מה זה משנה אליאנה פלייבק קריוקי

מה זה משנה אליאנה פלייבק קריוקי

מה זה משנה אליאנה תדהר

אמא אדמה

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

פסטיגל הוא מחזמר ישראלי לילדים, המוצג בחג החנוכה ומופיעים בו זמרים, שחקנים ובדרנים. עד 2014, שולבה בו גם תחרות זמר. הפסטיגל החל את דרכו בשנת 1981 ומאז נערך מדי שנה, במקומות שונים ברחבי ישראל.
הפסטיגל החל בשנת 1981 כאירוע עירוני בחיפה, אך לאחר כמה שנים המופע החל להיות מוצג גם בתל אביב ובערים נוספות. הפקת המופע נעשית על ידי מיקי וירון פלד (“סולן הפקות”) ומשנת 2006 עד שנת 2015, בשיתוף עם “יוכלמן-אשר הפקות”.
בשנותיו הראשונות, התחרה הפסטיגל בפסטיבל שירי הילדים אשר החל את דרכו בשנות ה-70, זכה להצלחה רבה ורבים משיריו מוכרים עד עצם היום הזה. בשנת 2010 בוטל הפסטיבל, בין היתר לאור התחרות הקשה מול הפסטיגל. מאז, חברות הפקה רבות מעלות מחזות זמר אשר ניתן להגדירם כמתחרים בפסטיגל על לב הקהל.
בדרך קבע, עד לפסטיגל 2015 (היי סקול פסטיגל), המופע מחולק לשני חלקים: בחלק הראשון (החלק העלילתי), מוצגים השירים המתמודדים בתחרות השיר הטוב ביותר לאותה שנה, אשר משולבים לרוב בסיפור רקע שמקשר בין השירים. הצופים יכולים לבחור את השיר האהוב עליהם. לחלקו השני של המופע (המיועד בעיקר להורים ולבוגרים), אין שום קשר לחלק הראשון העלילתי, ובו מבוצעים שירים של האומנים המשתתפים בפסטיגל, לעיתים גם הצדעה לאמן מפורסם ואף מחרוזת שירים של אמן אורח. מה זה משנה אליאנה פלייבק קריוקי
מפסטיגל 2015 (היי סקול פסטיגל), השתנה הקונספט של הפסטיגל (עקב הביקורת הרבה שקיבל הפסטיגל לאחר “שיר הסלפי”), תחרות השירים התבטלה ומהות החלקים השתנתה. כעת, המערכה הראשונה בנויה כמחזמר, בו כל משתתף לא מופיע בשיר בודד, אלא נוטל חלק במספר שירים, המבוצעים על ידי כמה זמרים. המערכה השנייה היא המשך ישיר של המערכה הראשונה (בפסטיגל 2015 – תחרות “הפסטיכון” עליה דובר במערכה הראשונה, בפסטיגל 2016 – גמר “הכוכבים של סיימון” עליו דובר במערכה הראשונה). בנוסף, נעשה ניסיון לכלול במופע מסרים חינוכיים (כמו בשירים “שיר השיימינג”, “שיר השקופים”, “דבר דבר” ו”תעשו לייק לעולם” כדוגמה). מה זה משנה אליאנה פלייבק קריוקי
לצורך קיום התחרות בין השירים, עד לשנת 2010, מוקמו תיבות הצבעה באולמות הפסטיגל וכל צופה התבקש לבחור בשיר שאהב ביותר, באמצעות שלשול של פתק לתיבה. ב-2011–2012 התאפשרה הצבעה באמצעות רשת הפייסבוק ובמופעים של שנת 2013–2014 ניתנה לקהל אפשרות הצבעה במסרונים.
בשנותיו הראשונות של המופע, האמנים שרו בהופעה חיה את השירים יחד עם תזמורת חיה. החל מאמצע שנות ה-90, עקב ריבוי ההופעות, השירים מוקלטים מראש ומבוצעים תוך שימוש בפלייבק, ללא צורך בתזמורת.
לכל פסטיגל יש נושא מסגרת. כל אמן מקבל דמות הקשורה בנושא ורוב השירים קשורים באותו הנושא. בנוסף, לכל פסטיגל יש שיר נושא שמבצעים אותו כל האמנים באותה שנה. בשנותיו הראשונות היה “יד ביד” שיר הסיום הקבוע של הפסטיגל והוא בוצע על ידי כל האמנים. בשנים 2002–2015, לכל פסטיגל היה שיר נושא שהוא עיבוד עברי לשיר לועזי או חידוש עברי לשיר ישן:
בשנת 2010 התקיים בערוץ הילדים מופע חגיגי לרגל 30 שנים לפסטיגל, בו התבקש הקהל לבחור את השיר הטוב ביותר בכל הזמנים. השיר “הדרך אל הכפר”, אותה שרה במקור רבקה זוהר בפסטיגל 1985, זכה בשיר הטוב ביותר, השיר “ראש בראש” של דון לני גבאי וטל מוסרי מפסטיגל 2008 זכה במקום השני, והשיר “מטרה מספר אחת” מפסטיגל 2009 של עדי הימלבלוי ואגם רודברג זכה במקום בשלישי. שירים נוספים שהגיעו לעשיריה הראשונה היו “בוא אל החגיגה”, “לעוף”, “מיכאל”, “ארץ הצבר”, “חברים בכל מיני צבעים” ו”אל תשכח”
משנת 1984 מצולם הפסטיגל ומשודר בטלוויזיה. עד 1992 הערוץ הראשון שידר את הפסטיגל, והחל משנת 1993 עד שנת 2008 ערוץ 2 שידר אותו. בנוסף, המופעים יוצאים על קלטות וידאו ומשנת 2002 גם על DVD. שירי המופע יוצאים על גבי תקליטורים ובעבר גם על גבי קלטות. בעבר יצאו גם משחקי קופסה וקלפים של הפסטיגל, בשנת 2007 נמכרו תחפושות לפורים של גיבורי הפסטיגל על ידי “תחפושות שושי זוהר” ובשנים 2016-2013 נמכרו בקבוקי מים מינרלים במיתוג הפסטיגל על ידי “מי עדן”. החל משנת 2016 נותנת חסות לאתר הפסטיגל חברת האופנה “קסטרו” במקום מי עדן, וכך “קסטרו” מוכרת את “קולקצית בגדי הפסטיגל”. מה זה משנה אליאנה פלייבק קריוקי
עד 2016, בכל שנות הפסטיגל, חברת “ישראכרט” שיתפה פעולה והעניקה חסות מסחרית למופע, מה שהביא להוזלה בעלות הכרטיסים ללקוחות החברה. ב-2016, נותנת החסות הוחלפה ב”שופרסל” וכתוצאה מכך, הנחה ניתנת למחזיקי כרטיס מועדון הלקוחות של רשת המרכולים.
החל משנת 2015 פורמט הפסטיגל השתנה ואין עוד תחרות בין השירים. ב-2016, לראשונה משנת 2002, הולחן ונכתב שיר נושא מקורי עבור “היי סקול פסטיגל 2” הנקרא “שרים ביחד”.
ביוני 2017, נודע כי בשל התעקשותו של עומר אדם לא לעבוד בימי שבת, הוחלט שבאותה שנה, באופן חריג, לא תשובצנה הופעות במהלך סופי שבוע[3]. זאת, בניגוד לפשרה שנעשתה כאשר אמנים אחרים באו בדרישה לשמירת השבת שנים קודם לכן.
בפסטיגל 2017, התקיים בחלק האומנותי מחווה לאמיר פרישר גוטמן. בחלק זה כל משתתפי הפסטיגל של אותה שנה שרו לזכרו שירים שביצע בפסטיגלים.
זמרים ומוזיקאים רבים הופיעו במהלך הקריירה שלהם בפסטיגל, ביניהם מוקי, אדם, ריטה, ירדנה ארזי, יגאל בשן, גלי עטרי, גידי גוב, אלון אולארצ’יק, שירי מימון, אתי אנקרי, רבקה זוהר, עפרה חזה, בועז שרעבי, שרית חדד, מירי מסיקה, אילנה אביטל, סטטיק, בן-אל תבורי, אייל גולן, רן דנקר, מאיה בוסקילה, קטלין רייטר, לי בירן, לינא מח’ול, רוני דלומי ומארינה מקסימיליאן בלומין. כמו כן, בחלק מיוחד במופע, דאגו לאורך השנים להוקיר כבוד לאמנים ותיקים בתחום, דוגמת יפה ירקוני, ציפי שביט, חני נחמיאס, צביקה פיק, עוזי חיטמן, אריק איינשטיין, שלומי שבת, ירדנה ארזי והגשש החיוור.
עם השנים, המופע כלל גם משתתפים המוכרים בעיקר כשחקנים ובדרנים, כגון ספי ריבלין, חנה לסלאו, יובל סמו, שלישיית מה קשור, יהודה לוי, יון תומרקין, אגם רודברג, אליאנה תדהר, דניאל מורשת, תובל שפיר, ישראל קטורזה, שגיא ברייטנר, ניקי גולדשטיין ומיקי קם, דוגמנים כמו מייקל לואיס, מירי בוהדנה, גל גדות, אילנית לוי ואור גרוסמן. כמו כן, השתתפו בו מנחי ערוץ הילדים והערוץ הראשון: מיכל ינאי, יעל בר זוהר, טל מן, עודד מנשה, טל מוסרי, רוני דואני, דון לני גבאי, עדי הימלבלוי, דנה פרידר, עודד פז וקובי מחט.
בשנת 1997 לוהקה הדוגמנית והשחקנית ענת אלימלך לצוות הפסטיגל של אותה שנה. אחרי שכבר השתתפה בקליפים ובתוכניות טלוויזיה לקידום המופע, מעט לפני ההופעה הראשונה, נרצחה בידי בן זוגה. בחלק האמנותי של המופע ביצעו לזכרה האמנים המשתתפים את השיר שהייתה אמורה לבצע, השיר “בלרינה” שכתב והלחין עבורה עוזי חיטמן.
“ילדי הפסטיגל” היה נוהג שהתקיים עד 2008. הילדים, בגילאי 5–14, שנטלו חלק במופע, התקבלו לאחר מבחני בד בהם נבדקו כישורי השירה והריקוד שלהם. תפקידם של “ילדי הפסטיגל” היה לשיר את “מחרוזת שירי הפסטיגל”, כדי להזכיר לצופים את השירים ששרו המשתתפים. השמעת מחרוזת השירים נעשתה בכל פסטיגל עד לשנת 1998 למעט בזה של 1997.
החל מ-1999 לילדים ניתן שיר משלהם ששובץ כחלק מתחרות השירים בחלקו הראשון של המופע, ובנוסף הם השתתפו בחלקו השני של המופע.
בשנת 2007, קיימה הסתדרות הנוער העובד והלומד הפגנות מול הפסטיגל, לאחר שנתברר לה כי ילדי הפסטיגל מועסקים במשך שעות ארוכות ובכלל זאת גם בשבתות ובלא ימי מנוחה, ובשכר נמוך משכר המינימום – בניגוד לחוקי ההעסקה. הנוער העובד והלומד פנה בנושא גם לפיקוח על העבודה במשרד התמ”ת[4]. בעקבות כך החל מפסטיגל 2008 לא נוטלים עוד חלק במופע ילדים בתור “ילדי הפסטיגל”. מה זה משנה אליאנה פלייבק קריוקי
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. היה או אולי לא היה פלייבק קריוקי מה זה משנה אליאנה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה. מה זה משנה אליאנה פלייבק קריוקי
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. למה ליבך כמו קרח פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי למה ליבך כמו קרח פלייבק קריוקי מה זה משנה אליאנה פלייבק קריוקי
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.