מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי

מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית באמצעות יוטיוב

רבי שלוֹם שבזי, המכונה גם אבא שׁלום שבזי (ה’שע”ט, 1619 – ה’תמ”ו, 1686?) היה מגדולי חכמי ומשוררי תימן ואחד מגדולי היוצרים בספרות העברית והיהודית לדורותיהם.
נולד ביישוב נג’ד אלוליד שליד תעיז בשנת 1619, לאביו יוסף (שלם בן יוסף בן אביגד בן כלפון משתא אלשבזי), וכשעבר ליישוב שבז נוסף לו הכינוי “אל-שבזי”. בגיל 15 נפטר אביו ועקב כך עזב את ביתו על מנת לפרנס את המשפחה. כשחזר התגורר בקלעת אלצעיד. נהג לנסוע אל צנעא בירת תימן לשאת ולתת עם חכמי העיר בתורה. ידועה ידידותו הרבה עם ראש רבני צנעא הרב סעדיה דריין (שחיבר פירוש על משנה תורה לרמב”ם שרובו אבד), אליו כתב שיר הפותח במילים “אהוב ליבי נשיא הדור בעירו אשר הגה בתורה התמימה”.
שירתו הושפעה מתורת הקבלה ולרבים משיריו יש גוון מסתורי וסמלי. עסק גם בפילוסופיה והדבר ניכר בשיריו ובספרו “חמדת ימים” על התורה. מרבית שירי הרב שבזי הם בעיקר שירי קודש המבטאים את הקשר הנצחי שבין עם ישראל והקב”ה, ומיעוטם שירי חידות בתורה לידידיו הרבנים, ושירי פולמוס ושעשוע. בכולם חבויים רמזים או מוסר השכל. בדומה לחכמי ומשוררי ספרד בעידן תור הזהב, גם שירתו מתאפיינת במשקל שירת ספרד.
תורתו של הרב שבזי, המתבטאת בעיקר בחיבורו חמדת ימים, הייתה בעיקר מדרשית-אליגורית, בדומה לחכמי תימן שקדמו לו אך נוספה ביתר שאת, התפיסה הקבלית – שהגיעה עם גירוש יהודי ספרד לכל רחבי ערב. הרב שבזי חיבר גם פירוש הלכתי על הלכות שחיטה לרמב”ם, וספרי סגולות, דוגמת ספר המרגלית. עוד חיבר תכלאל משתא-שבזי, עם פירוש, אם כי יש מייחסים אותו לבן משפחתו. קיים גם תכלאל – כתב יד, המיוחס לרבי שלום שבזי וניתן לצפיה באתר הספרייה הלאומית.
קברו של הרב שבזי, בעיר תעיז, נתקדש גם אצל היהודים וגם אצל התימנים המוסלמים. הוא האישיות הרבנית הנערצת ביותר על יהודי תימן ובפיהם הוא מכונה בתואר “אבא שלום שבזי”. דמותו נתפסת בעיניהם כדמות מופלאה של איש מופת בעל השגות על אנושיות ומחולל ניסים, ורבים הם הסיפורים על מופתיו וישועותיו. דוגמה מפורסמת לסיפורי הניסים שסופרו עליו מובאת על ידי הרב יעקב ספיר, בספרו אבן ספיר
בכל ערב שבת נעשה לו נס קפיצת הארץ ובא לארץ ישראל לשבות שם, פעם בירושלם פעם בטבריא פעם בעכו או בחברון, ואחרי מוצאי השבת שב אל ארצו.
השיר “אגדת שלום שבזי” מבוסס על המסורת לעיל. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
ביטוי להערצה הגדולה שלה זכה בכל מחוזות תימן, נמצא בדבריו של הרב שמואל בן יוסף עדני (חי בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20) מחכמי העיר עדן שבדרום תימן שהכתיר את רבי שלום שבזי כ”גדול הדורות” בספרו “נחלת יוסף”:
עוד נוסיף להתפלא על המשורר האביר אשר הופיע בעיר צנעא הגדולה זה כשלוש מאות שנה, אחרון בזמן וגדול המעלה, הוא הרב הגדול בענקים כמו”ר שלום שבזי זצ”ל לחיי העולם הבא. הוא האיש אשר בחר בו ה’, הבקי בכל סתרי התורה, וכל עומק הלכה חמורה, אשר לא יאומן כי יסופר כי איש פרטי אשר חייו קצובים, יחבר כ”כ שירים ויתר חיבורים, ישתוממו הרעיונים ויתמהו הנבונים איך וכמה כחו גדול זה הרב גדול הדורים, כי הרב הנאור הזה חיבר כשלושת אלפים שירים נאים ופיוטים נחמדים ויקרים, וכל עינים לו יחזה איך ועד כמה רוחב ליבו ועומק בינתו ברזי הסתרים, ואם תעמיק ותבין בשירותיו תראה מה רבה ענוותנותו כהלל הזקן ראש הציבורים, כי זה שר שלום האיש יותר עניו מכל אדם כמעט כמשה רבנו ע”ה מבחר כל היצורים. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
לרב שבזי הייתה בת בשם שמעה ושני בנים: ר’ יהודה ור’ שמעון. בתו, שמעה, נקברה בסמוך לכפר נ’גד אלבעאדן שבמחוז עודיין (המכונה גם ת’ועבת).
הרב שבזי ככל הנראה נפטר בט’ בשבט או בי’ בשבט, לפי חלק מהמסורות בערב שבת, ונקבר בעיר תעז בתימן. מסורת תימן מספרת שבאותו היום בו נפטר, נולד בשנת ה’תשס”ח שיקם ארגון אהלי צדיקים את המצבה על קברו. בסמוך נמצא מקווה מים עם בית כנסת וספר תורה מכתב ידו.
בשנת 1977 הוצא לאור קובץ משיריו (דיוואן), שלא פורסמו עד אז על ידי יד בן-צבי.
בשנת 1984 הוציאה הזמרת עפרה חזה את אלבומה שירי תימן, אלבום שלם שכלל שירים מסורתיים ממוצאה התימני, שרובם הם פיוטים של הרב שבזי. מוזיקה זו הפכה בהמשך לזו שסללה את דרכה לשוק הבינלאומי, ופיוטיו בני מאות השנים של שבזי הפכו לחלק משיריה הגדולים ביותר, בהם השיר “אם ננעלו” שהפך ללהיט בינלאומי. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
בשנת 2005 כלל עידן רייכל באלבומו “ממעמקים” שני שירים מאת שבזי: “ביום שבת” ו”אם תחפצה”. בשנת 2014 הוציא ישי ריבו את הסינגל “אם ננעלו”.
אורי ברזילי חיבר שיר בשם “אגדת שלום שבזי” המתאר את קפיצת הדרך שקרתה לו: “כמו בכל שבת הוא טס על כנף הרוח / לכותל ששרד בעיר דוד”. את השיר ביצעו בין היתר יזהר כהן, עפרה חזה ומרגלית צנעני.
בישראל, שמו של ר’ שלום שבזי מונצח בשמותיהם של בתי כנסת רבים של העדה התימנית וכן ברחובות ובשכונות הנושאים את שמו, בעיקר ביישובים בהם התיישבו יוצאי תימן בישראל. השכונה המפורסמת ביותר הקרויה על שמו היא שכונת שבזי בתל אביב. כמו כן, במהלך השנים נכתבו ואף הולחנו מספר שירים אודותיו. על שמו הוקם מושב (טירת שלום) אשר כיום היא שכונה בדרום נס ציונה.
מדרש חמדת ימים- פירוש על התורה בדרך הפרד”ס.
ספר החול (נקרא גם גורל החול) – ספר שנכתב כנגד פעולותיו של הגוי אבן אלואן, שהיה נחשב למחולל ניסים.
כתאב אלזיג – חיבור באסטרונומיה.
פירוש על ההפטרות. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
ספר המרגלית – חיבור העוסק בקבלה מעשית, עם תוספות מבנו מארי שמעון.
שימוש תהילים – חיבור סגולות על פרקי תהילים.
פירוש על הלכות שחיטה (בנוסף לעוד נושאים) במשנה תורה לרמב”ם.
תכלאל משתא-שבזי – סידור תפילה, כתב יד, המיוחס לפעמים לבן משפחתו.
יהדות תימן היא קהילה יהודית עתיקת יומין. על פי החלוקה המכנסת את מרבית קהילות היהודים יוצאי אירופה תחת הכותרת “אשכנזים”, ואת קהילות צפון אפריקה, הבלקן, פרס והמזרח התיכון, כ”ספרדים”, יש לראות את קהילת היהודים יוצאי תימן כקהילה נפרדת, שלישית בגודלה.
ההיסטוריה של יהדות תימן היא עתיקת יומין. לפי מסורת יהודי תימן הם מיוחסים לשבט יהודה ולשבט לוי, והם מונים את שנות גלותם לתימן מחורבן בית ראשון[2]. בני הקהילה מכריזים כל שנה במהלך הקינות לתשעה באב מתוך התכלאל על השנים לחורבן הבית הראשון, ובתוך כך אומרים “ולחרבן בית ראשון ולפיזור אנשי גלותנו אנו הגולים פה (כך וכך) שנה”. מכאן יש הטוענים שראשוני הקהילה הגיעו לתימן עם חורבן הבית הראשון. ב-16 בספטמבר 1970 נתגלתה וצולמה על ידי ד”ר וולטר ו’ מילר כתובת מימי בית שני על כ”ד משמרות הכהנים, במסגד של הכפר בית אל חאצ’ר (כ-15 ק”מ מזרחית לצנעא). הכתובת חרותה על צד אחד של עמוד מרובע, כאשר כותרתו של העמוד שוקעה ברצפת המסגד. משמעות הכתובת היא כי בזמן בית המקדש השני הייתה קהילה יהודית בתימן וחיו בה כהנים. התייר הפרושי, שליח ירושלים, הרב יעקב ספיר שביקר בתימן באמצע המאה ה-19 כותב כי ראה בית קברות יהודי עתיק יומין בתימן ובו מצבות של יהודים מתחילת מניין השטרות, אולם למעשה מדובר בתחילת האלף השני למניין השטרות. יש המניחים כי התיישבות היהודים באזור תימן הייתה קשורה לסחר התבלינים שהתפתח באזור זה בין המאה ה-3 לפני הספירה למאה ה-3 לאחר הספירה. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
בעיר ט’פאר (אנ’) שבתימן נמצאה טבעת אבן שעליה נכתב שם בעליה, “יצחק בר חנינא”, כשעליה מצויר ארון הברית כשמעליו שני הכרובים. החוקרים מתארכים ממצא זה בין השנים 330 לפנה”ס – 200 לספירה. עדות נוספת לקיבוץ יהודי בממלכת חמיר נמצא אצל היסטוריון הכנסייה פילוסטורגיוס, אשר מספר על התנגדותם החזקה של היהודים באזור זה למגמה נוצרית שהוביל מנהיג ממלכת אקסום החבשית באמצע המאה ה-4.
לא רחוק מחיפה, בבית שערים, ישנם קברים של יהודים מחמיר מהמאה ה-3. ישנם חוקרים הסבורים כי הגופות הובאו לקבורה ממושבה יהודית בחלק הדרומי של חצי האי ערב. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
בזמן שליטת ממלכת חמיר, כבר ישבו יהודים רבים בתימן, והם אף נחשבו לבני המעמד הגבוה. חלק מהשבטים הערבים הושפעו מיהודים ובפרט ספגו השפעות מונותיאיסטיות. האצולה החמירית הגדירה את אמונתם במונחים מונותיאיסטים וכינו למשל, את אלוהיהם “הרחמן”, בדומה לכינוי האל על ידי יהודים ונוצרים[6]. במאה ה-6 עלה לשלטון המלך היהודי יוסף דו נואס. הוא יצר קשרים עם חכמי טבריה ועם ראש הגולה. הנוצרים חששו ממהלך השתלטות יהודי וביקשו להפיל את הממלכה. דו נואס שלח חכמים יהודים מטבריה אל העיר נג’ראן שבארצו, כדי שיתווכו בינו לבין אויביו החמיארים הנוצרים. במקור נוצרי מואשמים חכמי טבריה כמי שמגיעים לתימן בכל שנה ושנה ומעוררים מהומות נגד הנוצרים[7]. בשנת 525 נהרג ד’ו נואס בקרב נגד צבא אקסום. החבשים טבחו בחימיארים ומי שחפץ לחיות הוכרח להתנצר, וכך חוסלה ממלכת חמיר. לאחר קרב זה חל מפנה חריף בחיי היהודים, והם הפכו למשועבדים ומושפלים. לאחר מכן, עם כיבוש תימן על ידי הפרסים בשנת 575, נקשרו קשרים בין יהודי תימן לבין יהודי בבל והוטבו חייהם של יהודי תימן. לאחר מכן, כאשר מוחמד מייסד האסלאם כבש את תימן, שוב חל מפנה לרעה בחיי היהודים.
לאחר סיום שלטונם של הפאטמים, גברה קנאותם הדתית של המוסלמים, ובשנת 1165 גזר המלך עבד אל נבי גזירות שמד על היהודים בשם האסלאם. בהשפעת אירועים אלה החל לפעול משיח שקר יהודי בתימן. הרמב”ם שלח ליהודי תימן את “איגרת תימן”, שבה דברי עידוד “לעם היהודי אשר בתימן” ותגובה למעשי משיח השקר. בשנת 1174 נכבשה תימן בידי האיובים, והללו, גם בעזרת הרמב”ם, ביטלו את גזירותיהם של קודמם.
בשנת 1545 נכבשה תימן על ידי העות’מאנים, ויהודי תימן סבלו בגלל המתיחות ששררה בין הטורקים לתושבי המקום. בשנת 1618 גזר המושל הטורקי דאז גזירות שמד וגירוש על יהודי דרום תימן. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
לאחר יציאת העות’מאנים מתימן (בשנת 1635), השתפר מצב היהודים לזמן מה, אם כי לאחר מכן, המלך אחמד אבן חסן אל מהדי (שלט בשנים: 1676–1681) גזר גזירות שמד וגלות כדי לטהר את תימן מיהודיה. הוא אף ציווה להרוס את כל בתי הכנסת. כדי “לטהר” את יהודי תימן, הוא גירש אותם למוזע שבשפלת תהאמה. הגזירה בוטלה רק לאחר שנתיים, אך בזמן זה מתו רבים מיהודי תימן, וספרים וכתבי יד רבים ויקרי ערך נשרפו או אבדו. לאחר שחזרו לקהילותיהם, ניסו לבסס מחדש את יהדותם, אם כי דבר זה היה קשה, ובמיוחד כאשר בתיהם לשעבר נתפסו על ידי מוסלמים.
בשנת 1872 נכבשה תימן שוב על ידי העות’מאנים. הפיתוח הטכנולוגי – טלגרף, שירות דואר, דרכים – הקל על זרימה של רעיונות, מכתבים, עיתונים וספרים בעברית, בין תימן ושאר חלקי העולם היהודי. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
בעריה הגדולות של תימן ישבו היהודים ברבעים נפרדים מוקפים חומה. כשמונים אחוז מהיהודים, התגוררו בכאלף ומאתיים כפרים מבודדים. למרות פיזורם הרב של יהודי תימן, הם שמרו על דבקותם הדתית. היהודים עסקו בעיקר במלאכה ובמסחר והצטיינו בצורפות ובריקמה.
במאה ה-16 גדלה השפעת תורתם של חכמי צפת בתימן. מקורה של השפעה זו בנוסעים בני התקופה, תימנים ואחרים, ובספרים שנדפסו בצפת והחלו להגיע לתימן[9]. ההשפעה התבטאה בעיקר בהגעתה של קבלת האר”י, שניכרה בכל תחומי החיים: החל במנהגים ובהלכה, וכלה בשירה ובמדרשים. המדרשים המאוחרים של יהודי תימן גדושים בדברי זוהר וקבלה, ומשופעים בדברים מן הפרדס (פשט, רמז, דרש וסוד) ומן הג”ן (גימטריה ונוטריקון). עקבות הקבלה בתחומי הפיוט הדתי ניכרים מאוד בפיוטיו של רבי שלום שבזי.
השבתאות הגיעה לתימן דרך מצרים, וגם מארץ ישראל. רבים מיהודי תימן התכוננו לעלות לארץ ישראל, אך הם נפגעו מתושבי תימן האחרים. בגלל התפתחות השבתאות בתימן, שלמה ג’מל, נגיד יהודי מצרים, נאסר והוצא להורג כאשר בא לתימן כדי להטיף על טובת השבתאות.
בתחילת תהליך ההשפעה, לא תפשו היהודים בתימן את הסתירה שבין מסורתם הפילוסופית לבין המסורת הקבלית המיסטית שהובאה מישראל. במהלך השנים, התפצל נוסח התפילה לשני מנהגים מרכזיים מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
ה”בלדי” – נוסח תפילה מקומי (“בלדי” – מקומי בערבית), ומקובל לחשוב שהוא קדום מנוסח השאמי. נוסח הבלדי זהה כמעט לחלוטין לנוסח התפילה המופיע בכתבי היד של הרמב”ם (שבעיקרם הם כתבי יד תימניים)[דרוש מקור]. לפי מסורת תימן, מקובל שהרמב”ם קיבל נוסח זה מהם ואימצו כנוסח הקנוני בספרו משנה תורה. המחקר נחלק בשאלת קיומו של נוסח קדום כזה וייתכן כי מדובר בתהליך הפוך, לפיו חלקים נרחבים מנוסח זה אומצו בהשפעת הרמב”ם. מכל מקום, כל החוקרים בדעה שהנוסח ה”בלדי” קדום בכמה מאות שנים לפחות מה”שאמי”.במהלך השנים, נוסח הבלדי עצמו כמעט ולא השתנה, אך נוספו לו קטעים רבים מסידורי ספרד ומהשפעות הקבלה.
מבחינת פסיקת ההלכה, בזרם השאמי נטו להסתמך יותר על השולחן ערוך, ובזרם הבלדי על הרמב”ם בעיקר בהלכות ומנהגים בתחום “אורח חיים”, אך בכל מקרה הן זרם הבלדי והן השאמי קיבלו בעיקרון את סמכות הישיבה המרכזית בצנעא ובפרט את בית הדין בצנעא כפוסקת בכל דבר ועניין. בית דין זה היה הסמכות לכל יהודי תימן והוא פסק בדרך כלל על פי הרמב”ם אלא אם כן היה מדובר בדין שלא הזכירו הרמב”ם בחיבוריו, אז פסקו על פי השולחן ערוך.
לקראת סוף המאה ה-19 ניכרו תמורות בחיי הרוח של קהילת צנעא. בהשפעת נוסעים וחוקרים יהודיים[דרוש מקור], התעוררה התנגדות לקבלה ולמיסטיקה. מאוחר יותר הקים שם הרב יחיא קאפח את תנועת דור דעה (“דרדעים”), תנועה שדגלה בגישה רציונליסטית ברוחו של הרמב”ם והתנגדה לקבלה ולמיסטיקה. ה”דרדעים” סברו שעל יהודי תימן ללכת בשיטת הרמב”ם. לפיכך הם השמיטו מהתכלאל הבלדי תוספות רבות שנוספו לו בהשפעת הקבלה וסידורי ספרד, וביקשו לחזור לנוסח המקורי של הרמב”ם. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
חתימם של הרב שלום אלשיך ומנהיגים נוספים של קהילת יהדות תימן בירושלים במכתב תודה לארתור רופין מאת “ועד כולל התימנים” בירושלים, ט”ז בשבט תרס”ט 7 בפברואר 1909
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עליית אעלה בתמר
קבוצה גדולה מבני יהדות תימן עלתה לארץ ישראל בשנים 1882-1881. עלייה זו נקראה עליית אעלה בתמר (פסוק משיר השירים, ז’, ט’; “בתמר” – שיכול אותיות של שנת תרמ”ב, 1882), וקדמה בכמה חודשים לעליית ביל”ו. ליהודי תימן היה חלק חשוב בבניין הארץ. עד שנת 1914 חיו 5,000 מבני תימן בארץ ישראל, כ-8% מכלל יהודי תימן. ביחס לשאר הגלויות, יהדות תימן עלתה בקצב המהיר ביותר לארץ. החל מהעלייה הראשונה הצטרף חלק מבני העדה להתיישבות, ומאוחר יותר גם לארגוני המחתרות. התייר והחוקר הנוצרי לורנס אוליפאנט שתיעד את החיים בארץ ישראל בין השנים 1883-7 כתב עליהם כך: “באחד הימים אחרי הצהריים, פגשתי כמה מהם ליד הכותל המערבי ונתרשמתי ביותר מהבעת פניהם העדינה והרכה. הם מפורסמים כבקיאים בלימודי הדת שלהם וכאדוקים מבלי להיות צבועים, דבר שהוא למעלה ממה שאפשר לומר על יהודי ארץ ישראל בכללם”. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
בשנת 1904 הציע ארתור רופין את יהודי תימן כתחליף לפלאחים המקומיים שעבדו במושבות. רופין מצא שותף ליוזמתו באהרן אייזנברג שהיה מעוניין להפחית את עלות השכר של “אגודת נטעים” שניהל. במכתב ששלח אייזנברג למנחם אוסישקין בשנת 1909 הוא כתב כי בניגוד לאשכנזים – הפועלים התימניים לא יוכלו לעזוב את הארץ. עוד הוא כתב כי כדי לזרז את בואם יש לצאת בתעמולה בעלת אופי דתי-משיחי. את השילוב של אידאולוגיית עבודה ואמונה בבניית הארץ כגאולה, מצא אצל שמואל יבנאלי, איש העלייה השנייה וממנהיגי תנועת הפועלים.
בהתאם לתוכנית זו יצא בשנת 1911 יבנאלי לתימן בשליחות רופין, מחופש לרב. בספרו “מסע לתימן” כתב: “מטעמי זהירות, מפני הממשלה הטורקית, באשר איסור הכניסה לא”י מצדה היה קיים אז באופן חוקי… נקבע שיש לשוות לנסיעה הזאת גוון דתי, וכי עלי לנסוע, כמראית עין, בשליחות מאת הרב אברהם יצחק קוק ביפו להוליך לרבני הקהילות בתימן שורת שאלות בענייני נישואים, גירושין, חיי משפחה, תפלה, בתי-כנסיות, ולקבל מהם תשובות בכתב”. עם זאת, שאלותיו של הרב קוק לא היו מאולצות והוא ביקש ללמוד את הלכותיהם ומנהגיהם של יהודי תימן, והן נועדו גם “להרשות גם כן לקהילות התימנים המתקבצים אצלנו להיות מתנהגים על פיהם ונהרא נהרא ופשטיה”. יבנאלי ראה את שליחותו כסמל להתרוממות הרוח היהודית ולאחדות הכוחות הציוניים: ההסתדרות הציונית ורופין, אכרי המושבות, תנועת הפועלים ובייחוד “הפועל הצעיר” והעולם הרבני בנציגותו של הרב קוק. הוא שאף לכך שעליית גלות תימן תהיה אות לקיבוץ שאר הגלויות ולגאולה השלמה.
בכרוזים שחילק יבנאלי בדרום תימן נכתב: “יכולים לעלות לא”י רק אנשים שיש להם כסף להוצאות הדרך ושהם בריאים בגופם, למען להתפרנס מיגיע כפיהם; בעבודה קשה בשדה או בכרם דווקא ולא בשום מסחר ואומנות. אין ארץ ישראל נקנית אלא ביסורין. האיש אשר ידבנו לבו לעלות לא”י צריך לקבל עליו את היסורין שהם בהכרח בזמן הראשון מסיבת שינוי המקום ומסיבה שבזמן הראשון אינו בקי בטיב עבודת האדמה עד שיתרגל”; “בני המושבות משתדלים לתת להתימנים העולים לא”י אל המושבות מקומות לדור בהם בזמן הראשון לבואם, כגון בתים, או רפתים, או אוהלים, מרתפים וכיוצא בזה”. מחרוזת שלום שבזי פלייבק קריוקי
הרב אברהם יצחק הכהן קוק הביע במכתבו לאביו שמחה על עליית יהודי תימן: “פה במושבה נוסף ב”ה דבר לטובה, על ידי הד הקול של קיבוץ גלויות לאה”ק שבא לארץ תימן באו רבים מאחב”י היושבים שם… והם אנשים מסתפקים במועט מאד, רובם ככולם בני תורה, כמעט שלא נמצא ביניהם עם הארץ כלל, וכולם חרדים ויראי ה’ מאד… ומה טוב שאלה ימלאו את המקום של הפסולת דמסיטרא דערב רב הבאים מרוסיא, שהגרועים שבהם אי אפשר שתהיה להם אחיזה בא”י… והתימנים הללו… מתפללים בכל יום ג’ פעמים בציבור בכוונה… ושקדנים בתורה, ביראת שמים תמימה ואין פרץ ומריבות בשכונתם… כן ירבה וכן יפרוץ ויאספו אספת נדחי צאן פזורה”.
העולים שהגיעו למושבות שוכנו תחילה ברפתות, מרתפים ומחסנים, ובשלב מאוחר יותר בצריפי עץ בני 8–10 חדרים שבהם שוכנו משפחות בצפיפות. עד שנת 1914 נבנו ביזמת “המשרד הארץ ישראלי” ובמימון הקרן הקיימת שכונות תימנים בכמה מושבות: