,

לא עובדת בשביל אף אחד פלייבק קריוקי

 49.00

מק"ט: אין מידע קטגוריות: ,

לא עובדת בשביל אף אחד פלייבק קריוקי

סי היימן

האזן לדוגמית פלייבק

 


סי היימן (נולדה ב-10 ביוני 1961) היא זמרת, מוזיקאית ושחקנית ישראלית.
היימן נולדה בקיבוץ בית אלפא בשם סמדר היימן, בתם של דליה, מטפלת אלטרנטיבית והמלחין נחום (נחצ’ה) היימן.
בשנת 1967 עזבו הוריה את ישראל לצרפת ולאחר מכן ב-1972 ללונדון שבבריטניה. בעקבות כינויי גנאי אנטישמיים שבני גילה הצמידו לשמה בתקופת מגוריה בלונדון, גמלה בליבה החלטה, כי כשתגיע לגיל בו תוכל לעשות זאת, תשנה באופן רשמי את שמה. היימן בחרה בשם “סי”, ששימש שם חיבה עבורה בקרב משפחתה.
ב-1973, בהיותה בת 12, חזרה מיוזמתה, ללא הוריה, לישראל לקיבוץ בית אלפא. הוריה שתמכו בהחלטתה ועמדו מאחוריה, נותרו עוד מספר שנים בלונדון וסמדר היימן חייתה אז בסטטוס של “ילדת חוץ” במשק בו נולדה. את שירה הראשון, אותו כתבה והלחינה בעצמה, הקליטה היימן ב-1974, כאשר הייתה בת 13. השיר נקרא “תן לנו לחיות”, ואיתו התחרתה היימן בתחרות “גלבוזמר”, שהנחה המורה שלה למוזיקה דוד עורי. השיר שארך כמעט שתי דקות זכה במקום הראשון, אבל לא דחף את היימן להקלטת אלבום בכורה.
בשנת 1985 התפרסמה היימן בסרט “שוברים” של אבי נשר. בסרט גילמה היימן דמות צעירה בשם גלדיס השואפת להיות כוכבת רוק. היימן שרה בסרט שני דואטים עם יזהר אשדות. באותה השנה הקליטה את השיר “באת אלי”, שיצא כתקליט שדרים וזכה להצלחה. בשנת 1986 החלה היימן להופיע במועדונים קטנים בתל אביב ומשכה תשומת לב בזכות סגנונה המוחצן, ובאמרה שהיא רוצה לשיר כמו ג’ניס ג’ופלין. עוד באותה שנה כתבה וביצעה עם גבי שושן את השיר “קונטאקט”. בדצמבר אותה שנה השתתפה בפסטיבל שירי הילדים מספר 17 עם תנו לי גיטרה חשמלית, שכתבה והלחינה. לא עובדת בשביל אף אחד פלייבק קריוקי
בשנת 1987 הוציאה היימן את האלבום הראשון שלה עם “להקה מקומית”, אשר נקרא “סי היימן ולהקה מקומית”. הטקסטים שבאלבום שילבו בין נושאים חברתיים, פוליטיים ונשיים, וכולם מלבד “לא עובדת בשביל אף אחד”, שכתב רן עפרון, נכתבו והולחנו בידיה. מתוך שירי האלבום הצליחו “אהבתי אותך אז”, “גיבור גדול”, “לא עובדת בשביל אף אחד” ו”עיר מתנתקת”. היא ניגנה בו בפסנתר ויחד איתה ניגן באקורדיון אביה נחום היימן.
בשנת 1988 יצא אלבומה השני שנקרא “התקליט השני” ומתוכו הצליחו השירים “קרוב לקצה”, “עולם תעשייתי”, “משוטטת” וחידוש לשיר “כמו צמח בר” של רחל שפירא שהולחן על ידי אביה. באלבום נכלל גם השיר “יורים ובוכים”, שנפסל לשידור בגלי צה”ל בראשית ימי האינתיפאדה בגלל תוכנו הפוליטי-תקשורתי. שיר זה זכה לגרסת כיסוי בעברית מפי הזמרת הפציפיסטית ג’ון באאז.
בשנת 1989 הוציאה היימן את אלבומה השלישי, “עובדים בכביש”, שכלל את השירים “ציפור לבנה”, “גרפיטי תל אביב 89”, “זה כואב”, “עובדים בכביש” ו”פוקר על הבוקר”. בעקבות האלבום זכתה בתואר “זמרת השנה” במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג’ לשנת תש”ן – 1990. לאחר צאת האלבום ולאחר הופעות פרשה היימן לטובת גידול בנה תומר שנולד ב-1991 מנישואיה למוזיקאי רן עפרון, שהיה שותף בהקלטות שלה.
בשנת 1991 השתתפה היימן בשנית בפסטיגל עם השיר “בכל מצב” שכתבה (לחן ועיבוד: רן עפרון) שהגיע למקום השני (וגם זכה להצלחה ברדיו), ושרה בחלק האומנותי את השיר “לא עובדת בשביל אף אחד”. לא עובדת בשביל אף אחד פלייבק קריוקי
בשנת 1994 הוציאה היימן את אלבומה הרביעי “נפגשים”. את רוב השירים לאלבום כתבה והלחינה בעצמה ובהם להיטים כמו “חצי עולם” (עיבוד: גלעד עצמון), “לב כזה” (שכתבה היימן יחד עם אודי הניס לעיבוד של גלעד עצמון ואודי הניס), ו”זיכרונות על הפינה”. שיר נוסף מהאלבום “אדית פיאף של תל אביב הקטנה”, נכתב לזכרה של השחקנית טליה שפירא.
במרץ 1995 השתתפה היימן בקדם אירוויזיון עם השיר “בטלוויזיה הלילה” (מילים: אהוד מנור, לחן: סי היימן וקובי אושרת, עיבוד: קובי אושרת) שהגיע למקום החמישי. ביולי של אותה שנה החלה להופיע במחזמר “גריז”, לצד צביקה הדר ואקי אבני.
בשנת 1996 דיבבה את חתולית בסדרת הטלוויזיה “חתולי חצר”.
בשנת 1997 התארחה באלבומו של אבנר גדסי “אתה לי ילד” וביצעה עימו בדואט את “חבל על הזמן”.
בשנת 1998 שיחקה היימן בסרטו העלילתי של אלי כהן “באזז” המספר את סיפורם של שני הנערים בני ה-14 מהרצליה שרצחו את נהג המונית דרק רוט. באותה השנה היימן שרה את שיר הנושא של הסדרה “משפחה וחצי” שנקרא “תגיד תודה שיש לך עיניים”.
ב-1999 שרה היימן את הדואט “תמיד ביחד” עם יגאל בשן. השיר הופיע באלבומו של בשן מאותה שנה “תלוי רק בך”.
בשנת 2001 הוציאה היימן את אלבומה החמישי “תחלמי בגדול” ובו היא חידשה מספר שירים כמו “תני לי לאהוב אותך” של מייק בראנט ומילים של אהוד מנור, “רואה לך בעיניים” של אתי אנקרי ו”שושן פרא” של ניק קייב וקיילי מינוג, אותו ביצעה עם דני ליטני.
בשנת 2002 הוציאה היימן דיסק אוסף כפול בשם “רגעי סי”, שכלל את להיטיה עם להקה מקומית ולהיטי סולו, לצד שירי בונוס שלא הופיעו באלבומיה. חלק מהשירים הללו (כולל שירי הבונוס) אף הופיעו בגרסאות הופעה (LIVE), גרסאות מוקדמות, גרסאות רמיקס וגרסאות שהוקלטו במיוחד לאוסף. באלבום גם מופיע לראשונה על גבי דיסק שירה הראשון “תן לנו לחיות”. לא עובדת בשביל אף אחד פלייבק קריוקי
היימן היא גם פעילה חברתית. בשנת 2007 לקחה חלק מרכזי בכתיבת ובהקלטת השיר “רוח האדם”, יחד עם המשוקם סיני מיתקי מעמותת “אנוש”, המסייעת לנפגעי נפש, ודוברת העמותה בשמת אדמון. הקשר בין היימן והעמותה נולד בעקבות צעדת “בראש מורם”. מלבד היימן השתתפו בהקלטה אמנים שונים.
בשלהי שנת 2007 חידשה היימן את “שיר ארץ”, שיר שבוצע במקור על ידי חוה אלברשטיין (מילים של נתן יונתן ולחן סשה ארגוב) בעיבוד של אריק רודיך. השיר הוא שיר הנושא של הסרט “רק כלבים רצים חופשי” בבימוי ארנון צדוק. כמו כן הוציאה היימן בשיתוף עם הדיג’יי מורן קריב ממוזיקה פלוס, רמיקס ללהיט הגדול שלה “גיבור גדול”.
בסוף דצמבר 2008 יצא הסינגל הראשון “אני מחכה לגשם” (מילים של תרצה אתר, לחן יוסי פרץ), מתוך אלבומה הבא. בפברואר 2009 יצא הסינגל השני “עכשיו הכל בסדר, הימים הרעים עברו” (מילים של סי היימן ולחן של נחום היימן). במרץ 2009 יצא הסינגל השלישי “לא רוצה!!” (מילים ולחן: יוסי פרץ). במאי 2009 יצא הדיסק החדש של היימן ושמו “שנה מעכשיו”, בהוצאת התו השמיני. באוגוסט של אותה שנה שיחקה היימן תפקיד אורח בתפקיד עצמה בסדרה “דני הוליווד”. לא עובדת בשביל אף אחד פלייבק קריוקי
משנת 2011 משתתפת היימן בתוכנית הטלוויזיה “בית ספר למוסיקה” בתור חברה בוועדה המקצועית, המופקדת על דירוג המתמודדים בתוכנית. היא המשיכה להיות חברת הוועדה גם בעונה השנייה ב-2013 ובעונה השלישית ב-2015.
בפברואר 2012 החלה היימן לשדר ולערוך את תוכנית הרדיו “סי הלילה” ב- 88FM ולאחר מכן ברשת ג’. התוכנית הוגדרה כ”פלטפורמה למוזיקה ישראלית חדשה וצעירה”.
בשנות האלפיים, מנהלת היימן חברת הפקות עצמאית משלה בשם “היימן הפקות”.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה. לא עובדת בשביל אף אחד פלייבק קריוקי
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. היה או אולי לא היה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”). לא עובדת בשביל אף אחד פלייבק קריוקי
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים. לא עובדת בשביל אף אחד פלייבק קריוקי
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. למה ליבך כמו קרח פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי למה ליבך כמו קרח פלייבק קריוקי לא עובדת בשביל אף אחד פלייבק קריוקי
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.

עגלת קניות