שיר ללא שם פלייבק קריוקי

 89.00

מק"ט: אין מידע קטגוריה:

שיר ללא שם פלייבק קריוקי

יהודית רביץ

שלום חנוך

האזן לדוגמית פלייבק / קריוקי

רביץ נולדה וגדלה בבאר שבע למשפחה מצרית פולנית ולמדה בבית הספר מקיף א' בעיר, אותו עזבה בסוף כיתה י"א כדי להתגייס ללהקה צבאית. היא נבחנה והתקבלה למספר להקות על ידי אהוד מנור, ובחרה לשרת בצוות הווי של חיל הנדסה קרבית. בזמן שירותה הצבאי השתתפה בתוכנית כשרונות צעירים בגלי צה"ל יחד עם נורית גלרון, שסימנה את תחילת דרכה במוזיקה הישראלית. בעקבות שידור התוכנית הזמין אריק איינשטיין אותה ואת קורין אלאל לשיר באלבומו "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ב'". כעבור שנה ביצעה עם אלאל קולות רקע לשירו של איינשטיין "עטור מצחך זהב שחור", שנכלל באלבומו "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ג'".
בשנת 1977 חברה רביץ להרכב "ששת" כסולנית, ותרמה ללהקה את אחד השירים הראשונים שהלחינה, "סמבה ברגל שמאל". הלחן, שניחן בסגנון סמבה, נכלל מאוחר יותר במופע "ארץ טרופית יפה". ההרכב "ששת" היווה בסיס לשיתוף פעולה עתידי בין רביץ לבין חבר ההרכב עדי רנרט, הן בתחום העיבודים המוזיקליים וההפקות והן על הבמות. רנרט הפיק ועיבד כמה מהופעותיה של רביץ, וממשיך לקחת חלק בהופעותיה עד היום.
בפסטיבל הזמר והפזמון של שנת 1977 ביצעה רביץ בהצעתו של שייקה לוי מהגשש החיוור את השיר "סליחות" של לאה גולדברג, בהלחנת עודד לרר. הופעתה זו תרמה לחשיפתה לקהל הרחב כזמרת צעירה וחדשה בנוף המוזיקלי. השיר "סליחות" הגיע למקום השביעי בלבד בפסטיבל אך זכה להצלחה רבה ונבחר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג'. לאחר מכן חברה רביץ לדני ליטני והקליטה איתו שני דואטים, "בראש אחד" ו"לא טוב היות האדם לבדו".
בשנת 1977 השתתפה רביץ במופע "ארץ טרופית יפה". מופע ראשון מסוגו בארץ, וייחודו בזכות סגנון לחניו הברזילאים כסמבה ובוסה נובה, בעיבודים של מתי כספי ובתרגומים של אהוד מנור. המופע זכה להצלחה רבה, והביא לגל של התעניינות במוזיקה ברזילאית בישראל. שיר ללא שם פלייבק קריוקי
בשנת 1978 חזרה רביץ אל בימת פסטיבל הזמר והפזמון וביצעה את השיר "מישהו" שכתב אהוד מנור והלחין מתי כספי. בשנה זו גם השתתפה רביץ עם יוני רכטר, גידי גוב, דויד ברוזה ויהונתן גפן בהקלטת האלבום "הכבש השישה עשר". האלבום החל כשיתוף פעולה בין גפן לרכטר, כאשר רכטר הלחין רבים משירי הילדים שפרסם גפן בספר "הכבש השישה עשר". האלבום, שבו נכללו גם לחנים של יוצרים נוספים בעיבודו של רכטר, הפך עם השנים לקלאסיקה לילדים, ולאחד הנמכרים ביותר בישראל. בין היתר ביצעה רביץ באלבום ביצוע סולו ל"הילדה הכי יפה בגן", אחד השירים המזוהים ביותר עמה. באותה שנה גם תרמה לחן שלה לשיר "בבוקר" של יהודה עמיחי שהקליט גידי גוב באלבום הבכורה שלו. שיר ללא שם פלייבק קריוקי
בשנת 1979 הוציאה רביץ את אלבום הסולו הראשון שלה שנקרא פשוט "יהודית רביץ" וכלל שירים שקטים ומלודיים שהקליטה בעבר, כ"סליחות", "מישהו" ו"הילדה הכי יפה בגן", לצד שירים חדשים שהוקלטו עבור האלבום, כ"לקחת את ידי בידך" (יעקב רוטבליט/מתי כספי), "אהבה יומיומית" (תרצה אתר/רביץ) ו"ליד הדלת" (יעקב גלעד/רביץ) עבור פסקול הסרט "דיזנגוף 99". אחרי המופע יצאה רביץ להופעות בקיבוצים, בגפה עם הגיטרה שלה. בהופעה הראשונה נגמרו כל השירים תוך חצי שעה, הופעה קצרה יחסית בשביל לפחות כעשרה או יותר שירים. בשל כך, סירבו אנשי הקיבוץ לשלם לה, ורק אחרי שהתנסתה בדיבור לקהל, זכתה לתשלומים בהופעותיה הבאות. באותה שנה הוציאו יהודית רביץ ויוני רכטר אלבום משותף, באופן קבוע וחד פעמי, והופיעו עם שיריו.
בשנת 1980 הוציאה רביץ את אלבומה "גלוי ונעלם", שבו הלחינה את רוב השירים, והחלה, בהפקתו של יעקב גלעד, לשיר בסגנון רוקיסטי. גלעד כתב לאלבום את השירים "ארבע לפנות בוקר" ו"עכשיו הכול בסדר". כמו כן הכיל האלבום את "שיר ללא שם" ("כי שירי הוא בת קול ברוח"), שכתב שלום חנוך לזכר בן אחיו שנהרג.
לאלבומו של אריק סיני "צל כבד", שיצא ב-1981, הלחינה רביץ את השיר "שובי שובי לפרדס", למילים של מאיר ויזלטיר. השיר הולחן כיומיים לפני צאת האלבום.
ב-1982 יצא האלבום "מילה טובה ואוסף שירים", שהכיל אוסף משיריה של רביץ, חלקם בגרסאות חדשות. האלבום נפתח בשיר "מילה טובה" (יעקב גלעד/רביץ), שהוקלט במיוחד עבור האוסף והיה גם שמו של מופע היחיד הראשון שלה שרץ ביולי של שנת 1981. לאלבומה של נורית גלרון "אני ראיתי יופי" שיצא באותה שנה הלחינה את השיר "ילדות נשכחת" למילותיו של גלעד. השיר הפך לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר של גלרון. באותה שנה נערך ערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא זר כלניות למשה וילנסקי (ויצא כאלבום לאחר מכן). רביץ שרה באירוע את השיר "מגדלור" (מילים: דן אלמגור).
כעבור שנה, בעקבות הופעתה עם הזמר הברזילאי ז'ורז' בן ז'ור, הוציאה רביץ אלבום משיריו בשם "בוא לריו", שכלל את הלהיטים הברזילאים "בוא לריו" ו"פני מלאך" בתרגומו של יעקב גלעד. שיר ללא שם פלייבק קריוקי
אלבומה "דרך המשי" מ-1984 החל את דרכה של רביץ ללב הקונצנזוס. שיר הנושא, שיר נשי אישי ומלודי שכתבה צרויה להב, הפך ללהיט, אך היו באלבום גם שירי רוק כמו "עד קצה המסלול", שכתבה אסתר שמיר. ההופעה שנלוותה לאלבום הצליחה מאוד.
ב-1986 השתתפה רביץ במופע "קולות שלובים", לצדם של גידי גוב, אריאל זילבר, שלמה גרוניך, יצחק קלפטר, שם טוב לוי ואלון אולארצ'יק. המופע התפרסם בזכות גרסת הכיסוי שהוקלטה לשירו של חיים נחמן ביאליק "שיר העבודה והמלאכה", בלחן של נחום נרדי.
בשנת 1987 יצא האלבום "באה מאהבה", שנחשב למצליח ביותר מאלבומיה מבחינת מכירות. האלבום נחשב לאחד מהאלבומים הטובים ביותר במוזיקה הישראלית, בין היתר בסדרה "האלבומים הגדולים" בערוץ 24, שהקדישה לו את הפרק הראשון בסדרה. רביץ הלחינה את רוב השירים באלבום לפני התאמתם הסופית לכתיבה פואטית ופזמונים.הפזמונאי יעקב רוטבליט כתב את רוב הפזמונים באלבום בהתאמה ללחניה של רביץ. רוב השירים באלבום ניחנו בסגנונם הרוקיסטי. אלבום זה תרם לביסוס מעמדה של רביץ כזמרת ומלחינת רוק בולטת, ובין הבודדות דאז שלקחו חלק בהוויית הרוק במוזיקה הישראלית. בעקבות הצלחת האלבום הגיע המופע "באה מאהבה" בהפקתה של טמירה ירדני, שליוותה את רביץ כמפיקה כבר בהופעות קודמות. המופע זכה להצלחה גדולה ברחבי ישראל. שיר הנושא, "באה מאהבה", הפך ללהיט ענק, וזכה בתואר "שיר השנה" ברשת ג'. להיטים נוספים באלבום היו "רחבת הריקודים", "סוף לסיפור" ו-"שבתות וחגים" אותו עיבדה רביץ מתוך השיר "בגידה" של להקת וונג צ'נג. באהבתנו יהודית רביץ פלייבק קריוקי
לאחר הופעותיה המצליחות עם "באה מאהבה", הופיעה רביץ בהופעות משותפות עם נורית גלרון, שם חידשו השתיים את השיר "כשאת בוכה את לא יפה", ולאחר מכן עם שלום חנוך. באהבתנו יהודית רביץ פלייבק קריוקי
ב-1989 הפיקה רביץ את האלבום "אנטארקטיקה" של קורין אלאל, ועיבדה את שיריו. האלבום נחשב כאלבום המצליח ביותר של אלאל ,באותה שנה עזרה לזמרת עדנה לב כאשר נכחה באולפן בחודשים הראשונים של הקלטת אלבומה "הדרך אלי", שלא זכה להצלחה מיוחדת על אף להיטים גדולים כ"יותר", "אהובת המטדור", "אל תשכח", "כל הדרך אלי" ו"תדליק אותי". שיר ללא שם פלייבק קריוקי
לצד יצירת הרוק הפופולרי מתקיימת בישראל סצנת אינדי רוק משמעותית, שהתפתחה בעיקר במאה ה-21 עם דחיקת הרוק מהמיינסטרים המוזיקלי ועליית כוחה של רשת האינטרנט, וכוללת יוצרים והרכבים רבים ומגוונים. בדומה לסגנונות מוזיקליים אחרים הפועלים תחת הכותרת אינדי מתאפיינת גם יצירת הרוק המחתרתי הישראלי בקו טקסטואלי חריג ובסאונד שונה מהמיינסטרים, המקשה על התקבלותה בקהל הרחב. יוצרים אלו לרוב פועלים שלא במסגרת חברת תקליטים ונשענים על תמיכת הקהל הפועל למענם במדיות שונות, בעיקר דרך בלוגים, רשתות חברתיות ופרויקטים לגיוס כספים. מרכז סצנה זו הוא בתל אביב, במועדונים דוגמת תמונע ו"לבונטין 7", בתחנות רדיו כמו 88FM או קול הקמפוס, וכן בפסטיבלים ייעודיים דוגמת פסטיבל יערות מנשה והאינדינגב. באהבתנו יהודית רביץ פלייבק קריוקי
על אף המרחק מהעין הציבורית, היו אמנים לא מעטים שפרצו את גבולות הסצנה וזכו להצלחה בקהל הרחב, כדוגמת רונה קינן, תמר אייזנמן ואסף אבידן שאף זכה להצלחה נרחבת בחו"ל. עם זאת יוצרים רבים רואים ביצירה המחתרתית ערך בפני עצמו בשל החופש האמנותי והעצמאות שהיא מאפשרת.
בין היוצרים הבולטים ניתן למנות את שלום גד שהוציא אלבומים רבים החל משנת 1996 ובהם טרילוגיית "המצב", שלושה אלבומים העוסקים בפנים שונות של החברה הישראלית; רם אוריון שפעל במסגרת הלהקות נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד ועבר ליצירת סולו; שי נובלמן שזכה להצלחה בארץ ומעבר לים עם אלבומיו בשפה האנגלית ועבר אחר כך ליצירה בשפה העברית. וכן אמנים רבים נוספים בהם יובל גורביץ', יהוא ירון, אבי בללי, אביב גדג' ואורי קליאן. בסצנה זו פועלות גם מספר רב של להקות צעירות, בהן ששרות בעברית כדוגמת נערות ריינס, דפנה והעוגיות ומריונטה סול לצד להקות הפועלות באנגלית כדוגמת הקולקטיב ואלקטרה.
מבחינה סגנונית קיים גם בסצנה זו מגוון רחב, החל מיוצרים כדוגמת אלון עדר החוזרים לרוק המתקדם של שנות ה-70, דרך מוזיקת המחאה של קוואמי והבילויים, פאנק רוק של כל החתיכים אצלי וכלה בפולק רוק באנגלית של עמית ארז וגבע אלון. בנוסף, מאז שנות השמונים הייתה בישראל סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת' מטאל, דום מטאל ובלאק מטאל. להקות המטאל הישראליות הידועות ביותר הן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל ואלמנטים מזרחיים עם מילים המתמקדות בנושאים ישראליים ויהודיים, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית מזרחית ומטאל נקרא "מטאל אוריינטלי" והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. בתחום המטאל הפופולרי יותר (הארד רוק) בולטים קרוספייר, לאוד נ' קלייר וריח מטאל. שיר ללא שם פלייבק קריוקי
רבים משירי המחאה לאורך השנים התייחסו למצב הפוליטי-ביטחוני ובפרט למלחמות ישראל, כמו גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כשלא פעם רגישותו הרבה של הנושא הביא לפסילתם משידור. ראשון משירי המחאה בנושא זה ברוק הישראלי היה השיר "חייל של שוקולד" שכתב חנוך לוין לשלישיית החלונות הגבוהים בתחילת 1967 ונפסל לשידור לאור הרגישות הציבורית ביחס לחללי צה"ל. באותה שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, הוציא מאיר אריאל את אלבום הבכורה שלו ובו השיר ירושלים של ברזל שנכתב כפרפרזה על השיר ירושלים של זהב, ובניגוד אליו עסק בצידה השלילי של המלחמה. באהבתנו יהודית רביץ פלייבק קריוקי
לאחר מלחמת יום כיפור ועם פריצת הרוק הישראלי למרכז הבמה הפכה הביקורת ממוקדת יותר. את הצעד הראשון עשתה להקת כוורת בשירה "נתתי לה חיי" שייצג את ישראל באירוויזיון 1974 ותחת מסווה של שיר אהבה קליל כלל מחאה כנגד ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית, שלא הובחנה על ידי הציבור הישראלי של זמנו. למלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 התייחסו שירים שמחו על הפער בין החיילים הלוחמים בלבנון לבין האזרחים השלווים כביכול, ביניהם "חצבים פורחים" של להקת תיסלם ו"התותח מצלצל פעמיים" ו"רכבת לילה לקהיר" של להקת משינה. האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים גררה אחריה שירי מחאה רבים, ובתחום הרוק בלטו במיוחד האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך עם שירים כדוגמת "לא עוצר באדום", ולונדון של חוה אלברשטיין ובו שירים כדוגמת "לונדון" העוסק בירידה מהארץ ו"חד גדיא" שתיאר את מחיר הדמים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ונאסר אף הוא לשידור.
העיסוק בנושאי מלחמה ושלום בשנות התשעים בלט בשיריו של אביב גפן שהרבה לעסוק בנושאי מלחמה, שלום והגיוס לצבא ומאוחר יותר ברצח רבין. להקת אתניקס אף היא התייחסה למצב הביטחוני ולשאיפה לשלום, כשהמפורסם משירים אלו הוא השיר "תותים". ב-1998 בלטה גם להקת הרוק הרך בג"ץ, שאלבומה "כשאלוהים הלך לישון" כלל שירים שמחו על היהדות, אלוהים, מעשי צה"ל בשטחים והתרבות הישראלית בכלל, ועורר סערה רבה (על עטיפת האלבום נכתב ש"ההאזנה לאלבום מזיקה לבריאות" – כלומר, שהשילוב של השירים המלודיים יחד עם מילותיהם המחאתיות יעורר אנטגוניזם). שיר ללא שם פלייבק קריוקי
בתחילת שנות האלפיים התבלטה להקת הבילויים שהרבתה לבקר בשיריה את החברה הישראלית, בין השאר ביחס למילטריזם ולמחיר המלחמות ואף הוציאה שיר בשם "שאול מופז" על שם הרמטכ"ל של אותה תקופה. בשנת 2012 הוציא יזהר אשדות את השיר עניין של הרגל שמתח ביקורת על השפעת שליטת צה"ל ביהודה ושומרון על החיילים ונפסל לשידור בגלי צה"ל תוך שהוא מעורר מחלוקת ציבורית רחבה. מארש הדייגים פלייבק קריוקי
מול עמדתם השמאלית של רוב האמנים היו גם דוגמאות לעמדה ימנית, שבולטת בהן תמיכתו של אריאל זילבר במחאה נגד תוכנית ההתנתקות, שפרסם מספר שירים שתמכו במאבק ובמתיישבים. שיר ללא שם פלייבק קריוקי
השסע העדתי בישראל התבטא אף הוא ברוק הישראלי, כשבולט בהקשר זה האלבום אהוד בנאי והפליטים משנת 1987, בשיר "עבודה שחורה" ביחס לעולים מאתיופיה. האלבום כלל שירי מחאה נוספים ונחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית גם מבחינה זו ואהוד בנאי עצמו הרבה לעסוק בנושאים הקשורים למצב החברתי בארץ בהמשך דרכו. מחאה ביחס לקשיי החיים בפריפריה הישראלית בלטה בעיקר בשיריה של להקת טיפקס, שחבריה היו תושבי שדרות, כמו גם בשירים שונים של להקת אתניקס.
בנוסף לסוגיות הייחודיות לחברה הישראלית עסקו יוצרים רבים בביקורת על מאפייני החברה המודרנית. להקת תיסלם בשירה "פרצופה של המדינה" יצאה כנגד התרבות הפוליטית בישראל ובשיר "ככלות הקול והתמונה" ביקרה את תופעת הידוענים. ביקורת על החברה המודרנית ותרבות הצריכה היא קו בולט באלבום רדיו בלה בלה של להקת החברים של נטאשה, באלבום קונספט העוסק בחייו של אדם בעולם המודרני. קו דומה אך קודר יותר קיים באלבום רישומי פחם של מאיר אריאל משנת 1995 העוסק בהתמודדותו של האדם בעידן הקפיטליזם והטכנולוגיה. ברי סחרוף הרבה לבטא ביקורת חברתית מעין זו ביצירתו שבלטה באלבומו האחר שנת 2001. אביב גדג', באלבומו ילדים של מהגרים משנת 2013, ביטא ביקורת חריפה על החברה הישראלית שמאותה תקופה, מזווית חברתית ומזווית פוליטית-ציבורית.
ביקורת אנטי-ממסדית בוטאה באלבומו של שמוליק קראוס "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" משנת 1977, שפורסם לאחר שחרורו של קראוס ממאסר עקב עבירות אלימות. הקליפ לשיר "שישי חם" שיצא מתוכו אף נפסל לשידור בטענה שהוא מרמז לסמי הזיה. מארש הדייגים פלייבק קריוקי
המצב הכלכלי מוצא אף הוא ביטוי בשירים כדוגמת שיר הנושא של האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך משנת 1985 שהתייחס למשבר הכלכלי של התקופה ושיר הנושא של האלבום עברנו את פרעה של מאיר אריאל משנת 1990, שתיאר את המצב מתוך נקודת מבט אופטימית. בעקבות מחאת האוהלים של קיץ 2011 פרסמה להקת הג'ירפות שיר בשם "דפני דפני" כמחווה לדפני ליף, ממובילות המחאה, וכן שיר בשם "קיץ 2".

עגלת קניות