לו הייתי רוטשילד פלייבק קריוקי
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
כנר על הגג (במקור באנגלית: Fiddler on the Roof) הוא שמו של מחזמר המבוסס על סיפורי “טוביה החולב” מאת הסופר היהודי שלום עליכם.
בשנת 1894 פרסם הסופר היהודי שלום עליכם את הספר “טביה החולב” ובו סיפורים ביידיש על טביה מוכר החלב. הספר תורגם לשפות רבות ונמכר במיליוני עותקים. ב-16 בספטמבר 1957, הועלה בתיאטרון קרנגי בניו-יורק מחזה בשם “טביה ובנותיו” (המבוסס על הספר “טביה החולב”) שכתב מחזאי יהודי אמריקאי בשם ארנולד פרל, וביים הווארד דה סילבה.
בשנת 1964 עיבדו המחזאי היהודי-אמריקאי ג’וזף שטיין והמלחין ג’רי בוק את “טוביה ובנותיו” למחזמר “כנר על הגג”. המחזמר והועלה לראשונה ב-1964 בברודוויי בכיכובו של זירו מוסטל עם כוריאוגרפיה ובימוי של ג’רום רובינס.
ההפקה בברודוויי זכתה בתשעה פרסי טוני בקטגוריות: המחזה הטוב ביותר, מלחין וכותב המילים לשירים (ג’רי בוק ושלדון הארניק), שחקן ראשי (זירו מוסטל), שחקנית משנה (מאריה קארנילובה), מחבר (ג’וזף שטיין), מפיק (הרולד פרינס), במאי (ג’רום רובינס), כוריאוגרף (ג’רום רובינס) ומעצבת תלבושות (פטרישיה זיפרוד).
שם המחזה נלקח מהציור “כנר” מאת האמן מארק שאגאל,שיצר ציורים סוריאליסטיים רבים אודות החיים היהודיים במזרח אירופה, שכללו לעתים קרובות דמות של כנר, כמעין מטאפורה לקיום דרך מסורת ושמחה בתוך חיים מלאים באי ודאות וחוסר איזון.
ג’וזף שטיין סיפר על בחירת שם זה למחזמר, בראיון לעיתון “מעריב”: “הושפעתי מן הציור של שאגאל שסימל בעיניי בצורה כל כך פלסטית את מהות העיירה היהודית. הזעתי קשה עד שהגעתי לשם הזה. היו לי מאות הצעות לשמות. בתחילה חשבתי לקרוא לו “לחיים – To Life” אך לבסוף החלטתי יחד עם שותפי לעבודה על “כנר על הגג”.
גיבור הסיפור הוא יהודי עני בשם טוביה החולב, המתגורר בעיירה אנטבקה – “שטעטל” יהודי טיפוסי באימפריה הרוסית. טוביה החולב עוסק בגידול פרות חולבות – ומכאן שמו – ומהן הוא מוכר חמאה וגבינה לבני העיירה, כשסוסו סוחב את העגלה שבה הסחורה. לו ולאשתו גולדה ישנן שבע בנות (בסרט חמש בלבד). שלוש הגדולות מביניהן מעמידות אותו, כל אחת בתורה, בפני התלבטות קשה: האם להשיא אותן באמצעות שידוך שתציע שדכנית העיירה, כנהוג, או להתיר להן להינשא לאהובי לבן, כרצונן, על אף הבעיות שיש איתם.
הבת הבכורה, צייטל, רוצה להינשא לאהוב לבה מוטל, חייט עני וצעיר. לעומת זאת, ינטה השדכנית משכנעת את אשתו של טוביה לשדך את בתו לקצב אלמן, קשיש ועשיר בשם לייזר וולף. טוביה נקרע בין שני הצדדים, ולבסוף נכנע לדמעותיה של צייטל ומתיר לה להינשא למוטל החייט.
בתו השנייה של טוביה, הודל, מעמידה אותו באותו מצב כשהיא מתאהבת בסטודנט צעיר המאמין במהפכנות וסוציאליזם בשם פרצ’יק. פרצ’יק נאסר על ידי השלטונות ונשלח לסיביר, והבת מתחננת בפני אביה שיתיר לה ללכת אחריו. ושוב, על אף התנגדותו, הוא נעתר לדמעותיה של בתו ומתיר לה ללכת אחריו.
הניסיון הקשה מכולם מגיע כשבתו השלישית של טוביה, חווהל’ה, אותה הוא אוהב במיוחד, מבקשת כאחיותיה הגדולות להנשא לגבר אותו היא אוהבת. הבעיה היא, שאהובה הוא בחור בשם פיידקה, גוי רוסי נוצרי. לעומת המקרים הקודמים, הפעם לא מוותר טוביה על אמונתו ועקרונותיו ואוסר על בתו להינשא לאהוב לבה. חווהל’ה כתגובה בורחת מן הבית ונישאת לפיידקה בכנסייה בחשאי. מעתה מסרב טוביה להזכיר את שמה של בתו ו”קורע קריעה” עליה, כשם שנהוג לעשות על אדם שמת.
חיי משפחתו של טוביה בעיירה אנטבקה נגדעים כשמתקבל צו גירוש, המחייב את כל יהודי העיירה למכור תוך שלושה ימים את רכושם ובתיהם ולעזוב את העיירה. טוביה ומשפחתו יוצאים לארצות הברית, ינטה השדכנית לירושלים, וחווהל’ה ופיידקה אף הם עוזבים, מתוך התחושה שאינם יכולים להתגורר במדינה המגרשת חלקים מתושביה.
הסיפור משקף את סוף המאה ה-19 ברוסיה, שבה נאלצו יהודים רבים לנטוש את בתיהם וכפריהם בעקבות הפוגרומים והגירוש, ולהגר אל מחוץ לרוסיה. רובם יצאו לאמריקה ולארצות אחרות באירופה. בסיפור בולטות מגמות שהיו נפוצות באותה תקופה כגון חילון, התבוללות, מודרניזציה וגם הסוציאליזם, שהחל להראות את סימניו הראשונים.
במחזמר ישנם 13 שירים שהתפרסמו כמשקפים את הפולקלור היהודי של מזרח אירופה.
את טוביה גילם השחקן בומבה צור שלאחר כ-200 הצגות הוחלף בשחקן שמואל רודנסקי, וחיים טופול שימש כשחקן מחליף. רודנסקי זכה מיד באהדת הביקורת והקהל.
עוד השתתפו: רוזה ברנבלט, יקר צמח, מרדכי מסינגר, שמואל וולף, רולף ברין.
פסקול ההצגה יצא בהוצאת אן.אם.סי בשנת 2002.
ב-1966 לאחר שהוצג בעברית מאות פעמים בארץ, תורגם המחזמר ליידיש בידי שרגא פרידמן, והוא הועלה בכיכובו של שמואל רודנסקי, ותפקידו של טוביה החולב הפך לתפקיד חייו. לאחר כ-200 הצגות בהם רודנסקי גילם את טוביה, הוזמן לגלם את התפקיד גם במערב גרמניה, והמחזמר הועלה שם בשם “אנטבקה” בהצלחה רבה.
בעקבות עזיבתו של רודנסקי החליף אותו השחקן חיים טופול בהפקה הישראלית.
ב-1981 העלה אברהם דשא (פשנל) את המחזמר בתרגומו של חיים חפר ובבימויו של ג’רום רובינס, באולם “דקל” בשיכון בבלי בתל אביב. את טוביה גילם אלי גורנשטיין והשתתפו בו בין השאר מרים זוהר (גולדה) וגילת אנקורי (צייטל). הפקה זו הוצגה כ-100 פעמים.
ב-1997 העלה פשנל שוב את המחזמר, בבימויו של סמי דאלאס בייס, שגם יצר את הכוריאוגרפיה על פי המחזמר המקורי. על הניהול המוזיקלי הופקד מרק וולך. המפיקים היו פשנל בשיתוף עם יוכלמן-אשר הפקות. בתפקיד טוביה שיחק חיים טופול.
שמואל רודנסקי נולד בסמורגון בשנת 1902. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1924. שיחק בתיאטרון הארץ ישראלי (התא”י) ולאחר מכן בתיאטרונים הסאטיריים הקומקום והמטאטא. בשנת 1948 התקבל לתיאטרון הבימה (לאחר ששנים רבות לא התקבל אליו) ובמשך עשרות שנים מילא בו תפקידים רבים.
בשנת 1965 הושאל רודנסקי מהבימה למלא את תפקיד טוביה החולב בהצגת “כנר על הגג” בהפקתו של גיורא גודיק, במקביל ולסירוגין עם בומבה צור שמילא את אותו התפקיד. רודנסקי זכה להצלחה גדולה בתפקיד זה והמשיך למלא אותו אחר כך בהופעות בגרמניה ובשווייץ.
משנות השישים ואילך הופיע רודנסקי ביחד עם שמואל סגל ושמוליק עצמון בהרכב בשם “שלושת השמוליקים”, בהקראות מסיפורי שלום עליכם בעברית וביידיש. כמו כן זכור רודנסקי מן המערכון של אפרים קישון “בניין ההסתדרות” בו שיחק לצד סגל.
רודנסקי הרבה להופיע בסדרת תסכיתי הרדיו של קול ישראל “המסך עולה” בשנות החמישים והשישים. הוא התפרסם כנח שמחון בסדרת התסכיתים הפופולרית “משפחת שמחון”, ששודרה בגלי צה”ל בשנות השישים. כל פרק נפתח בקולו העמוק השואל: “אין אוכל? בא דואר? נאוה בבית?”, פתיחה שהפכה למותג של התקופה. בתסכית שיחקה את אשתו של רודנסקי השחקנית ניורה שיין שהייתה אשתו גם מחוץ לעולם התיאטרון. לשניים לא היו ילדים. רודנסקי קבע ביתו ברחוב רחל בתל אביב.
במקביל לקריירה שלו בתיאטרון פיתח רודנסקי גם קריירה קולנועית. כבר בשנת 1935 הופיע בסרט הקולנוע העברי “זאת היא הארץ”. משנות ה-50 ואילך הופיע רודנסקי בסרטי קולנוע ישראליים רבים ובהם “מעשה במונית” משנת 1956, “שני קוני למל” (1966), “טוביה ושבע בנותיו” (1968), “כץ וקרסו” (1971) ו”מבצע יונתן” (1977). כן הופיע רודנסקי במספר סרטים לועזיים, בהם “תיק אודסה” מ-1974, לפי ספרו של פרדריק פורסיית, בו גילם את דמותו של שמעון ויזנטל. תפקידו האחרון בקולנוע היה בסרט הפולחן “אלכס חולה אהבה” מ-1986, בתור הרב של אלכס.
רודנסקי הוכתר כחתן פרס ישראל לתיאטרון בשנת 1984. בשנת 1982 הוענק לו התואר יקיר העיר תל אביב-יפו.
בשנת 1986 לקה רודנסקי בהתקף לב ראשון. לאחר שהחלים ממנו החליט לחזור לבמה ביחד עם “שלושת השמוליקים” ולחדש את הצגתם על כתבי שלום עליכם. בכתבת טלוויזיה שנעשתה עליו עם חזרתו לבמה אמר רודנסקי: “יש שחקנים שאומרים שחלומם הגדול הוא למות על הבמה, אני מעדיף לשחק על הבמה ולמות במיטה, בבית!” בליל ה-18 ביולי 1989 לאחר שסיים להשתתף בהצגה שנערכה במרתפי תיאטרון הבימה ובשעה שעלה במדרגות התיאטרון לעבר האולם המרכזי לשם השתתפות בהצגה אחרת, לקה רודנסקי בהתקף לב שני, ובכך מצא את מותו בגיל 86.
הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.