ילד השדה גדעון כפן פלייבק
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
החל משנות השבעים החל הזמר העברי להיות מושפע מהפופ והרוק. הרוק הישראלי מושפע מהרוק אנד רול הבריטי והאמריקאי, אך מאופיין בצליל פופ אקוסטי.
במהפכת הרוק של המוזיקה הישראלית החלו להקות הקצב שפעלו מסוף שנות השישים, כשהבולטת בהם היא להקת הצ’רצ’ילים. מי שהעלו את הפופ והרוק ללב התודעה הם שלישיית החלונות הגבוהים בהנהגתו של חלוץ הפופ הישראלי שמוליק קראוס ולאחר מכן המשיכו במהלך אריק איינשטיין ושלום חנוך. תקליטיהם מסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, “פוזי”, “פלסטלינה” ו”שבלול” נחשבים כפורצי דרך בלחנם ובעיבודם המוזיקלי (שהיה רוק עם גיטרות חשמליות) וסימלו לראשונה את המעבר לשירים האישיים במוזיקה הישראלית. יוצרים נוספים שעבדו עמם ותרמו רבות לעיצוב הרוק והפופ הישראלי היו שמוליק קראוס, להקת כוורת (וכל חברייה בנפרד), מיקי גבריאלוב, יעקב רוטבליט ויהונתן גפן. בזירת הפופ והרוק הנשי בלטו בשיריהן האישיים חוה אלברשטיין, יהודית רביץ וקורין אלאל. בשנות השבעים והשמונים בלטו הזמרים עפרה חזה, ירדנה ארזי, אילנית, יגאל בשן, וצביקה פיק, ולאחר מכן הצטרפה גם ריטה. ילד השדה גדעון כפן פלייבק.
שלמה ארצי, שלום חנוך ויהודה פוליקר, שהחלו לפעול גם הם באותן שנים, זוכים להצלחה רבה עד היום ונחשבים למיינסטרים של הרוק הישראלי. הם מאופיינים בכתיבה אישית של שיריהם, לא נרתעים מלעסוק ברגשות, מחשבות ופחדים אישיים וגם בשירי מחאה ותיאור מצבים אקטואליים. זמר נוסף מאותה תקופה הוא בועז שרעבי, אשר רבים משיריו היו לקלאסיקות במוזיקה הישראלית: “לתת”, “הלוואי”, “אצלי הכול בסדר”, ואחרים.
אחד הזמרים שהתחילו לפעול בשנות השמונים הוא שלומי שבת. בין שיריו המפורסמים: “בחוף של טרמפטוני”, “בגלל הרוח”, “חתיכת שמים”.
בתחילת שנות התשעים התפרסמה בארץ להקת אתניקס אשר יצרה שירים בעלי אופי עממי, אשר הפכו ללהיטים, כגון “ב.מ.ו. שחורה”, “ציפור מדבר”, “ג’סיקה” ו”תותים”. להקה בולטת נוספת מאותן שנים היא טיפקס משדרות, בהנהגת הזמר קובי אוז, אשר יצרה אף היא שירים שמחים בעלי אופי עממי. בין להיטיה של טיפקס יש למנות את “איזה עולם” (אשר שימש כשיר הפתיחה של הסדרה הקומית “שמש”), “התחנה הישנה” ו”יושבים בבית קפה”. עם זאת, תחת מסווה “שירי החאפלות” של טיפקס, מסתתרת לעתים גם ביקורת חברתית נוקבת, כמו למשל השיר “הורה נדל”נים”.
אחד הזמרים הבולטים של שנות האלפיים הוא מוקי, יוצא להקת הראפ שב”ק ס, אשר שר שירים מלודיים קלילים מלווים בגיטרה אקוסטית.
במהלך שנות האלפיים זוכים אמני פופ צעירים, יוצאי התחרות הטלוויזיונית כוכב נולד, להצלחה גדולה מאוד. הצלחתם גוררת לפעמים ביקורת שלילית מצד אמנים ותיקים יותר, למשל בראיון מפורסם שהתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-2006 בו התבטאה הזמרת חוה אלברשטיין בחריפות כנגד התופעה. בנוסף זכו וזוכים להצלחה גדולה אמני פופ המושפעים מאלילי בני הנוער מחוץ לארץ, כמו טייק דאת ובריטני ספירס. הבולטים ביותר הם להקת הבנים היי פייב (סוף שנות התשעים) והזמרת רוני (שנות האלפיים).
בראשית הדרך, היה הרוק תרבות מוקצה בישראל, שבשנות ה-60 הייתה עדיין חברה מגויסת וסגורה יחסית להשפעות תרבותיות מערביות. חלוץ הרוק הישראלי והראשון שהקליט רוק בעברית היה בצלאל יונגרייז, שבשנת 1962 הקליט את השיר “ילדונת”.
להקות הרוק הראשונות בישראל היו “להקות הקצב”, שהחלו לפעול באמצע העשור במועדוני לילה ודיסקוטקים. בין הלהקות הבולטות בגל הראשון של להקות הקצב נמצאות “האריות” של האחים שוקי וחיים אלגרנטי, “הצ’רצ’ילים” עם חיים רומנו ומיקי גבריאלוב, “השמנים והרזים” עם הסולן עוזי פוקס, “הסגנונות” עם הגיטריסט אבי קרפל, “הבמה החשמלית” עם הגיטריסט שלמה מזרחי, “זהר השביעי” עם המתופף והמלחין זהר לוי, וכן להקות נוספות כמו “הגולדסטארים”, “הסינג-סינג”, “הכוכבים הכחולים” עם גרי אקשטיין, “העכבישים” ורבות אחרות.
לקראת סוף העשור השתכללה סצנת להקות הקצב ואף זכתה למעט לגיטימציה, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים כאשר מוזיקאים מערביים החלו להגיע לישראל והשפעות מהפכת הפופ החלו לחלחל לתרבות המקומית. בגל השני של להקות הקצב התבלטו שלוש להקות עיקריות כמובילות סצנת הרוק המקומית: הצ’רצ’ילים שפעלו עתה כהרכב של חמישה נגנים עם הזמר הקנדי סטן סולומון והגיטריסט הבריטי יוצא הטורנדוס רוב הקסלי, היוו את הצלע ההרפתקנית ביותר של הרוק הישראלי עם שילובים חדשניים בין רוק פסיכדלי לבין מרכיבים של מוזיקה ים-תיכונית וערבית. האריות יצרו לרוב פופ מצעדים, אף על פי שגם להקה זו הייתה חדשנית מאוד לזמנה, ובין היתר הייתה הלהקה הישראלית הראשונה שהתנסתה ברגאיי (“Give me”). את משולש הקצב הישראלי של אותן שנים משלימה הסופרגרופ עוזי והסגנונות שנוצרה כשסולן השמנים והרזים עוזי פוקס הצטרף ללהקת הסגנונות בהנהגתו של אבי קרפל. סגנונה היה המגוון ביותר ונשען, מלבד פופ בריטי בנוסח הביטלס גם על סול אמריקני והתאפיין בעיבודים מורכבים ועשירים לכלי נשיפה בנוסח דם, יזע ודמעות, שיקגו ואחרים.
בתפר שבין שנות ה-60′ וה-70′ החלה התעניינות ברוק מצד האמנים המצליחים של הממסד המוזיקלי ורבים מהם השתעשעו בהקלטת שירים בסגנון הרוק ובעבודה משותפת עם להקות הקצב. מי שעשה את הצעד המשמעותי ביותר לקראת אימוץ הרוק כאסתטיקה דומיננטית במוזיקה הישראלית היה אריק איינשטיין, שבשנת 1969 הפך את הצ’רצ’ילים ללהקת הליווי הקבועה שלו בהופעות ובתקליטים. תקליטיו של איינשטיין מאותן שנים נחשבים לפורצי דרך באופן שבו מיזגו לחנים ועיבודים של רוק עם טקסטים בעברית, והיו מהפכניים הן בתפיסה המוזיקלית הרעננה שהציגו והן במעבר שייצגו משירה לאומית מגוייסת כפי שהתבטאה בלהיטי הלהקות הצבאיות ששלטו בכיפה בעשור הקודם לשירים אישיים.
להקת הרוק המצליחה הראשונה ששרה בעברית, הייתה להקת כוורת, אשר החלה את דרכה בשנות השבעים. כוורת נחשבת כפורצת דרך במוזיקה הישראלית כשהצליחה לשלב בין מוזיקת פופ להומור והעלתה את הפופ והרוק ללב הקונצנזוס. במיוחד אחראי לכך הזמר והיוצר דני סנדרסון. להקות בולטות נוספות משנות השבעים הן תמוז שזכתה להצלחה ואת אחרית הימים ושמיים. זמרים רבים החלו להתבלט ולהצליח בסוף העשור: שלום חנוך, אריאל זילבר, צביקה פיק (בשילוב עם מוזיקת פופ), אפרים שמיר, יצחק קלפטר וגרי אקשטיין.
בתחילת שנות השבעים החלה להתפתח סצנת הרוק המתקדם הישראלי. אחד האמנים הראשונים היה שלמה גרוניך, שבשנת 1971 הוציא את אלבומו “למה לא סיפרת לי?”. להקת רוק מתקדם נוספת בשנות השבעים הייתה ששת.
להקות רוק בולטות שבאו אחריה בשנות השמונים היו תיסלם, בנזין, משינה והחברים של נטאשה, שם בלט היוצר ארקדי דוכין.
ברי סחרוף, כונה “נסיך הרוק הישראלי”
שנת 1991 הייתה שנת הפריצה של להקות וזמרי הרוק האלטרנטיבי, בראשותם של רמי פורטיס, ברי סחרוף ואביב גפן, ולהקות צעירות כמו איפה הילד?, זקני צפת, רוקפור ומופע הארנבות של ד”ר קספר זכו לפופולריות רבה. תפקיד מהותי בדרכן של להקות ואמנים אלו מילא מועדון רוקסן, שנתן במה לאמני רוק, ורוק אלטרנטיבי, מוכרים, וכאלו שבתחילת דרכם, וכך איפשר חשיפה מהירה ללהקות חדשות, וטיפח קהל מאזינים לסגנונות אלו. מאז התפרקו רבות מהלהקות של דור זה, אך חבריהן ממשיכים לפעול במסגרות שונות ומהווים את קהילת המוזיקה הישראלית בת ימינו.
בתחום הרוק הכבד בלטה להקת סטלה מאריס מחיפה, אשר החלה את דרכה בתחילת שנות התשעים ופרסמה, בין היתר, את הבלדה “שימי נר על החלון”, שהפך ללהיט ואת השיר “אשתר” שאף הופיע ב-MTV. יותר מאוחר, השתלבה סטלה מאריס במיינסטרים של המוזיקה הישראלית, כמו גם סולנה שיצא לקריירת סולו, פבלו רוזנברג.
למרות משברים ותקופות שפל בעולם הרוק הישראלי (כמו אסון פסטיבל ערד ב-1995, אחריו ירדה הפופולריות של אירוע זה), במשך העשור הבא הפך הרוק בישראל ליצירה מרכזית ומקובלת, וקמו להקות חשובות כמו המכשפות ומוניקה סקס.
בין הלהקות הבולטות של שנות האלפיים היו בית הבובות, המנגנת רוק מלודי עם דגש על גיטרה אקוסטית וסינרגיה, הנוטה לכיוון של ניו מטאל מלודי.
בסוף שנות השמונים התפתח בארץ ז’אנר מקומי בשם אוריינטל מטאל, ז’אנר זה שילב הבי מטאל עם השפעה ממסורות יהודיות ומהתרבות המזרחית, במילים ובמנגינה. הלהקות סיילם ואורפנד לנד אף משלבות שירים בעברית ביצירתן, דוגמה בולטת היא השיר העיירה בוערת של סיילם.