בליבך דיויד ברוזה פלייבק קריוקי

בליבך דיויד ברוזה פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

דיויד ברוזה (נולד ב-4 בספטמבר 1955) הוא זמר, מוזיקאי ומלחין ישראלי.
ברוזה נולד בשם דויד סיימון ברוויק ברוזה בעיר חיפה. אמו היא הזמרת שרונה אהרון. סבו היה ממקימי נווה שלום. נעוריו עברו עליו בספרד, שם שימש אביו בשליחות, והוא הושפע רבות מהמוזיקה והתרבות הספרדית. הוא למד בפנימיה באנגליה, שב לספרד, וב-1974 חזר לישראל כדי להתגייס.
לאחר תקופה של כשנה וחצי בצבא, שבה הצליח לשלב גם הופעות קטנות באזרחות, הצטרף לצוות הווי חיל האוויר יחד עם אחותו טליה ברוזה, דני בסן ודפנה ארמוני. להיטם הגדול היה “בתוך”, שאותו שרו ב”פסטיבל הזמר והפזמון” 1977.
לאחר שחרורו מהצבא החל ברוזה את דרכו העצמאית כזמר בהופעות קטנות בפאבים ומועדונים. יהונתן גפן הבחין בו וצירף אותו למופעו “שיחות סלון” כחלק מ”להקה טובה” עם יעל לוי ויצחק קלפטר. כעבור מספר שבועות עזב קלפטר את המופע, וברוזה תפס את מקומו. אלבום המופע, שיצא ב-1977, כלל את ביצועיו של ברוזה עם יעל לוי ל”שיר אהבה בדואי” ו”עד עולם אחכה”, וכן את השיר הראשון המשותף של ברוזה וגפן, “יהיה טוב”, שנכתב במהלך המופע לכבוד ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל, והפך ללהיט גדול.
שיתוף הפעולה בין ברוזה לגפן המשיך גם הלאה, באלבום והמופע לילדים “הכבש השישה עשר”, שם הלחין וביצע ברוזה את השיר “ברקים ורעמים”. ברוזה וגפן המשיכו בשיתוף פעולה גם שנים רבות לאחר מכן, שהתבטא בתרומה הרבה של גפן לקריירה של ברוזה, בכתיבת חלק משיריו ובתרגום שירים מספרדית עבורו. ברוזה העיד כי גפן הפך לחברו הטוב, והוא הושפע ממנו רבות כמבצע וכאדם.
ב-1979 הקליט ברוזה את השיר “אל תשאלי אם אני אוהב” (עמוס קולק/נורית הירש), עבור הסרט “אל תשאלי אם אני אוהב”. באותה שנה השתתף באלבום שירי הילדים “והילד הזה הוא אני”, המבוסס על ספרו של יהודה אטלס בשם זה.
ב-1980 יצא אלבום הבכורה של ברוזה, “דויד ברוזה”. האלבום כלל חידושים לשני שירים מ”שיחות סלון”, “יהיה טוב” ו”שיר אהבה בדואי”, וכן שירים חדשים, שבהם ניכרת השפעה מהמוזיקה הספרדית כמו “סניוריטה”. שיר נוסף מהאלבום שזכה לפרסום הוא “מותר לומר”, שהלחין ברוזה על פי שיר של נתן אלתרמן. באלבום נכללה גם גרסתו של ברוזה לשירו של שלום חנוך “ילדים של החיים”. את שירי האלבום עיבד אילן מוכיח.
בסוף 1980 העלו ברוזה ויהונתן גפן את המופע “דויד ויהונתן”, שגם תועד על גבי אלבום בשם זה.
ב-1982 הוציא ברוזה את אלבומו השני, “קלף”, שכלל שירים שהלחין בעצמו כמו “חיפה” (שנכתב במיוחד על ידי גפן על עיר הולדתו של ברוזה), “החיים הם חומר טוב” ו”דניאלה”. את האלבום הפיק יהודה עדר. סיבוב ההופעות שליווה את האלבום נקטע עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. במהלך המלחמה הִרְבָּה ברוזה להופיע בפני חיילים.
ב-1983 הוציא ברוזה את האלבום “האשה שאיתי”, שהכיל שירים ספרדיים מתורגמים לעברית, כחלק מההשפעות הספרדיות שספג בנעוריו. את השירים תרגם יהונתן גפן והפיק ועיבד לואי להב. רבים מהשירים באלבום, כמו “האשה שאיתי”, “בנהר של סביליה” ו”סיגליות”, הפכו ללהיטים גדולים. באלבום נכלל גם שיר אחד מקורי שהלחין ברוזה למילים של גפן, בשם “הרומבה”. אלבום זה הוא אחד האלבומים הנמכרים ביותר בישראל עד היום[2], הוא נמכר בלמעלה מ-200,000 עותקים (פלטינה מחומשת). גם סיבוב ההופעות שנלווה לאלבום הצליח מאוד. בעקבות הצלחת האלבום נבחר ברוזה לזמר השנה של קול ישראל במצעד הפזמונים לשנת תשמ”ג.
ב-1984 יצא האלבום “ברוזה”, שכמו “האישה שאיתי” הורכב גם הוא ברובו מתרגומים של יהונתן גפן לשירים ספרדיים. ברוזה הלחין שיר אחד עבור האלבום, “מגיע לו”.
בשיא הצלחת “האשה שאיתי” נסע ברוזה לניו יורק, ומאז הוא מתגורר בארצות הברית ומחלק את זמנו בין אמריקה לבין ישראל. לדבריו, עזב “כדי לחפש משהו אחר, בשביל להרחיב אופקים”. למרות זאת הוא טוען: “אני מאוד ישראלי וכך גם המוזיקה שלי, שנושמת את המקום הזה שהוא העוגן”[3]. הוא הוציא מספר אלבומים באנגלית וכן הוציא ב-2000 ו-2005 שני אלבומים בספרדית, שזכו לביקורות משבחות בספרד ובאמריקה הלטינית. למרות זאת, ועל אף שהצטרף (בדרך כלל כ”הופעת חימום”) לסיורים של מוזיקאים פופולריים כמו פול סיימון, לא הצליח ברוזה לחדור למיינסטרים של שוק המוזיקה בארצות הברית.
במקביל לקריירה בחו”ל, הוציא ברוזה בישראל מספר אלבומים.
ב-1991 יצא אלבומו “נשיקה גנובה”, בהפקה משותפת של ברוזה ושל ג’פרי לסר. שניים מהלהיטים הבולטים של האלבום היו לחנים של ברוזה לשירים של מאיר אריאל: “מתחת לשמיים” ו”בצהרי יום”. שיר נוסף מהאלבום שזכה להצלחה הוא “ביקור מולדת”, שהלחין ברוזה למילים של יהונתן גפן. גפן כתב מספר שירים נוספים עבור האלבום.
ב-1993 יצא אלבום הופעה של ברוזה בשם “במצדה”, שתיעד את הופעתו במסגרת פסטיבל ערד באותה שנה. האלבום זכה להצלחה, והגיע למעמד אלבום זהב.
ב-1994 יצא אלבומו של ברוזה “החומרים שמהם עשויה האהבה”, שאת רוב שיריו כתב יהונתן גפן. מהם התפרסם השיר “סתיו מסוכן”. שיר מוכר נוסף מהאלבום הוא “לא יכול להוריד ממך את העיניים”, שכתב והלחין מאיר אריאל.
בשנת 1996 הוציא את האלבום “סודות גדולים”. מתוכו התפרסם שיר הנושא, שהלחין ברוזה למילים של יהונתן גפן.
באוגוסט 1998, בעת שחזר מהופעה בבאר שבע, סטה הרכב שבו נסע, עלה על אי תנועה, והתנגש חזיתית בעמוד של שלט דרכים שהיה במקום. הרכב נהדף והתהפך, ופגע באי תנועה. ברוזה נפגע קשה בכל חלקי גופו. הוא הובהל לבית חולים “קפלן” ברחובות, ובו אושפז למשך 12 יום. לאחר שחרורו מבית החולים נשאר פגוע באצבעותיו בידו השמאלית, והיה חשש רב שתאונה זו תקטע את הקריירה שלו. ברוזה תבע את חברת הביטוח ונהג הרכב, בסכום של 4 מיליון ש”ח, על הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לו. באוגוסט 2004 זכה ברוזה בפיצויים בסך 1.2 מיליון שקלים. בסופו של דבר הצליח ברוזה להשתקם ולחזור לנגן.
בשנת 2002 יצא אלבומו של ברוזה “זה הכל או כלום”, בהפקתו המוזיקלית של יזהר אשדות. האלבום כלל את הלהיטים “זה הכל או כלום”, שכתב איתן נחמיאס גלס על פי לחן של עבדרחמן עמרני, ו”בוכה אל הקירות”, שהלחין ברוזה וכתבו יעקב רוטבליט ואלונה קמחי. כותבים נוספים באלבום היו מיכה שטרית, יהונתן גפן ושלום חנוך. תוך מספר ימים הגיע האלבום למעמד אלבום זהב.
בשנת 2004 יצא אלבום האוסף “המיטב (לעכשיו)”, שכלל את כל שיריו הידועים.
לאחר שהופיע מספר פעמים כאורח בהופעותיה של להקת “מיומנה”, יצאו ברוזה ומיומנה ב-2006 במופע משותף, “בחונטוס”, שבו משולבים ריקודי הלהקה ושיריו של ברוזה. נכון ל-2015 המופע המשותף כבר לא מציג.
עוד ב-2006, בעת מלחמת לבנון השנייה, עבר ברוזה בין מקלטים ביישובי הצפון המופגזים וניגן ושר לתושבים שתפסו בהם מחסה. הופעות אלו הביאו להצגתו באור סאטירי בתוכנית הטלוויזיה “ארץ נהדרת”, שבה גולמה דמותו על ידי אסי כהן. גם במבצע עופרת יצוקה לא נרתע ברוזה וחזר והופיע במקלטים לפני קהלים מצומצמים ביישובי הדרום.
ב-2008 הוציא אלבום המתעד את הופעתו במצדה, שנערכה מוקדם יותר באותה השנה, ומכיל שירים בעברית, באנגלית ובספרדית.
ב-28 באוקטובר 2008 החליט מלך ספרד חואן קרלוס להעניק לדויד ברוזה עיטור כבוד עבור פועלו הרב במוזיקה הספרדית ופועלו למען השלום. העיטור הוענק ב-5 באוגוסט 2009 מידי הממונה על שגרירות ספרד בישראל, בסיום מופע מיוחד בהיכל התרבות בתל אביב, שנערך לכבוד 25 שנים למסע ההופעות של “האשה שאיתי”.
בשנת 2010 השיק, בשיתוף עם יצרן הגיטרות שמוליק בודגוב, קו גיטרות קלאסיות על שמו.
ביוני 2011 יצא אלבומו של ברוזה “שפה שלישית”, שהיה האלבום הראשון שהוציא בעברית לאחר כמעט עשר שנים. באלבום זה החל ברוזה לכתוב את שיריו בעצמו, לאחר שמיעט לעשות זאת באלבומיו הקודמים. משירי האלבום התפרסם השיר “חולם”.
בשנת 1978 נישא לרותי גביזון, שעזרה לו בהמשך הקריירה בהפקת אלבומיו והופעותיו. בני הזוג התגרשו כעבור 30 שנה ולהם 3 ילדים. ב-2011 נישא למעצבת נילי לוטן.
בהתאם להקשר, מוזיקת פופ היא קיצור למונח מוזיקה פופולרית (באנגלית: popular), או, בייחוד בשנים האחרונות, מונח המתאר ז’אנר של המוזיקה הפופולרית. מוזיקת פופ נועדה לכל הגילאים. רוב שירי הפופ מושמעים במועדונים ואירועים, במיוחד שירים בולטים של הזמרים המודרניים והישנים, או חידושים של שירים משנות השבעים – שמונים.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה.
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.