כשתגדל פלייבק קריוקי פסנתר

כשתגדל פלייבק קריוקי פסנתר

יהודה פוליקר

סולם GM

האזן לדוגמית פלייבק / כתוביות

 

יעקב גלעד (נולד ב-24 בפברואר 1951 בהרצליה) הוא פזמונאי ומפיק מוזיקלי ישראלי.
גלעד נולד לחיים והלינה בירנבאום, שניהם ניצולי השואה. כתב פזמונים למספר אמנים בשנות השבעים כמו גידי גוב (“בואי נישאר”) ואריק סיני (“דרך הכורכר”, “בשעה שכזאת”). ב-1980 הפיק את אלבומה של יהודית רביץ “גלוי ונעלם”, בו נכללו שיריו “ארבע לפנות בוקר”, “עכשיו הכול בסדר” ושיר הנושא.
באותה שנה נתוודע ליהודה פוליקר וללהקתו “ברקת” והחל להפיקה. הלהקה, ששינתה את שמה ל”בנזין”, הפכה בסיועו ללהקה מצליחה, הוציאה שני אלבומים והנפיקה להיטים רבים. הוא כתב בשיתוף עם פוליקר את מרבית להיטיה הגדולים, כמו “יום שישי”, “חופשי זה לגמרי לבד”, “גשם” (שהלחין גיטריסט הלהקה קיטש אמסלם), “משמרת לילה” ו”פנים אל מול פנים”.
שיתוף הפעולה עם יהודה פוליקר המשיך גם ברוב אלבומי הסולו שלו. גלעד הפיק את אלבומיו של פוליקר ואת המופעים שנילוו אליהם וכתב חלק ניכר משיריו. ב-1985 הפיק לפוליקר אלבום בסגנון יווני בשם “עיניים שלי”, שהורכב כמעט כולו משירים שתרגם גלעד מיוונית. בעקבות תוכנית בגלי צה”ל בהשתתפות פוליקר וגלעד שעסקה בדור השני לשואה וכללה שני שירים מקוריים שכתבו, יצא בשנת 1988 האלבום “אפר ואבק”. אלבום זה, שנחשב על ידי מבקרי המוזיקה כאלבום מופת, עסק בתחושותיהם של גלעד ופוליקר כבני “הדור השני לשואה”, ילדים שגדלו בצל הורים ניצולי השואה בארץ ישראל של שנות החמישים והשישים. בין השירים שגלעד כתב לאלבום היו “חלון לים התיכון”, מעין מכתב של ניצול השואה בארץ ליקיריו שנשארו בגולה, “אפר ואבק” העוסק במסעה של אמו, הלינה בירנבאום, לביקור ראשון במחנות ההשמדה, לאחר שנפתחו השערים לפולין לאחר המלחמה, ו”כשתגדל” העוסק בתחושות יתמות וכאב. בעקבות האלבום השתתפו גלעד ואמו יחד עם משפחת פוליקר בסרטה התיעודי של אורנה בן-דור “בגלל המלחמה ההיא”, שעסק בדור השני לשואה.
בסוף 1988 החל גלעד בשיתוף פעולה עם להקת “משינה”. חברי הלהקה הקליטו בעיבוד משותף עם גלעד שלושה שירים חדשים, שנכללו באלבום האוסף “גבירותי ורבותי: משינה” בעריכתו של גלעד, שיצא ב-1989. גלעד גם סייע לשלומי ברכה, כותב השירים, בשכתובם לגרסתם המוכרת
. האלבום זכה להצלחה, נמכר בכ-60,000 עותקים ונחשב לאלבום שסלל את דרכה של “משינה” להצלחה מחודשת, לאחר שני אלבומים כושלים[1]. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של רפי פרסקי “כמה פעמים ספרת עד עשר אותו הפיק, ושנתיים לאחר מכן הפיק את אלבומו השני של פרסקי מפתח הלב.
שיתוף פעולה בולט נוסף של פוליקר וגלעד הוא האלבום “הילד שבך” מ-1995, העוסק ביחסים בתוך המשפחה. אחד השירים באלבום שכתב גלעד ואף השתתף בביצועו הוא “נמס בגשם”, שיר שנכתב לאחר פרדתו מסער מעוז שעימו ניהל קשר רומנטי שמתאר יחסי משפחה קשים, בעקבותיהם נוטש ילד את בית הוריו אל הרחוב. נושא זה של ילדות טעונה בכאב, מאפיין גם שירים נוספים שכתב, כמו “מה יהיה יהיה” לאותו אלבום, או “ילד אסור ילד מותר” בביצוע ריקי גל. את הנוסטלגיה לתקופת התום של הילדות ולארצישראליות של פעם, הוא ביטא בשירים נוספים כגון “ילדות נשכחת” בביצוע נורית גלרון, “דרך הכורכר” בביצוע אריק סיני או ב”פה ושם בארץ בן-גוריון” בביצועו של פוליקר.
אמנים נוספים שגלעד הפיק וכתב להם היו: אושיק לוי, ירדנה ארזי (בהפקת האלבום “אנשים זרים”), גלי עטרי (בשיריה “הכל עומד במקום”, “סתיו ישראלי” ועוד) וריטה (בהפקת האלבום “תפתח חלון”). בשנים 1988–1989 הגיש גלעד את תוכנית הרדיו “ציפורי לילה”.
בנוסף ליצירה המוזיקלית, עובד גלעד בשנים האחרונות כיועץ לענייני תוכן ושיווק בחברת ההיי-טק Waves, המפתחת כלים מוזיקליים דיגיטליים.
גלעד הוא הומוסקסואל גלוי, וחלק משיריו, כגון “איך קוראים לאהבה שלי” ו”ילדות נשכחת”, עוסקים במרומז באהבה בין גברים.
יהודה פוליקר (נולד ב-25 בדצמבר 1950 בשם ליאונידס פּוליקאריס) הוא זמר, מוזיקאי ויוצר ישראלי, היוצר במגוון סגנונות ובנושאים הקשורים לחברה הישראלית.
פוליקר פרץ לתודעה הציבורית כסולנהּ ומנהיגהּ של להקת הרוק “בנזין” בשנות השמונים. לאחר פירוקה פנה לקריירת סולו מגוונת, המשלבת רוק, פופ ומוזיקה עממית יוונית. מלבד שירה, פוליקר גם מנגן במספר רב של כלים, מלחין, הן את שיריו שלו והן עבור אמנים אחרים. הוא כותב שירים, ואף עוסק בציור. חלק ניכר משיריו של פוליקר עוסק בהיותו דור שני לשואה ובטרגדיות אישיות שלו. ב-2019 נבחר להדליק משואה ביום העצמאות.
יהודה פוליקר בוילה ואנזה. הוא מספר: “באחד הערבים כשהייתי כבן שש ביקש ממני אבי לתת לו משהו לאכול. הבאתי לו לחם והוא בצע אותו במהירות ובלע חתיכת גדולות, מנהג שרכש באושוויץ. לפתע נתקעה לו חתיכת לחם בגרון והוא החל להחנק. אמי שלחה אותי להזעיק רופא. אני רצתי בפחד שאבי הולך למות ומאז התחלתי לגמגם.”
פוליקר נולד בקריית חיים כליאונידס פּוליקאריס (ביוונית: Λεωνίδας Πολικάρης) לשרה וג’קו, הורים ניצולי שואה יוצאי העיר סלוניקי שביוון. בגיל 13 נשלח לפנימיה החקלאית כפר גלים שמדרום לחיפה, אך לאחר שמצא אצל חבר גיטרה החל לנגן בה ופרש מהפנימיה. מאז עבד בבקרים במספרה ובערב ניגן.
בנעוריו היה חבר במספר להקות, ואף על פי שסבל מגמגום קל, הדבר לא ניכר כלל בשירתו. הלהקות בהן היה חבר הן “FBI”, “הנמרים” ו”ברקת”.”ברקת” הוקמה ב-1975, וכללה גם את מיכה שובל ובנג’ו קמחי. הלהקה ניגנה להיטי רוק ושירים יווניים. הרכב הלהקה השתנה מספר פעמים, ולבסוף התגבש עם פוליקר, קמחי, קיטש אמסלם ואלי חדד.
ב-1981 נוצר קשר בין הלהקה ליוצר והמפיק יעקב גלעד, והלהקה שינתה את שמה ל”בנזין”. עם שינוי שם הלהקה שינה פוליקר את שמו ליהודה, ומאז נושא שם זה. שני האלבומים שהוציאה הלהקה, “עשרים וארבע שעות” ו”משמרת לילה”, זכו להצלחה גדולה, וכללו להיטים כ”יום שישי”, “חופשי זה לגמרי לבד” (“24 שעות”), “גשם”, “פנים אל מול פנים”, “משמרת לילה” ועוד. פוליקר היה מנהיג הלהקה, הלחין כמעט את כל שיריה ואף שימש כסולן ברובם.
במקביל לפעילות עם “בנזין”, השתתף פוליקר במספר הפקות נוספות, כנגינה באלבומיהם של יהודית רביץ ושל אושיק לוי. לאלבומו של לוי “לילות שרב” מ-1984 הלחין פוליקר את “אין מקום להפתעות” למילותיו של זאב טנא. בתחילת שנת 1985 התפרקה להקת “בנזין”, ופוליקר פנה לקריירת סולו.
במהלך 1985 הוציא פוליקר את אלבומו הראשון, “עיניים שלי”. כל שירי האלבום היו שירים נודעים ביוונית שתורגמו לעברית בצורה מילולית על ידי טילדה איסאיאס ומרתה עזרא. אלה הותאמו למלל שירי על ידי יעקב גלעד. בנוסף, צורף קטע אינסטרומנטלי אחד בשם “שקיעה ים תיכונית” שהלחין פוליקר. סגנונו המוזיקלי של האלבום היה שונה למדי ממוזיקת הרוק של “בנזין”, ואף על פי שכלל השפעות של רוק בחלקו, הכיל בעיקר מוזיקה יוונית עממית. בהכנת האלבום נעזר פוליקר רבות במוזיקאית ורדה קלג. האלבום זכה להצלחה גדולה, נמכר ביותר מ-70,000 עותקים, ותרם לחשיפתה של המוזיקה היוונית לציבור הישראלי הרחב. בין שירי האלבום בלטו השירים “עיניים שלי”, “בוקר יום ראשון”, “אלקו”, “כפיים” ו”הקנאה”. שיר הנושא של האלבום מזוהה עם פוליקר.
פוליקר בהופעה בפסטיבל השלום בנווה שלום, 1987
בעקבות הצלחת האלבום יצא פוליקר לסיבוב הופעות, שתועד על גבי האלבום “חולם בהקיץ”, שיצא ב-1986. האלבום הוקלט כולו בהופעה חיה בקולנוע תל אביב, והכיל ברובו שירים מתורגמים מיוונית שלא נכללו באלבום “עיניים שלי”. בהופעה זו התארחה הזמרת יהודית תמיר, ששרה לבדה את השיר “אילו הייתי איתך”, שזכה להצלחה.
בשנת 1987 חבר פוליקר לגידי גוב, והלחין את רוב שירי אלבומו “דרך ארץ”. פוליקר הלחין את “כמעט סתיו” ו”פרח” שכתבה צרויה להב, “יורם” ו”שיר אחד שמח” שכתב עלי מוהר, ו”גבר בעיר”, “לוליטה” ו”שלל שרב” שכתב מאיר אריאל. “שלל שרב” היה ללהיט גדול ולאחד משיריו המוכרים ביותר של גוב. באותה תקופה השתתף פוליקר בנגינה באלבומיו של אריק איינשטיין “אוהב להיות בבית” ו”על גבול האור”.
ב-1988 הוציא פוליקר את אלבומו השלישי, “אפר ואבק”, שעסק ברובו בבני הדור השני לשואה, אשר גדלו בישראל בצל הטראומה שחוו הוריהם. האלבום החל בתוכנית “אחרי המלחמה” בגלי צה”ל, שהופקה עבור יום השואה ב-1986. פוליקר הלחין עבור התוכנית את “כמו פרחים ברוח” ו”התחנה הקטנה טרבלינקה”, שתרגמה הלינה בירנבאום, אמו של יעקב גלעד, ממילותיו של המשורר היהודי-פולני ולדיסלב שלנגל שנספה במרד גטו ורשה. את שיר הנושא של האלבום כתב גלעד על מסעה של אמו חזרה לפולין. פרט ל”פרחים ברוח” ול”התחנה הקטנה טרבלינקה” כתב גלעד את כל שירי האלבום, בהם “חלון לים התיכון” המסופר כמכתב של ניצול שואה לקרוביו שנשארו או נספו באירופה, “כשתגדל” ו”שיר אחרי הגשם”. חרף נושאו הכאוב, זכה האלבום להצלחה גדולה כאשר מכר יותר מ-70,000 עותקים, ונחשב עד היום על ידי רבים לאחד האלבומים המוערכים ביותר שנוצרו בישראל.[
לאחר הוצאת “אפר ואבק” השתתפו פוליקר, גלעד והוריהם בסרטה התעודי של אורנה בן דור-ניב “בגלל המלחמה ההיא”, שכמו האלבום עסק בשואה מנקודת מבטם של בני הדור השני לשואה. בסרט נכללו שירי האלבום שעסקו בנושא (היות שלא כל שירי האלבום עסקו בשואה, אלא חלק ניכר מהם).
במאי 1988 יצא פוליקר לסיבוב הופעות מצליח, ובפברואר 1989 חבר בשנית לגידי גוב, לסיבוב הופעות משותף, שלא תועד על גבי אלבום או וידאו. ב-1988 הלחין פוליקר לריטה את שירה “הנסיכה והרוח”, למילותיו של עלי מוהר, וב-1989 את “דברים שרציתי לומר” לדני בסן, למילותיו של יעקב רוטבליט ואת “כמו שאני כמו שאתה” ו”בת יענה” לנורית גלרון, שכתבה את שניהם.
במאי 1990 יצא אלבומה הראשון של יהודית תמיר, אותו הפיק פוליקר מוזיקלית, והלחין את רוב שיריו. שלושת השירים הבולטים ביותר באלבום היו “רומיאו” שכתבה צרויה להב, “אסיה בוכה” שכתב אהוד מנור ו”שיר ערש” שכתבה חוה אלברשטיין. פוליקר ניגן בגיטרות ובקלידים והשתתף בקולות רקע.
בסוף 1990 הוציא את אלבומו הרביעי, “פחות אבל כואב”. האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה ומכירות של יותר מ-140,000 עותקים; והפך לאלבומו המצליח ביותר של פוליקר. האלבום כלל תשעה שירים, מתוכם שניים אינסטרומנטליים (“טראנס אוריינט” ו”סיפור זמנים עברו”) ושלושה מחודשים – “דברים שרציתי לומר”, “יורם” ו”פרח”; שירים שבעקבות גרסתו של פוליקר הפכו למזוהים עמו יותר מעם ביצועיהם המקוריים.[5] בניגוד לאלבומיו הקודמים, לא שיתף פוליקר פעולה באלבום זה עם יעקב גלעד. בין הכותבים המקוריים היו יהונתן גפן, יהודה עמיחי ואסתר שמיר. באלבום נכלל לראשונה שיר שפוליקר כתב את מילותיו: “הצל ואני”. שיר הנושא, שכתב יהונתן גפן והלחין פוליקר, בוצע במקור על ידי עדנה לב והופיע באלבומה השלישי “עדנה לב” משנת 1980. את הטקסט כתב גפן בלשון נקבה ובהקשר נשי והוא הופיע בלחן שונה של נורית הירש.
בעקבות הצלחת “פחות אבל כואב” יצא פוליקר לסיבוב הופעות והחל לעבוד על אלבום חדש, אך אלו נקטעו עם מותו של בן אחיו של פוליקר, קובי, שנהרג, לאחר שחברו לפלוגה השליך לעברו קסדה במהלך ויכוח ביניהם. פוליקר גנז את האלבום עליו עבד, שלא יצאו ממנו שירים מלאים, והחל לעבוד במקום על אלבום אינסטרומנטלי. האלבום “לעיניך הכחולות” יצא ב-1992, והיווה מעין רקוויאם לבן אחיו. מהאלבום הצליח הסינגל “סולם יעקב”, שבו השתתפה מקהלת הילדים הדתית “פרחי בית שאן”. האלבום כלל גם שני שירים, “נד נד” שכתב יהונתן גפן ו”זינגואלה”, שעיבד יעקב גלעד על פי שיר יווני. הנעימה “שושנים של פחם” מהאלבום שימשה כאות פתיחה של פינת ההלכה בערוץ 7. פזמון הנעימה היווה גם מקור לשיר Narrow Bridge של הזמר אודי אולמן, בו ניתן לשמוע בפזמון את המנגינה של הקטע.[דרוש מקור] פוליקר ניגן באקורדיון, קלידים, בוזוקי, גיטרות, בס, סאז, בגלמה ופסנתר ואיתו נגנים רבים, וב”זינגואלה” ניגן הרכב ההופעות: פוליקר ורומנו בבוזוקי וגיטרות, ישי באקורדיון, טל הרצברג בבס, ברמן בכלי הקשה, צדקיהו בתופים ותמיר בקולות. באותה תקופה יצא אלבומה של ירדנה ארזי “אנשים זרים”, ובו לחניו של פוליקר לשירים “שיר אישה בחורף” (“אהבתנו היא תשבץ”) ו”מתוך הנשכחות”. באותה שנה יצא לרדיו קטע טכנו בשם “מי הרג את יהודה פוליקר”, שכלל סימפול לשיר “סולם יעקב”. הקטע עורר סערה בקרב פוליקר ומעריציו בגלל השם הקיצוני וכמעט צונזר. את הקטע יצר בשם בדוי אוהד פישוף מלהקת “נושאי המגבעת”.[8]
ב-1993 חבר פוליקר לריקי גל, והלחין את רוב שירי אלבומה “חפש בי”, בהם “היי שקטה” שכתבה רחל שפירא והשיר “תפילות הילדים” שכתבו צרויה להב ושבא סלהוב על חייה של ריקי גל במסיון הפיני ירושלים .
בסוף 1995 הוציא פוליקר את אלבומו השישי, “הילד שבך”, בו חזר לעבודה משותפת עם יעקב גלעד. באותה שנה פקדה את פוליקר ומשפחתו טרגדיה נוספת – בן אחיו, קובי (‘קובי הקטן’), שם קץ לחייו ארבע שנים אחרי מותו של בן דודו, קובי (‘קובי הגדול’) שנהרג בצבא. את השיר “קין” המופיע באלבום, כתב פוליקר לאחר מותו של אחיינו ‘קובי הגדול’. האלבום היה אלבום כפול, ולראשונה היה פוליקר מעורב במידה רבה בכתיבת השירים, יחד עם יעקב גלעד. בין היתר השתתף בכתיבת השירים “אני רוצה גם”, “לא יודע”, “רומנטיקה זולה”, “והילדים באים”, “כמו גנב באפלה” ו”זה הילד שבך”. שיר נוסף שזכה להצלחה מהאלבום היה “נמס בגשם”, אותו כתב גלעד על ילד שהוריו מתכחשים לו וקופא לבסוף למוות על חוף הים. גלעד אף מבצע אותו בדקלום. האלבום כלל גם מספר קטעים אינסטרומנטליים, כ”מעל הגשר”, “המנטליות של תוף הפח” ו”נני”.[9]
האלבום “הילד שבך” זכה להצלחה גדולה, וכך גם סיבוב ההופעות שבעקבותיו, שתועד על גבי אלבום ההופעה הכפול “הופעה חיה בקיסריה”. האלבום הוקלט בשתי הופעות שונות של פוליקר, ביוני וביולי 1996, ויצא לאור ב-1997. ביצועי ההופעה ל”פנים אל מול פנים” ו”דברים שרציתי לומר” יצאו כסינגלים לתחנות הרדיו, וזכו להצלחה במצעדי הפזמונים. האלבום כלל גם הקלטת אולפן לנעימה “לעיניך הכחולות”, אותה הקליט פוליקר עם יזהר אשדות. באותה שנה יצא אלבומו של אריק איינשטיין “לאן פרחו הפרפרים”, שעבורו הלחין פוליקר את השירים “האור בקצה” ו”אח מילת מפתח”.
ב-1998 הוציא פוליקר אלבום אינסטרומנטלי נוסף, “מאוחר אולי מוקדם”, בו הלחין את כל השירים וניגן בגיטרות. הנגן היחיד הנוסף באלבום היה יועד נבו בקלידים.
בשנת 2001 הוציא פוליקר את האלבום “איך קוראים לאהבה שלי”, שכלל התייחסויות למצב הרוח הלאומי בתקופת האינתיפאדה השנייה. שיר הנושא של האלבום, שכתב פוליקר עם יעקב גלעד, זכה בפרס שיר השנה בטקס פרסי נוצת הזהב של אקו”ם בשנת 2002[10] והיה ללהיט גדול, וכמוהו גם “ג’ינג’י” ו”בתוך הפקק האינסופי”. באותה שנה הלחין פוליקר את השיר “אחרי הכל” לאלבומה של דנה אינטרנשיונל “יותר ויותר”.
ב-2003 הוציא פוליקר אלבום אוסף ראשון, “המיטב”, בהוצאת NMC. לצד השירים המקוריים שלו ושל בנזין, נכללו באלבום גם מספר שירים שהוקלטו במיוחד עבורו, מתוכם הצליחו במיוחד השיר החדש “גג העולם” וגרסתו של פוליקר לשיר שהלחין ליהודית תמיר, “רומיאו”. שני השירים זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו, ובמצעד הפזמונים השנתי של רשת ג’ זכה פוליקר בתואר זמר השנה.
בשנת 2007 הוציא פוליקר את האלבום “חומוס סאפיינס”, בשיתוף עם המשורר היווני מנוליס רסוליס. האלבום היווני יצא לראשונה ביוון, ולאחר מכן בישראל, בשיווק הליקון, אחרי שנים רבות בהן היה חתום פוליקר בחברת NMC.
בשנת 2008 הקליט פוליקר יחד עם ברי סחרוף גרסת כיסוי לשירו “רדיו רמאללה”, במסגרת הפרויקט “עבודה עברית”. לאלבומה של מאיה בוסקילה “שוברת שתיקה” שיצא באותה שנה כתב והלחין את השיר “רוחות קרות”.
בשנת 2009 יצא אלבומה של ירדנה ארזי “בושם על עורי”, בהפקתו המוזיקלית של פוליקר. פוליקר הלחין ועיבד את כל שירי האלבום, וכתב מילים לכמחצית מהם. מבין השירים הצליחו במיוחד “בושם על עורי” שכתבה רחל שפירא ו”מה קורה אחי” שכתב פוליקר על פי מאמר של עוז אלמוג.
בשנת 2010 יצא פוליקר לסיבוב ההופעות תחת השם “שירים שהלחנתי לאחרים”. במופע, שראשיתו הייתה באירוע חד פעמי ב”פסטיבל הפסנתר”, שר פוליקר לראשונה שירים שהלחין עבור זמרים אחרים כגון יוסי בנאי, ריקי גל ואריק איינשטיין.
במרץ 2010 הוציא פוליקר את האלבום “אהבה על תנאי”. הסינגל הראשון מתוכו, “שלושה ימים” שכתבו פוליקר ויעקב גלעד, יצא כבר בפברואר 2008, והגיע לראש מצעדי הפזמונים. בינואר 2010 יצא הסינגל “אל תלכי עכשיו” שכתב והלחין פוליקר על אמו, ואחריו “יום עצמאות”, שכתב פוליקר יחד עם צרויה להב. שני השירים זכו גם הם להצלחה במצעדים. השיר היחיד באלבום שבו לא השתתף פוליקר בכתיבה הוא “מעבר לגדר” שכתב יהונתן גפן, ופרט לו, ל”שלושה ימים” ול”יום עצמאות” כתב והלחין פוליקר את כל השירים בעצמו. האלבום הגיע למעמד אלבום זהב תוך שלושה שבועות.[11] אחרי צאת האלבום יצאו כסינגלים גם השירים “עפיפונים”, “מעבר לגדר” ו”אהבה על תנאי”.
במקביל לעבודתו על האלבום, חיבר פוליקר את הפסקול ונעימת הנושא לסרט התיעודי “חיים יקרים” של שלומי אלדר.
פוליקר עוסק גם בציור. הוא החל לצייר בסגנון מופשט, ובהמשך התמקד בציורי פנים מינימליסטיים. תערוכה מעבודותיו הוצגה ב-2007‏.[12] אחד מציוריו של פוליקר הוא הציור המופיע על עטיפת אלבומו “אהבה על תנאי”.
בשנת 2010 זכה בפרס אקו”ם להישג השנה למלחין.
בשנת 2010, לאחר שנים רבות בהן שמר על פרטיות חייו האישיים ומיעט להיחשף, הופיע פוליקר בסרט של טלי בן עובדיה אודותיו ששודר בערוץ 10. הסרט שודר סמוך ליציאת האלבום “אהבה על תנאי” של פוליקר, שעסק בזוגיות ובאהבה לגבר, לצד התמודדותו עם פטירת אמו.[14] בסרט סיפר פוליקר על יציאתו מהארון בפני משפחתו בגיל 27, והביא ציטוטים מרמזים משיריו על נטייתו המינית כמו “אין בושה באהבה לגבר או לאישה”.[15][16] פוליקר ספג ביקורת על שלא אמר דברים מפורשים, אך על כך אמר בסרט: “אתה לא צריך לנקד לאנשים, הם צריכים לקחת את זה משם”. בראיון שהתפרסם כשלושה חודשים מאוחר יותר, ב-16 ביולי במוסף “7 לילות” של ידיעות אחרונות, סיפר פוליקר על משיכתו לגברים, ואמר כי היו בחייו שתי אהבות, שתיהן לגברים. בראיון הוא טען כי הגורם ליציאתו המאוחרת מהארון הוא “החינוך המטופש שנתנו לי הוריי”.
בשנת 2011 יצא אלבומו של פוליקר “כל דבר מזכיר לי”. בדומה לאלבומו “עיניים שלי”, גם אלבום זה מבוסס ברובו על שירים מתורגמים מיוונית. את השירים תרגם פוליקר, בעזרתה של צרויה להב, שקיבלה קרדיט באלבום עבור “עריכת טקסטים”, ובחלק מהשירים אף קרדיט מלא לתרגום לצדו של פוליקר. את שיר הנושא של האלבום, “כל דבר מזכיר לי”, שר פוליקר הן ביוונית בדואט עם חאריס אלקסיו והן בעברית. באלבום נכללו גם שני לחנים מקוריים של פוליקר: “אושר”, שאת מילותיו כתבה להב, ו”קצר פה כל כך האביב”, שכתב הסופר דויד גרוסמן על בנו, שנפל במלחמת לבנון השנייה.[21] שני הסינגלים שקדמו לאלבום הם “גברים קשוחים” ו”פומה פומה”, שזכה להצלחה במצעדי הפזמונים. שבועיים לאחר יציאתו הגיע האלבום למעמד אלבום זהב. אחרי יציאת האלבום יצאו גם הסינגלים “כל דבר מזכיר לי” ו”לא בראש שלי”.
בשנת 2012 זכה מאקו”ם בפרס על מפעל חיים, ואף הלחין את השיר “כשהגברים רוקדים” עבור ירדנה ארזי ודנה אינטרנשיונל.
באביב 2014, הוציא פוליקר את “מוזיאון החלומות”, אלבום המחבר בין הגיטרות, הבוזוקי וכל הסגנונות שמאפיינים אותו מתקופת בנזין ועד היום. האלבום הגיע למעמד של אלבום זהב תוך שבועיים מיציאתו ובעקבותיו יצא פוליקר בסבוב ההופעות “מוזיאון החלומות”.
בספטמבר 2014 הוענקה לו מדליית זהב של מסדר הפניקס היווני על העצמת תרבות יוון בישראל. את המדליה העניק שגריר יוון בישראל בשמו של נשיא יוון.
בקיץ 2015 יצאו יהודה פוליקר ושלומי שבת במופע משותף עם מיטב הלהיטים של השניים. הסיבוב המשותף זכה להצלחה גדולה ובעקבותיו אף יצא אלבום משותף בהופעה, “יחד על הבמה – אלבום כפול”.
בשנת 2019 נבחר יהודה פוליקר להשיא משואה ביום העצמאות ה-71 למדינת ישראל.
קרדיטים: ויקיפדיה