מקהלה עליזה פלייבק

מקהלה עליזה פלייבק

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

חוה אלברשטיין (נולדה ב-8 בדצמבר 1946 בשצ’צ’ין, פולין) היא זמרת-יוצרת ישראלית משפיעה, הפעילה מאז שנות ה-60.
אלברשטיין הוציאה לאור קרוב לשישים אלבומים, הרבה יותר מזמרים אחרים בישראל, כאשר שמונה מהם על טהרת היידיש ואחד מהם באנגלית. אלבומיה כוללים בין השאר שירים שהפכו קלאסיים בזמר העברי (“מרדף”, “משירי ארץ אהבתי”), שירי ילדים (“אליק בליק בום”, “דלת הקסמים”), שירי מחאה חברתית (“לונדון”, “צל”) ופוליטית (“חד גדיא”, “הקוסם”, “שחמט”), וכן שירים אישיים. יצירתה זוכה להערכה מתמשכת ולהצלחה בישראל וכן להצלחה בינלאומית גדולה החל מראשית המאה ה-21. אלברשטיין נחשבת ליוצרת בלתי מתפשרת שיצירתה נשארת עדכנית לאורך שנים רבות של פעילות.[היא זכתה לתיאורים “הזמרת הישראלית הגדולה מכולן” ו”סמל ומופת לזמר העברי”.בפברואר 2011 קיבלה את פרס אקו”ם על מפעל חיים.
אלברשטיין נולדה בשצ’צ’ין שבפולין בשם אווה אלברשטָיין. ב-1951 בגיל ארבע עלתה לישראל עם הוריה, למעברת “שער העלייה” שבחיפה. את אנשי המקום, רובם פליטים ניצולי שואה מאירופה, היא תתאר לאחר שנים בשיר “שרליה” כ”אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים”. הוריה דיברו פולנית, יידיש, רוסית, ועברית. משפחתה עברה בהמשך להתגורר בקריית חיים. בספרה הראשון, “שיר במתנה”, סיפרה אלברשטיין כי את שמה העברי חוה נתנה לה הגננת בגן הילדים.
בשנות ילדותה החלה חוה הצעירה לשיר ולנגן בגיטרה ואף למדה פיתוח קול, לאחר שזכתה במלגה מיוחדת של כישרונות צעירים בתחרות “תשואות ראשונות”. בשנת 1964, בטרם מלאו לה 17, הופיעה לראשונה במועדון החמאם ביפו, כשהיא שרה ומלווה את עצמה בגיטרה, כלי נגינה שעתיד ללוות אותה בכל הופעותיה בתחילת הקריירה. היא הצטרפה ל”מועדון זמר” של מאיר הרניק ושם התגלתה על ידי המלחין נחום היימן, שפתח לה דלתות בשוק המוזיקה בארץ. היימן המליץ על חוה אלברשטיין לסיימון שמידט שפתח שנה קודם לכן סניף ישראלי של חב’ CBS. בשנת 1965 יצא לאלברשטיין תקליטון ראשון בחברת CBS (לימים NMC), שבה הוחתמה. לאחר שירותה הצבאי, שבו הופיעה בתחילה ב”צוות הווי גולני” וב”שלישיית פיקוד צפון” ואחר כך כזמרת סולו, הוציאה אלברשטיין את תקליטה הראשון, “חוה אלברשטיין בשירים עבריים”, שלאחר מכן יצא בהוצאה מחודשת בשם “פרח הלילך”. האלבום כלל את השירים “פרח הלילך”, “מקהלה עליזה” ו”פנס בודד”, שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. מקהלה עליזה פלייבק
בשנות ה-60 וה-70 נעה אלברשטיין בשני מסלולים: שירי ארץ ישראל והקלטת אלבומים עם שירים מוכרים ביידיש מאת מיטב יוצרי היידיש בעבר. לכאורה, היה זה צעד מפתיע לזמרת צעירה שגדלה בארץ לשיר שירים ביידיש. בריאיונות שנערכו עמה סיפרה שבילדותה שמעה יידיש בבית, כאשר נהגה להאזין להוריה ולחבריהם. כך התחברה לשפת היידיש, שאותה תיארה כעושר תרבותי קסום ובלתי נדלה. באחד מריאיונותיה הראשונים אמרה:
יידיש ישר עושה לי השראה. אני רואה צבעים, ריחות וישר אני רוצה לשיר.
אולם, לעיקר הצלחתה בשנים אלה זכתה הודות לאלבומים שהוציאה בסגנון פולק ושירי ארץ ישראל מאת יוצרים נודעים וגדולים, כמו סשה ארגוב, משה וילנסקי, תרצה אתר, דפנה אילת, נעמי שמר, נחום היימן, נורית הירש, אהוד מנור, נתן יונתן, רחל שפירא, מוני אמריליו, מתי כספי, חנן יובל, לאה נאור, יורם טהרלב ועוד, ועם עיבודים של אלכס וייס ואחרים. שירים כמו “חיוכים”, “ויויו גם”, “את חרותי”, “שיר ארץ”, “שיר סיום”, “כמו עשב בניסן”, “את תלכי בשדה”, “נחל התנינים”, “כפל”, “שיר משמר” (שכתב נתן אלתרמן לבתו תרצה אתר) ועוד רבים היו ללהיטים גדולים, והפכו את אלברשטיין לזמרת מצליחה.
כמה מהבלדות הידועות והמרגשות ביותר שהקליטה בתקופה זו קשורות להיסטוריה של מדינת ישראל, חלקם למלחמות ולשכול. השיר “מרדף”, (מילים: ירון לונדון) שנכתב על המרדפים בבקעה בזמן מלחמת ההתשה, “בשביל אל הבריכות” (מילים: יורם טהרלב) המדבר על אהבה של זוג צעירים הנגדעת במלחמה והשיר “לו יהי” של נעמי שמר, שנכתב ובוצע בעת מלחמת יום כיפור והפך לשיר המזוהה ביותר עם המלחמה. השיר “החיטה צומחת שוב” נכתב על חללי אותה מלחמה מקיבוץ בית השיטה והוקלט על ידי אלברשטיין לאלבומה “נמל בית” בשנת 1983, תקופת מלחמת לבנון הראשונה. הביצוע של אלברשטיין לשיר “לכל איש יש שם” של זלדה (מתוך האלבום “כמו צמח בר”, שיצא בשנת 1975) מזוהה עם טקס קריאת שמות הנספים בשואה. עוד משיריה המפורסמים הם “החול יזכור” של נתן יונתן, המבכה את “הנעורים שבאו פתע אל סופם” והפך עם השנים להיות מזוהה עם שכול. מקהלה עליזה פלייבק
לצד שירי המולדת, ביצעה אלברשטיין גם שירים אישיים יותר המבטאים את נפש האדם ובעיקר את נפש האישה. הדבר בא לידי ביטוי בולט בתוכנית היחיד הראשונה שלה בשנת 1971, וכן באלבום “כמו צמח בר” משנת 1975 ששיקף את הלך הרוח במדינה אחרי מלחמת יום כיפור, אחד האלבומים החשובים בקריירה שלה והמצליח ביותר מביניהם, עם השירים “כמו צמח בר” המדבר על כאב בעקבות דחייה חברתית והשיר “אדבר איתך” (“כשאתה חיוור מצער, מתחפר בשתיקתך…”) המבטא אהבה של אישה לגבר (שניהם למילותיה של רחל שפירא). בשנת 1978 הקליטה אלברשטיין אלבום משיריה של שפירא בשם “התבהרות”, שכלל את השירים “שיר תשרי”, “התבהרות חלקית”, וכן את “פרח משוגע” בלחנו של מוני אמריליו.
אלברשטיין הוציאה במהלך שנים אלה גם אלבומים של שירי ילדים, ובכך הייתה לאחת הזמרות הראשונות שהקליטה שירים לילדים. היא החלה זאת כבר באלבומה הראשון, שבו נכלל השיר “מקהלה עליזה” (נאור – הירש) שהפך ללהיט ילדים גדול. אלבומה השני, “צעצועיה של אסנת”, כבר הוקדש כולו לשירי ילדים וכך גם אלבומים נוספים שהוציאה. באמצע שנות השבעים השתתפה אלברשטיין בתוכנית הטלוויזיה לילדים “קרוסלה”, בעקבותיה הוציאה שלושה אלבומי ילדים עם שירים מהתוכנית.
החל משנות ה-80 החלה אלברשטיין לבצע יותר שירים שכתבה והלחינה בעצמה ופחות של יוצרים אחרים. היא עברה משירי ארץ ישראל היפה לשירי מחאה אישיים, כיוון שהרחיק אותה מחלק מקהלה הישן, שהסתייג מביטויים של מחאה חברתית ופוליטית. השינוי חל גם בסגנון המוזיקלי: מבלדות לשירים בגוון מחוספס יותר של רוק רך ופופ. מקהלה עליזה פלייבק
בשנת 1982 השתתפה בערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא זר כלניות למשה וילנסקי (ויצא כאלבום לאחר מכן). אלברשטיין שרה באירוע את השיר “תפילת יום הולדת” (מילים: תרצה אתר).
התקליט “מהגרים” משנת 1986, שבו כתבה לראשונה את מרבית השירים, עסק בתחושות ורגשות של מהגרים לארץ מתקופות שונות, כפי שהיא והוריה היו בעבר. האלבום כלל את השיר “שרליה” העוסק בשוכני מעברת שער העלייה שבה גרה אלברשטיין כשעלתה לארץ ובזכות הצלחת השיר המנציח את המעברות, ניתנה לה הזכות להדליק משואה בטקס יום העצמאות.
מגמת השינוי המוזיקלי בולטת ביותר באה באלבומה המצליח “לונדון” משנת 1989, שהיה גם אלבומה הרוקיסטי ביותר, בו נכללו שירי מחאה כמו “לונדון” של חנוך לוין (מתוך המחזה “אורזי מזוודות”), המתאר סיבות אישיות לעזיבת הארץ לטובת לונדון (“שם היאוש נעשה יותר נוח”), ו”חד גדיא”, שיר מחאה פוליטי לנוכח האינתיפאדה הראשונה וכנגד השליטה הישראלית בשטחים. שיר זה, המתאר מחזור דמים כפראפרזה על השיר הידוע מההגדה של פסח, נפסל לשידור בתחנות הרדיו וגרר תגובות סוערות נגדה. מקהלה עליזה פלייבק
גם באלבומיה הבאים שהקליטה בשנות התשעים: “האהבה מאלתרת” (1991), “דרך אחת” (1995) ו”תיכף אשוב” (1999), כתבה אלברשטיין את רוב מילות השירים ואת חלקם גם הלחינה. חלק מהשירים היו שירי אהבה כמו “האהבה מאלתרת”, חלקם שירים על חיים אישיים כמו “יש לי זמן” או “כבר שנתיים” וחלקם שירי מחאה חברתית ופוליטית כמו “שלום רב” שכוון כנגד הכפייה הדתית, “הקוסם” שביקר את ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו וגרר שיח ציבורי, “שיר מגרש את החושך” (מילים שלה ללחן גאורגי) שעוסק בהעצמה נשית, ו”רבקה” למילותיה של רחל שפירא שביקר את יחס החברה הישראלית לעובדים הזרים (אף על פי שבו מתוארת הגיבורה דווקא כרבקה מהתנ”ך). שירה “נוסע סמוי”, אשר הולחן במקור על ידי גדעון כפן למילותיה, הולחן מחדש על ידי יהודית רביץ ויצא בשנת 1993 באלבומה המצליח של רביץ “ומאוד לא פשוט לחכות”.
בשנת 1993 השתתפה אלברשטיין במחזמר “יוסף וכתונת הפסים המשגעת” בתפקיד המספרת. מפיק המחזמר היה אברהם דשא (פשנל) והבמאי היה צדי צרפתי. במחזמר השתתפו גם שי זורניצר בתפקיד יוסף ומקסים לאונידוב בתפקיד פרעה. באותה שנה כתבה לדורון מזר את השיר “טוב שצלצלת הבוקר”, שהלחין מיקי יאני. השיר זכה להצלחה והופיע באלבומו של מזר “קול”, שיצא באותה שנה.
בשנת 1994 כתבה אלברשטיין ספר ילדים בשם “אני לא מושלם!”, אותו אייר איקו אביטל.
בשנת 1995 צילמה אלברשטיין עם בן זוגה הבמאי נדב לויתן את סרט התיעוד “מוקדם מדי לשתוק, מאוחר מדי לשיר”. השניים התחקו אחר משוררי היידיש האחרונים שחיו בארץ. רבים מן היוצרים שהופיעו בסרט נפטרו זמן מה לאחר הצילומים, והסרט מהווה מעין מחווה של הנצחה לדור שלם של יוצרי יידיש. בסרט שרה אלברשטיין בביצוע חי כמה שירים ביידיש. אחד המשוררים המופיעים בסרט, בינעם הלר, מקריא את שירו “מיין שוועסטער חיה”, בשנת 1998 הלחינה והקליטה חוה את השיר באלבומה “די קרעניצע – הבאר” עם להקת הקלזמטיקס.
החל ממחצית שנות התשעים ועד לשנת 2007 קיימה אלברשטיין את הופעותיה מחוץ לישראל, אף על פי שהמשיכה לגור בה. ההופעות הראשונות שקיימה לאחר ההפסקה הארוכה זכו לתשומת לב רבה ולהד תקשורתי רחב. בסוף שנות התשעים ובתחילת המאה ה-21 היא הוציאה אלבום יידי בשם “The Well” (“הבאר”) עם להקת הקלזמטיקס, איתה גם הופיעה בארצות הברית, את האלבום “Foreign Letters” (“אותיות זרות”) שכלל שירים חדשים בעברית וביידיש, ואוסף משיריה העבריים עבור הקהל הבינלאומי בשם “Crazy Flower: A Collection” (“פרח משוגע: אוסף”). אלברשטיין זוכה החל מראשית המאה ה-21 להצלחה יפה בשוק המוזיקה הבינלאומי, שם היא מקוטלגת בדרך כלל כאמנית מוזיקת עולם.
אלברשטיין זכתה להצלחה מחודשת בארץ עם האלבום “מוצאי חג” משנת 2003. באלבום זה בולטת שוב מחאה חברתית, בעיקר היחס לעובדים הזרים ונושא איכות הסביבה, כמו בשירים “מוצאי חג”, “וורה מבוקרשט”, “צל”, “נדל”ן”, “נחל גוסס” ועוד. אלבומה הבא, “קוקוס”, שיצא בשנת 2005, היה קליל ומחוייך יותר, עם השירים “קוקוס”, “כל שעה נשיקה” ו”גבר כלבבי”.
בשנת 2004 זכתה אלברשטיין בפרס אקו”ם על ביצוע, הפצה וקידום הפזמון הישראלי. בשנת 2005 זכתה בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2006 יצא בהפקה בינלאומית אלבום יידי בשם “לעמעלע” (“כבש קטן”), שהכיל שירים של משוררי יידיש ידועים כמו איציק מאנגר, שאותם הלחינה אלברשטיין בעצמה. אלבום זה זכה בישראל לתשומת לב גדולה יותר מאשר אלבומיה הקודמים ביידיש. בראיון שנערך לשם קידום האלבום בעיתון ידיעות אחרונות התבטאה אלברשטיין כנגד תחרות הזמר הטלוויזיונית כוכב נולד. באותה שנה הוענק לאלברשטיין פרס הופשטיין על הישגיה המוזיקליים ביידיש ועל אומץ ליבה בהעניקה לשיר יידיש מקום מכובד ואמוציונלי, גם בזמנים בהם היידיש לא הייתה פופולרית בפומביי.
באותה השנה, יצאה לאור מהדורה חדשה של אלבומה משנת 1975 “כמו צמח בר”. הוצאה זו כללה כרצועות בונוס את הביצוע המקורי לשיר הנושא “כמו צמח בר” מתוך הסרט “דודי ורעי”, וכן דיסק בונוס עם ששה קטעים מהופעה חיה באולם צוותא משנת 1976 וקטע וידאו מאותה הופעה. בפתח החוברת המתלווה לאלבום, הוסיפה אלברשטיין מספר מילים למהדורה החדשה, בה היא תוהה על התמימות והנאיביות שאפפו את מילות שירי האלבום המקורי:
האמנם – “מלחמה שאף פעם לא די לה היא עכשיו במקום אחר”? האמנם – “הזמן ישקיט הכל”? … האמנם למדנו מה שהבטחנו לעצמנו?
ב-1 בינואר 2007 פתחה אלברשטיין בסיבוב הופעות בישראל לראשונה מאז 2000. ההופעות זכו להצלחה גדולה ולשבחי הביקורת. בהמשך השנה היא הוציאה את אלבום שירי הערש “שביל החלב – שירי ערש”, למילותיהן של עדולה, נאוה סמל, רחל שפירא, צרויה להב ואלברשטיין עצמה, וכמו כן השתתפה בהקלטת השיר “נפשי” של שאנן סטריט. באפריל 2008 יצא אלבומה “טבע האדם”, שנוצר בשיתוף פעולה עם מוזיקאי הג’אז אבי ליבוביץ’, אותו פגשה תוך כדי עבודתה עם סטריט. האלבום הולחן ברובו בידי ליבוביץ’ והחזיר את אלברשטיין לעמדת “הזמרת המבצעת” לראשונה מאז שנות השמונים. באוקטובר 2008 יצא האלבום הכפול “חוה אלברשטיין בהופעה”, שהוא תיעוד של סיבוב ההופעות המצליח. ההופעה הוקלטה באולם “נגה” ביפו, שם גם התקיימה ההופעה הראשונה בסיבוב הקאמבק בשנת 2007.
בשנת 2010 הוציאה אלברשטיין את אלבומה ה-58 במספר “ברוך הבא”, שזכה לתשבחות המבקרים.[5][6]
בינואר 2011 הוכרז כי אלברשטיין תקבל את פרס אקו”ם על מפעל חיים בתחום הזמר העברי. ועדת השופטים קבעה כי
ב-15 באוגוסט 2011 הוציאה אלברשטיין את אלבומה ה-59 במספר “ילדת טבע”, הכולל דיסק המצורף לספר עם המילים. האלבום ממשיך בצורה דומה את “מסורת” האלבום “שביל החלב – שירי ערש”, והוא מורכב משירים ומקטעי קריאה קצרים שכתבה עדולה (סבינה מסג) לילדים ומבוגרים כאחד. בחלק מהשירים משתתף בשירה גם נכדה של אלברשטיין, איתי אנגל. שיר הנושא הוא הסינגל הראשון שיצא לרדיו. מקהלה עליזה פלייבק
בנובמבר 2011 קיבלה אלברשטיין את תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע. במאגדת שהוציא המכון של המושב השנתי השישים ושלושה של המועצה הבינלאומית נכתב:
בהוקרה על המגוון המרשים של כישרונותיה כמלחינה, מחברת שירים ובמיוחד כזמרת בעלת קול מענג ורפרטואר רחב ברב גוניותו ובמסריו האוניברסליים, שהעשיר את חיי התרבות בישראל למעלה מארבעה עשורים וריתק קהלים ברחבי העולם; על פרשנותה רבת הכיסופים והרגש לשיר היידי ועל פועלה הסגולי בשימור והחייאת המוסיקה היידית כחלק מהמורשת התרבותית של ישראל ושל העם היהודי; ועל מחויבותה הבלתי נלאית לשאת על נס את ערכי הצדק וכבוד האדם, ולקדמם באומץ לב.
באפריל 2013 הוציאה אלברשטיין את האלבום “ואיך אצלך”. האלבום, בהפקתו המוזיקלית של תמיר מוסקט, זכה לשבחים רבים ואף הגיע למעמד אלבום זהב תוך שלושה שבועות מצאתו.[8] שירי האלבום עסקו, בין השאר, בהתמודדותה של אלברשטיין עם פטירתו של בעלה נדב לויתן שלוש שנים קודם לכן.
בשנת 2014 יצא במסגרת פרויקט “עבודה עברית” האלבום “שרות חוה אלברשטיין” ובו גרסאות כיסוי של זמרות צעירות לשיריה מתקופות שונות. האלבום התבסס על מופע משנת 2009 בשם “בנות חוה” בו הצדיעו הזמרות, רובן מסצנת האינדי הישראלית, ליצירתה רבת השנים של אלברשטיין ולתרומתה למוזיקה הישראלית.[9] בשנה זו שיתפה פעולה עם היוצר שלומי שבן, והקליטה עמו את השיר “תרגיל בהתעוררות”, שיצא באלבום באותו השם והגיע לראש המצעד השנתי של רשת ג’ לשנת תשע”ד. כמו כן הלחינה את השיר “July” לאלבום “הכל לטובה” של שאנן סטריט, עמו שיתפה פעולה גם באלבומו הראשון.
בשנת 2015 הוציאה את האלבום “סרנדה”, בו חזרה לסגנון מוזיקלי המבוסס על שירה וגיטרה אקוסטית. בשנת 2016 יצא האוסף “סיפור חיים”, המוגדר כ”אנתולוגיית שירי משוררים”.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.