אגדת דשא פלייבק קריוקי
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
מאיר אריאל (2 במרץ 1942, י”ג באדר תש”ב – 18 ביולי 1999, ה’ באב תשנ”ט) היה פזמונאי, מלחין וזמר ישראלי בעל סגנון ייחודי. נודע בכינוי “הטרובדור הנודד” של המוזיקה הישראלית ונחשב לאחד היוצרים הבולטים בתחום בשנות ה-80 וה-90. לאחר מותו שיריו בוצעו על ידי אמנים רבים של הזמר העברי. אגדת דשא פלייבק קריוקי
אריאל גדל בקיבוץ משמרות. בן לאלכסנדר בשמשניקוב, שנמנה עם גרעין המייסדים הליטאי של הקיבוץ. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת “המשמרון”, חבורת הזמר של הקיבוץ. גם חנן יובל לקח חלק בתהליך היצירה דאז.
עם גיוסו לצה”ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר אריאל מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ”כים חי”ר. בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה הגדיש מכפר סאלד. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, שלחמה בירושלים.
בהשראת המלחמה כתב את השירים למיני-אלבום “ירושלים של ברזל” (1967). המיני-אלבום, ובעיקר השיר “ירושלים של ברזל” אשר נכתב בהשראת השיר “ירושלים של זהב” של נעמי שמר, פרסמו את אריאל בציבור הרחב, במיוחד לאחר ששר את “ירושלים של ברזל” בכנס לוחמים, מה שעורר הדים רבים והדביק לו את הכינוי “הצנחן המזמר”. חרף ההצלחה, הוא החליט כי אינו מעוניין בקריירת זמרה בתור הצנחן המזמר, משום שהסתייג מה”גימיק” שבדבר, ונסע עם אשתו בשליחות הקיבוץ לארצות הברית. בארצות הברית נולדו לו בת ובן, שירז ושחר. הוא הושפע מאוד מהמוזיקה האמריקאית ובראש ובראשונה מבוב דילן ומהמסרים המועברים בשיריו, והחל לכתוב שירים בהשראתו.
בשובו לישראל ניסה אריאל להשתלב בתל אביב בתור איש קולנוע. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לחם אריאל בחזית הדרום, בין היתר בקרב על העיר סואץ. אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו, ואף התמנה למשרת מזכיר הקיבוץ. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון “שירי חג ומועד ונופל”, הכולל בין היתר את השירים “ארול”, “טרמינל לומינלט”, “תקווה”, ו”שיר כאב”.
אלבומו השני, “…וגלוי עיניים”, יצא ב-1984, והוא כולל בין היתר את שיריו המפורסמים “לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ” שנכתב לאחר מלחמת יום הכיפורים,”שדות גולדברג” (שיר הידוע יותר כ”ילדתי שלי”; לפי פרשנות מסוימת, השיר הוא שיר תשובה ל”את תלכי בשדה” של לאה גולדברג, ומכאן שמו ו”מחלק מוסר השכל (אגדת עם מקסיקנית)”. אגדת דשא פלייבק קריוקי
ב-1987 הוציא ספר שירים שכלל שירים משני אלבומיו הראשונים, שירים שכתב לאמנים שונים ושירים שעתידים היו לצאת באלבומו הבא, “ירוקות”, שיצא בשנת 1988. בתקופת ההקלטות שכל את אביו, והוא בחר להקדיש את השיר “נשל הנחש” ואת האלבום לזכרו. שירים מוכרים נוספים באלבום זה היו “מדרש יונתי” ו”פלוגה בקו (או לגמרי במקרה)”. אגדת דשא פלייבק קריוקי
ב-1987 עזב אריאל עם אשתו ושלושת ילדיו את קיבוץ משמרות ועבר להתגורר בתל אביב. בסוכות באותה שנה החליט לצאת עם ההרכב “קאריזמא” – מיקי שביב (גיטרות, בס, שירה וקולות), רע מוכיח (תופים), יהודה עדר (גיטרות, שירה, קולות), ויואב קוטנר (קונגס, שירה) – לסיבוב הופעות בסגנון מסעי ההופעות בארצות הברית, אשר נקרא “מסע הבחירות של מאיר אריאל”. הם יצאו ברכב, ונסעו מקריית שמונה ועד אילת. מסע ההופעות צולם ויצא בסרט. כמה מהשירים שכתב אריאל בשנים 1989 – 1990 יצאו ב-1990 בתקליט שדרים שנקרא “עברנו את פרעה”.
ב-1992 הודה אריאל בגידול ובאחזקת קנאביס, חשיש וקוקאין. הוא נידון לחצי שנת עבודות שירות, שנתיים מאסר על תנאי וקנס של 3,000 ש”ח.
ב-1993 יצא אלבומו הרביעי, “זרעי קיץ”. אלבום זה כולל את השירים המצליחים “זרעי קיץ”, “סתם אחד” ו”מים מתוקים”.
ב-1995 יצא האלבום “רישומי פחם” שהיה אלבומו החמישי, אלבום ייחודי עם שירים שאותם כינה אריאל כיותר “קשים” לשמיעה. האלבום כלל בין היתר את “חיית הברזל”, “שיר המקצוע” ו”שמעתי שאת נמצאת”. אגדת דשא פלייבק קריוקי
ב-1997 יצא אלבומו השישי, “ברנרד ולואיז”, אלבום קונספט העוסק בעיקר בנושא האהבה; האלבום כולל את השירים “ברנרד ולואיז”, “היכנסי כבר לאוטו וניסע” ואת אחד מלהיטיו הבולטים, “לא יכול להוריד ממך את העיניים”.
בשנת 1997 התאחדו מאיר אריאל ולהקת קאריזמא להופעה אחת בהארד רוק קפה, בתל אביב. האלבום דלתות נפתחות מעצמן (1998) תיעד את מחציתה השנייה של הופעה זו וכלל אוסף שירים שכתבו חברי הלהקה השונים. רוב השירים באלבום הם גרסאות כיסוי לשירים מוכרים של מאיר אריאל. מחציתה הראשונה של ההופעה לא תועדה באלבום. היא כללה גרסת כיסוי שלמה לשירי האלבום “זרעי קיץ”.
בשנת 2000, לאחר מותו, יצא אלבום נוסף של מאיר אריאל, “מודה אני” – אלבום עם הקלטות ביתיות, הכולל את השירים “מודה אני” ו”על ארץ מוותרים רק בלב”. אגדת דשא פלייבק קריוקי
כאשר חגגו הזוג אריאל את חתונת הכסף שלהם, הגיעו שוטרים ומצאו סמים קשים באחת המתנות שקיבלו בני הזוג. אריאל הצהיר שהוא משתמש בחשיש מזה שלושים שנה (כפי שכתב בפירוש בשירו “נרקומן ציבור”: “אני עצמי מכור לחתיכת חשיש”), אולם מעולם לא צרך סמים קשים.
לאחר התבטאויות עוינות של אריאל כלפי הקהילה ההומו לסבית, אותם כינה בין היתר “מדגרה של מחלות” בעיתונים “הארץ” ו”ידיעות אחרונות”, הוחרמו הופעותיו ותקליטיו בחוגים מסוימים, וכן החלו פעולות אלימות על ידי מפגינים שעקבו אחריו במהלך סיבוב הופעותיו. בספטמבר 1998 הודיע מאיר אריאל כי הוא מפסיק להופיע בשל גילויי המחאה. מאוחר יותר אף התנצל בתקשורת על דבריו וכתב טור ל”הזמן הוורוד” בו הודה כי דבריו נאמרו מתוך בורות ודעה קדומה.
בה’ באב תשנ”ט (18 ביולי 1999) נפטר מאיר אריאל, בגיל 57, ממחלת קדחת הבהרות, הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות.
לצד קריירת סולו, הרבה אריאל לכתוב שירים גם עבור זמרים אחרים. שיתוף פעולה פורה שלו היה עם בן קיבוצו שלום חנוך, שהלחין רבים משיריו של אריאל, הן עבור עצמו והן עבור זמרים אחרים. אריאל וחנוך החלו ליצור שירים במשותף כבר בנעוריהם, כשאחד המפורסמים שבהם, “אגדת דשא”, התפרסם באמצע שנות השבעים בביצועים שונים, בין היתר של אריק איינשטיין, חנן יובל ואושיק לוי. במסגרת להקתו “תמוז” הלחין חנוך עם אריאל זילבר את שירו של אריאל “סוף עונת התפוזים”. הלהקה ביצעה גם את שירו של אריאל “הולך בטל”, בלחן של זילבר. שירים נוספים של אריאל שהלחין וביצע חנוך כוללים את “שביתה”, “בואי לרקוד” (מילים של אריאל עם חנוך, דורי בן זאב ויעקב רוטבליט) ו”אומרים שבלי”. חנוך המשיך להלחין ולבצע את שיריו של מאיר אריאל גם לאחר מותו של אריאל, כגון “הצרחה” (אור ישראלי, 2003) ו”פחדתי (היפותזה)” ו”הנשים בחיי” (המקרה והטעות, 2015). אגדת דשא פלייבק קריוקי
חנוך הלחין משיריו של אריאל גם עבור זמרים אחרים. באלבומו של אריק איינשטיין “מזל גדי” מ-1968 נכללו שיריהם של אריאל וחנוך “מכופף הבננות” ו”סיפור מותם של עלמה ועלם”. איינשטיין ביצע גם את שיריו של אריאל “ריסים” ו”פתאום בלעדיו”, גם הם ללחנים של חנוך. כמו כן הלחין חנוך ללהקת שובבי ציון את שיריו של אריאל “נוגה” ו”היי אישה”, ולאושיק לוי את שירו “לישון לישון”.
אמן נוסף שהרבה לבצע את שיריו של אריאל הוא גידי גוב. באלבומו של גוב “דרך ארץ” משנת 1987 נכללו ארבעה שירים שכתב אריאל, ובהם הלהיט הגדול “שלל שרב”. גם השיר “לוליטה” שכתב אריאל לאלבום זכה להצלחה. את שני השירים הלחין יהודה פוליקר. לאלבומו הבא, “אין עוד יום”, הקליט גוב שניים משיריו של אריאל בלחנים של דני סנדרסון, שמהם התפרסם השיר “בשדה ירוק”. שיתוף פעולה נוסף של אריאל היה עם דויד ברוזה, שביצע את שיריו “שיר געגועים”, “מתחת לשמים” ו”לא יכול להוריד ממך את העיניים”.
את רוב השירים שכתב אריאל לאמנים אחרים לא הלחין בעצמו, אך אחדים מהם כן, ובהם “לא יכול להוריד ממך את העיניים” לדויד ברוזה, “סוף שבוע בכפר” לדורי בן זאב ו”ציונה” לניסים גרמה. שירים מוכרים נוספים שכתב אריאל לאמנים אחרים כוללים את “דרך גבר באישה” ו”למה לא” ליזהר אשדות, “אהביני” לרמי קלינשטיין, “ערב כחול עמוק” לריטה על פי לחן של שלמה יידוב ו”הולכת ממך” לשרון חזיז, בלחן של זאב נחמה ותמיר קליסקי. אגדת דשא פלייבק קריוקי
גם אחרי מותו של אריאל המשיכו אמנים להלחין ולבצע את שיריו. רמי קלינשטיין הלחין לאלבומה של ריטה “חמצן” מ-2003 את שירו “אתה בכל זאת” (המוכר גם בשמות “עלית לי בזיכרון” ו”הלילה לא”), שהתפרסם מאוחר יותר גם בביצועו של דודו טסה. קלינשטיין הלחין וביצע גם את שירו של אריאל “משהו טוב”. בפסטיבל השירים של ישראל שנערך בשנת 2004 נכללו שני שירים שכתב אריאל, “לילה בלי טיפה של דלק” בביצועו של חמי רודנר ו”אור יום חורף שמשי” בביצוע זהבה בן. בשנת 2012 להקת התקווה 6 הלחינה את שירו של אריאל “כשהיית”, ושנה לאחר מכן הלחינה להקת הדג נחש את שירו “קובלנה על מפלגות ישראל” לכבוד הבחירות לכנסת ה-19 שנערכו בשנה זו. בשנת 2016 ביצע דורי בן זאב את השיר “רעש במנוע” שכתב מאיר אריאל והלחין ישראל כסיף.אגדת דשא פלייבק קריוקי
קברו של אריאל בבית העלמין של קיבוץ משמרות
מאז מותו של אריאל, ממשיכה משפחתו, ובעיקר אשתו תרצה, בפעולות לשימור זכרו.
אחת היוזמות המרכזיות בניסיון לשימור זכרו היא ארגון ערבי שירת שיריו בידי אמנים שונים, לציון יום השנה למותו. הערב הראשון במתכונת הזאת היה ביולי 2000, במלאת שנה למותו, בתיאטרון קיסריה. יוזמת ההופעות לזכרו של אריאל ממשיכה מאז,ושלוש מההופעות יצאו על גבי דיסקים. בניו של אריאל, שחר ואהוד, הופיעו בשיריו במשך זמן מה תחת השם האחים אריאל, ואף הוציאו אלבום של חומר מקורי ב-2006 תחת שם זה.
משפחתו של אריאל חשפה את עזבונו בפני אמנים שונים. בעיזבון שירים רבים שלא נחשפו מעולם, וחלקם הגדול אף נטול לחן. במסגרת חשיפת אוסף השירים, זוכים שירים רבים ללחן ואף יוצאים לאור על גבי דיסקים. השיר האחרון שכתב אריאל, “למה לא”, הולחן ובוצע על ידי יזהר אשדות באלבומו “זמן קסם” מ-1999, השיר “לילה בלי טיפה של דלק” שנלקח מתוך האוסף, הולחן על ידי חמי רודנר וזכה לחשיפה רבה כשביצע אותו רודנר בפסטיבל השירים של ישראל ב-2004. אגדת דשא פלייבק קריוקי
עיזבונו של אריאל מכיל בין היתר גם הקלטות ביתיות של אריאל מבצע שירים שכתב (בשירה ונגינה בגיטרה). הקלטות אלה היוו את המקור המרכזי לשירי האלבום “מודה אני”. אגדת דשא פלייבק קריוקי
כמו כן הוציאה משפחתו אחרי מותו ספר חדש בשם “ברכות והספדים”, המכיל ברובו ברכות והספדים שכתב אריאל לכבוד אירועים בחייו.
באוקטובר 2016 יצאה לאור הביוגרפיה “ארול 1” שנכתבה על ידי נסים קלדרון.
רחובות על שמו קיימים בערים: כפר-סבא, נתניה, רמלה ובית-אריה.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין. אגדת דשא פלייבק קריוקי
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה. אגדת דשא פלייבק קריוקי
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.