,

חלומות שמורים פלייבק קריוקי

 69.00

מק"ט: אין מידע קטגוריות: ,

חלומות שמורים פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

 


את השיר חלומות שמורים כתב אהוד מנור והלחין מתי כספי
השיר מספר על עולם פנימי וחויות מן העבר והילדות החוזרות
לרגע בגלל שיר או ריח או זיכרון מוכר שפוגש אדם בחלומות או בהווה
אשר מזכיר נשכחות מהילדות.
חלומות נעים בנושאיהם מהיומיומי ועד הסוריאליסטי; לעתים חלומות מובילים להשראה אמנותית, לרעיונות ואף לפתרונות של בעיות פרקטיות. כך למשל הגה קרל יונג את הרעיון על תת-מודע קולקטיבי לאחר חלום על בית רב-מפלסי שהיה לו. תיעוד של תוכני החלום מגלה כי רבים מחלומותינו עוסקים בבעיות בהן עסקנו בהיותנו ערים. כך, למשל, גם בשינה קשה למצוא מפלט מההמון: 95 אחוזים מהחלומות כוללים קשר עם אנשים אחרים – פרטנרים לתחרות, לתוקפנות או למין. רק במיעוט קטן מהחלומות מככב החולם בהצגת יחיד.
על פי אריך פרום (השפה שנשכחה) שפת החלום היא שפת הסמלים. זוהי השפה האוניברסלית היחידה שפיתח המין האנושי, המשותפת לכל התרבויות, ולכל אורכה של ההיסטוריה. בשפה זו המושגים השולטים אינם של חלל וזמן אלא של עוצמה פנימית (intensity) וסמיכות מחשבות (association). זו שפה שבה מובעות חוויות פנימיות, הרגשות ומחשבות כאילו היו מאורעות בעולם החיצון. שפה זו שבאמצעותה אפשר להבין מיתוסים, חלומות ואגדות עם, נשכחה על ידי האדם המודרני, ונדחקה לקרן זווית, עד תקופתו של פרום. פרום מגדיר את החלום כביטוי משמעותי ורב חשיבות של כל סוג מסוגי הפעילות הנפשית בזמן שינה. יחודו של החלום הוא בכך שהאדם אינו צריך להתייחס לעולם החיצוני אלא רק לעסוק בעצמו, והוא חופשי ומשוחרר מנטל של עבודה, הגנה או התקפה, התבוננות או שליטה בעולם החיצוני. כמו כן, חוויית החלום איננה נעדרת הגיון, אולם היא כפופה לחוקי הגיון אחרים.
גישה חיצונית סבילה – הודעה ממרומים. מקור החלום הוא בכוחות מחוץ לאדם: אלים, שדים, ורוחות שמחדירים את המסר לתודעתו של האדם כאשר הוא נשאר סביל בעניין. החלום נתפס כהודעה ממרומים. גישה זו רווחה בעולם העתיק במזרח הקרוב, בשומר, אשור, בבל, מצרים ויוון.
גישה חיצונית פעילה – מסע נדודים של הנשמה. מקור החלום הוא בכוחות שמחוץ לאדם, אך האדם בפעילותו העצמית מושך ומביא אל עצמו את חוית החלום. על פי תפיסה זו יש חלקים באדם כמו רוח או נשמה שנפרדים ממנו ונודדים למרחקים אל עולם נשמות ופוגשים ישויות בממדים שונים של זמן, והם גורמים לאדם לחוש את חווית החלום. תפיסה זו רווחה במזרח הרחוק, הודו, סין, יפן, שם האלים נתפסו כפסיביים יותר, ואף שבטים באפריקה ואצל האסקימוסים.
גישה פנימית תוכנית-מבנית – ביטוי לתכנים מודחקים. מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלק נפשי שהוא נסתר, אף לאדם עצמו, שיוצא אל הפועל בשל מנגנון נפשי מיוחד הפועל דווקא בזמן השינה. החלום ביטוי לפנטזיות ודחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד תוקפנות ומין. החלום הוא פשרה בין המאמץ לסיפוק צרכים ינקותיים מודחקים לבין מנגנון ההדחקה. הסמליות באה להסתיר ולהסוות את התכנים הפנימיים. אפלטון וזיגמונד פרויד מייצגים שיטה זו.
גישה פנימית תוכנית – ביטוי לתכנים עמוקים של האדם. מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלקים פנימיים של נפש האדם בתת-מודע האישי והקולקטיבי. חלק מנפש האדם בא לידי ביטוי בזמן ההכרה וחלק אחר בזמן השינה. החלום הוא מאמץ לביטוי צדדים לא מפותחים ומוזנחים באישיות, והסמליות שבחלום נועדה לגלות יסודות, דחפים וארכיטיפוסים שטרם התבהרו בתודעתו של החולם. קארל יונג מייצג שיטה זו.
גישה פנימית מבנית – תגובה לגירויים. תוכן החלום זהה לתוכן החוויות ההכרתיות בזמן הערות, אך הוא לובש צורה שונה. הגישה הפשטנית סוברת כי האדם מגיב לגירויים סביבתיים באופן מוטעה ומעוות בשל הניתוק של מנגנון התפיסה מהערכה ושפיטה מציאותית. מייצגים של תפיסה זו הם אריסטו ואנרי ברגסון.
גישה מבנית קוגניטיבית – חשיבה בסמלים ודימויים. המושגים המופשטים שבערות מקבלים בחלום צורה של חשיבה ציורית. חלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים. החלום הוא ביטוי תמציתי-סימלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. מפתח של גישה זו הוא החוקר קלווין הול.
“תרדמת התבונה מולידה מפלצות”, ציור של פרנסיסקו דה גויה
זיגמונד פרויד קידם ופיתח את חקר החלומות כחלק מהדיסציפלינה המדעית החדשה של הפסיכואנליזה. ספרו פשר החלומות, שיצא ב־1900, לא זכה להכרה שלה ציפה מהקהילה האקדמית הרפואית. אולם בהדרגה, משך אליו את התעניינותם של חוקרי ספרות, היסטוריונים ואמנים, אשר הדביקה את זו של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בני התקופה‏. הספר, שנכתב בשלב שבו התאוריה של פרויד התמקדה במיניות הילדית, רואה בחלום ביטוי לפנטזיות ודחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד תוקפנות ומין. לפי תפיסה זו, רצונות שמודחקים בחיי היום יום מפאת היעדר האפשרות להגשימם, או היותם אסורים, עולים על פני השטח בשינה. החלום, אם כן, הוא הצורה הסמלית, ה”מכובסת”, שלובשים הדחפים והמאוויים על מנת לפתור את הקונפליקט בין הדחפים הפרימיטיביים למעצורים התרבותיים.
תפקיד ביולוגי- החלום נועד למנוע מגירויים פנימיים (למשל: דחפים מעוררי חרדה) וחיצוניים (למשל: צלצול טלפון) להפריע את מהלך השינה, וכך הוא מאפשר לגוף לנוח, והגירוי החיצוני נטמע בחלום ואינו מפריע את השינה.
תפקיד נפשי- החלום מאפשר הגשמת משאלה לא-מודעת.
פרויד הגדיר ארבעה מנגנונים ששותפים ביצירת החלום: התקה, עיבוי, שיקולים של ייצוג חזותי ועיבוד משני:
התקה מנגנון הגנה שבו דחפים אסורים מופנים לאובייקט שמאיים פחות מזה שעורר את הדחף
עיבוי נוצר כאשר מספר ערוצים אסוציאטיביים נפגשים בצומת מרכזי אחד. כתוצאה מכך, ניתן למצוא בחלום מילה או תמונה שמסמלת יותר מרעיון אחד. כך, חלומות קצרים יכולים להכיל הרבה תכנים סמויים.
שיקולים של ייצוג חזותי מעצבים רעיונות מופשטים באמצעות קומפוזיציה חזותית. כך למשל, רגרסיה יכולה להיות מיוצגת על ידי סוס הפוסע לאחור.
עיבוד משני של החלום מתרחש בחלקו בזמן החלימה באמצעות צנזורה, ובחלקו האחר בעת פירוש החלום על ידי החולם.
למרות ההיקף העצום של סמלים שמביא פרויד בספר זה ובכתבים מאוחרים, בהם “מבוא לפסיכואנליזה”, הישויות שהם מסמלים אינן רבות. בין הישויות המסומלות ניתן למנות הורים, אחים, לידה, מוות ומשאלות מיניות. כך, הורים יסומלו לרוב על ידי דמויות נכבדות, כמו מלך ומלכה, ואילו אחים וילדים יסומלו על ידי חיות קטנות ורמשים. הלידה תתואר לרוב בזיקה למים והמיתה על ידי הפלגה או נסיעה ברכבת. הסמלים המיניים, ייוצגו לרוב על ידי חפצים אשר קיים דמיון ביניהם ובין אברי המין הגבריים והנשיים‏[7]. כך לדוגמה, עליה במדרגות בחלום מסמלת משגל, עצמים מאורכים (נחשים, חרבות וכו’) מסמלים את איבר המין הגברי, וכלי קיבול ומנהרות מסמלים את איבר המין הנשי וכדומה.
למרות נטייתם של תלמידיו להתמקד בסמליות המינית של החלומות, נראה שפרויד ניסה כל הזמן להתאים את פירוש החלומות להתפתחות התאוריה והפרקטיקה של הפסיכואנליזה. כך, לקראת שנות ה-20 של המאה ה-20 ניתן לזהות בתאוריית החלום של פרויד התקרבות למודל הטופוגרפי, ולמודל הסטרוקטורלי והדינאמי, ובשנות העשרים ניתן כבר למצוא בה חשיבה במושגים דינמיים. עם זאת, נראה כי גם פרויד עצמו, בכל פעם שנדרש לעדכן את הספר להתפתחות התאוריה, לא הצליח להסיט את מרכז הכובד של הספר מהמיניות הילדית. יוצא מכאן שלהתפתחות תאוריית החלום, אותה ניתן להסיק מכתבים אחרים של פרויד, כמעט ואין ביטוי במהדורות השונות של “פשר החלומות”‏.
כמו כן, פרויד הזהיר את תלמידיו מפני מתן משקל יתר לחלומות ופירושם במנותק מהסימפטומים, מאירועי היום ומהאסוציאציות שמעלה החלום במטופל. פרויד טען כי “החלום כלל אינו ‘הלא-מודע’, אלא צורה שלתוכה הועברה מחשבה מן החיים בהקיץ, שנותרה בסמוך למודע או אפילו במודע, הודות לתנאים הנוחים של מצב השינה”. וילפרד ביון המשיך את כיוון המחשבה הזה וטען כי “פעולת החלימה הינה פעולה מתמשכת המתרחשת הן בהקיץ והן בשינה, וכי השינה רק מסייעת לחולם להפנות לפעולת החלימה את כל משאביו הנפשיים”. דונלד ויניקוט הבחין בין חלימה מפונטזת, לא ממוקדת, לבין חלימה שמשתמשת בחומרי המציאות ויכולה לשמש כמנוף לצמיחה בטיפול. מסעוד חאן, תלמידו של ויניקוט, הרחיב את המושג אובייקט מעבר לחלום. חאן ראה ביכולת להשתמש ב”מרחב החלום” הישג התפתחותי שמקביל ליכולת של הילד להשתמש ב”מרחב המעבר”‏.
יונג, תלמידו של פרויד, גרס שהחלום הוא שדר מתת המודע הקולקטיבי, שמודחק בידי הסופר אגו במצב של הכרה רגילה. לפי משנתו של יונג, היחיד מתחבר בחלום אל אוצר זיכרון קולקטיבי, אשר לא ניתן להבינו ללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא־מודע של האנושות. דימויים ארכיטיפיים אלו מהווים כוח דוחף לאישיות ולמימושם במציאות, אשר קרוי בפי יונג “קומפלקס”. על פי תפיסת יונג, התת-מודע באמצעות החלום נותן ביטוי לנטיות וצדדים שלא פותחו כראוי על ידי האדם, ולכן נדחקו לתת המודע. באמצעות נתינת הביטוי לתת המודע האדם אמור להגיע לאיזון ושיווי משקל בין הנטיות הקוטביות באדם. דחף ומאמץ זה להגיע לאיזון ואחידות, שיונג ראה בו ארכיטיפ כשלעצמו, כונה על ידו ‘פעילות
חוקרים רבים, בהם רוזלינד קרטרייט, הראו במחקריהם שהרגשות המרכזיים בחלומות הם שליליים. חוקרים מאוניברסיטת טאפטס גילו שהרגשות הנפוצים ביותר המשתקפים בתמונות החלום הם פחד, אשמה וחוסר אונים. קרטרייט אומרת שאצל רוב בני-האדם הרגשות השליליים ביותר נחלמים בפרק הרע”מ הראשון של הלילה, והם נעשים חיוביים יותר מפרק לפרק של שנת רע”מ. אצל מי שסובלים מדיכאון המצב הפוך. הרגשות המופיעים בחלומותיהם נעשים שליליים יותר עם כל פרק של שנת רע”מ. קרטרייט טוענת שתפקיד החלימה הוא מעין ‘תרפיה לילית’, פתירת מחשבות סבוכות שעליהן אנחנו חושבים במשך היום ולפני השינה. לדעתה, החלום הוא זמן מצוין לכך משום שכושר השיפוט יורד משמעותית, ונפתחות דרכי חשיבה שלא היו יכולות לעלות בתודעתנו בשעות הערות.
אחד מגדולי חוקרי החלומות, קלווין הול, שאסף אלפי חלומות של אנשים נורמליים ותרם תרומה חשובה מאוד לנושא זה, פיתח את הגישה המבנית קוגניטיבית – דהיינו שהחלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים, והחלום הינו ביטוי תמציתי-סמלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. הסמלים בחלום לא באים לייצג אובייקט או פעילות ממשית אלא רעיון או מושג מופשט. הול חלק על פרויד שסבר כי הסמליות שבחלום מהווה הסוואה למאוויים האמיתיים של האדם, לאחר שמצא מספר ליקויים בתאוריה זו, כמו קיום חלומות שאינם “מצונזרים” לצד חלומות “מצונזרים”, סמלים שהחולם יכול לפענח בקלות ללא ידע מקצועי, שימוש בסמלים שמשתמשים בהם באופן המוני וקיימים בסלנג, וקיום מספר רב של סמלים למספר מצומצם של נושאים. לעומת פרויד ויונג שסברו שיש חיץ ברור בין עירות לשינה, הול סבר שיש רצף תודעתי מאחד לשני, והחלימה היא המשך פעולת התודעה הגלויה בכלים אחרים. הול, שאסף חלומות סדרתיים של אותם בני אדם, סבר כי בדרך כלל בעיה מרכזית של האדם חוזרת בחלומות רבים בצורות ולבושים שונים. עוד מסקנה שהול הגיע אליה היא שישנה קביעות בנושאי החלומות ובמינון של הסמלים שבהם לאורך שנים אצל החולם.
בתלמוד נמצאת תורת חלומות משוכללת. בבבלי ברכות נ”ה נכתב: כי “חלום שלא נפתר – הריהו כאגרת שלא נקראה”, דבר המבטא לפי פרום עקרונות פרוידיאניים שכל החלומות באשר הם משמעותיים. עניין רב מודגש בתלמוד לסמליות של החלום, ויש בו מספר רב של דוגמאות לפיענוח חלומות. בולט בפענוח הסמלים, כי סמלים לא מיניים מפורשים כתכנים מיניים, למשל חלום שבו האדם מוהל עץ זית בשמן זית מורה על גילוי עריות, ואילו סמלים מיניים מפורשים כתכנים לא מיניים, כמו למשל אדם החולם כי קיים יחסים עם אמו צפוי לתבונה יתירה. תפיסה זאת נובעת מכך שכל סמל לתפיסתם מורה על דבר ששונה מהמשמעות הרגילה שלו‏

עגלת קניות