מצרים, גדל והתחנך ברחובות. עם גיוסו לצה”ל שובץ בחיל התותחנים, סיים את מסלול ההכשרה ללוחמים ושובץ בגדוד תותחנים. הוא יצא לקורס קצינים ועם סיומו שב לגדוד. בהמשך שימש מפקד סוללה‏[1] והשתחרר בדרגת סגן. בתחילת שירותו במילואים המשיך לשרת כקצין תותחנים, אך לאחר מספר שנים הפך לזמר מילואים וכן לבוחן עבור הלהקות הצבאיות.
אחיו הצעיר יואב נפטר מסרטן בהיותו חייל, במהלך מלחמת לבנון. רובס כתב עליו את השירים “מחר הוא יחזור” ו”מכתב קטן”. את שני השירים הוא התקשה לבצע בהתחלה בעצמו ולכן מסר אותם ללהקה צבאית.
רובס היה נשוי שנים רבות לדינה ולזוג שלוש בנות. בתו השנייה, רוני רובס, מופיעה כזמרת ליווי בחלק מהופעותיו בשנים האחרונות. סב לשני נכדים מבתו הבכורה. ביוני 2009 נישא רובס לזמרת אילאיל תמיר, בתו של יהודה תמיר מלהקת “חלב ודבש”, והשניים הורים לבת ובן. הזוג מתגורר כיום בכפר קיש.
את דרכו המוזיקלית החל רובס כגיטריסט ליווי לזמרים מצליחים ביניהם אריק סיני, מתי כספי (כנגן באלבומו “שירים במיץ עגבניות”) ושלמה ארצי (השתתף כנגן באלבומיו “מקום”, “תרקוד”, “לילה לא שקט” ו”חום יולי אוגוסט”). חשיפתו הטלוויזיונית הראשונה של רובס הייתה ב-1980, בתוכנית “עוד להיט” כזמר הליווי של עדנה לב בקליפ לשירה “אחרת”‏
בשנת 1989 הופיע במופע חד פעמי לילדים בשם “הפסטיבל” ובו שר עם בנותיו גל ורוני את השיר “בכפר קטן ליד ההר”. השיר זכה להשמעות ברדיו ואף צולם לערוץ הראשון, אולם לא יצא עדיין על גבי תקליטור.
בשנים 1999-1997 שימש רובס כמנהל האמנותי של פסטיבל ערד.
ב-1999 השתתף רובס בהרכב “4X4” (“ארבע על ארבע”) יחד עם אורי הרפז, דני ליטני ויואל לרנר. לאחר הוצאת אלבומם, שלא זכה להצלחה, ופירוק ההרכב, המשיך להופיע עם ליטני במופע משותף שבו שרו השניים ממיטב שיריהם.
רובס ידוע באהבתו ללהקת הביטלס והוא נוהג לבצע כמה משיריהם בהופעותיו. בשנים 1994-1993 העלה מופע בשם “שיהיה”, שהוקדש כולו לשירי הלהקה בתוספת השיר “רכבות 68-80-88”, שכתב לזכר ג’ון לנון. במופע ליוו אותו הקלידן דובי אנגלר והגיטריסט עמית יורגנסון. בשנות האלפיים חזר להופיע מדי פעם במופע משירי הביטלס בשם “דני רובס שר ומספר ביטלס”, לעתים עם יורגנסון, ובשנים האחרונות גם עם אשתו הנוכחית אילאיל תמיר ובתו רוני רובס כזמרות ליווי.
פרט לשירים שביצע בעצמו, רובס כתב, הלחין ועיבד שירים לאמנים רבים, ביניהם אריק סיני (“אחת מהבוהמה”, שבמקור נכתב לאסתי כץ ו”מעמיד פנים”), אילנית (“סרט בשחור לבן” לאלבומה “סרט בשחור לבן”), נורית גלרון (“מה אתה חושב?” לאלבום “נגיעה אחת רכה”), סקסטה (“חנות צעצועים”, לפסטיבל שירי הילדים מספר 13), ורדינה כהן (“נוסעת בעקבות האהבה”, “הרגע האחרון”, “טעם הימים ההם” ורבים נוספים), הראלה בֵר (“יושבת על מזוודה” ו”דרך הים”, שהולחן למילותיה של רוני ערן) ואופירה יוספי. הוא אפילו כתב ו/או הלחין מספר שירים שרובם לא הצליחו, לדוגמנית ואשת העסקים פנינה רוזנבלום. הידוע מהם הוא “תמיד אישה”, איתו התמודדה רוזנבלום בקדם אירוויזיון 1983 והגיעה למקום האחרון. למרות שרובס כתב והלחין את השיר הקרדיט היה של רוזנבלום בלבד.
בשנות ה-80 השתתף רובס בתוכנית הרדיו “מה יש” שהגישו אברי גלעד וארז טל בגלי צה”ל, בתפקיד ג’ימי אוחנה – זמר השר בגרסה פרודית שירים בתרגום לא נכון ושירי שטות, ולתיאורו “שר נכסי בקר נחושת (נכסי צאן ברזל) של הזמר העברי”. בתחילת שנות ה-90 הגיח לכמה הופעות אורח בתוכנית הטלוויזיה של השניים “העולם הערב” (בתפקידים אחרים). רובס נוהג להפגין הומור גם בהופעותיו.
ב-1993 הופיע רובס בתוכנית ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, עם השיר “אחי אחי”, שהלחין רובס למילים של אהוד מנור.
רובס השתתף למשך תקופה קצרה בתוכנית הטלוויזיה “רואים 6/6” וכמו כן החליף את גידי אורשר והגיש את פינת הקולנוע בתוכנית “זהו זה” בטלוויזיה החינוכית.
ב-2001 הגיש רובס בערוץ 2, כשלוח השידורים היה שייך לטלעד, תוכנית לילדים בת 7 פרקים בשם “שמח עד הגג”. התוכנית עסקה בחגי ישראל וכל פרק שודר בזמן החג שעליו הוא עוסק. בתוכנית שיחק רובס לצידן של הבובות “ששון ושמחה”, סיפר סיפור על כל חג, שוחח עם ילדים על החג שעליו עוסק הפרק ושר שירים מוכרים ובעיקר מקוריים (שאת רובם כתב חנוך רעים) על החג שעליו עוסק הפרק.
בשנת 2007 חזר להגיש את התוכנית “ציפורי לילה” בגלי צה”ל מדי מוצאי שבת, תוכנית אותה הגיש בעבר בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. התוכנית חולקה לשניים: בשעה הראשונה השמיע רובס שירים אהובים עליו ולחלקם סיפר את הסיפור העומד מאחוריהם; השעה השנייה הוקדשה לאלבום שלם של אמן אהוב ורובס סקר את שירי האלבום והשמיע אותם במלואם. התוכנית ירדה באפריל 2010. רובס התארח בתוכנית שהחליפה אותה, “ציפורי לילה מתגעגעות”, עם שחר סגל ורועי בר נתן, באוגוסט של אותה שנה.
בשנת 2009 הגישו רובס והזמרת איה כורם בקביעות את תוכנית הטלוויזיה “דואט ישראלי” בחינוכית 23. בכל תוכנית התארחו מוזיקאים ישראלים לפגישה אינטימית עם כורם ורובס. הם שוחחו עם האורחים על מקורות ההשראה ועל תהליך היצירה ולעתים ניגנו ושרו משיריהם של האורחים יחד איתם.
אלבום הבכורה של רובס, “מסגרות”, יצא בסוף 1983 בעיבודו ובהפקתו המוזיקלית של מתי כספי. מן האלבום זכור במיוחד השיר “אני בא הביתה מהלילה”. האלבום לא הצליח מבחינה מסחרית, והגיע למעמד אלבום זהב רק בתחילת 2008, כעבור כ-25 שנה, בעקבות הצלחת אלבומיו הבאים של רובס ובעקבות יציאת סט כפול הכולל את “מסגרות” ואת אלבומו השני.
אלבומו השני של רובס, “פנים ושמות”, יצא ב-1987 בהפקתו המוזיקלית של נתן כהן. האלבום הצליח יותר מן הקודם והגיע למעמד אלבום פלטינה למרות התנאים הקשים בהם הוקלט האלבום – קשיי מימון הכתיבו צוות מצומצם של נגנים שכלל רק את רובס בגיטרות ואת כהן בשאר הכלים. השירים הבולטים בו הם “פנים ושמות”, “לא נרדמת תל אביב”, “זה לא אני” ו”מחר הוא יחזור”. בעקבותיו יצא רובס למסע הופעות ביחד עם “להקתו” – הקלידן דובי אנגלר.
אלבומו השלישי של רובס, “בדרך אל האושר”, יצא ב-1989, וזכה להצלחה רבה אף יותר. השירים הבולטים בו הם “בדרך אל האושר” ו”איך הוא שר”, שיר שרבים חושבים שנכתב על הזמר זוהר ארגוב אך רובס הבהיר שהוא כתב את השיר על זמרים נערצים שהידרדרו לסמים דוגמת ג’ניס ג’ופלין או ג’ים מוריסון[5]. רובס זכה בתואר זמר השנה, ויצא בהופעה עם להקה מלאה שכללה בנוסף לאנגלר גם בסיסט (אלי בקל), מתופף (רן ורד) וזמרת ליווי (שירלי יובל-יאיר, שפתחה בהמשך בקריירה עצמאית). המופע הצליח מאוד, ורובס הופיע איתו גם בפני ישראלים בחו”ל.
אלבומו הרביעי של רובס, “בגוף ראשון”, שיצא ב-1991, הופק בהפקה “צנועה” ולא שִחזר את הצלחת האלבום הקודם. בלטו בו בעיקר השירים “זה לא קל לאהוב אותך”, “ברחובות של מוסקבה” שתיאר את נסיעתו למוסקבה‏, “ריחות של לונדון” שתיאר נסיעה נוספת של רובס, הפעם ללונדון”רכבות 68-80-88″, העוסק בזמר ג’ון לנון ובמותו. השירים נערכו ברצף אחד ללא הפסקה‏ ולשדרנים ברדיו ניתנה גרסה של האלבום שכללה רווחים במעבר בין השירים.
ב-1993 הוציא רובס את אלבומו הרוקיסטי ביותר “ברושים וחמניות”‏, ויצא גם במופע בשם דומה. באלבום בלטו בעיקר השירים “גרעינים”, “ברושים וחמניות”, “הבן של הקוסם” וגרסת הכיסוי לשיר שכתב רובס לאסתי כץ “אני מִדבר”, במילים אחרות.
ב-1994 הוציא רובס אוסף ראשון בשם “עשור! או שאני יורה…”, אשר כלל לצד שיריו המוכרים הקלטה של השיר “לא נרדמת תל אביב” בהופעה חיה מ-1989 בערד וביצוע ראשון שלו לשיר “הצגה”, שבוצע במקור על ידי להקת פיקוד הדרום.
ב-1996 הוציא רובס אלבום שישי במספר, “ככה אני אוהב” . האלבום זכה רק להצלחה של ממש אחר כך, למרות שירים בולטים כ”עץ בלי שורשים”, “שפת הגוף”, “בשבילה”, “אני בא הביתה” והשיר המוכר ביותר מהאלבום, “מכתב קטן”, שביצע רובס יחד עם אופירה יוספי והפך לשיר פופולרי בטקסי זיכרון.
רק ב-21 בפברואר 2008 הוציא רובס את אלבומו השביעי “משהו חדש מתחיל” בניהולו האמנותי ובהפקתו המוזיקלית של אורי זך. הסינגל הראשון מתוכו, שיר הנושא, שהלחין רובס למילים של אילאיל תמיר, יצא ב-24 בדצמבר 2007 וזכה להצלחה – כחמישה מיליון צפיות ביוטיוב. אחריו יצאו הסינגלים “את לא כאן איתי”, שזכה להצלחה בינונית בלבד, “גילי” ו”אנחנו זמן עבר”.
ב-28 בפברואר 2013 הוציא רובס אלבום הופעה ראשון, בשם “נוסע על כביש מהיר”, המתעד את הופעתו במועדון “זאפה” בתל אביב. האלבום כולל גם הקלטת אולפן לשיר חדש שכתב והלחין רובס בשם “אני לא מפסיק להתרגש ממך”. השיר זכה להצלחה רבה, כאשר הגיע לראש מצעדי הפזמונים השבועיים ברשת ג’, ודורג במקום השלישי במצעד השנתי של התחנה.
במרץ 2014 יצא אלבומו השמיני “האיש עם הגיטרה”.
חוק ההגירה שנכנס לתוקפו ב- 1 בינואר 2005 כולל הוראות לגבי כניסת אזרחים זרים ושהייתם בשטחי הרפובליקה הפדראלית של גרמניה למטרות שונות, כמו כן לגבי סיום השהייה ותהליך בקשת מקלט מדיני.
הרפורמה בחוק ההגירה נכנסה לתוקפה ב- 28 באוגוסט 2007. מוקדי הרפורמה עוסקים ביישום אחד עשר הקווים המנחים של האיחוד האירופי בנושא חוקי שהייה ומקלט מדיני, תקנות למאבק בנישואין פיקטיביים ונישואין בכפיה, חיזוק ביטחון הפנים, יישום החלטות ועידת שרי הפנים בענייני חוק האזרחות, הקלות בהגירת מייסדי חברות, ובעיקר אמצעים לקליטת מהגרים חוקיים ושילובם בחברה.
חוק השהייה קובע לראשונה, כי ויזה מהווה אשרת שהייה בפני עצמה. תקנה זו הופכת למשמעותית בעיקר בעת שהיות קצרות מועד: כעת הויזה נותנת הרשאה מפורשת לשהייה; לפי חוק הזרים הקודם, היה זה נכון רק לגבי מי שקיבל את אישור השהייה שלו לאחר כניסתו למדינה.
לגבי שהייה ארוכת טווח מבדילים כיום רק בין אשרת שהייה (מוגבלת בזמן) לאשרת מגורי קבע (בלתי מוגבלת). עדיין יש צורך בויזה לשטחי גרמניה (ויזה לאומית) בעת כניסה ראשונה למדינה, שלאחר מכן, בגרמניה, תהפוך לאשרת שהייה או אשרה למגורי קבע. אשרת שהייה תינתן בהתאם לסיבות המפורטות בחוק (הכשרה מקצועית, עבודה לפרנסה, סיבות לפי החוק הבינלאומי, סיבות הומניטאריות, פוליטיות או משפחתיות). אשרה למגורי קבע תינתן, אם האזרח הזר מחזיק באשרת שהייה מזה חמש שנים לפחות ועומד בקריטריונים נוספים (פרנסה מובטחת, ללא הרשאות קודמות, ידע סביר בשפה הגרמנית וכו’). כאשר מדובר באזרח זר בעל כישורים מקצועיים יוצאי דופן, ניתן לתת את האשרה לפני תום התקופה הנ”ל.
דרך רפורמת חוק ההגירה הוכנס גם היתר לשהיית קבע באיחוד האירופי כאשרת שהייה בפני עצמה. אשרה זו דומה בהיבטים רבים לאשרת מגורי הקבע.
אזרחים זרים יכולים לקבל אשרת שהייה לצורך הגשת מועמדות ללימודים גבוהים ולצורך לימודים אקדמים במוסד אקדמי ממשלתי או מוכר ע”י המדינה או במוסד דומה להכשרה מקצועית. ניתן להאריך את תוקפה של אשרה זו. בתום הלימודים קיימת אפשרות להאריך את תוקפה של האשרה בשנה נוספת על מנת למצוא מקום עבודה הולם לתואר שנרכש.
במקרים בודדים ניתן לקבל אשרת שהייה כדי לאפשר השתתפות בקורסים ללימוד השפה שלא במסגרת ההכנה ללימודים גבוהים או לימודים בבית ספר. במידה ושרות התעסוקה הפדראלי נתן את הסכמתו לכך, אפשר גם להנפיק אשרת שהייה לצורך הכשרה והשתלמות במסגרת מקום העבודה. בוגרי בתי ספר גרמניים במדינות זרות, המעוניינים ללמוד מקצוע מוכר הנרכש בדרך התלמדות והתמחות, דרך הכשרה מקצועית במסגרת מקום העבודה, יכולים לקבל אשרת שהייה ללא הסכמת שרות התעסוקה הפדראלי.
החל מ- 1 בינואר 2005 השיטה הקודמת של אשרת שהייה מצד אחר ואשרת עבודה מצד שני, הוחלפה באשרת שהייה המסדרת בו זמנית גם את הגישה לשוק העבודה. האזרח הזר עומד רק מול רשות ממשלתית אחת. מחוץ לגבולות גרמניה מדובר בנציגויות (מחלקות הויזה של השגרירויות והקונסוליות), בתוך גבולות גרמניה אלה הן רשויות הזרים. מנהלת העבודה שותפה לתהליך במסגרת התייעצות מנהלתית פנימית כאשר מדובר בעיסוקים בהם נדרשת הסכמה.
לבעלי כישורים מקצועיים מיוחדים מתוכננת מראש הענקת אשרת שהיית קבע, הם יכולים לקבל מייד היתר למגורי קבע. בני משפחה מתלווים או מצטרפים בשלב מאוחר יותר, רשאים לעבוד לפרנסתם.
עידוד התיישבות עצמאים: עצמאים מקבלים בדרך כלל אשרת שהייה במידה והשקעתם מגיעה ל- 250,000 אירו לפחות ויוצרת חמישה מקומות עבודה לפחות. אם לא עומדים בקריטריונים אלה, נערכת בדיקה לכל מקרה בנפרד כדי לקבוע אם קיים אינטרס כלכלי או אזורי מיוחד, מה הן ההשלכות על המשק וכדי להבטיח את המימון.
סטודנטים רשאים להישאר בגרמניה עד שנה לאחר סיום לימודיהם כדי לחפש מקום עבודה.
הפסקת קליטת כוח עבודה חדש עדיין תקפה, אך קיימות חריגות לקבוצות מקצוע מסוימות, כגון כוח אדם מקצועי עם הכשרה אקדמית. מעבר לכך ניתן להעניק היתר במקרים בודדים מנומקים, כאשר קיים אינטרס ציבורי בהעסקה
מותר להעניק אשרת שהייה אך ורק אם קיימת הצעת עבודה קונקרטית, כאשר היתר התעסוקה צריך לעמוד בדרישות המשק הגרמני, תוך התחשבות במצב שוק
אשרת שהייה מוענקת לצורכי מחקר במוסד מחקר בגרמניה המוכר ע”י המשרד הפדראלי להגירה ופליטים (BAMF), אם קיים הסכם בר תוקף בין האזרח הזר למוסד
מידע של המשרד הפדראלי להגירה ופליטים על כניסתם ושהייתם של חוקרים ממדינות שאינן חברות באיחוד האירופי
חוק השהייה קבע, כי ניתן להעניק מעמד של פליט גם במקרה של רדיפה שמקורה אינו פוליטי, בהתאם להגדרת הנחיות האיחוד האירופי. בנוסף הוכנסה לחוק הכרת הרדיפה על רקע מיני; מדובר בסכנת חיים או באיום על בריאות הגוף, ולכן ברדיפה, גם אם הרדיפה היא על רקע מיני בלבד.
על מנת לאפשר למשפחתו של אזרח זר להצטרף אליו, חייב האזרח הזר להחזיק באשרת מגורי קבע או אשרת שהייה ובאמצעי דיור מספיקים. מעבר לכך הוא צריך לעמוד בקריטריונים נוספים, התלויים במעמדו של האזרח הזר שכבר חי בגרמניה.
במקרה של הצטרפות בן / בת זוג נשואיים, הביאה רפורמה בחוק ההגירה לתיקון שגורס כי על שני בני הזוג להיות בני 18 לפחות, ושלבן הזוג המצטרף יהיה ידע בסיסי בשפה הגרמנית שיאפשר לו לתקשר עם הסביבה.
במקרה של ילדים מצטרפים נשארת בתוקף מגבלת הגיל – עד גיל 16. לנערים בני 16 עד 18 ניתן להעניק אשרת שהייה במקרים חריגים של קושי מיוחד או כאשר צפי ההשתלבות בחברה הינו חיובי במיוחד. במקרה של הצטרפות ילדים עד גיל 16 להורה בעל אפוטרופסות בלעדית, זכאים הילדים לקבל את אשרת השהייה הדרושה.