מי שחלם פלייבק
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
דידי מנוסי כתב ללהקת גייסות השריון את “מי שחלם פלייבק” והלחין יוחנן זראי שיר זה שהפך לשיר ידוע לזכר הנופלים, וללהקת החלונות הגבוהים את “פגישה במילואים” (“באנו למילואים / חשבנו עושים חיים”), ולאחר מלחמת יום הכיפורים כתב את “שיר הוא לא רק מילים”, שאותו ביצע אריק לביא כמחאה נגד המלחמה ולמען השלום. ללהקת הגבעטרון כתב את השיר “בת שישים”, לכבוד 60 שנה לקיבוץ גבע.
מנוסי כתב חמשירים ופרסם קובץ מהם בספר, וכמו כן ערך מדור בדיחות במקומונים בשם “בדיחמין לשבת”, וכינס את בדיחותיו בשלושה ספרים. סמלו המסחרי היה כובע קסקט וסיגר. בשנים 1962-2000 פרסם מדי שבוע בעיתון “ידיעות אחרונות” טור סאטירי מחורז שעסק באקטואליה. מנוסי תרם לשפה העברית מספר תחדישים, בהם ‘מחזמר’, ‘מדרחוב'[דרוש מקור] ו’חמשיר’.[1] בשנת 2000 זכה באות יקיר העיר רמת גן.
מנוסי היה נשוי משנת 1959 ועד מותו לציירת צילה מנוסי (לונדון), שאיירה את טוריו בידיעות אחרונות. לזוג שלושה ילדים. בנו ניר (ניל) חזר בתשובה והוא עוסק בהרצאות ובכתיבה בנושאי יהדות
בשבע השנים האחרונות לחייו היה חולה במחלת פרקינסון ורותק לכיסא גלגלים.[3] ב-20 בדצמבר 2013 נפטר בביתו שברמת גן, בן 85 במותו.[4] נקבר בבית העלמין בקיבוץ גבע.
יוחנן זראי נולד בבודפשט שבהונגריה. שרד את השואה בגטו ומחנה ריכוז במערב הונגריה. לאחר מכן למד באקדמיה למוזיקה בבודפשט ובאוסטריה. עלה לישראל בשנת 1950. גר ביפו ובעין גב ולימד באקדמיה למוזיקה בירושלים.
הלחין מספר רב של שירים ללהקות צבאיות שונות, בהם “רוח סתיו”, “אחד גבוה ושניים קטנים”, “כוכב הצפון” ושירי הזיכרון “אחי הצעיר יהודה” ו”מי שחלם”. עבד בקול ישראל בניצוח ויצר מוזיקה לתסכיתי רדיו רבים. הלחין מוזיקה ושירים להצגות תיאטרון ולסרטי קולנוע ישראלים, בין היתר עבד יחד עם הפזמונאית נעמי שמר על ההפקה המוזיקלית של המחזמר “חמש-חמש” והלחין את פסקול הסרט “סאלח שבתי” עם השירים “לי ולך” ו”משיח הזקן”.
במהלך שנות השישים הלחין שירים לאמנים מובילים ושיתף פעולה רבות עם הפזמונאים חיים חפר ודידי מנוסי. בין שיריו: “אם רק תבואי בחמש”, “צריף ישן”, “תן לגמור מילה” ו”תפוח הזהב” בביצוע שלישיית גשר הירקון, “שיר הקטר”, “הסלע האדום”, “למה לא אמרת לי” ו”שיר ההד” בביצוע אריק לביא. חלק משיריו בוצע על ידי אשתו, הזמרת ריקה זראי, עד לגירושיהם בתחילת שנות ה-70, כשבין להיטיה היו “גן השקמים” ו”קול אורלוגין”.
בשנת 1971 היגר זראי לגרמניה, שם עבד עם ילדים פגועים ובתראפיה תקשורתית. ב-1992 עבר לגור בהולנד. כיום זראי מתגורר בשווייץ.