זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית ביוטיוב
טיפקס היא להקה ישראלית, שמשלבת השפעות ים תיכוניות ומוזיקת רוק. במשך שנות פעילותה הרבות השתנה הרכב הלהקה מספר פעמים, אך הבסיס, ובראשו כותב השירים, המלחין והסולן קובי אוז, הבסיסט גל פרמן והגיטריסט רמי יוסיפוב נשאר זהה.
הלהקה הוקמה בשנת 1988 ועד לפירוקה בשנת 2009 הקליטה להיטים רבים. לאחר פירוקה שקד קובי אוז על קריירת הסולו שלו והוציא שני אלבומים אישיים. בשנת 2013 הוקמה הלהקה מחדש. הלהקה זכתה שלוש פעמים בתואר להקת השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי.
זמר הלהקה, קובי אוז בהופעה של להקת טיפקס ביום הסטודנט של האוניברסיטה העברית בירושלים, 21 במאי 1997
בשנת 1988 נפגש קובי אוז, מוזיקאי מתחיל, עם גל פרמן, כשזה עוד טרם עסק במוזיקה. השניים צירפו אליהם מספר חברים מקיבוצים מאזור שדרות, ושינו את הרכבם תדירות, בעיקר עקב גיוס של חברים בלהקה לצה”ל. שם הלהקה המקורי היה “ההוצאה לפועל”. לאחר שהלהקה עברה מהדרום לתל אביב שונה שמה ל”טיפקס”. השם נבחר מכיוון שרצו חברי הלהקה “למחוק” את הגבולות בין האנשים בישראל. הלהקה שינתה את שמה באנגלית ל”Tea Packs” (שקיות תה) ב-1995 כדי להבדיל בין המוצר ללהקה. זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
בשנת 1990 הקליטה הלהקה שיר ראשון, “העוול”. ההרכב כלל אז את אוז בשירה וקלידים, פרמן על הבס, עינב כהן בגיטרה ותמיר ימיני בתופים. בתום ההקלטה צורפו רמי יוסיפוב ואבינועם מרטון. המפיק דני רכט התמנה לתפקיד מנהל הלהקה ויועצה האמנותי, ובשנת 1992 הוציאה הלהקה אלבום ראשון בחברת “הד ארצי”, בשם “שביל קליפות הגרעינים”. האלבום כלל מוזיקה מעורבת: פופ עם השפעות של רוק ומוזיקה מזרחית. מילות חלק מהשירים עסקו במחאה לצד שירים פשוטים יותר. האלבום זכה להצלחה מזערית עם צאתו, והתפרסם מתוכו שיר אחד בלבד, “הרבי ג’ו כפרה”, שכתב אוז יחד עם רכט. לימים מכר האלבום 22 אלף עותקים. באותה שנה השתתפה הלהקה לראשונה בפסטיגל, עם השיר “המסיבה של גודו”, שהגיע למקום השמיני בתחרות. זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
בתחילת 1993 הקליטה הלהקה את אלבומה השני, “האחרון בעשירון התחתון”. הרכב הלהקה כלל אז את אוז, פרמן, יוסיפוב, ימיני, רונית שפי ואבינועם מרטון, והתארחו בו חיים אוליאל ולהקת שפתיים. השיר המפורסם ביותר באלבום היה לאחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה: “בתוך נייר עיתון”, שכתב אוז על פי לחן מרוקאי עממי. אוז כתב והלחין את יתר השירים באלבום, ביניהם “זמנים קטנים” ו”עננה”. האלבום זכה לפרסום רב יותר מקודמו, ואף להצלחה מסחרית, עם מכירות בגובה 29 אלף עותקים. בתום העבודה על האלבום נפרדה הלהקה ממנהלה דני רכט, שהוחלף ביניב דוידסון.
המהפך הגדול של הלהקה הגיע בשנת 1995, עם הוצאת האלבום “החיים שלך בלאפה”. הפעם השתתפו בהקלטות אורי מילס, נוריאל עמר ושרון בן צדוק. בין השירים הבולטים באלבום נכללו “התחנה הישנה”, “מה עשית”, “יש לי חברה” ו”והפעם שיר אהבה” עם הזמרת רונית בן שמעון. גם באלבום זה כתב והלחין אוז את כל השירים, ועל העיבודים היו אחראים חברי ההרכב. מהאלבום נמכרו 65 אלף עותקים. באותה שנה השתתפה הלהקה בשנית בפסטיגל, עם השיר “הפילון הזה” שהגיע למקום הרביעי.
בשנת 1996 הקליטה הלהקה את אלבומה הרביעי, פסקול הסרט “כלבים לא נובחים בירוק”. האלבום הוקלט בביתו של אוז, והיה מעורב מבחינת תוכנו: קטעי דיבור מתוך הסרט (עם חברי החמישייה הקאמרית), קטעים אינסטרומנטליים (“הבלדה לסופי” ו”גחליליות”), רמיקסים לשירים מהאלבום הקודם (“למה הלכת ממני”, “יש לי חברה” ו”מה עשית”), גרסאות כיסוי לשירים של אחרים (“היא” של נקמת הטרקטור, “מאמי” של מיכאל מחפוד פטישי, “מתנה לחג” של נושאי המגבעת, “מה אומרות עינייך” ו”זה הזמן לסלוח”), ואף שני שירים מקוריים: “גבר רומנטי” ו”כלבים לא נובחים בירוק”. האלבום מכר כ-15 אלף עותקים. זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
בשנת 1997 הוציאה טיפקס את אלבומה החמישי, “נשיקה לדוד” אותו הם הקליטו בקיבוץ העוגן. אורי מילס ונוריאל עמר נשארו גם להקלטת האלבום הזה, אוז כתב והלחין את רוב השירים, והעיבודים היו של כל חברי הלהקה. מהאלבום התפרסמו השירים “עוד שבת”, “סתם”, “אני אוהב אותך ממש מוגזם”, “איזה עולם” (ששימש כפתיח של הסדרה “שמש”) והדואט “למה הלכת ממנו” עם שרית חדד, שעד אז לא הייתה מוכרת לציבור הרחב. על השיר סתם כתב לימים קובי אוז כי הוא נכתב “באמצע גריפה שקיבלתי אחרי רצח רבין. היה לי חום וכתבתי שיר שנקרא “סתם” – כתבתי ומיד הקלטתי את כל התפקידים והשירה באולפן הביתי שלי”. בעיצוב עטיפת האלבום נעשה שימוש בעיצובי “שנה טובה” ישנים ובחוברת הופיעו תמונות של יותר מארבעים הדודים והדודות של חברי הלהקה. האלבום זכה להצלחה מסחרית גבוהה וממנו נמכרו 49 אלף עותקים. במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג’ לשנת תשנ”ז נבחרה הלהקה כ”להקת השנה”. בסוף סיבוב ההופעות שליווה את האלבום הפסיקה הלהקה את הופעותיה באופן זמני, וחבריה שמרו בסוד את מועד ואופן חזרתם לבמה. זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
בשנת 1998 חגגה טיפקס עשור לפעילותה, והוציאה מיני-אלבום בשם “העצב עבר לגור כאן”, שכלל חמישה שירים. האלבום נשמע שונה מכל מה שטיפקס עשתה בעשר שנות פעילותה, והוקלט בצורה שונה: הלהקה נכנסה לאולפן ללא חזרות והזמינה אנשים רבים לבקר ולקחת חלק בתהליך. באלבום שיתף אוז פעולה לראשונה עם “ביג אם” (מאיר עמר), שהיה שותף לעיבודים. האלבום מכר כ-23 אלף עותקים.
בשנת 1999 יצא האלבום “דיסקו מנאייק”. האלבום, שהיה אלבום קונספט, המשיך את הקו המוזיקלי החדש של הלהקה והשתתפו בו יותר מ-20 נגנים. האלבום כלל 26 קטעים, חלקם הגדול מעברים קצרים או קטעים אינסטרומנטליים, ואורכו היה כ-78 דקות. בין השירים הבולטים ניתן למצוא את “סמי וסומו”, “שלוש בלילה”, “בשפכת הזורם” והדואט עם שרית חדד “כשאני איתך אני כמו דג”, שנכלל גם באלבומה “כמו סינדרלה” שיצא באותה שנה. האלבום מכר כ-35 אלף עותקים ובשנת 2000 נבחרה הלהקה בפעם השנייה כ”להקת השנה” במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג’.
בשנת 2001 הוציאה טיפקס את אלבומה הבא, “יושבים בבית קפה”, הפעם ללא המתופף תמיר ימיני שעזב את הלהקה. האלבום הזכיר בסגנונו את אלבומיה הראשונים של הלהקה יותר מאשר את “דיסקו מנאייק”. שיר הנושא היה ללהיט גדול, בנוסף ל”כמו לפני עשרים שנה” ו”תזרח”. הלהקה זכתה בפעם השנייה ברציפות בתואר “להקת השנה”, ו”יושבים בבית קפה” נבחר כ”שיר השנה” במצעד הפזמונים השנתי של גלי צה”ל. האלבום מכר כ-33 אלף עותקים. לאחר הוצאת האלבום הצטרפו ללהקה דני אברג’ל בגיטרה ומוטי יוסף בתופים. באותה שנה השתתפה הלהקה בפעם השלישית בפסטיגל, עם השיר “בצלחת מעופפת” שזכה במקום השלישי. זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
בשנת 2003 הוציאה הלהקה אלבום אוסף ראשון, “כל הלהיטים”. לצד להיטיה הישנים של הלהקה כלל האלבום גם את השיר החדש “ריקודי עמבה”, גרסת כיסוי ל”הימים האחרים” של להקת פיקוד מרכז שהוקלטה עבור השירותרום וביצוע משותף עם שרית חדד ל”התקווה”.
כעבור שנה הוציא אוז אלבום סולו, “דמעות וים”. בניגוד לכל אלבומיהם של “טיפקס”, שיצאו בחברת “הד ארצי”, יצא האלבום בחברת “הליקון”, על מנת לעשות את ההפרדה בין עשייתה של “טיפקס” לעשייתו של אוז. יחד עם זאת, על אף שהיה אוז החתום היחיד על האלבום, העבודה עליו הייתה כאלבום של “טיפקס” לכל דבר וכל חברי הלהקה לקחו חלק ביצירתו. זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
יוסף ואברג’ל נשארו גם לאלבום הבא של הלהקה, ואליהם הצטרף נועם ינקלביץ’ כקלידן. האלבום, “רדיו/מוזיקה/עברית”, יצא בשנת 2006. נכללו בו מספר דואטים, בהם “פרח השכונות” עם השחקנית עלמה זק, “כלוב של זהב” עם מירי מסיקה ו”אהבה ראשונה” עם שחר סויסה.
האקלקטיות של להקת “טיפקס” באה לידי ביטוי בכך שמאז שהוקמה, לא יצרה אלבום אחד שנשמע דומה לקודמו. סגנונם נע בין רוק אוריינטלי כבד, לפרקים מורכב ואפל (“האחרון בעשירון התחתון”), מוזיקה אלקטרונית (“דיסקו מנאייק”), ג’אז (“והפעם: שיר אהבה”), ואפילו נגיעות של מוזיקה אירית. “טיפקס” השתמשה רבות גם בכלים לא אופייניים ללהקת פופ, כגון עוד, כינור, חמת חלילים, פלוגלהורן, ועוד.
הקו האמנותי/רעיוני של “טיפקס” תמיד היה ונשאר זהה, אמנם. “טיפקס” מתאפיינת בשירים עם מילים בעלות מסר חברתי נוקב וחריף, שבאות לידי ביטוי בדרכו המיוחדת של קובי אוז, מה שגורם תכופות למאזין הממוצע לא להבינם, ולחשוב כי “טיפקס” איננה יותר מלהקת “חפלות” ושיצירתה איננה אמנות, אף על פי שבפועל מדובר באחת מן הלהקות האמנותיות והלא מסחריות ביותר שקמו בישראל. דוגמה בולטת לשיר שכזה הוא “ריקודי עמבה”, שהפך ללהיט בישראל, בעוד הוא בעצם שיר מחאה נוקב שמלגלג בדיוק על אותם האנשים שרוקדים לצליליו.
טיפקס נבחרה לייצג את ישראל בתחרות אירוויזיון 2007 שהתקיימה בהלסינקי. באירוע הקדם אירוויזיון הציגה “טיפקס” ארבעה שירים בעלי מסר נוקב: “12 נקודות”, שהביע לגלוג על אופיה המסחרי והלא אמנותי של התחרות; “סלאם סלאמי”, שעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני; “ללחוץ על הכפתור” (Push the Button”) שעסק במאבקי הכוח ואיומי ההשמדה של מדינות כלפי מדינות אחרות; ו-“Voulez-vous” (בצרפתית: “האם אתם רוצים”) שמביע לגלוג על התיירים בישראל ועל הישראלים עצמם ביחסם אליהם. זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
השיר שזכה לייצג את ישראל בתחרות הוא השיר “כפתור אדום”. כבר בימים הראשונים לפרסומו של השיר התעוררה סערה תקשורתית באירופה, עקב תוכן השיר, שניתן לפרשו כאילו הוא מתייחס לאיום הגרעיני של איראן כלפי ישראל. בסערה החלה רשת ה-BBC, ובעקבותיה שקלו מארגני תחרות האירוויזיון להחרים את השיר, מכיוון שלטענתם הוא כולל “מסרים פוליטיים לא ראויים”.חברי הלהקה הבהירו שהשיר איננו כולל כל מסר סמוי או גלוי לאיראן. בסופו של דבר השיר אושר על ידי הנהלת האירוויזיון. זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
ב-10 במאי 2007 התקיים שלב חצי הגמר בהשתתפות 28 מדינות. עוד במהלך החזרות התלוננו חברי הלהקה על ניסיונות להצר את צעדיהם האומנותיים, ולמנוע מהם להעביר את המסר שאותו ניסו להעביר בשיר. במהלך שידור השיר נגרמה תקלה טכנית באחד מלוויני השידור להופעת שקופית אדומה למשך 7 שניות. ערעור שהגישו חברי המשלחת הישראלית, ובו טענו כי הדבר יפגע בסיכויי חברי הלהקה לעלות לגמר, נדחה על הסף.[6] בסופו של הערב, משהוכרזו 10 השירים העולים לשלב הגמר, נפקד מקומה של הלהקה מביניהם. תגובתו הראשונית של קובי אוז הייתה “מאוכזבים אבל נהנינו”.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. היה או אולי לא היה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב. זמנים קטנים טיפקס פלייבק קריוקי
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות