לא מחכה יותר לדוור פלייבק קריוקי
איגי וקסמן
האזן לדוגמית פלייבק
אִיגִי (מיה) וקסמן (נולדה ב-8 ביולי 1972 בטורונטו שבקנדה כמיה ג’ניפר) היא זמרת, מלחינה ופזמונאית ישראלית.
וקסמן נולדה בטורונטו שבקנדה בשם מיה ג’ניפר לסימה, שפית במקצועה ולריצ’רד. ב-1979 בגיל שבע עלתה לישראל יחד עם אמה. התגוררה בשכונת בקעה בירושלים. ב-1986, בהיותה בגיל 14, נפטר אביה. כנערה שרה ב-1989 עם נטע לאור בצמד “היפוכונדריה”, כחימום להופעות להקת נושאי המגבעת, אך נטשה את התחום במהרה. וקסמן אימצה את השם “איגי” עקב הערצתה לאיגי דיין, מתופף להקת משינה.
בתחילת שנות ה-90 התפרסמה בעיקר כדמות בטורי הרכילות וכדוגמנית לעת מצוא. באותה תקופה עברה לתל אביב והחלה להופיע כזמרת במועדונים כמו “רוקסן” ו”הטריפ”, כשאיתה להקת ליווי. בעקבות הופעה עם להקת “איפה הילד?” ב”רוקסן” הוחתמה וקסמן בחברת התקליטים “הד ארצי”, ובשנת 1995 הוציאה את אלבומה הראשון “אדום”, שהוקלט ב-1994 ואותו הפיק מוזיקלית ועיבד חמי רודנר. וקסמן כתבה את המילים לשירים, ואת הלחנים סיפקו רודנר, שרון הולצמן ורם אוריון. בין שיריו המפורסמים היו “אדום”, “אין לי מה לומר לך”, “מאוד פרוע” ו”תישא אותי לאישה”. האלבום זכה להצלחה רבה ונמכר בכ-15,000 עותקים, ולחלק מהשירים הופקו קליפים. וקסמן ורודנר נישאו ב-1995, וב-1999 התגרשו. לא מחכה יותר לדוור פלייבק קריוקי
ב-1996 שרה באלבום “איפה הילד?” של להקת “איפה הילד?” דואט עם חמי רודנר בשירו “רק בשביל לקבל חיבוק”. באותה שנה שרה עם דנה אינטרנשיונל באלבומה “מגנונה” את הדואט “יש בו אש”, שכתבה אסתר שמיר והלחינו אינטרנשיונל ועופר ניסים.
בשנת 1997 הוציאה את אלבומה השני, “לא מחכה יותר לדוור”, שגם הוא הופק על ידי רודנר כשרוב הלחנים היו של שרון הולצמן. נכללו בו הלהיטים “לא מחכה יותר לדוור” ו”בדרך למילווקי”. בעקבות האלבום זכתה בתואר “זמרת השנה” במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג’. גם לאלבום זה הופקו מספר קליפים, וגם הוא זכה לאותה הצלחה לה זכה האלבום הקודם. פרסום נוסף שזכתה לו באותה שנה היה כחלק מלהקה שהקימה עם ענבל פרלמוטר בבס ושירה וטל גורדון ואסי לוי בגיטרה ושירה. הלהקה התפרסמה בזכות שמה הפרובוקטיבי “המזדיינות”, אך לא הספיקה להקליט שירים והתפרקה לאחר חזרות אחדות.
ב-1998 הקליטה גרסה מחודשת לשיר “מילים יפות” של להקת “גזוז” במסגרת האלבום-פרויקט “עבודה עברית”. בשנת 2000 הוציאה אלבום שלישי, “בעדינות”, שהופק מוזיקלית על ידי טל שגב. רודנר היה עדיין מעורב ביצירת שירי האלבום, אבל הוא לא זכה להצלחה רבה.
בשנת 2005 עברה לחברת התו השמיני והוציאה וקסמן סינגל, “תמיד אוהב, תמיד נפגע”, ללחן של שרון הולצמן שהיה סינגל הבכורה של אלבומה “מסתובבים”, שיצא ב-2006. וקסמן הלחינה חלק מהשירים, אבל גם האלבום הזה לא זכה להצלחה. לא מחכה יותר לדוור פלייבק קריוקי
ב-17 באוקטובר 2010 הצטרפה לאורנה דץ ומיכל אמדורסקי בהגשת התוכנית “יפה לך” בערוץ 24 במקומה של שרון חזיז. ב-2011 המשיכה באותו ערוץ בתוכנית מציאות בשם “היכל התהילה” והודחה בשבוע השני.
ב-2012 נישאה בשנית לעַתַּי שולברג, שהשתתף בתוכנית “האח הגדול”, ובאותה שנה, ביום הולדתה ה-40 של וקסמן, נולדה בתם לילי. ב-2013 נולד לזוג בן.
ביולי 2015 ציינה וקסמן 20 שנה לאלבום הבכורה המצליח שלה “אדום” במופע חגיגי בבארבי תל אביב. במופע אירחה וקסמן את חמי רודנר ואת מאור כהן. המופע זכה להצלחה ולביקורות אוהדות.
בנוסף, באותו חודש שיחררה סינגל חדש בשם “אורות וצללים” בשיתוף פעולה עם רם אוריון.
בת דודתה היא המאפרת והיוטיוברית אשלי וקסמן בקשי. לא מחכה יותר לדוור פלייבק קריוקי
וקסמן לומדת פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ובמקביל מתקלטת ומקריינת בפרסומות.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. לא מחכה יותר לדוור פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. לא מחכה יותר לדוור פלייבק קריוקי
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. לא מחכה יותר לדוור פלייבק קריוקי
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. לא מחכה יותר לדוור פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי לא מחכה יותר לדוור פלייבק קריוקי
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.