זאת שמעל לכל המצופה קריוקי סולם נמוך
ביצוע: הגשש החיוור
מילים ולחן: דני סנדרסון
סולם: Bm
האזן לדוגמית פלייבק / קריוקי
הגשש החיוור היה הרכב קומי שפעל בנוף הבידור הישראלי במשך כ-37 שנים. חברי הלהקה הם גברי בנאי (נולד ב-1939), שייקה לוי (נולד ב-1939) וישראל פוליאקוב (1941–2007), המכונים גם “הגששים”.
את הלהקה הקים האמרגן והמפיק אברהם דשא (פשנל) שהיה ההוגה, המייסד והמוביל שלה לאורך כל שנות פעילותה. פשנל, שנהג להמציא שמות מוזרים, הוא גם שהעניק להרכב את השם “הגשש החיוור”. לדברי דן אלמגור, שם הלהקה נלקח מן הספר “המוהיקני האחרון” מאת ג’יימס פנימור קופר.
ההרכב יצר דפוס תרבות שהשפיע על הלשון העברית ועל סגנון החיים שנגע כמעט לכל פרט בחברה הישראלית, ואף זכה בפרס ישראל עבור תרומה לחברה (ה’תש”ס).
במעמד מתן הפרס נאמר כי ההרכב:
“היא ביטוי מייצג של התרבות הישראלית המתהווה. במשך עשרות שנים אפיינו דמויות ומצבים, ביטאו אהבה וחמימות לגווניה הרבים של החברה בישראל, ויצרו שפה ייחודית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהשפה העברית בת-זמננו.”
שלושת חברי הלהקה, גברי בנאי (“גברי”), שייקה לוי (“שייקה”) וישראל פוליאקוב (“פולי”), היו בוגרי להקת “התרנגולים”, אשר פעלה בשנות השישים בהדרכת נעמי פולני. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
ב-1963 החליט האמרגן אברהם דשא (פשנל) לקחת את השלושה תחת חסותו ולהקים להקה ייחודית לעומת מה שהיה מוכר עד אז. התכנון הראשוני היה לשלב בין השירים מערכונים קצרים כקטעי אתנחתא, אך כעבור זמן מה הסדר התחלף והמערכונים היו אלה שהיוו את העיקר.
תוכניתה הראשונה של הלהקה, “שמחת זקנתי” (1964), נכתבה ובוימה על ידי שייקה אופיר. בהמשך הדרך פעלו עם השלישייה יוצרים הנחשבים לטובים בתחום אמנויות הבמה בארץ, בהם: נסים אלוני, יוסי בנאי, ירון לונדון (“שיר הטלפון”), אפרים קישון (שלושה מערכונים) ומוטי קירשנבאום. גם מוזיקאים נחשבים כתבו בעבור “הגשש החיוור”, בהם: נעמי שמר, אריה לבנון, יצחק גרציאני, יאיר רוזנבלום ודני סנדרסון. משכנה של הלהקה היה בהתחלה במועדון “הסנטר הכפול” ביפו, אחר כך במקומות שונים, בהם קולנוע דקל בתל אביב, קולנוע רמה ברמת גן ובסוף דרכם בקולנוע מקסים בתל אביב.
שלישיית “הגשש החיוור” לקחה את פעילותה ברצינות שהתבטאה בחזרות ובמופעים עצמם. הם לא העלו מופע מבלי שהיו משוכנעים שמיצו את הכול כדי שיהיה בנוי היטב מבחינת הטקסטים והחומר המזומר. השלישייה העלתה עשרה מופעים, ביניהם “תוכנית ד’” (שהייתה תוכניתם השנייה), “קנטטה לשווארמה”, “קרקר נגד קרקר”, “בעבור חוקן דולרים” והצגתם האחרונה “כוסות רוח”. זאת שמעל לכל המצופה קריוקי סולם נמוך
מערכוניהם ושיריהם של השלישייה, קומיים ככל שהיו, היו גם סאטיריים מאוד. לדוגמה, המערכון “שחקן כדורסל”, שתיאר את שיגעון הכדורסל שאחז במדינה אחרי זכייתה של מכבי תל אביב בכדורסל בגביע אירופה ב-1977. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
בשיר “איפה כל החבר’ה”, שכתב עמוס קינן, מתוארת הירידה הגדולה מהארץ לפני מלחמת ששת הימים והנהירה לארץ במהלך ולאחר המלחמה.
אחד השירים הסאטיריים יותר של השלישייה הוא “אף אחד לא קם”, המלא אמרות שפר כמו: “מי שקיבל צו קריאה חודשי לתשעים יום מילואים, ונהיה עצוב כי זה לא הספיק לו – שיקום. מי שהלך לשוק עם מאתיים לירות וחזר עם עודף – שיקום. אף אחד לא קם…”.
ב-1975 יצא לאור “ספר הזהב” של הגשש החיוור, שהכיל את תמלילי חמש התוכניות הראשונות של הלהקה. הספר שימש סיכום דרכה של הלהקה עד אז, בהגיעה למצוות (13 שנים), וחברי הלהקה ביטאו אז כי הלהקה הגיעה, כנראה, לסוף דרכה. למרות זאת, פעילותה של הלהקה נמשכה, אף כי שכיחות העלאת תוכניות חדשות בשנים הבאות הייתה נמוכה יותר.
הלהקה השתתפה גם במספר סרטי קולנוע, כגון: “שלאגר” (יחד עם עפרה חזה), “הקרב על הוועד” ו”גבעת חלפון אינה עונה”, שהפך עם חלוף השנים לסרט פולחן של הקולנוע הישראלי. זאת שמעל לכל המצופה קריוקי סולם נמוך
שירים שבוצעו על ידי הלהקה זכו להצלחה רבה בזכות המקצועיות שבאה לידי ביטוי בשילוב הקולי, העיבודים והתלבושות. זכור במיוחד ביצוע השיר “מים לדוד המלך” שחיבר עקיבא נוף לפסטיבל הזמר, בו השלושה היו לבושים בחצאיות “תנ”כיות” קצרות וכאשר הרימו את ידיהם במהלך הפזמון, בצבצו תחתיהן תחתוניהם. מספרים שכאשר ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, הייתה אמורה לחזות בהופעתם, ביצעו השלושה את השיר בלי החצאיות, שכן המארגנים סברו שזה לא יהיה מכובד להופיע כך. לאחר ההופעה הביעה גולדה את התפעלותה מהם ושאלה: “אבל למה לא הופעתם עם החצאיות?”. כביקורת לאלו שבקרו את ההופעה עם החצאיות, כתבה נעמי שמר את השיר “למה צחקה מיכל” על הלעג שהביעה מיכל כלפי דוד כשרקד לפני ארון הברית בהעלותו ירושלימה.
במהלך מלחמת יום הכיפורים ביצעו “הגששים”, יחד עם נעמי שמר, את שירה “לו יהי”, שהפך לאחד מסמלי המלחמה.
ב-1979 הקליטו אלבום שלם משיריה של שמר, בהם שירים שכתבה להם במיוחד כמו “יש לי חג”, “אורחים לקיץ”, “אחותי רוחמה” ו”תפוח בדבש”.
שירים ידועים נוספים שלהם, שביצעו בהופעות כמעבר קומי בין המערכונים, היו “עובדים עלינו עבודה עברית” ו”שיר הטלפון”.
“הגששים” הופיעו בכל קצוות תבל, בעיקר בפני ישראלים ויהודים. בארצות הברית “הגששים” הופיעו בקהילות היהודיות במערכונים ביידיש כגון “המכונית המגוייסת”.
אברהם גוֹפְלַט (בעברו שחקן תיאטרון, עיתונאי, סופר ואביו של יוסי פלג, שהיה מנהלה האדמיניסטרטיבי של הלהקה), לקח על עצמו את המשימה הקשה, תרגם את המערכונים ליידיש ולימד את הגששים לדבר בגששית יידישאית. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
בבחירות 1984 השלישייה הציגה מערכונים בתשדירי התעמולה של המערך, שהיוו עימות קומי לספי ריבלין בתשדירי הליכוד. תשדירים אלו אוזכרו במערכון “מִגרש השדים”, בו גילם פולי את עצמו. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
חברי הגשש החיוור השתתפו גם בפרסומות קומיות, ברוח מערכוניהם, לחברת המשקאות הקלים קריסטל (“החום בוטל, שותים קריסטל”) ולטוטו (“מעכשיו החשבון שלך מוגבל… מוגדל!” זאת שמעל לכל המצופה קריוקי סולם נמוך
כאשר גברי בנאי נשאל, מהו לדעתו סוד ההצלחה של הלהקה, ענה כי לדעתו היו אלה שני דברים: ההתמדה והעקרון שקיבלו ממי שהדריכה אותם ב”תרנגולים”, נעמי פולני, שתמיד אמרה: “צריך להסתכל על טובת העניין” וכך הם עשו, תמיד העדיפו את העבודה הקבוצתית והזניחו קטעי סולו, הן בשירים והן במערכונים.[3]
ב-2007 הלך לעולמו ישראל פוליאקוב. יום לאחר פטירתו הוצג ארונו בתיאטרון הקאמרי ונערך מופע לזכרו בו שרו שייקה וגברי את השיר “פנס בודד”, כאשר בין המיקרופונים של השניים ניצב מיקרופון ריק. בעקבות פטירתו של פוליאקוב הודיע אסי דיין בטור אישי בידיעות אחרונות על דחיית הוצאתו של סרט ההמשך שתוכנן ל”גבעת חלפון אינה עונה” ל”אחרית הימים”, כדבריו.
ב-2013, הוצגו בפסטיגל שירים ומערכונים של השלישייה כמחווה. זאת שמעל לכל המצופה קריוקי
ב-2014, לרגל 50 שנה להקמת הגשש החיוור, ערך ערוץ yes קולנוע ישראלי את “העולם מצחיק אז צוחקים” – פרויקט שידורים חגיגי שכלל את כל סרטי הגשש החיוור, שידור יומי של מיטב המערכונים והשירים וחומרים ארכיונים נוספים ונדירים שחלקם לא שודר.
בתחילת 2018, הופיעו גברי בנאי ושייקה לוי בערב של עמותת “מרכז טל” למען צעירים חולי סרטן, כאשר פולי “מצטרף” אליהם בהולוגרמה.
מערכוני הלהקה הפכו נכס צאן ברזל של התרבות והלשון הישראלית. השפה המיוחדת של הלהקה, ה’גששית’, הפכה חלק מהשפה העברית המדוברת, או מה שמכונה הסלנג הישראלי. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
בין השאר העלו מערכוני הלהקה תרומות בדמות מונחים כמו: “ישראבלוף”, “הצ’ופצ’יק של הקומקום”, “זרבוביתי זרבוביתך…” ו”בוטיק ספרים”. מטבעות לשון כמו: “דבר אוטוסטרדה”, “שאל בני ונען!”, “היה מנוע?!”, “דייג אוהב דגים?”, “מה שבע? מה כמה?”, “למה? – מה?!”, “חם בטבריה!”, “טרם הספיקותי”, “תכין לי איזה טורקי קטן”, “אתה הבנת את זה ברוך?!”, “מה תאמר על הבושה?!”, “תהיה גבר, תשפיל את עצמך!”, “הלו, זה רדיו?” ו”מי צריך לומר שלום, זה שעולה או זה שיורד?”‘ או שמות ייחודיים, כמו: “הסופר א.ב.ג.ד.ה.ו. מנחם”, “מיקי בר קיקי”, “מנדל’ה מוכר ספרים בהנחה”, “נחצ’ה”, “נשרק’ה”, “נצחיה”, “רפי לירי” “גברת זליבנסקי” ו”גברת מועלם”, “אברהם אדיבי” ואחרים. זאת שמעל לכל המצופה קריוקי
בשנת 1976 – במלאת 13 שנה לגששים, שודר בטלוויזיה חידון בקיאות על שירי ומערכוני הלהקה, שהיה ערוך בנוסח חידון התנ”ך, זאת כמחווה לתרומתה התרבותית של הלהקה להווי והשפה הישראלים. את החידון כתב, ערך והפיק יוסי פלג, שהיה מנהלה האדמיניסטרטיבי של הלהקה 15 שנים (ושותפו של פשנל בתיאטרון העממי).
בשנת 1992 – נערך מצעד מערכוני הגששים, ביוזמת “ידיעות אחרונות” ורשת ג’. 27,000 ישראלים השתתפו במבצע “הגשש החיוור – כל המערכונים” ודירגו את המערכונים האהובים עליהם: למקום הראשון הגיע המערכון “קרקר נגד קרקר”, למקום השני הגיע המערכון “הכה את המומחה” ולשלישי – “המכונית המגוייסת”.[7]
בשנת 2000 – הוענק לחברי שלישיית הגשש החיוור פרס ישראל עבור תרומה לחברה. אחד מחברי השלישייה, ישראל פוליאקוב, אמר בגילוי-לב, בתוכנית טלוויזיה לזכרו של אמרגנם פשנל, לאחר שזה לא זכה בפרס ישראל, כי בעצם גזלו מפשנל את מה שהיה ראוי לו יותר מכולם. “בלי פאשה לא היה הגשש,” הודה השחקן בכנות, “הוא המציא אותו, הוא יצר אותו, הוא היה הלב שלו.”
בשנת 2005 – יצא לאור הספר “אז מה היה לנו שם?” בעריכת גברי בנאי, המכיל 200 ציטוטים קלאסיים ממערכונים, שירים וסרטים של השלישייה.
קרדיט: ויקיפדיה
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב. זאת שמעל לכל המצופה קריוקי סולם נמוך
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית