המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי

המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק נורית גלרון שלמה ארצי

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

גלרון נולדה בשם נורית קלימבורד וגדלה בשכונת נווה עמל בהרצליה. אמה, לאה סיטין, פרשה מהבמה אחרי שהייתה זמרת בלהקת הבריגדה “מעין זה” שהקים הבמאי אליהו גולדנברג. אביה היה קופאי שהיה בעברו חייל בצבא אנדרס ולאחר ששכל בשואה אשה וילד, העדיף כמו יהודים רבים אחרים שם לערוק מהצבא ולהגיע לארץ ישראל כעולה בלתי לגאלי.
את הקריירה המקצועית שלה החלה בשנות השבעים המוקדמות, בעת שירותה בצבא, כששירתה בצוות הווי גולני, שם ביצעה את הסולו הראשון שלה “הלוך וחטוף”. לאחר שיחרורה מהצבא החלה להופיע במועדונים קטנים. נעים רג’ואן, אמרגנה של קלימבורד ושל עליזה עזיקרי, שלפני הופעותיה שרה נורית כזמרת חימום, הציע לה להחליף את שם משפחתה ל”גיל-רון”, והיא בחרה ב”גלרון”. בשנת 1973 החלה גלרון להופיע בשיתוף עם המלחינה יעל גרמן. בשנת 1976 השתתפה גלרון באלבום שהוקדש לשיריה של לאה גולדברג עם השיר “אולי מחר”, בלחן של גרמן. באותה השנה השתתפה גלרון בתוכנית רדיו בגלי צה”ל שהוקדשה לגילוי כשרונות צעירים, לצידם של יהודית רביץ ואורי רווח, עם דובי לנץ, הופעה שקידמה את הקריירה המקצועית שלה.
אלבום הסולו הראשון שלה, שנקרא בפשטות “נורית גלרון” (וזכה ברבות הימים לכינוי “התקליט הסגול”), הופיע ב-19 ביוני 1978 בהוצאת ישראדיסק וזכה לביקורות משבחות. על אף ריבוי היוצרים ששיתפו פעולה עמה בכל אחד מ-11 השירים, מתקיימת אחידות מלאה באלבום המתבטאת במלנכוליה מינימליסטית. בין היוצרים החתומים על השירים ניתן למצוא את השמות המובילים במוזיקה הישראלית של סוף שנות ה-70, ובהם אילן וירצברג, מתי כספי, שם טוב לוי, יוני רכטר ודויד ברוזה. בין השירים הבולטים באלבום, שחלקם הפכו לנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית: “כמעט” (יונתן רטוש/יגאל גורדון), “שלכת” (יעקב אורלנד/מרדכי זעירא), “מה יהיה בסופנו” (לאה גולדברג/אשר ביטנסקי), “אהובתי שלי לבנת צוואר” (יעקב שבתאי/סשה ארגוב), “אולי מחר” (לאה גולדברג/יעל גרמן), ו”הלילות הקסומים” (עדה נסטוביץ’/אילן וירצברג), שאותו שרה בפסטיבל שירי הילדים של שנת 1977. “הלילות הקסומים” נחשב כחריג משאר השירים, שרובם נכתבו על ידי משוררים, וזאת על אף שנכתב על ידי כותבת שחיברה בהמשך שירים נוספים שהיו ללהיטים. בראיונות איתה באותה תקופה הדגישה גלרון שהיא אינה זמרת ג’אז, למרות הדמיון החיצוני והקולי לזמרת קליאו ליין. באותה שנה השתתפה בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר “ברכי נפשי”. המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
אלבומה השני, “נורית גלרון בהופעה חיה” משנת 1979, היה אלבום ג’אז, שהוקלט בהופעה עם מיטב נגני הסוגה באותה תקופה, בניצוחו של רמי לוין. האלבום כולל שבעה קטעים: קוליים, ארוכים ומתורגמים, אינסטרומנטליים, ביצוע ל”לך למדבר” וביצוע לשיר “יום אחרון” של אברהם שלונסקי, ללחן של מאיר אריאל ושלום חנוך. כמהלך שיווקי ייחודי צורף לאלבום בזמנו גם פוסטר קטן של גלרון.
ב-1980 זכה להצלחה במצעדי הפזמונים שירה “בודדים אומרים”, שעסק במוות. השיר הקשה נכתב על ידי אברהם בן יצחק והולחן על ידי יאיר רוזנבלום.
לאחר השתתפותה בערב לכבוד המשורר נתן זך, הוציאה גלרון בשנת 1981 אלבום שלם משיריו בשם “שירים באמצע הלילה”. באלבום זה נכללו שירים שהפכו ללהיטים (וגם כאלה שגלרון לא הקליטה במקור והפכו ללהיטים בביצועה) כמו “כי האדם עץ השדה” (שהפך לשיר זיכרון ידוע), “כולנו זקוקים לחסד”, “עד מחר” “כשצלצלת רעד קולך” ו”עד מחר”. בין מלחיני השירים באלבום היו שלום חנוך, חנן יובל, יוני רכטר, מתי כספי ואילן וירצברג. הקשר עם זך המשיך גם הלאה, והיא הקליטה שירים נוספים שלו באלבומיה הבאים. גם הקשר עם וירצברג המשיך הלאה.
גלרון הוסיפה לבצע שירי משוררים, ובהם זך, יונה וולך, מאיר ויזלטיר (“יש לי סימפטיה”) ועוד. בד בבד החלה גלרון לבצע שירי פופ ורוק רך, ללחנים ועיבודים של יוצרים כמו יהודית רביץ ויזהר אשדות. ב-1982 הוציאה את האלבום “סימפטיה”, בו בלטו השירים “יש לי סימפטיה” של מאיר ויזלטיר, “זה לא זה” של יונה וולך (עם אילן וירצברג ושמעון גלבץ מחוץ למסגרת בציר טוב) ו”עצוב למות באמצע התמוז” של נעמי שמר. באותה שנה השתתפה בשירוויזיון מס’ 4 והאחרון עם השיר “מחבואים”, אותו כתב דודו ויזר והלחין אילן וירצברג. באותה שנה נערך ערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא זר כלניות למשה וילנסקי (ויצא כאלבום לאחר מכן). גלרון שרה באירוע את השיר “בלדה לאשה” (מילים: תרצה אתר). ב-1983 הוציאה את האלבום אלבום “אני ראיתי יופי” שם ביצעה, בעיבודיו של משה לוי, את השירים “סוס מעץ” (חדוה הרכבי/נחום היימן) ו”ילדות נשכחת” (יעקב גלעד/יהודית רביץ). האלבום הוקלט בלונדון, שם חי אז נחום היימן, החתום על רוב הלחנים. שיר נוסף שבלט מהאלבום והיה לשיר זיכרון כואב הוא “עצי התאנה” (רחל שפירא/שפי ישי). המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
בשנת 1978, על קצה אמון חברת התקליטים בו, וכמעט מוכן לוותר על קריירה כזמר, הוציא ארצי את אלבומו “גבר הולך לאיבוד” בהפקתו של יאיר שרגאי. פה קרתה ה”הפתעה”: אלבום זה הצליח יותר מקודמיו, וסימל את מעברו של ארצי לשירים יותר אישיים. יחד עם זאת המשיך ארצי בהלחנת שירי משוררים גם באלבום זה, בהם של נתן יונתן (“האיש ההוא”, “רק עלה”, “כמו ציפור”) ושאול טשרניחובסקי (“את אינך יודעת”). האלבום כלל שמונה שירים בלבד, שמתוכם הלחין ארצי שבעה. את השיר “בלילות אני מתגעגע” הלחין חנן יובל למילים של ארצי. אחת התגליות הגדולות של האלבום היה הקלידן משה לוי, שבלט בעיקר בנגינת הפתיחה הארוכה של השיר “גבר הולך לאיבוד”. לוי הפך בעקבות האלבום לאחד המוזיקאים הפעילים ביותר בארץ, והוסיף לעבוד עם ארצי מאוחר יותר במספר אלבומים נוספים.
אמנם “גבר הולך לאיבוד” סימן את המפנה החיובי בסגנונו של ארצי, אך היה זה דווקא “דרכים” שחשף אותו לקהל רחב יותר, והרחיב את קהל מאזיניו. הצלחת “דרכים” הביאה לחשיפה גדולה יותר של “גבר הולך לאיבוד”, והגדילה את הצלחת האלבום. המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
הסגנון המוזיקלי של “דרכים” נמשך גם באלבום “חצות” משנת 1981, שאותו הפיקו יאיר שרגאי ומשה לוי. באלבום בלטו השירים “לא עוזב את העיר”, “יום אחד”, “הלילה השני” ו”במטוס סילון”. שיר נוסף באלבום היה “לנגב”, ובו השורה “חתולים מחשבים את קיצם לאחור, אם תעשי כמותם לא נגיע רחוק”, שהושמה ללעג פעמים רבות. במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג’ לשנת תשמ”א זכה ארצי פעם נוספת בתואר “זמר השנה”. המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
בשנת 1982 הוציא ארצי שני תקליטי ילדים נוספים, שניהם נקראים בשם “סיפורי התנ”ך לילדים”, ובהם הקריא סיפורי תנ”ך שונים כפי שכתב מאיר שלו.
בשנת 1983 יצא אלבום של הופעה חיה של ארצי בצוותא שהוקלט ב-1982. לאחר צאתו, האלבום נגנז ולא יצא לאור שוב וכיום הוא נחשב לתקליט נדיר. בנובמבר 2013 החליט ארצי להוציא אלבום משולש, ובתוכו כלל גם אלבום הופעה נדיר זה
באותה שנה חזר ארצי בפעם האחרונה לשירי ארץ ישראל, באלבום “מקום”. באלבום נכללו לחניו של ארצי לשירי משוררים כ”הרדופים” ו”החול יזכור” של נתן יונתן, “בהר הדומיות” של נתן אלתרמן ו”שיר” של משה טבנקין, וכמו כן ביצוע בהופעה חיה לשיר “אני נושא עמי” של יעקב אורלנד ודוד זהבי והקלטה מחודשת של השיר “אומרים ישנה ארץ” שכתב שאול טשרניחובסקי. סשה ארגוב הלחין עבור האלבום את השירים “אל הנירים האפורים” של נתן יונתן ואת “ריח הדרים” של מיכה אבני. באלבום נכללו גם הקטעים האינסטרומנטליים “מקום” ו”סיום”, וכן דואט עם אסתר שמיר בשיר האהבה המפוכח והקודר “ברית לא מותרת”, ששמיר כתבה והלחינה.
בשנת 1970, בעודו בלהקת חיל הים, הופיע ארצי בפסטיבל הזמר והפזמון, שבו זכה במקום הראשון עם השיר “פתאום עכשיו, פתאום היום” (“אהבתיה”), שכתבה תרצה אתר והלחין יעקב הולנדר. השיר הופיע בעיבוד שונה באלבומו הראשון שיצא בשנת 1970, שנקרא “שלמה ארצי”. ארצי הלחין שיר אחד לאלבום, “תפילת ערבית”, שתרגם יעקב אורלנד לפי שיר של אלן אלכסנדר מילן. בין השירים הבולטים באלבום היו גם “נח”ל ים”, שכתב יוסף בכר והלחין קובי אשרת, “האם השלישית”, שכתב נתן אלתרמן והלחינה נעמי שמר (שבוצע במקור בלחן שונה של יאיר רוזנבלום על ידי להקת גייסות השריון עם הסולנית עירית בולקא), “אנחנו לא צריכים” (“את הגשם תן רק בעתו…”), שכתב אבי קורן והלחין שמואל אימברמן, ו”האם עודך יפה”, שכתבה והלחינה דפנה אילת. השיר “פתאום עכשיו, פתאום היום” זכה בתואר “שיר השנה” במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל, וארצי זכה בתואר זמר השנה. המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
בשנת 1971 ביצע ארצי גיחה חד פעמית אל מסך הקולנוע, כאשר גילם את דמותו של ירון זהבי, מפקד חבורת חסמבה, בסרטו של יואל זילברג “חסמבה ונערי ההפקר”. באותה שנה הלחין ארצי את שיר האליפות של קבוצת הכדורגל מכבי נתניה, “מממ-נננ”, שכתב אהוד מנור ושר ארצי יחד עם שחקני הקבוצה.
בסוף שנת 1971 הוציא ארצי את אלבומו השני, “על אנשים”, שבו כתב והלחין לראשונה את רוב השירים. מהם התפרסמו “אל תשאל ילד” ו”נוף ילדות”. האלבום כלל גם את לחנו של ארצי לשירו של שאול טשרניחובסקי “אילאיל”. את שירי האלבום עיבדו דוד קריבושי ואלברט פיאמנטה.
בשנת 1972 הופיע ארצי בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר “השיר על ארץ סיני”, שכתבה רחל שפירא והלחין מוני אמריליו. באותה שנה השתתף גם בערב שירי משוררים של גלי צה”ל, שעבורו הלחין ושר את השירים “דרך שתי נקודות” של יהודה עמיחי ו”שיר אהבה” (“שני דגים”) של דליה רביקוביץ, שאותו שר בדואט עם עדנה גורן. בסוף השנה הוציא את אלבומו השלישי, “פתאום אחר ימים רבים”, שבו הקליט שירי משוררים נוספים; לצד “דרך שתי נקודות” ו”שיר אהבה”, נכללו באלבום גם השירים “אמא קטנה”, שהלחין ארצי עם גידי קורן למילותיו של דוד פוגל, “יופיה אינו ידוע”, שכתב נתן זך, ו”יסמין הקטנה”, שכתב חיים גורי. באלבום נכללו גם “השיר על ארץ סיני”, וכן שני שירים באנגלית: “אנאבל לי” של אדגר אלן פו ו-“White Bird” (“ציפור לבנה”), שכתב והלחין ארצי. בעקבות האלבום זכה ארצי פעם נוספת בתואר “זמר השנה” בקול ישראל. המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. אני איתך אברהם טל פלייבק
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים. המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית. אני איתך אברהם טל פלייבק
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית.
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף. המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבומים מצליחים תוך שהם שומרים על סגנונם הייחודי ואף מחפשים כיוונים מוזיקליים חדשים. בין האלבומים הבולטים בעשור זה ניתן למצוא את האחר ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף; ענה לי של אהוד בנאי; קונגו בלו ולא יפריד דבר של דני סנדרסון; עיר קטנה של יהודית רביץ; כל דבר מזכיר לי של יהודה פוליקר; שפויים ואושר אקספרס של שלמה ארצי; והחבר אני של רמי פורטיס.
מקלט 18 במופע “מחוה לאריק איינשטיין” בחמדת ימים המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי
לצד יצירת הרוק הפופולרי מתקיימת בישראל סצנת אינדי רוק משמעותית, שהתפתחה בעיקר במאה ה-21 עם דחיקת הרוק מהמיינסטרים המוזיקלי ועליית כוחה של רשת האינטרנט, וכוללת יוצרים והרכבים רבים ומגוונים. בדומה לסגנונות מוזיקליים אחרים הפועלים תחת הכותרת אינדי מתאפיינת גם יצירת הרוק המחתרתי הישראלי בקו טקסטואלי חריג ובסאונד שונה מהמיינסטרים, המקשה על התקבלותה בקהל הרחב. יוצרים אלו לרוב פועלים שלא במסגרת חברת תקליטים ונשענים על תמיכת הקהל הפועל למענם במדיות שונות, בעיקר דרך בלוגים, רשתות חברתיות ופרויקטים לגיוס כספים. מרכז סצנה זו הוא בתל אביב, במועדונים דוגמת תמונע ו”לבונטין 7″, בתחנות רדיו כמו 88FM או קול הקמפוס, וכן בפסטיבלים ייעודיים דוגמת פסטיבל יערות מנשה והאינדינגב.
על אף המרחק מהעין הציבורית, היו אמנים לא מעטים שפרצו את גבולות הסצנה וזכו להצלחה בקהל הרחב, כדוגמת רונה קינן, תמר אייזנמן ואסף אבידן שאף זכה להצלחה נרחבת בחו”ל. עם זאת יוצרים רבים רואים ביצירה המחתרתית ערך בפני עצמו בשל החופש האמנותי והעצמאות שהיא מאפשרת.
בין היוצרים הבולטים ניתן למנות את שלום גד שהוציא אלבומים רבים החל משנת 1996 ובהם טרילוגיית “המצב”, שלושה אלבומים העוסקים בפנים שונות של החברה הישראלית; רם אוריון שפעל במסגרת הלהקות נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד ועבר ליצירת סולו; שי נובלמן שזכה להצלחה בארץ ומעבר לים עם אלבומיו בשפה האנגלית ועבר אחר כך ליצירה בשפה העברית. וכן אמנים רבים נוספים בהם יובל גורביץ’, יהוא ירון, אבי בללי, אביב גדג’ ואורי קליאן. בסצנה זו פועלות גם מספר רב של להקות צעירות, בהן ששרות בעברית כדוגמת נערות ריינס, דפנה והעוגיות ומריונטה סול לצד להקות הפועלות באנגלית כדוגמת הקולקטיב ואלקטרה.
מבחינה סגנונית קיים גם בסצנה זו מגוון רחב, החל מיוצרים כדוגמת אלון עדר החוזרים לרוק המתקדם של שנות ה-70, דרך מוזיקת המחאה של קוואמי והבילויים, פאנק רוק של כל החתיכים אצלי וכלה בפולק רוק באנגלית של עמית ארז וגבע אלון. בנוסף, מאז שנות השמונים הייתה בישראל סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת’ מטאל, דום מטאל ובלאק מטאל. להקות המטאל הישראליות הידועות ביותר הן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל ואלמנטים מזרחיים עם מילים המתמקדות בנושאים ישראליים ויהודיים, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית מזרחית ומטאל נקרא “מטאל אוריינטלי” והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. בתחום המטאל הפופולרי יותר (הארד רוק) בולטים קרוספייר, לאוד נ’ קלייר וריח מטאל. המיסטיקנים הסינים פלייבק קריוקי