מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי

מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי

רשימת השירים: לו לו לו , יו יה , שועל בקרנבל , שלום לך ארץ נהדרת

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

כוורת היא להקת רוק ישראלית שהוקמה בשנת 1973, הכוללת את דני סנדרסון (שכתב והלחין את רוב שיריה), גידי גוב, יצחק קלפטר, אלון אולארצ’יק, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר ויוני רכטר.
הלהקה, שהתאפיינה בסגנון רוק מלודי ועשיר בהומור נונסנס בשילוב מערכונים, זכתה להצלחה מסחרית גדולה. הלהקה הוציאה שלושה אלבומי אולפן – “סיפורי פוגי”, “פוגי בפיתה” ו”צפוף באוזן” – עד לפירוקה בשנת 1976. לאחר פירוק הלהקה, המשיכו חבריה לקריירות עצמאיות והוציאו אלבומי סולו משלהם, וכן ללהקות ההמשך גזוז ודודה.
דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר, אלון אולארצ’יק ומאיר פניגשטיין נפגשו כששירתו יחד בלהקת הנח”ל. סנדרסון ופניגשטיין היו הוותיקים מביניהם, ושירתו כבר ב”תוכנית ה־21″ של הלהקה (“קרנבל בנח”ל), שעלתה בשנת 1968. גוב, שמיר ואולארצ’יק הצטרפו ללהקה בתוכניתה ה-22 (“בהיאחזות הנח”ל בסיני”), שעלתה בשנת 1969. חברי הלהקה שירתו בלהקת הנח”ל בתקופה שבה חלחלו אליה סממנים קצביים יותר של מוזיקת רוק. שמיר ואולארצ’יק, שהיו עולים חדשים, כמו גם סנדרסון, שהיה תושב חוזר, נחשפו למוזיקת רוק בחוץ לארץ, בתקופה שבה היא כמעט ולא הייתה מקובלת בישראל.
בזמנם הפנוי בצבא היו חברי הלהקה מנגנים ביחד, ומחוץ לצבא היו מופיעים במקומות קטנים. באותה תקופה, פעל סנדרסון בלהקת “השניצלים” במקביל לשירותו הצבאי, ומדי פעם היה מצרף אליה את פניגשטיין, אולארצ’יק ושמיר. סנדרסון נהג להקליט את קטעי הנגינה ואת המערכונים כאשר היו נפגשים בביתו, ומדי שבוע היה מעביר את ההקלטות לדורי בן זאב, ששידר אותן בתוכניתו “ממנו אלייך” בגלי צה”ל. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
הצלחתם של המערכונים הביאה לשידורם במשבצת קבועה בתוכנית, שנקראה “פינת פוגי”. הדמות הקבועה במערכונים אלו הייתה דמותו של “פוגי” בגילומו של פניגשטיין. הדמות נוצרה במהלך הופעה של להקת הנח”ל בקיבוץ מפלסים, שבה עלה אחד מחברי “שלישיית מפלסים”, הלהקה המקומית של הקיבוץ ובמבטא ארגנטינאי הטיפוסי לחברי הקיבוץ הזמין את להקת הנח”ל לעלות לבמה ולהופיע. קולו המאנפף של “פוגי” הוא למעשה חיקוי של אותו מנחה.
פרט לפניגשטיין השתתפו באופן קבוע במערכונים סנדרסון, אולארצ’יק, שמיר ומנחם זילברמן, ובהמשך גם גוב.במסגרת המערכונים יצרו פניגשטיין וסנדרסון את השיר “פוגי מתחשמל”, שלחנו שימש מאוחר יותר כלחן שירה של כוורת “ילד מזדקן”, שנכלל באלבומה הראשון של הלהקה “סיפורי פוגי” שיצא בשנת 1973. השיר “סיפורי פוגי” אף הוא בוצע לראשונה במסגרת מערכונים אלו, וכן הוקלטו במסגרת התוכנית שלושה מערכונים שהפכו בהמשך לחלק מתוכניותיה של להקת כוורת: “מתמטיקה”, “שיעור פסנתר” ו”סיפור הארון”.מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
בשנת 1970 חיבר סנדרסון אופרת רוק בשם “אופרת פוגי”, בהשפעת אופרות רוק שהצליחו באותה תקופה, ומתוך רצון לקשר בין השירים שנוצרו במסגרת פינות פוגי ברדיו. האופרה התבססה על סיפור קצר שכתב סנדרסון בשם “סיפור הארון”, ועלילתה תיארה את שובו של “פוגי” (פניגשטיין) מיפן. לצד סנדרסון, פניגשטיין, גוב, שמיר ואולארצ’יק, השתתפו באופרה חברים נוספים מלהקת הנח”ל: מירי אלוני, מנחם זילברמן ותמי עזריה וכן דייוויד שנן . סנדרסון כתב והלחין את כל שירי האופרה, למעט “לא ידענו מה לעשות”, שבלחנו השתתף שמיר.חלק מהשירים שנוצרו במסגרת האופרה שולבו מאוחר יותר באלבומיה של כוורת: “לא ידענו מה לעשות” (בסולו של אלוני), “נחמד” ו”פה קבור הכלב”. על לחן השיר “משקה קר ותוסס” נכתבו מאוחר יותר מילות השיר “סוכר בתה”.
לאחר שחרורו מצה”ל בשנת 1971, חיבר סנדרסון את המחזמר “המלך ממבו”, שבמסגרתו כתב, הלחין ועיבד מספר שירים. עלילת המחזמר תיארה את סיפורו של ממבו, סוחר אבטיחים שהוכתר למלך בעקבות טעות בזיהוי. שירי המחזמר הוקלטו כסקיצות, בהרכב שכלל את סנדרסון, גוב, אולארצ’יק, פניגשטיין וענת גוב, שהצטרפה בקולות רקע. סנדרסון שאף לעניין את הטלוויזיה הישראלית במחזמר, אך נכשל והפרויקט נגנז[6]. על לחנו של השיר “נביא מלומד” מתוך המחזמר נכתב בהמשך שירה של להקת כוורת “אינספקטור פיקח”. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
עוד בשנת 1971 העלה סנדרסון את היצירה “הילד מברזיל”, לצדם של אולארצ’יק, מנחם זילברמן ודייוויד שנן, שניגן לצדו של סנדרסון בלהקת “השניצלים”. במסגרת יצירה זו חוברו שני שירים שהפכו בהמשך לחלק מהרפרטואר של להקת כוורת: “אוכל ת’ציפורניים”, שכתבו סנדרסון וזילברמן, ו”המגפיים של ברוך”, שכתבו סנדרסון, אולארצ’יק וזילברמן. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל פלייבק קריוקי
בעצת חברם, אמרגנם הראשון אשר ביטנסקי, צירפה הלהקה לשורותיה את יצחק קלפטר, אשר היה ידוע בסצנת המועדונים של התקופה הודות לנגינתו בלהקת הצ’רצ’ילים, ומאוחר יותר גם בלהקת אחרית הימים.האחרון להצטרף היה הקלידן יוני רכטר, גם הוא בתיווכו של ביטנסקי. את הרעיון למבנה של הלהקה, שבה כמות גדולה של גיטריסטים והשתתפות של כל החברים בשירה, שאב סנדרסון מן הלהקות להקת האחים אולמן ומובי גרייפ, שגם בהן מבנה דומה. סנדרסון אף בחר את שמה של הלהקה, לאחר פסילת כמה שמות אחרים שהוצע. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
במרץ 1973 הקליטו חברי הלהקה שני שירים ראשונים באולפני קולינור: “שירות עצמי” ו”לא ידענו מה לעשות”. שניהם יצאו על גבי תקליט שדרים באפריל של אותה שנה, ולא זכו להצלחה או להתעניינות של מפיקים וחברות תקליטים. ביום העצמאות תשל”ג נערך פסטיבל הזמר והפזמון, שבו התמודדו באותה שנה שניים מחברי הלהקה: גידי גוב, ששר את השיר “יעלה ויבוא”, ואפרים שמיר, ששר עם ירדנה ארזי וחנן יובל את השיר “ליל חניה”.
הציפייה הייתה כי פרסומם של חברי הלהקה בפסטיבל תביא להתעניינות מוגברת בלהקה. במהלך הפסטיבל יצר המפיק אברהם דשא (פשנל) קשר עם גוב, ואחר כך עם הלהקה כולה]. חברי הלהקה השמיעו לפשנל את השיר “פה קבור הכלב”, שמצידו התלהב וציין כי לדעתו מדובר בחומר המוזיקלי הטוב ביותר ששמע מאז שעבד עם להקת התרנגולים. הוא הסכים להחתימם על חוזה הקלטות, בתנאי שיוותרו על המבנה השאפתני של אופרת הרוק לטובת תוכנית רגילה שתורכב משירים ומערכוניםבהשפעת המבנה של תוכניות להקת הנח”ל, שכללו שירים ומערכונים, כתבו סנדרסון וגוב מערכונים קצרים, שיצרו קשר בין השירים
ב-15 ביוני 1973, חודשים אחדים לפני מלחמת יום הכיפורים, העלו חברי להקת כוורת את תוכניתם הראשונה, “סיפורי פוגי”, שהתבססה על שילוב בין שירים ומערכונים מפינות פוגי בתוכנית “ממנו אלייך” ומאופרות הרוק שתוכננו. ההופעות הראשונות לא זכו להצלחה רבה, אך כעבור כחודש החלו ההופעות להצליח, וחברי הלהקה הופיעו בתדירות של כשלושים הופעות בחודש. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל פלייבק קריוקי
במקביל להופעות, החלו חברי כוורת בהקלטת שירים לקראת אלבום הבכורה של הלהקה, באולפני טריטון של טומי פרידמן. ביוני 1973 התפרסם תקליט השדרים “פה קבור הכלב”, ומעט אחריו יצא גם השיר “המגפיים של ברוך”. בספטמבר 1973 נערכו מצעדי הפזמונים השנתיים של הגל הקל ושל גלי צה”ל. הרפרטואר המוכר של כוורת כלל אז רק מספר תקליטי שדרים, אך למרות זאת זכתה הלהקה בתואר “להקת השנה” בשני המצעדים. השיר “המגפיים של ברוך” היה להיט גדול, וזכה בתואר “שיר השנה” בשניהם. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
באוקטובר 1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים, וחברי הלהקה גויסו למחלקת ההווי והבידור של צה”ל. במהלך המלחמה הופיעה הלהקה פעמים רבות בבסיסים ברחבי ישראל, חלקן במשותף עם להקת הנח”ל. במסגרת ההופעות נוסף לרפרטואר הלהקה הלהיט “יו-יה”, שיר הבנוי ממקבץ סיפורים קצרים המתבססים על משחקי מילים, מאפיין מרכזי בכתיבתו של סנדרסון. את השיר כתבו סנדרסון ואולארצ’יק והלחינו סנדרסון וקלפטר, והוא נחשב לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה.
בנובמבר יצא אלבומה הראשון של הלהקה, “סיפורי פוגי”. האלבום הניב מספר להיטי ענק כמו “המגפיים של ברוך”, “פה קבור הכלב”, “שיר המכולת”, “ביום ובלילה”, “ילד מזדקן”, “נחמד” ו”יו יה”. האלבום מכר 70,000 עותקים תוך זמן קצר, מספר חסר תקדים במונחים של מוזיקה ישראלית בזמנו. עד סוף שנות השמונים נאמדו מכירותיו בכ־140,000 עותקים. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
בשנת 1974, בחרה רשות השידור בלהקה לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון בברייטון עם השיר “נתתי לה חיי”, אשר תחת המעטה של שיר אהבה סטנדרטי כלל רמיזות פוליטיות כנגד שלטונה של גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית. העיבוד התזמורתי של השיר נעשה על ידי נועם שריף[8]. באירוויזיון עצמו הופיעה הלהקה תחת השם “Poogy”, שהיה שם קליט יותר. במהלך הביצוע באירוויזיון לא ניגן יוני רכטר עם הלהקה אלא ניצח על התזמורת, עקב תקנה המגבילה את מספר הנגנים על הבמה לשישה. השיר הגיע למקום השביעי בתחרות והלהקה הוציאה לשוק האירופאי תקליטון הכולל שניים משיריהם בגרסאות אנגליות: “She Looked Me in the Eye” (“נתתי לה חיי”) ו־”Morris and his Turtle” (“המגפיים של ברוך”). את המילים האנגליות לשני השירים כתב סנדרסון, ללא זיקה למילים העבריות המקוריות.
תחרות שירי האירוויזיון אמנם לא הביאה ללהקה הצלחה בעולם, אך דני סנדרסון זכה בתמלוגים נאים בעקבות העובדה שהשיר “נתתי לה חיי” זכה לגרסה בשפה הצרפתית, “Le Service Militaire” בביצועו של כוכב הזמר הצרפתי ז’ו דסאן. בישראל זכה השיר להצלחה גדולה יותר, ונבחר כ”שיר השנה” במצעד השנתי תשל”ד של קול ישראל. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
בהמשך אותה שנה יצא האלבום השני של הלהקה, “פוגי בפיתה”. בנוסף ל”נתתי לה חיי”, כלל האלבום ברובו שירים מהאופרה “סיפורי פוגי” אשר לא נמצא להם מקום באלבום הראשון. כמו כן כלל האלבום גרסת כיסוי לשירה של להקת הנח”ל “הורה היאחזות”, אותו עיבדו במקור סנדרסון ואולארצ’יק לכבוד כינוס של להקת הנח”ל. השיר בגרסת הלהקה זכה לאהדה רבה בהופעות והפך לחלק בלתי נפרד מתוכניות הלהקה[3]. השיר החותם את האלבום, “הבלדה על ארי ודרצ’י”, לא התקבל באהדה בהופעות וביצועו החי נפסק עד להופעות האיחוד בשנת 1984. עם זאת, במצעדי הפזמונים זכה השיר להצלחה רבה יותר ודורג במקום התשיעי במצעד השנתי תשל”ד של קול ישראל. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
על אף שהורכב מחומרים ישנים ברובו, התאפיין האלבום בצליל שונה מזה של קודמו. חברי הלהקה החלו מתנסים בכלי נגינה שונים אשר בלטו בסצנת הרוק המתקדם הבריטית של התקופה, כגון גיטרות 12 מיתרים, מלוטרון, מוג, אורגן האמונד וחלילית. כמו כן, לראשונה הלהקה לוותה במוזיקאים חיצוניים: בשיר “לאמור א’לאבי” ניגן המוזיקאי אברהם סאלמן על קאנון, השירים “נתתי לה חיי” ו”התמנון האיטר” בוצעו בליווי תזמורת, וב”שיר המחירון” שרה מקהלה שהורכבה בעיקר מחברי הלהקה ובנות זוגם, תחת השם “מקהלת השפלה”. בעקבות האלבום זכתה כוורת בפעם השנייה בתואר “להקת השנה” במצעד הפזמונים השנתי.
בשנת 1975, הוציאה הלהקה אלבום שלישי והעלתה תוכנית חדשה תחת השם “צפוף באוזן”. שלא כבעבודותיה הקודמות של כוורת, שהתאפיינו בדומיננטיות של סנדרסון, “צפוף באוזן” היה תוצר של עבודת צוות שבה הוזמנו כל היוצרים בלהקה לתרום משיריהם. הם חיפשו מקום להתבודד בו והיו “חברי משק” בקיבוץ גבעת חיים מאוחד, שם כתבו את שיריהם ועבדו עליהם במשך שישה חודשים. על כל אחד מהשירים נערכה הצבעה, ומספר שירים שהוצעו לא התקבלו, דוגמת “הפסנתר”, אותו חיברו אולארצ’יק ורכטר והלחין רכטר, ואשר לחנו של שימש מאוחר יותר לשיר “שיר התעוררות”, אותו הקליט גוב במסגרת אלבום הסולו הראשון שלו[6]. לחן נוסף שלא התקבל היה לחנו של סנדרסון למה שהפך בהמשך לשיר “כחול ים תיכון” של להקת גזוז. כמו כן, שקלו חברי הלהקה לצרף לאלבום גרסת כיסוי לשיר “רומיה ויואל” של רביעיית איילון ואף הקליטו גרסה כזו, לפני שוויתרו על הרעיון. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל פלייבק קריוקי
למעט שני קטעים שסנדרסון כתב בעצמו, “אינספקטור פיקח” ו”האיש הכי מהיר”, נכתבו רוב השירים תוך שיתוף פעולה שלו עם אולארצ’יק. לצד “גוליית”, המספר בהומור ילדותי את הסיפור התנ”כי על דוד וגלית, “טנגו צפרדעים”, ו”מדינה קטנה” אשר הולחן יחד עם רכטר, נכללו גם לחניו של אפרים שמיר ל”שיעור מולדת”, “העולם שמח” ו”ככה היא באמצע”, וכן שני לחנים של יצחק קלפטר, “שיר הטמבל” ו”היא כל כך יפה”. העטיפה האחורית של האלבום, אשר צוירה על ידי יוסי אבולעפיה, הציגה קולאז’ של דמויות מתוך שירי האלבום, בסגנון האיורים של טרי גיליאם ומונטי פייתון. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
באלבום זה ניכרה התפתחות סגנונית משמעותית מהרוק ההומוריסטי של שני האלבומים הראשונים. הבלדה “שיעור מולדת” הציגה צד נוסטלגי ורך של הלהקה, כשהיא מלווה בעיבוד מיתרים של רכטר. למרות סלידתו של סנדרסון מהכללת השיר באלבום בזמנו, הוא הפך ברבות השנים לקלאסיקה ישראלית. ב”העולם שמח”, קטע סמבה אנרגטי ולא אופייני ללהקה, התארח המתופף אהרלה קמינסקי. “שיר הטמבל” אמנם כלל מילים הומוריסטיות אופייניות, אך לווה בלחן מינורי בעיבוד מינימליסטי של פסנתר וגיטרה. חריגות אלו מה”אתוס” של כוורת הובילו לחיכוכים בין אישיים בלהקה, אשר גברו כשהלהקה התמודדה לראשונה עם חצי הביקורת והקהל עם צאת האלבום. בשנים תשל”ה ותשל”ו זכתה כוורת שוב בתואר “להקת השנה” במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל. השיר “גוליית” נבחר כ”שיר השנה” בשנת 1975, ובכך השלימה הלהקה שלוש זכיות רצופות בתואר זה, הישג שלא שוחזר מעולם. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
בשנת 1976, החליטו חברי הלהקה לנסות את מזלם בארצות הברית. לאחר שתרגמו את כל שיריהם לאנגלית והוציאו תקליטון של “יו יה” מתורגם לאנגלית (בשם “Yo-Ya”), הם יצאו לסיבוב הופעות בארצות הברית. אולם כבר בהופעה הראשונה התברר שהקהל, היהודי ברובו, לא היה מעוניין בתרגומים. הקהל דרש שהם יבצעו את כל השירים בעברית בלבד.. במשך שלושה חודשים הופיעו חברי הלהקה ברחבי צפון אמריקה, לרבות הופעות בקנדה ובמקסיקו, וסיימו את סיבוב ההופעות בניו יורק[3].
על אף הצלחת ההופעות, התגברו במהלך המסע המתחים האישיים בין חברי הלהקה[3] (לדוגמה, אירעה קטטה בין אפרים שמיר וגידי גוב[9]). למרות זאת, הם הצליחו לעורר את התעניינותה של חברת התקליטים פולידור רקורדס והקליטו מספר שירים חדשים באנגלית, בתקווה להשיג חוזה הקלטות בחברה שלושה מהשירים החדשים הוקלטו מאוחר יותר בעברית על ידי חברי הלהקה. לחנו של השיר “Don’t Pull that Trigger” שימש מאוחר יותר כלחן שירו של גוב “בקצה המערב”, שהוקלט עבור אלבומו “אין עוד יום”. שמיר הלחין את השיר “You Are My Soul”, וכעבור שנה בלבד הקליט אותו בעברית במילים של יהונתן גפן, תחת השם “ערב של יום בהיר”. על לחן השיר “Lesson in Love” כתב סנדרסון מאוחר יותר את השיר “היפנוזה”. השירים לא התקבלו באהדה בקרב אנשי חברת התקליטים וחברי הלהקה חזרו לישראל לאחר מכן. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
כשחזרו לישראל הופיעו חברי הלהקה בסיבוב הופעות אחרונות עם חברי הגשש החיוור. הופעתה האחרונה של כוורת הייתה ב־30 בספטמבר 1976, ללא אולארצ’יק וקלפטר. אחריה התפרקה הלהקה סופית, וכל אחד מחבריה יצא לקריירה אישית.
הלהקה בזמן הופעה בפארק הירקון במסגרת סיבוב האיחוד האחרון, אוגוסט 2013
דני סנדרסון הקים עם גידי גוב בשנת 1978 את להקת “גזוז” שהייתה מעין גרסת ביג בנד ל”כוורת”, ובשנת 1980 את להקת “דודה” שנטתה לכיוון רוקיסטי יותר. כל חברי הלהקה, פרט למאיר פניגשטיין, המשיכו לקריירות סולו מצליחות. פניגשטיין היגר לארצות הברית ופנה לעסקי הקולנוע.
ב־1984 התאחדו חברי “כוורת” מחדש לשורה של הופעות, שהמפורסמת שבהן הייתה הופעת החינם בפארק הירקון. בהופעה זו השתתפו על פי הערכת המשטרה כחצי מיליון איש, מספר שיא של צופים, אף כי נטען שבפועל המספר היה נמוך בכמחצית.[11] אלון אולארצ’יק כתב לכבוד האיחוד את השיר “מאיר ואלון”, העוסק בו ובמאיר פניגשטיין שהגיעו במיוחד מארצות הברית לסיבוב ההופעות. כמו כן, ביצעו חברי הלהקה מערכון בשם “הוותיק”, שבמרכזו ראיון נוסטלגי עם חלוץ מזדקן. ההופעה יצאה באלבום כפול ובקלטת וידאו. באוגוסט 1984 הופיעה הלהקה בפני חיילי צה”ל בגזרה המזרחית בלבנון.
בשנת 1989 יצאו כל שלושת אלבומיה של הלהקה בגרסאות תקליטור, שכללו קטעים נוספים כמו מערכונים שבמקור הוקלטו עבור תוכנית הרדיו “ממנו אלייך” וקטעים שהוקלטו בזמן הופעות וחזרות. כמו כן צורפו לאלבומים אלו שני שירים שאמנם הוקלטו על ידי הלהקה באולפן, אך לא נכללו באלבומים המקוריים: “מחכים לשולה” ו”הפסקת חשמל”. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
בקיץ 1990 יצאו לסיבוב איחוד נוסף בשם “כוורת חוזרת”, שלווה בתקליטון באותו שם. סיבוב ההופעות הונצח בסרטו התיעודי של צבי שיסל “כוורת – תמונות מחיי הלהקה”. הסרט יצא בשנת 1992 וכן הופץ בקלטת וידאו, ובשנת 2013 ראה אור לראשונה על גבי DVD.
ב־1995, לאחר רצח יצחק רבין, הופיעו שישה מחברי הלהקה (ללא פניגשטיין) בעצרת הזיכרון לרבין וביצעו את השיר “מדינה קטנה”.
ב־1998, לכבוד שנת היובל למדינה וחצי היובל לצאת האלבום “סיפורי פוגי”, התאחדה הלהקה שוב למופע ענק חד־פעמי בפארק הירקון. האיחוד לווה בהוצאת שני שירים חדשים שנכתבו במשותף על ידי חברי הלהקה: “זוכר, לא זוכר” (בהשתתפות DJ צ’ופי) ו”מחפש דרך חזרה”. המופע וקטעים מהחזרות לקראתו תועדו באלבום המשולש “כוורת בפארק” ובסרט טלוויזיוני באותו שם. מופע נוסף התקיים בשנת 2000 באופן חד־פעמי, במטרה לגייס כסף עבור ניתוח דחוף בראשו של חבר הלהקה יצחק קלפטר. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל פלייבק קריוקי
בשנת 2001, הועלה המופע “דני, גידי וחברים”, שבו השתתפו סנדרסון, גוב, אולארצ’יק, שמיר ומזי כהן מגזוז. כעבור כשנתיים העלו קלפטר, אולארצ’יק ושמיר את המופע “נפגשנו”. “נפגשנו” לווה בשני שירים חדשים: “מטוטלת” שכתב אולארצ’יק ו”שווה זהב” שכתב קלפטר.
בשנת 2008, במלאת שישים שנה למדינת ישראל, נבחרה להקת כוורת ל”להקת השישים” במסגרת “שיר השישים” של הערוץ הראשון ורשת ג’.. הלהקה זכתה בתואר זה גם ב”מצעד השישים” של ערוץ 2, ששודר במסגרת הזכיינית קשת.
בשנת 2009 הועלה המופע “ככה היא באמצע”, שבו ביצעו איה כורם, אפרת גוש, אמילי קרפל ואניה בוקשטיין את שירי הלהקה.
בשנת 2012, העלתה קבוצת מוזיקאים צעירים תחת השם “אנשי הארון” מופע מחווה ללהקה בו ביצעו את שיריה על פי הביצועים, התלבושות והתפאורה המקוריים.בהמשך אף שיתפה הקבוצה פעולה עם מאיר פניגשטיין במופע שהוקדש לדמותו של פוגי במערכוני הלהקה.
ב־10 במרץ 2013, הודיעה הלהקה במסיבת עיתונאים כי היא צפויה להתאחד פעם נוספת לשתי הופעות ביוני 2013 בבריכת הסולטאן בירושלים, במסגרת פסטיבל ישראל ולציון 40 שנה לצאת אלבום הבכורה “סיפורי פוגי”. כל הכרטיסים לשתי ההופעות הללו אזלו תוך שעות ספורות, ולאור זאת החליטה הלהקה על קיום הופעה נוספת, ב־22 ביוני, שגם אליה אזלו כל הכרטיסים תוך מספר שעות. לאור הביקוש הנוסף הוכרז על קיומה של הופעה בפארק הירקון בתל אביב ב־8 באוגוסט, שגם לה אזלו 45 אלף הכרטיסים תוך 12 שעות בלבד. ב־30 באפריל 2013, הודיעה הלהקה כי בעקבות הביקוש העצום היא מוסיפה הופעה אחרונה בפארק הירקון, ב־7 באוגוסט 2013. בסך הכל צפו בהופעות האיחוד של שנה זו כ־120,000 איש.[16] בהופעות הראשונות בסיבוב הופיע גוב כשידו חבושה לאחר ששבר את כתפו סמוך להופעה הראשונה. לצד ההצלחה במכירת הכרטיסים, זכה סיבוב ההופעות לשבחים רבים על שימור האיכויות המוזיקליות והאמנותיות על אף הזמן הרב שעבר מאז הפסקת פעילותה הרציפה של הלהקה. בריאיון לידיעות אחרונות הצהיר דני סנדרסון כי זהו האיחוד האחרון של הלהקה.
לקראת האיחוד יצא באותה שנה מארז מיוחד של כוורת שנקרא “כוורת בקופסה” המכיל קטעים שרואים אור לראשונה על גבי דיסק, ביניהם “פינות פוגי”, אופרות הרוק המקוריות והופעות מוקלטות ב-DVD. המארז נמכר בכ־10,000 עותקים.[ההופעה עצמה תועדה בסרט DVD ובתקליט כפול בשם “כוורת – המופע האחרון” שהגיע למעמד אלבום זהב.החזרות למופע תועדו בסרט “שק של סנטימנטים” של הבמאי אבידע לבני ששודר בYes דוקו באפריל 2014.
מאפיין בולט ומרכזי של שירי כוורת הוא השימוש הניכר בהומור שנעשה בהם. בחלק מהשירים מתבטא השימוש בהומור במשחקי מילים ופרודיות על ביטויים עבריים שונים, כדוגמת “יו יה” ו”פה קבור הכלב”. ב”שיר המכולת” אף מעורבים בביטויים העבריים גם ביטויים מהז’רגון האנגלו-סקסי (“גיב מי דה מאני אנד איי’ל גיב יו מיי הארט, תעבור את הכביש ותחזור למכולת…”). שירים אחרים נכתבו בהומור נונסנס המערב מציאות ודמיון, כדוגמת השיר “המגפיים של ברוך” שגיבורו רוחש אהבה רומנטית למגפיו או הפרודיה על הסיפור התנ”כי בשיר “גוליית”. נטייה זו להומור חוזקה באמצעות המערכונים שקישרו בין השירים ובראשם “סיפור הארון” ו”סיפור המכולת”. גם שירים רציניים כדוגמת “שירות עצמי” שדוברו מסתכל על חייו במבט נוגה, נעטפו בבדיחות קלילות. יוצא דופן מבחינה זו הוא השיר “ילד מזדקן” שמילותיו רציניות לחלוטין, כמו גם עיסוקו בקשיי ההתבגרות. רוב שירי האהבה של כוורת נכתבו אף הם בנימה הומוריסטית, אף על פי שלרוב נושאם היה גבר שלא הצליח לכבוש את לב אהובתו, ובהם “ביום ובלילה”, “היא כל כך יפה” ו”נתתי לה חיי”. הכתיבה ההומוריסטית הייתה מאפיין בולט של דני סנדרסון, שהמשיך את הקו הזה ביצירתו גם בלהקת גזוז ובאלבומי הסולו שלו. ברוק הישראלי, לעומת זאת, נותרה כוורת בין הדוגמאות הבודדות לשילוב הומור ביצירה המוזיקלית.
על אף האנטי-תזה שהיוותה כוורת לשירי הלהקות הצבאיות היו גם לה שירים שעסקו בנושאים לאומיים, אך גם אלו נכתבו מנקודת מבט אישית ומינורית יותר. בולט בהקשר זה “שיעור מולדת” הנוסטלגי, שמילותיו נכתבו על ידי עלי מוהר ולא על ידי חברי הלהקה, וכן “מדינה קטנה”. גם גרסת הכיסוי של כוורת לשירה של להקת הנח”ל “הורה היאחזות” נעשתה בעיבוד רוקי מובהק ותוך הכנסת אלמנטים הומוריסטיים. ה
לצד הגישה הקלילה כללו לא מעט משירי כוורת מסרים רציניים ואף פוליטיים במילותיהם. אופייני לעניין זה הוא השיר “נתתי לה חיי” שטען בעד הקמת מדינה פלסטינית. דוגמאות אחרות הן “נחמד” כשיר מחאה כנגד ההשלמה עם המצב הפוליטי-חברתי ו”שיר מלחים” שגיבוריו ממהרים להיכנע ונכתב כנגד ההירואיות הציונית.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. מחרוזת כוורת שועל בקרנבל קריוקי
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.