לראות את האור פלייבק קריוקי
אפרת גוש
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
אפרת גוֹש (נולדה ב-3 בנובמבר 1983) היא זמרת ושחקנית ישראלית.
נולדה בשם אפרת גושקס בעיר הרצליה. את דרכה המוזיקלית התחילה במקהלת לי-רון בהרצליה. לאחר מכן למדה בתיכון אלון שברמת השרון, שם למדה במגמת הג’אז במשך שנתיים עם המורה מיקה קרני. גוש עזבה לפני סיום הלימודים, כשבגיל 18-16 למדה מוזיקה בבית הספר למוזיקה “רימון”. בסיום השנה השנייה פרשה גם משם. גוש התגייסה לצה”ל אך שוחררה ממנו על סעיף אי התאמה, ועברה לחיות תקופת מה באמסטרדם.
בשנת 2002 התחילה גוש להופיע עם יוני בלוך, ובהופעות הם ביצעו בדרך כלל יחד את השירים “תפוזים” ו”מגרד”. אל בלוך הגיעה דרך חברו טל קירשבוים, שלמד איתה בתיכון ופנה אליה כשבלוך חיפש זמרת ליווי. אף על פי שגוש רצתה להיות דווקא זמרת ג’אז, הכימיה עם בלוך משכה אותה לכיוון מוזיקת הרוק-פופ.
בשנת 2003 ביצעה קולות רקע בפסקול סרטו של שבי גביזון “האסונות של נינה” בשיר “לילה עם נינה”, שהלחין המוזיקאי אסף אמדורסקי.
בשנת 2004 יצא הסינגל הכפול הראשון שלה, “ג’ורג’יה” / “שחזור”. “שחזור”, שהועלה לאתר “במה חדשה”, התייצב בראש רשימת היצירות המוזיקליות המבוקשות באתר, והורד יותר מ-50,000 פעמים. באותה שנה התארחה בשירה באלבומו של המוזיקאי עמיר לב “לפעמים אני מאושר” בשיר “אוקטובר”.
אלבום הבכורה של גוש יצא במרץ 2005, תחת הכותרת “אפרת גוש”. פרט לחידוש לשירו של עמיר לב “פעם בחיים”, אשר נבחר ללוות את העונה השנייה של סדרת הדרמה הטלוויזיונית “לתפוס את השמיים”, את כל שירי האלבום כתב ברק פלדמן והלחין יוני בלוך. מתוך האלבום יצאו כסינגלים השירים “תמיד כשאתה בא”, “פעם בחיים”, “טוב לבד”, “מועדון ריקודים” ו”מה שקרה”. לראות את האור פלייבק קריוקי
במהלך שנת 2005, העלתה גוש מופע מצליח בליווי להקה, וכן שיתפה פעולה על הבמה עם יוצרים כדוגמת ערן צור, עמיר לב, יהלי סובול, עופר מאירי. בפסטיבל הפסנתר העלתה גוש מופע בליווי טריו ג’אז. באותה שנה השתתפה גם בפרויקט “מטרופולין” של היוצר עופר מאירי, בו שרה את השירים “מלאכים”, “איזה עתיד”, “יפן” והחידוש לשירו של שלום חנוך “בלי לומר מילה”.
לקראת סוף שנת 2005 עשתה גוש את צעדיה הראשונים בעולם המשחק, בתפקיד ראשי בסרט הקולנוע “נוזהת אל-פואד” (“שוטטות הלב”) בבימויו של הקולנוען יהודה ג’אד נאמן. כמו כן, השתתפה בתפקיד אורח בסדרה “פיק אפ”.
באוגוסט 2007 הוציאה גוש את אלבומה השני, “הסליחה ואני”. ב-3 ביוני יצא הסינגל הראשון מהאלבום, “לראות את האור”, שכתב ברק פלדמן והלחין אסף אמדורסקי. ב-16 ביולי יצא הסינגל השני, “כמו שזה היה”, שכתב פלדמן והלחין יוני בלוך. את האלבום הפיק ניר אוורבוך, והוא כולל טקסטים ולחנים של גוש, אסף אמדורסקי, אריק ברמן, עופר מאירי, יוני בלוך וברק פלדמן. אחרי צאת האלבום יצאו הסינגלים “קרב איגרוף” שכתבה והלחינה גוש ו”קופסה ביום” שכתב והלחין ברמן.
בערב יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל הופיעה גוש בטקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל בירושלים. גוש השתתפה בדואט “ביחד מפחד” באלבומו החמישי של עברי לידר, “בקצב אחיד בתנועות של הגוף”, שיצא בספטמבר 2008. בנוסף, השתתפה בדואט “אוריה חוזר הביתה (הבחורה עם החתולים)” באלבומו השני של אריק ברמן. לראות את האור פלייבק קריוקי
בסוף 2009 הוציאה גוש את הסינגל “אה אה אה”, הראשון מתוך אלבומה השלישי. לשיר צולמו שבעה קליפים שונים שעליהם עבדה יחד עם צמד הבמאים גיא כושי ויריב פיין במשך 24 שעות בלבד. לאחר שני סינגלים נוספים, “מצעד הגאווה” ו”ממחר דף חדש”, יצא ביולי 2010 האלבום המלא, “אה אה אה אהבה”. האלבום כלל שישה שירים בלבד, ובהם גרסת כיסוי של גוש לשירם של דן אלמגור ומשה וילנסקי “מגדלור”. באלבום בולטת השפעתה של הזמרת הבריטית איימי ווינהאוס. בעקבות האלבום זכתה גוש בתואר “זמרת השנה” במצעד הפזמונים העברי השנתי של גלגלצ.
עוד ב-2010 השתתפה גוש בשירה של להקת עוזי נבון ומכרים “אם זה מוכרח להיות הסוף” תחת שם הבמה “שושנה ברדלס”. באותה שנה לוהקה גוש למחזמר “לילה לא שקט” המבוסס על שיריו של שלמה ארצי. גוש גילמה במחזה ברמנית המנסה להיגמל מאלכוהול ולעזוב את העיר ביחד עם בן זוגה. בשנת 2011 השתתפה בעונה השנייה של הסדרה הקומית “בובי ואני”.
בשנת 2012 הקליטה בדואט עם יזהר אשדות את השיר “אל אש בהירה”, במסגרת אלבומו של אשדות “עניין של הרגל”. באותה שנה הקליטה גם בדואט עם רמי קלינשטיין גרסה מחודשת לשירו “שריטות”, שנכללה באלבומו “סיטואציה מורכבת”. בשנת 2013 שיחקה את דמותה של ווקס בפלאות, סרטו של אבי נשר .
בשנת 2015 השתתפה בעונה השנייה של תוכנית הדוקו-ריאליטי “גולשי ספות”.
ביולי 2015 הוציאה סינגל ראשון מתוך אלבום חדש. הסינגל נקרא “ציפור שיר”.
באותה שנה חברה יחד עם יהונתן גפן למופע משותף, בשם “הגבר האחרון” הכולל שירים בביצועה יחד עם קטעי מונולוג עם יהונתן גפן, בו היא שרה את השיר “בלדה לנאיבית” שאת המילים כתב יהונתן גפן.
בתחילת 2016 הוציאה סינגל חדש שנקרא “יודה וישראל” שבו כתבה את המילים והלחן במסגרת פרויקט 929 – תנ”ך ביחד את המילים כתבה על סיפור הפירוד של ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה המסופר מתוך ספר מלכים. לראות את האור פלייבק קריוקי
בשנת 2016 השתתפה באלבום ״2023״ של איה כורם עם השיר ״חור בבטן״. לראות את האור פלייבק
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. לראות את האור פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. לראות את האור פלייבק
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. לראות את האור פלייבק קריוקי
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. לראות את האור פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב. לראות את האור פלייבק
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.