יורם יהודה פוליקר פלייבק
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
יורם הוא שיר עברי שנכתב על ידי עלי מוהר והולחן על ידי יהודה פוליקר.
השיר נכתב על יורם ביאלר, חברו לנשק של עלי מוהר. ביאלר נולד ב-22 במרץ 1948 בתל אביב, למד בבית הספר היסודי יהודה הלוי ובתיכון חדש, והצטיין בלימודיו שם. בתיכון הכיר את כותב השיר, עלי מוהר. ביאלר היה חניך תנועת השומר הצעיר. עם סיום לימודיו גויס לצה”ל, בספטמבר 1966, ושירת ביחידת נח”ל מוצנח לצד מוהר; הם הפכו לחברים. ביום הזיכרון לחללי צה”ל, ד’ באייר, 22 באפריל 1969, נפגע ביאלר במהלך היתקלות בחולייה מצרית בתעלת סואץ ונהרג.
השיר נכתב כ-17 שנה לאחר מותו של יורם ביאלר, על ידי עלי מוהר. מוהר טען כי השיר אינו דיבור אל “יורם המת” אלא דווקא אל “יורם החי”, ועל כן הדיבור הישיר שבשיר. בשיר מדבר מוהר על השכחה, ועל כך שהזמן מקל על הכאב למרות שלפעמים הכאב חוזר. בנוסף מוהר מעלה “טענות” כלפי חברו (על פי דברי מוהר בראיון עם יולי תמיר).
השיר בוצע על ידי גידי גוב ונכלל באלבומו דרך ארץ אשר יצא לאור בשנת 1987. כמו כן, בוצע השיר על ידי יהודה פוליקר, מלחין השיר, ונכלל באלבומו פחות אבל כואב אשר יצא לאור בשנת 1990. ביצוע נוסף על ידי ריקי גל בהופעה בתוכנית של דן שילון.
במהלך 1985 הוציא פוליקר את אלבומו הראשון, “עיניים שלי”. כל שירי האלבום היו שירים נודעים ביוונית שתורגמו לעברית בצורה מילולית על ידי טילדה איסאיאס ומרתה עזרא. אלה הותאמו למלל שירי על ידי יעקב גלעד. בנוסף, צורף קטע אינסטרומנטלי אחד בשם “שקיעה ים תיכונית” שהלחין פוליקר. סגנונו המוזיקלי של האלבום היה שונה למדי ממוזיקת הרוק של “בנזין”, ואף על פי שכלל השפעות של רוק בחלקו, הכיל בעיקר מוזיקה יוונית עממית. בהכנת האלבום נעזר פוליקר רבות במוזיקאית ורדה קלג. האלבום זכה להצלחה גדולה, נמכר ביותר מ-70,000 עותקים, ותרם לחשיפתה של המוזיקה היוונית לציבור הישראלי הרחב. בין שירי האלבום בלטו השירים “עיניים שלי”, “בוקר יום ראשון”, “אלקו”, “כפיים” ו”הקנאה”. שיר הנושא של האלבום מזוהה עם פוליקר.
פוליקר בהופעה בפסטיבל השלום בנווה שלום, 1987
בעקבות הצלחת האלבום יצא פוליקר לסיבוב הופעות, שתועד על גבי האלבום “חולם בהקיץ”, שיצא ב-1986. האלבום הוקלט כולו בהופעה חיה בקולנוע תל אביב, והכיל ברובו שירים מתורגמים מיוונית שלא נכללו באלבום “עיניים שלי”. בהופעה זו התארחה הזמרת יהודית תמיר, ששרה לבדה את השיר “אילו הייתי איתך”, שזכה להצלחה.
בשנת 1987 חבר פוליקר לגידי גוב, והלחין את רוב שירי אלבומו “דרך ארץ”. פוליקר הלחין את “כמעט סתיו” ו”פרח” שכתבה צרויה להב, “יורם” ו”שיר אחד שמח” שכתב עלי מוהר, ו”גבר בעיר”, “לוליטה” ו”שלל שרב” שכתב מאיר אריאל. “שלל שרב” היה ללהיט גדול ולאחד משיריו המוכרים ביותר של גוב. באותה תקופה השתתף פוליקר בנגינה באלבומיו של אריק איינשטיין “אוהב להיות בבית” ו”על גבול האור”.
ב-1988 הוציא פוליקר את אלבומו השלישי, “אפר ואבק”, שעסק ברובו בבני הדור השני לשואה, אשר גדלו בישראל בצל הטראומה שחוו הוריהם. האלבום החל בתוכנית “אחרי המלחמה” בגלי צה”ל, שהופקה עבור יום השואה ב-1986. פוליקר הלחין עבור התוכנית את “כמו פרחים ברוח” ו”התחנה הקטנה טרבלינקה”, שתרגמה הלינה בירנבאום, אמו של יעקב גלעד, ממילותיו של המשורר היהודי-פולני ולדיסלב שלנגל שנספה במרד גטו ורשה. את שיר הנושא של האלבום כתב גלעד על מסעה של אמו חזרה לפולין. פרט ל”פרחים ברוח” ול”התחנה הקטנה טרבלינקה” כתב גלעד את כל שירי האלבום, בהם “חלון לים התיכון” המסופר כמכתב של ניצול שואה לקרוביו שנשארו או נספו באירופה, “כשתגדל” ו”שיר אחרי הגשם”. חרף נושאו הכאוב, זכה האלבום להצלחה גדולה כאשר מכר יותר מ-70,000 עותקים, ונחשב עד היום על ידי רבים לאחד האלבומים המוערכים ביותר שנוצרו בישראל.
לאחר הוצאת “אפר ואבק” השתתפו פוליקר, גלעד והוריהם בסרטה התעודי של אורנה בן דור-ניב “בגלל המלחמה ההיא”, שכמו האלבום עסק בשואה מנקודת מבטם של בני הדור השני לשואה. בסרט נכללו שירי האלבום שעסקו בנושא (היות שלא כל שירי האלבום עסקו בשואה, אלא חלק ניכר מהם).
במאי 1988 יצא פוליקר לסיבוב הופעות מצליח, ובפברואר 1989 חבר בשנית לגידי גוב, לסיבוב הופעות משותף, שלא תועד על גבי אלבום או וידאו. ב-1988 הלחין פוליקר לריטה את שירה “הנסיכה והרוח”, למילותיו של עלי מוהר, וב-1989 את “דברים שרציתי לומר” לדני בסן, למילותיו של יעקב רוטבליט ואת “כמו שאני כמו שאתה” ו”בת יענה” לנורית גלרון, שכתבה את שניהם.
במאי 1990 יצא אלבומה הראשון של יהודית תמיר, אותו הפיק פוליקר מוזיקלית, והלחין את רוב שיריו. שלושת השירים הבולטים ביותר באלבום היו “רומיאו” שכתבה צרויה להב, “אסיה בוכה” שכתב אהוד מנור ו”שיר ערש” שכתבה חוה אלברשטיין. פוליקר ניגן בגיטרות ובקלידים והשתתף בקולות רקע.
בסוף 1990 הוציא את אלבומו הרביעי, “פחות אבל כואב”. האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה ומכירות של יותר מ-140,000 עותקים; והפך לאלבומו המצליח ביותר של פוליקר. האלבום כלל תשעה שירים, מתוכם שניים אינסטרומנטליים (“טראנס אוריינט” ו”סיפור זמנים עברו”) ושלושה מחודשים – “דברים שרציתי לומר”, “יורם” ו”פרח”; שירים שבעקבות גרסתו של פוליקר הפכו למזוהים עמו יותר מעם ביצועיהם המקוריים. בניגוד לאלבומיו הקודמים, לא שיתף פוליקר פעולה באלבום זה עם יעקב גלעד. בין הכותבים המקוריים היו יהונתן גפן שכתב את שיר הנושא, יהודה עמיחי ואסתר שמיר. פוליקר אף כתב לראשונה שיר בעצמו: “הצל ואני”. שיר הנושא, שכתב יהונתן גפן והלחין פוליקר, בוצע במקור בשנת 1980 במילים בהקשר נשי ובלחן של נורית הירש על ידי עדנה לב. ביצועה הופיע באלבומה השלישי הכושל “עדנה לב” (1980).
פוליקר בפסטיבל ערד, 1992
בעקבות הצלחת “פחות אבל כואב” יצא פוליקר לסיבוב הופעות והחל לעבוד על אלבום חדש, אך אלו נקטעו עם מותו של בן אחיו של פוליקר, קובי, שנהרג, לאחר שחברו לפלוגה השליך לעברו קסדה במהלך ויכוח ביניהם. פוליקר גנז את האלבום עליו עבד, שלא יצאו ממנו שירים מלאים, והחל לעבוד במקום על אלבום אינסטרומנטלי. האלבום “לעיניך הכחולות” יצא ב-1992, והיווה מעין רקוויאם לבן אחיו. מהאלבום הצליח הסינגל “סולם יעקב”, שבו השתתפה מקהלת הילדים הדתית “פרחי בית שאן”. הנעימה “שושנים של פחם” מהאלבום שימשה כפתיח של פינת ההלכה בערוץ 7. האלבום כלל גם שני פזמונים מושרים, “נד נד” שכתב יהונתן גפן ו”זינגואלה” שעיבד יעקב גלעד על פי שיר יווני. פוליקר ניגן באקורדיון, קלידים, בוזוקי, גיטרות, בס, סאז, בגלמה ופסנתר ואיתו נגנים רבים, וב”זינגואלה” ניגן הרכב ההופעות: פוליקר ורומנו בבוזוקי וגיטרות, ישי באקורדיון, טל הרצברג בבס, ברמן בכלי הקשה, צדקיהו בתופים ותמיר בקולות. באותה תקופה יצא אלבומה של ירדנה ארזי “אנשים זרים”, ובו לחניו של פוליקר לשירים “שיר אישה בחורף” (“אהבתנו היא תשבץ”) ו”מתוך הנשכחות”. באותה שנה יצא לרדיו קטע טכני והזוי בשם “מי הרג את יהודה פוליקר”, שכלל סימפול לשיר “סולם יעקב”. הקטע עורר סערה בקרב פוליקר ומעריציו בגלל השם הקיצוני וכמעט צונזר. את הקטע יצר בשם בדוי אוהד פישוף מלהקת “נושאי המגבעת”. קטע זה כבר לא מושמע ברדיו, ולא ידוע אם הוא תועד על גבי פורמט כלשהו.