,

חופים פלייבק קריוקי

 69.00 79.00

מק"ט: אין מידע קטגוריות: ,

חופים פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק נחום היימן נתן יונתן

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

 


נתן יונתן (23 בספטמבר 1923 – 12 במרץ 2004) היה משורר ישראלי. פרסם בחייו 9 קובצי שירה (לא כולל לקטים), 4 ספרי שירים, סיפורים לילדים ונוער וספר סיפורת אחד. עסק גם בתרגום שירה מיידיש לעברית. שיריו תורגמו לשפות רבות, ורבים מהם הולחנו והוקלטו על ידי מבצעים רבים. עם שירי הזמר הידועים שלו נמנים “הרדופים ליד החוף”, “נאסף תשרי”, “חופים”, “האיש ההוא”, “החול יזכור”, “דוגית נוסעת”, “כמו בלדה”, “יש פרחים” ו”שיר אהבה ישן” (“אניטה וחואן”).
למד בבית הספר העממי פיק”א בפתח תקווה ולאחריו בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בפסח 1942 השתתף כמדריך במסע למצדה כאשר מספר חניכים שלו נספו באסון המטיילים בעין גדי ויונתן חיבר, שנה לאחר מכן, את טקסט הגלעד לזכרם.
בשנת 1940, בהיותו בן 16, פרסם את שירו הראשון, “כשספינות הולכות הימה”. השיר עסק בסוגיה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה “אטלנטיק”. השיר פורסם ב”על החומה”, העיתון של “השומר הצעיר” בעריכת משה שמיר. בראיון עם חיים גורי בעיתון “על המשמר” בשנת 1980, סיפר על השיר:
“זאת הייתה תקופה שבה הייתה לשלונסקי השפעה דומיננטית עלי… אבל היה משהו בתוכי שגונן עלי, שלא עשני אפיגון לשלונסקי… בכלל אני חושב שהטון המינורי שלי נשאר מאז… והמשפט (חותם את שירו הראשון לעיל) ‘לבבות בוכים עם ערב, ארובות עשן כבות / כשספינות הולכות הימה, הן אינן שבות’ מלווה אותי כל הזמן”.
ספר שיריו הראשון, “שבילי עפר”, יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, בהם 9 קובצי שירה (לא כולל לקטים), 4 ספרי שירים וסיפורים לילדים ונוער, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, לייב קויטקו, איציק פפר, דוד הופשטיין ואחרים. לאחר מותו ראו אור אנתולוגיה מכל שיריו (2004) אותה הספיק לערוך בעצמו, מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית (2005) וקובץ שירים מעיזבונו של יונתן (2007).
נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוניברסיטת אוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971-1997) כעורך ראשי בהוצאת “ספרית פועלים”. בין התפקידים הציבוריים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981-1984), יו”ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983-1984) ונשיא האגודה (1995-1999). בשנותיו האחרונות היה “משורר אורח” במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי ישראל, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה בהרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם ושימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים.
שיריו של יונתן תורגמו ללשונות שונות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בווייטנאמית ובסינית. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב של אקו”ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ובפרסים הבאים: פרס ביאליק, פרס למדן, פרס זאב, פרס פיכמן, פרס ברנר, פרס אלתרמן ועוד.
בתחילת שנות ה-40, בקן השומר הצעיר בפתח תקווה, הכיר את צפירה שה-לבן. ב-1945 עברו השניים לקיבוץ שריד וכעבור שנתיים נישאו. בראשית שנות ה-60 נשלחו בני הזוג לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. בנם הבכור ליאור נולד ב-1952, בנם השני, זיו, נולד ב-1961. בנו ליאור נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ והוא בן 21. נפילתו של בנו ליאור העמיקה ביונתן כאב שהכה בו עד יום מותו (עליו גם כתב שירים רבים, ראו בפרק על יצירתו).
בשנות השמונים עבר יונתן לחיות עם נילי כרמל, וגידל עמה את בתה מנישואים קודמים נטע (נולדה ב-1968) ואת נכדה תום (נולד ב-1988).
נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, לאחר מחלה. הוא נטמן בחלקת ההורים השכולים בבית הקברות קריית שאול. ביום קבורתו יצא לאור הספר “שירים בכסות הערב”, מבחר מכל שיריו, שהפך במהרה לרב-מכר.
ליד ביתו ביהוד, שם התגורר בשנותיו האחרונות, נקראה כיכר על שמו. בכיכר ניטע עץ ערבה בוכיה המוזכר בשירו “האיש ההוא”, במילים: “…היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות…”. ב-1 בספטמבר 2010 נוסד בית ספר יסודי הקרוי על שמו בעיר מגוריו פתח תקוה.
במשך כל שנות פרסומה (1940 – 2004), שירת נתן יונתן עברה שינויים מרחיקי לכת, הן בפרוזודיה ובצורת השיר, הן בעיצוב הדיוקן הלירי, הן ביחסי הדובר לעצמו ולנמעניו והן בתפיסת הפונקציה השירית בכללותה. אך עם זאת, נותרו בה יסודות עקביים המתבטאים הן בצורה והן בתוכן. מבחינת הצורה שומרים שיריו על הבעתו הנקייה והבהירה. הריאליה שלו מתמקדת במספר מראות אופייניים: מרכיב המים (ים ונחלים), מרכיב המדבר והשממה, הכפר והדרכים, ובזמנים נבחרים – הערב והסתיו. עצם ההתמדה בהם במשך 60 שנות שירה מעידה על האותנטיות שלהם. הזיקות האנושיות בשיריו (החברתיות והארוטיות גם יחד) מצביעות על צורך המשורר להתנחם במגע עם בני האדם. שירת נתן יונתן נאחזת בבריות, דווקא מתוך מודעות מלאה לארעיות הקיום האנושי. לכן לא נמצא בה מרירות אנטי-חברתית שהפכה רווחת בשירה העברית מאז שנות החמישים, אלא דווקא מאמץ לגשר, ליצור קרבה ושיתוף למרות הקושי. גורמים אלה משמשים “הצלה” או “נחמה” אל מול נקודת התורפה הקיומית, הנגזרת מכוח החלופיות. אפשר לומר, שבשירתו של יונתן הגורם הראשוני במעלה הוא המודעות לחליפת הזמן, וכי הגורמים המצילים הללו נגזרים ממנו. יונתן עצמו ניסח זאת הן בשפה יומיומית בראיון מאוחר: “יש התנחמות ביופי הנצחי, בדברים הנשארים אחרי”, והן במספר רב משיריו, כגון בשורות הבאות מהשיר “הפלגה”
גם מבחינת התשתית הלשונית והתרבותית ניכרת עקביות רבה לאורך יצירתו של נתן יונתן: המקורות שעליהם נבנית השירה תמיד נוכחים בשיר, אם בציטוט ישיר או אם בוואריאציות של הרמזים. המקורות הם בראש ובראשונה – המקרא, ובמיוחד ספר קהלת. לצד המקור העברי בולטת ספרות יוון הקלאסית ובמיוחד הומרוס והרקליטוס, כאשר בין שני העולמות אין כל מתח. בשניהם מודגש היסוד המימי – סמלי הנהר, הנחל והים כגילומי הזמן והנצח, וזו כנראה הסיבה לקשר העמוק שבין משורר עברי עכשווי לבין מקורות כה קדומים.
התמורות בשירת יונתן לא היו עניין פתאומי ומפתיע ולא התרחשו ב”קפיצות” בין אופנות משתנות, כי אם בהבשלה איטית ומבוקרת, מתוך צורך עצמי ומתוך קשב לחידושי הפואטיקה בתקופה הנסערת ביותר של השירה הישראלית החדשה. היה זה תהליך מצטבר של ניסיון שירי, המשתכלל והולך מתוך עצמו, ובה בעת נפתח לקלוט השפעות המתאימות לו מבחוץ. בדיעבד, ניכר קו ההתפתחות מקובץ לקובץ כמאבק ממשי על פואטיקה אישית ועצמית.
תמורות אלו חובקות שני תחומים, השלובים זה בזה: מעבר מפרוזודיה מדודה וסגורה אל מבנים פתוחים וגמישים מציין פריקת עול של אסכולה סמכותית ורבת הישגים, וכן סילוק של מעצורים פנימיים. כתוצאה מכך, מתחדשים גם הנושאים ונעשים אישיים יותר. כלומר, ההשתחררות ממסגרות של חריזה ומשקל נותנת חופש גם להבעה ולחשיפה אישית. יש כאן ממש נוסחה: ככל שהשירים חופשיים יותר מבחינה צורנית ופרוזאיים יותר מבחינת הלשון, כך הם גמישים יותר, נכונים יותר להבעות אישיות ולווידויים ליריים.
שירתו של יונתן ספוגה בנופי טבע ארץ ישראליים ומלאים אהבה לאדמה ולמולדת. שירים רבים שלו הם שירי געגועים לארץ, והם נכתבו בתקופות בהן היה בשליחויות שונות בחוץ לארץ.
מקור השראה מרכזי נוסף של יונתן הם המקורות בכלל והתנ”כיים בפרט. גיבורי התנ”ך מככבים ברבים משיריו באופן מתוחכם ומשמשים רובד נוסף של משמעויות לשיר. בשנת 1998 יונתן אף כינס 30 שירים בהשראת המקרא והאגדה בקובץ “שירים על ספר הישר”. בין הדמויות המקראיות החביבות על יונתן: איוב, יונה וקהלת. על ספר קהלת אמר: “בי הייתה ואף מתחזקת קרבה רגשית, רוחנית, כמעט אישית אל קהלת, ורבים משירי כתובים בהשראתו”. דוגמה מובהקת לשיר כזה היא השיר “קהלת מביט בשולמית”
נחום היימן נולד בעיר ריגה, בירתה של לטביה לפנינה וחיים היימן, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1939, כשהיה בגיל חמש. בילדותו החל לנגן בפסנתר, אך לאחר שחלה בגיל עשר בשיתוק ילדים (פוליו) עבר לנגן באקורדיון. במשך שלוש שנים שכב בבית חולים מחובר לריאת ברזל, עד שהתגבר על מחלתו. בגיל 14, בעקבות גירושי הוריו, עבר להתגורר כילד חוץ בקיבוץ נען וזכה להדרכה מחברי הקיבוץ יהודה אורן ודוד זהבי.
לאחר נישואיה השניים של אימו, עבר להתגורר עימה ברחובות. שם הוא הלחין בגיל 17 את שירו הראשון “ניצנים נראו בארץ”, לפי מלים מ”שיר השירים”. מאחר שלא הסתדר עם אביו החורג עבר לכפר המכבי, שם פגש את מתתיהו שלם מהקיבוץ הסמוך, רמת יוחנן. היימן עבד איתו ברעיית צאן וקיבל ממנו ומחבריו הדרכה מוזיקלית. בשלב מאוחר יותר בחייו הפך לאקורדיוניסט בחוגים לריקודי עם בהשפעת גורית קדמן, מחלוצות ריקודי העם בארץ.
במסגרת שירותו הצבאי שימש היימן אקורדיוניסט מחליף למלחין דובי זלצר בלהקת הנח”ל בגרסתה הראשונה. בתקופת שירותו הצבאי נישא לדליה קולטון ועבר איתה לקיבוץ בית אלפא. בשירות המילואים עבר לשרת כלוחם בפלס”ר שריון, הוא נפצע ברגלו מהתפוצצות מוקש במלחמת סיני, נפגע מקליע במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים נפצע באורח קשה מהפצצה אווירית, אושפז במשך כחצי שנה ועבר סדרה ארוכה של ניתוחים.
מטעם קיבוץ בית אלפא נשלח ללימודים במדרשה למורים למוזיקה ולמד אצל המלחין פאול בן חיים. בתום ההשתלמות הקים את חמישיית גלבוע[2], חמישייה כלית שאף נמנה עליה כנגן אקורדיון. ב-1961 החל לעבוד עם הגבעטרון, ויזם את הוצאת תקליטיו הראשונים. הלהקה כללה ברפרטואר שלה חלק משיריו, כשהמפורסם שביניהם השיר “לאן נושבת הרוח” על שני לחניו.
היימן החל לארגן ערבי שירה בציבור בעיר והפעיל טכניקות שונות להביא את הקהל הרגיל להיות פסיבי, להשתתף בשירה[. החל משנת 1965 הוא ארגן פסטיבל שנתי של מוזיקה וכוריאגרפיה של בני קיבוצים בשם פסטיבל “ענות”.
באותה תקופה הלחין היימן את שירי המחזמר “זרעים של מסטיק” שכתבה לאה נאור. בנוסף לעבודתו כמלחין טיפח היימן זמרים רבים בראשית דרכם, ביניהם אסנת פז[6], חוה אלברשטיין[7] (לה גם הלחין בין היתר את השיר “כמו צמח בר”), צמד הפרברים (להם הלחין את שיריהם הראשונים, בהם “את אני והרוח”, “אילו כל האוהבים”, “רק הד קולך” ו”ריח תפוח אודם שני”), עליזה עזיקרי, הצמד אורנה ומשה דץ (להם הלחין בין היתר את השיר “שיר למענך”) וחני ליבנה.
שיתוף פעולה פורה במיוחד שלו היה עם המשורר נתן יונתן, שהוליד עשרות שירים שהיו לקלאסיקה בזמר העברי, ביניהם “חופים”, “שיר אהבה ישן” (המוכר בשם “אניטה וחואן”), “החול יזכור” ורבים אחרים. כדי להקל על היימן את הלחנת “חופים” שינה נתן יונתן את מילות המקור.
היימן הלחין גם פסקולים רבים לסרטי קולנוע. הראשון שבהם היה סרטו של מיכה שגריר “המלחמה לאחר המלחמה” לו הוא הלחין את השיר “מרדף” שכתב ירון לונדון, וביצעה חוה אלברשטיין. לסרט “אדמה משוגעת” כתב היימן את שיר הנושא, “אני ממשיך לשיר”. זהו אחד השירים הבודדים שהיימן כתב את מילותיהם. אחת מיצירות המופת הגדולות של היימן היא הנעימה לחליל צד “הנסיעה לירושלים” שהולחנה לסרט “אין שמות על הדלתות” (1996), ומושמעת בפתיחת שידורי הבוקר של רשת ב’.
בסוף שנות ה-60 נסע לצרפת, וזכה להצלחה בינלאומית כשגדולי הזמרים שרו משיריו ביניהם, ננה מושקורי, מארי לאפורה וגם ישראלים שהשתקעו בצרפת כמו מייק בראנט, וריקה זראי. ב-1972 עבר ללונדון בה למד במגמת מוזיקה בבית הספר לקולנוע והקים וניהל חברה להקלטות, שהכינה מוזיקה לסרטים, פרסומות ותקליטים.
היימן שב לישראל ב-1984 והפיק את המופע “חופים” עם האמנים מאיר בנאי, משה דץ, חני ליבנה וליזה לנג, שהיו בראשית דרכם. כן היה המנהל האמנותי של חגיגות הזמר העברי בערד.
נחום היימן לקח על עצמו לשמר את הזמר העברי והקים בשנת 2002 את “העמותה למורשת הזמר העברי”, שבמסגרתה הוא מעלה על גבי תקליטורים הקלטות ישנות ואף מחדש ומקליט מחדש שירים ותיקים, ובכך משמר שירים וביצועים שייתכן והיו יורדים לתהום הנשייה.
עד לא מכבר הגיש היימן תוכנית זמר עברי יחד עם גבי ינון ברשת ג’ (“נחצ’ה בגימל”). בשנת 2010 התגרש מאשתו השלישית וחי בגפו בביתו שבפתח תקווה. במשך השנים הרוויח היימן כספים רבים אולם מספר פעמים נכנס לקשיים כלכליים והתחיל מחדש. בעקבות כתבה טלוויזיונית מיולי 2013 על מצוקה כלכלית בה היה שרוי, נפגשו עמו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התרבות לימור לבנת והוחלט שישמש כיועץ בפרויקט שיכלול בין השאר הנגשה ותיעוד דיגיטלי של שירים עבריים. בתמורה תשלם לו המדינה כ-50 אלף ש”ח כל שנה. היישוב בית אריה-עופרים התנדב לספק לו מגורים ללא תמורה, ואף קרא לאחת הכיכרות ביישוב על שמו. לאחר שהתגורר ביישוב, שב להתגורר בפתח תקווה.

עגלת קניות