מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי

מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק עידן רייכל

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

עידן רייכל (נולד ב-12 בספטמבר 1977), הוא מוזיקאי, פזמונאי, מלחין, זמר-יוצר, מעבד ומפיק מוזיקלי ישראלי. מוכר בעיקר כמפיק “הפרויקט של עידן רייכל”, שחמשת אלבומיו הראשונים מכרו מעל לחצי מיליון עותקים.
רייכל נולד בכפר סבא. בגיל 9 התחיל ללמוד לנגן באקורדיון ונמשך למוזיקה צוענית וטנגו. כשהיה נער למד לנגן בקלידים, ולמד ג’אז. בצבא שירת רייכל בלהקת רוק צבאית שביצעה גרסאות כיסוי ללהיטי פופ ישראלים ואירופיים.
לאחר שירותו הצבאי, שימש רייכל כיועץ בפנימייה לעולים חדשים ולילדים שחוו קשיי הסתגלות, שרוב ילדיה היו ממוצא אתיופי. בעקבות כך, התחיל רייכל להתקרב למוזיקה אתיופית עממית ולמוזיקת פופ והחל לפקוד מועדונים וברים של אתיופים בתל אביב.
הקריירה של רייכל החלה כנגן פסנתר ואקורדיון לאמנים כמו עברי לידר, ריקי גל וערן צור. בין האלבומים הראשונים שבהם השתתף כנגן קלידים או פסנתר היו “תכלית בתחתית” של ערן צור ו”בעדינות” של איגי וקסמן שיצאו בשנת 2000 ו”האנשים החדשים” של עברי לידר שיצא ב-2001.
בשאיפה להתפתח מנגינה להפקה מוזיקלית, החליט רייכל ליצור “תיק עבודות” המעיד על יכולותיו. לשם כך הקליט רייכל בבית הוריו כשלושים זמרים שונים, רובם בני העדה האתיופית. כשהציג רייכל את השירים בפני חברת הליקון, התלהבו אנשיה מן התוצאה, והחליטו להפיץ את האלבום כמו שהוא.
בדצמבר 2002 יצא האלבום “הפרויקט של עידן רייכל” בהוצאת הליקון. את רוב שיריו כתב והלחין רייכל, שגם עיבד את רובם יחד עם המתופף גלעד שמואלי. הסינגלים שיצאו מהאלבום, “בואי”, “מדברים בשקט”, “אם תלך” ו”הנך יפה” זכו להצלחה גדולה, והגיעו לצמרת מצעדי הפזמונים. רייכל עצמו שר שני שירים באלבום, “הנך יפה” ו”שושנים עצובות”. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
האלבום זכה להצלחה גדולה והיה הנמכר ביותר בישראל בשנת 2003. בעקבותיו זכה ההרכב בתואר “הרכב השנה” במצעדי הפזמונים השנתיים של רשת ג’ ושל גלגלצ, ובשניהם זכה השיר “אם תלך” בתואר “שיר השנה”. עד היום מכר האלבום יותר מ-150,000 עותקים.
בינואר 2005 יצא האלבום השני של הפרויקט, “ממעמקים”. גם הפעם כתב והלחין רייכל את רוב השירים, וגם שר שיר אחד באלבום, “ממעמקים”. האלבום שיחזר את הצלחת קודמו, והגיע למעמד אלבום זהב תוך יומיים בלבד. מכירותיו הגיעו עם השנים למעל 140,000 עותקים. מאלבום זה הצליחו פרט ל”ממעמקים” השירים “יש בי עוד כוח”, “מילים יפות מאלה”, “מכל האהבות” ו”שובי אל ביתי”.
אלבום הכולל מבחר שירים משני האלבומים יצא באירופה ובארצות הברית באמצעות הלייבל CUMBANCHA והופץ על ידי PUTUMAYO.
בנובמבר 2008 יצא האלבום השלישי של הפרויקט של עידן רייכל, “בין קירות ביתי”. את האלבום הפיק רייכל במשותף עם גלעד שמואלי מתופף הפרויקט. גם אלבום זה זכה להצלחה, והסינגלים שיצאו מתוכו, “חלומות של אחרים”, “שאריות של החיים”, “מי נהר” ו”רוב השעות” הצליחו במצעדי הפזמונים. רייכל שר שלושה שירים באלבום, “חלומות של אחרים”, “הכל עובר” ו”בין קירות ביתי”. לאלבום צורף כסינגל נפרד השיר “מנעי קולך מבכי”, שהקליט רייכל באותה שנה. בהמשך הגיעו מכירותיו ליותר מ-100,000 עותקים. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
“בין קירות ביתי” הופץ גם הוא באירופה ובארצות הברית באמצעות הלייבל CUMBANCHA.
ביולי 2011 יצא האלבום הרביעי של הפרויקט בשם “הביתה, הלוך חזור”, המורכב משלושה תקליטורים. נכללו בו שירים חדשים, ביצועים לשירי ההרכב בהופעות חיות וכן שירים שהוקלטו קודם לכן ולא נכללו באחד מאלבומי הפרויקט. עבור האלבום הקליט רייכל את גרסתו לשיר “מחכה”, שהלחין במקור לריטה, וכן את השיר “מכל האהבות”. האלבום המשולש מכר יותר מ-60,000 עותקים.
במרץ 2013 יצא אלבום האולפן החמישי של הפרויקט, “רבע לשש”. אשר הופק על ידי רייכל וגלעד שמואלי במשותף. מהאלבום התפרסמו השירים “עכשיו קרוב”, “בלילה” “Sabe Deus” ו”עד שאין יותר לאן”. רייכל עצמו שר באלבום חמישה שירים, יותר מאשר באלבומיו הקודמים: “יורד הערב”, “Sabe Deus” בדואט עם הזמרת אנה מורה, “עד שאין יותר לאן”, “הרוח הזו” ו”עולם שלם”. ארבעה חודשים מיום יציאתו נאמדו מכירות האלבום בכ־80,000 עותקים. השיר “בלילה” זכה בתואר “שיר השנה” במצעד השנתי של גלגלצ לשנת תשע”ג, והשיר “עכשיו קרוב” דורג במקום השני במצעד זה.
בנובמבר 2013 יצא אלבום שמיועד להורדה באייטיונס בלבד בשם “רבע לשש – האלבום האינסטרומנטלי”.
בשנת 2003 היה רייכל חבר בלהקת “בוטן מתוק בקרקס”. רייכל ניגן בקלידים והשתתף בעיבודי השירים באלבומה הראשון של הלהקה, “כל מה שנשאר”. לאחר צאת האלבום עזבו את הלהקה רוב חבריה, ורייכל ביניהם. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
לאורך שנות פעילותו כמפיק “הפרויקט של עידן רייכל” הלחין רייכל שירים אחדים גם לזמרים נוספים. הראשונה שהקליטה שיר בלחנו מחוץ למסגרת הפרויקט הייתה מאיה בוסקילה, שהקליטה בסוף שנת 2003 את השיר “יש בלבי כינור”, שהלחין רייכל למילים של נורית בת-שחר צפריר. רייכל חש כי לחן השיר לא מתאים לאלבומיו, ולבקשתה של בוסקילה העביר לה את השיר. השיר נבחר להיות הסינגל הראשון מאלבום הבכורה של בוסקילה, “סיפור מכור”. שירים נוספים שהלחין רייכל לזמרים אחרים כוללים את “מוכרת לי מפעם” של דין דין אביב למילותיה של חמוטל בן זאב, “נהר של טעויות” שכתבה ושרה שרון קרלן, “מחכה” שכתבה ושרה ריטה ו”בסוף יום”, שכתב והלחין לשירי מימון. כמו כן השתתף רייכל בעיבוד השיר “אם תבוא” באלבומה של נינט טייב “יחפה” ובקולות רקע באלבומו של מתי כספי “נפש תאומה”.
בשנת 2010 נבחר רייכל להופיע ביחד עם זמרת הנשמה אינדיה ארי בטקס פרס נובל לשלום שנערך באוסלו ב-10 בדצמבר 2010. באותו חודש יצא סינגל משותף לרייכל ולאביב גפן בשם “קוצים”. את השיר כתב והלחין גפן, וההפקה המוזיקלית נעשתה על ידי שניהם במשותף. בפברואר 2011 הוציאו רייכל וגפן עוד סינגל משותף, שנקרא “בובות”. את המילים כתב גפן, ועל הלחן והעיבוד אחראים שניהם. שני הסינגלים יועדו להיכלל באלבום משותף של השניים, אך פעילותם הרבה של השניים בתחומים אחרים הביאה להפסקת שיתוף הפעולה ביניהם. שני השירים נכללו באלבומו של גפן “פסיפס”, שבו נכלל גם שיר של השניים שלא יצא כסינגל, “מסילת הרכבת”. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
בפברואר 2012 הוציא רייכל אלבום משותף עם הגיטריסט המאלי ויו פארקה טורה בשם “The Tel Aviv Session”. רייכל וטורה פעלו יחד כצמד בשם “The Touré-Raichel Collective”, כאשר רייכל הופקד על נגינת הפסנתר וטורה על הגיטרה. באלבום 11 שירים, רובם אינסטרומנטליים, בלחנים משותפים לרייכל ולטורה ובהפקה מוזיקלית של רייכל. באלבום ניגנו גם יוסי פיין בגיטרה בס וסולימאן קיין בכלי הקשה, לצד מספר נגנים אורחים בשירים אחדים. שניים מהשירים כללו גם שירה, ובאחד מהם התארחה הזמרת כברה קסאי. האלבום יצא בארץ ובעולם.
ביוני 2012 הופיע במצדה במסגרת פסטיבל האופרה.
בעת ביקורו השלישי של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בישראל בשנת 2013, נבחר רייכל להופיע בפניו בארוחה הנשיאותית שבמשכן הנשיא.
ב-4 ביולי 2013 הזמינה הזמרת אלישיה קיז את רייכל להופיע עימה בהופעתה בישראל. יחד הם שרו את שירו “ממעמקים”.
ב-3 ביולי 2014, הופיע רייכל יחד עם 18 חברי הפרויקט בפארק הירקון אל מול קהל של 20,000 חיילים ובסיום ההופעה אמר “זה המופע הכי מרגש שעשינו מאז שהתחיל הפרויקט”. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
בנובמבר 2014, במקביל לעבודתו עם הפרויקט, הוציא רייכל את האלבום השני עם המוזיקאי ממאלי ויו פארקה טורה, אותו הקליטו השניים בפריז. בעקבות האלבום “The Paris Session” יצאו השניים לסיבוב הופעות עולמי אשר כלל 14 הופעות ברחבי ארצות הברית, ביניהן הופעה בניו יורק, וזכו לתשבחות וביקורות רבות שכללו סיקור בעיתון הנחשב “The New York Times” .
ב-12 באוקטובר 2015 הוציא רייכל סינגל ראשון מתוך אלבומו החדש, שנקרא “מעגלים”, ב-24 בנובמבר 2015 הוציא רייכל סינגל נוסף, ״לפני שייגמר״. האלבום החדש אשר נקרא “היד החמה” יצא לאור בישראל ב-3 בדצמבר 2015 וברחבי העולם ב-22 בינואר 2016. הוא אלבום הסולו הראשון של רייכל, ללא נוכחות הפרויקט[7]. לאור ההזמנות המוקדמות בישראל, האלבום הגיע למעמד אלבום זהב עוד בטרם יציאתו. ארבעה חודשים לאחר יציאתו, באפריל 2016, הגיע למעמד של אלבום פלטינה עבור מכירותיו בישראל בלבד. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
בעקבות יציאת אלבום הסולו, החל רייכל להופיע בישראל וברחבי העולם עם ההופעה “רייכל – פסנתר – שירים”, בה הוא מביא את השירים לקהל כפי שהם נכתבו בבית או באולפן, על הפסנתר ותוך שימוש בכלים נוספים בהם רייכל מנגן. במקביל הוא ממשיך להופיע עם “הפרויקט של עידן רייכל”.
בנובמבר דצמבר 2015 התארח פעמיים בתוכנית בית ספר למוזיקה. בפעם הראשונה השתתף בערב ספיישל בו הוא נפגש עם חלק מהתלמידים ושר איתם. בפעם השנייה התארח כחלק מ”מסיבת חנוכה” וערב התרמה לעמותת פתחון לב.
ב-14 בינואר 2017 הוציא רייכל סינגל חדש, “גלגל מסתובב”.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. אני איתך אברהם טל פלייבק
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבומים מצליחים תוך שהם שומרים על סגנונם הייחודי ואף מחפשים כיוונים מוזיקליים חדשים. בין האלבומים הבולטים בעשור זה ניתן למצוא את האחר ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף; ענה לי של אהוד בנאי; קונגו בלו ולא יפריד דבר של דני סנדרסון; עיר קטנה של יהודית רביץ; כל דבר מזכיר לי של יהודה פוליקר; שפויים ואושר אקספרס של שלמה ארצי; והחבר אני של רמי פורטיס.
מקלט 18 במופע “מחוה לאריק איינשטיין” בחמדת ימים מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
לצד יצירת הרוק הפופולרי מתקיימת בישראל סצנת אינדי רוק משמעותית, שהתפתחה בעיקר במאה ה-21 עם דחיקת הרוק מהמיינסטרים המוזיקלי ועליית כוחה של רשת האינטרנט, וכוללת יוצרים והרכבים רבים ומגוונים. בדומה לסגנונות מוזיקליים אחרים הפועלים תחת הכותרת אינדי מתאפיינת גם יצירת הרוק המחתרתי הישראלי בקו טקסטואלי חריג ובסאונד שונה מהמיינסטרים, המקשה על התקבלותה בקהל הרחב. יוצרים אלו לרוב פועלים שלא במסגרת חברת תקליטים ונשענים על תמיכת הקהל הפועל למענם במדיות שונות, בעיקר דרך בלוגים, רשתות חברתיות ופרויקטים לגיוס כספים. מרכז סצנה זו הוא בתל אביב, במועדונים דוגמת תמונע ו”לבונטין 7″, בתחנות רדיו כמו 88FM או קול הקמפוס, וכן בפסטיבלים ייעודיים דוגמת פסטיבל יערות מנשה והאינדינגב.
על אף המרחק מהעין הציבורית, היו אמנים לא מעטים שפרצו את גבולות הסצנה וזכו להצלחה בקהל הרחב, כדוגמת רונה קינן, תמר אייזנמן ואסף אבידן שאף זכה להצלחה נרחבת בחו”ל. עם זאת יוצרים רבים רואים ביצירה המחתרתית ערך בפני עצמו בשל החופש האמנותי והעצמאות שהיא מאפשרת.
בין היוצרים הבולטים ניתן למנות את שלום גד שהוציא אלבומים רבים החל משנת 1996 ובהם טרילוגיית “המצב”, שלושה אלבומים העוסקים בפנים שונות של החברה הישראלית; רם אוריון שפעל במסגרת הלהקות נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד ועבר ליצירת סולו; שי נובלמן שזכה להצלחה בארץ ומעבר לים עם אלבומיו בשפה האנגלית ועבר אחר כך ליצירה בשפה העברית. וכן אמנים רבים נוספים בהם יובל גורביץ’, יהוא ירון, אבי בללי, אביב גדג’ ואורי קליאן. בסצנה זו פועלות גם מספר רב של להקות צעירות, בהן ששרות בעברית כדוגמת נערות ריינס, דפנה והעוגיות ומריונטה סול לצד להקות הפועלות באנגלית כדוגמת הקולקטיב ואלקטרה.
מבחינה סגנונית קיים גם בסצנה זו מגוון רחב, החל מיוצרים כדוגמת אלון עדר החוזרים לרוק המתקדם של שנות ה-70, דרך מוזיקת המחאה של קוואמי והבילויים, פאנק רוק של כל החתיכים אצלי וכלה בפולק רוק באנגלית של עמית ארז וגבע אלון. בנוסף, מאז שנות השמונים הייתה בישראל סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת’ מטאל, דום מטאל ובלאק מטאל. להקות המטאל הישראליות הידועות ביותר הן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל ואלמנטים מזרחיים עם מילים המתמקדות בנושאים ישראליים ויהודיים, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית מזרחית ומטאל נקרא “מטאל אוריינטלי” והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. בתחום המטאל הפופולרי יותר (הארד רוק) בולטים קרוספייר, לאוד נ’ קלייר וריח מטאל. מחוזקים לעולם פלייבק קריוקי
רבים משירי המחאה לאורך השנים התייחסו למצב הפוליטי-ביטחוני ובפרט למלחמות ישראל, כמו גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כשלא פעם רגישותו הרבה של הנושא הביא לפסילתם משידור. ראשון משירי המחאה בנושא זה ברוק הישראלי היה השיר “חייל של שוקולד” שכתב חנוך לוין לשלישיית החלונות הגבוהים בתחילת 1967 ונפסל לשידור לאור הרגישות הציבורית ביחס לחללי צה”ל. באותה שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, הוציא מאיר אריאל את אלבום הבכורה שלו ובו השיר ירושלים של ברזל שנכתב כפרפרזה על השיר ירושלים של זהב, ובניגוד אליו עסק בצידה השלילי של המלחמה. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
לאחר מלחמת יום כיפור ועם פריצת הרוק הישראלי למרכז הבמה הפכה הביקורת ממוקדת יותר. את הצעד הראשון עשתה להקת כוורת בשירה “נתתי לה חיי” שייצג את ישראל באירוויזיון 1974 ותחת מסווה של שיר אהבה קליל כלל מחאה כנגד ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית, שלא הובחנה על ידי הציבור הישראלי של זמנו. למלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 התייחסו שירים שמחו על הפער בין החיילים הלוחמים בלבנון לבין האזרחים השלווים כביכול, ביניהם “חצבים פורחים” של להקת תיסלם ו”התותח מצלצל פעמיים” ו”רכבת לילה לקהיר” של להקת משינה. האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים גררה אחריה שירי מחאה רבים, ובתחום הרוק בלטו במיוחד האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך עם שירים כדוגמת “לא עוצר באדום”, ולונדון של חוה אלברשטיין ובו שירים כדוגמת “לונדון” העוסק בירידה מהארץ ו”חד גדיא” שתיאר את מחיר הדמים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ונאסר אף הוא לשידור.
העיסוק בנושאי מלחמה ושלום בשנות התשעים בלט בשיריו של אביב גפן שהרבה לעסוק בנושאי מלחמה, שלום והגיוס לצבא ומאוחר יותר ברצח רבין. להקת אתניקס אף היא התייחסה למצב הביטחוני ולשאיפה לשלום, כשהמפורסם משירים אלו הוא השיר “תותים”. ב-1998 בלטה גם להקת הרוק הרך בג”ץ, שאלבומה “כשאלוהים הלך לישון” כלל שירים שמחו על היהדות, אלוהים, מעשי צה”ל בשטחים והתרבות הישראלית בכלל, ועורר סערה רבה (על עטיפת האלבום נכתב ש”ההאזנה לאלבום מזיקה לבריאות” – כלומר, שהשילוב של השירים המלודיים יחד עם מילותיהם המחאתיות יעורר אנטגוניזם).
בתחילת שנות האלפיים התבלטה להקת הבילויים שהרבתה לבקר בשיריה את החברה הישראלית, בין השאר ביחס למילטריזם ולמחיר המלחמות ואף הוציאה שיר בשם “שאול מופז” על שם הרמטכ”ל של אותה תקופה. בשנת 2012 הוציא יזהר אשדות את השיר עניין של הרגל שמתח ביקורת על השפעת שליטת צה”ל ביהודה ושומרון על החיילים ונפסל לשידור בגלי צה”ל תוך שהוא מעורר מחלוקת ציבורית רחבה.
מול עמדתם השמאלית של רוב האמנים היו גם דוגמאות לעמדה ימנית, שבולטת בהן תמיכתו של אריאל זילבר במחאה נגד תוכנית ההתנתקות, שפרסם מספר שירים שתמכו במאבק ובמתיישבים. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
השסע העדתי בישראל התבטא אף הוא ברוק הישראלי, כשבולט בהקשר זה האלבום אהוד בנאי והפליטים משנת 1987, בשיר “עבודה שחורה” ביחס לעולים מאתיופיה. האלבום כלל שירי מחאה נוספים ונחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית גם מבחינה זו ואהוד בנאי עצמו הרבה לעסוק בנושאים הקשורים למצב החברתי בארץ בהמשך דרכו. מחאה ביחס לקשיי החיים בפריפריה הישראלית בלטה בעיקר בשיריה של להקת טיפקס, שחבריה היו תושבי שדרות, כמו גם בשירים שונים של להקת אתניקס. מילים יפות מאלה פלייבק קריוקי
בנוסף לסוגיות הייחודיות לחברה הישראלית עסקו יוצרים רבים בביקורת על מאפייני החברה המודרנית. להקת תיסלם בשירה “פרצופה של המדינה” יצאה כנגד התרבות הפוליטית בישראל ובשיר “ככלות הקול והתמונה” ביקרה את תופעת הידוענים. ביקורת על החברה המודרנית ותרבות הצריכה היא קו בולט באלבום רדיו בלה בלה של להקת החברים של נטאשה, באלבום קונספט העוסק בחייו של אדם בעולם המודרני. קו דומה אך קודר יותר קיים באלבום רישומי פחם של מאיר אריאל משנת 1995 העוסק בהתמודדותו של האדם בעידן הקפיטליזם והטכנולוגיה. ברי סחרוף הרבה לבטא ביקורת חברתית מעין זו ביצירתו שבלטה באלבומו האחר שנת 2001. אביב גדג’, באלבומו ילדים של מהגרים משנת 2013, ביטא ביקורת חריפה על החברה הישראלית שמאותה תקופה, מזווית חברתית ומזווית פוליטית-ציבורית.
ביקורת אנטי-ממסדית בוטאה באלבומו של שמוליק קראוס “מדינת ישראל נגד קראוז שמואל” משנת 1977, שפורסם לאחר שחרורו של קראוס ממאסר עקב עבירות אלימות. הקליפ לשיר “שישי חם” שיצא מתוכו אף נפסל לשידור בטענה שהוא מרמז לסמי הזיה.
המצב הכלכלי מוצא אף הוא ביטוי בשירים כדוגמת שיר הנושא של האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך משנת 1985 שהתייחס למשבר הכלכלי של התקופה ושיר הנושא של האלבום עברנו את פרעה של מאיר אריאל משנת 1990, שתיאר את המצב מתוך נקודת מבט אופטימית. בעקבות מחאת האוהלים של קיץ 2011 פרסמה להקת הג’ירפות שיר בשם “דפני דפני” כמחווה לדפני ליף, ממובילות המחאה, וכן שיר בשם “קיץ 2”.