לשמוח ולרקוד פלייבק קריוקי
האחיות יוספי
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
האחיות אופירה ורוית יוספי היו צמד מוזיקלי מסוגת הפופ שפעל בישראל בשנים 1989–1991. האחיות יוספי הן אחייניותיה של הזמרת עפרה חזה.
האחיות יוספי נולדו וגדלו בשכונת כפר שלם שבתל אביב.
אופירה יוספי (23 במאי 1964 – 18 ביוני 2017),הבוגרת מבין השתיים, שרה כבר בנעוריה וזכתה במקום הראשון ב”פסתיכון” הארצי. היא שירתה בצה”ל בלהקת חיל החינוך, וב-1986, לאחר סיום שירותה הצבאי, הופיעה בלהקת הייצוג של הפסטיבל החסידי, כמו כן באותה השנה היא הופיעה ב”שלום סומסום” הגרסה באנגלית של התוכנית “רחוב סומסום”. כמו כן הייתה זמרת הליווי של דני סנדרסון. הוא נהג להציג אותה במשפט “אופירה, לא רק שהיא זמרת, היא גם יודעת לשיר!”. ב־1989, עוד לפני שהתחילה פעילותן המשותפת של האחיות, הוציאה אלבום סולו בשם “לא שחורה לא לבנה”, בהפקתו של יגאל בשן ובלחנים של יורם צדוק.
רוית יוספי (נולדה ב-31 בדצמבר 1968) שירתה בצה”ל בלהקת הנח”ל, ובין השאר הופיעה עם הלהקה בתוכנית “תל אביב אינה מודאגת” בשנת 1987.
האחיות החלו לעבוד ולהופיע יחד בשנת 1989 בניהול מוזיקלי של יורם צדוק ובהפקת הזמר יגאל בשן. בתחרות הקדם אירוויזיון באותה שנה הופיעו בשיר הפופ הקצבי “לשמוח ולרקוד”, שדורג במקום השלישי בתחרות. בהמשך הוציאו השתיים את השירים “כל אחד יכול”, “טיפ טיפ טופ (מלצרית)” ו”אלוהים”, שזכו להצלחה במצעדי הלהיטים. בנוסף הוציאו חידוש לשיר “יום יבוא”, לצידו של בשן, עבור ההצגה “אל תקרא לי שחור”. בסוף אותה שנה יצא אלבומן היחיד, שנקרא בפשטות “אופירה ורוית יוספי”. לצד השירים שהצליחו במצעדי הפזמונים, נכללה באלבום רצועה בשם “מעורב תימני”, מחרוזת שירים בסגנון יהדות תימן. בפסטיגל של אותה שנה ביצעו האחיות מחרוזת דומה בשם “פסטיגלבי” עם דפנה דקל ומרגלית צנעני. כן השתתפו בפסטיגל עם השיר “ילד התעורר”, שזכה במקום השביעי. באותה השנה השתתפו האחיות בתוכנית “מסיבת גן”. לשמוח ולרקוד פלייבק קריוקי
בשנת 1990 בתיווכו של בשן, הוזמנו האחיות להקליט שירים בגרמניה, בהפקת ראלף צאנג. אחד השירים נכתב על ידי הזמרת צ’אקה קאן, והשני היה חידוש לשיר של להקת הקרפנטרז. בפרוץ מלחמת המפרץ, חזרו האחיות לישראל והשירים לא הוקלטו מעולם. באותה שנה, הן השתתפו בתוכנית “הופה היי”, וגם הן הופיעו באותה השנה לצד אייל גפן ושלישיית הופה היי במופע “הופה היי”. גם בשנת 1991 הן שיתפו פעולה עם השלישייה, לצד מוני מושונוב, שלמה בראבא וגידי גוב, במופע שנקרא “זהו הופה”.
ב-1992 צמד האחיות הפסיק להופיע יחד, וכל אחת פנתה לקריירה עצמאית.
רוית פרשה מעולם המוזיקה, ומשנת 2007 היא התגוררה עם משפחתה במקסיקו, אולם כיום היא מתגוררת בארץ והיא הבעלים והמנהלת של מסעדת דגים ביחד עם בעלה שנמצאת ברמת השרון. לשמוח ולרקוד פלייבק קריוקי
אופירה המשיכה בקריירה המוזיקלית. היא חזרה והופיעה בתחרות קדם אירוויזיון 1991 עם השיר “עולם” שזכה במקום השביעי, והפך לשירה המוכר ביותר, באותה השנה שיחקה בתפקיד אורח בסדרת המתח והמסתורין של מיקי בהגן “סיפורים לשעת לילה מאוחרת” ששודרה בערוץ הראשון בפרק “מוות בטוח” לצידם של נתן זהבי ו דן תורג’מן. בשנת 1996 הקליטה עם דני רובס את הדואט “מכתב קטן” לאלבומו “ככה אני אוהב”, ובאותה השנה הופיעה בתוכנית הטלוויזיה “לילה גוב” וביצעה עם גידי גוב את השיר “היה או לא היה”, גרסה עברית לשיר הברזילאי Manhã de Carnaval (“בוקר של קרנבל”) מפסקול הסרט “אורפאו נגרו”. השיר נכלל באוסף המשולש “לילה גוב 2” שיצא ב-1997. בנוסף היא שרה ביחד עם דב רייזר ורותי הולצמן את שיר הפתיחה של התוכנית המצוירת “נאנוק”. לאורך השנים הקליטה מספר ג’ינגלים ותשדירי בחירות, וכן קולות רקע לזמרים אחרים. כמו כן, עבדה בתיאטרון הסמטה. היא נפטרה ב-18 ביוני 2017 לאחר מאבק בן כשלוש שנים במחלת הסרטן, כשהיא בת 53.[4] היא נטמנה בבית העלמין ירקון והותירה אחריה בעל ושני ילדים.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. לשמוח ולרקוד פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנו ת ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. לשמוח ולרקוד פלייבק קריוקי
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית. לשמוח ולרקוד פלייבק קריוקי
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. למה ליבך כמו קרח פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי לשמוח ולרקוד פלייבק קריוקי
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.