זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי

זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי

זהבה בן / רבקה זוהר

מילים: נתן אלתרמן לחן: אריה לבנון

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

נתן אלתרמן (14 באוגוסט 1910, ט' באב ה'תר"ע – 28 במרץ 1970, כ' באדר ה'תש"ל) היה משורר ומחזאי ישראלי, מחשובי משוררי השירה העברית המודרנית, שהשפעתו על זרם שירה זה הייתה ניכרת, חתן פרס ישראל לספרות לשנת 1968.
נתן אלתרמן נולד בעיר ורשה שבפולין, אז במערב תחום המושב של האימפריה הרוסית, כבנם הבכור של בלה לבית ליבוביץ, רופאת שיניים אחותו של שלמה זלמן אריאל, ויצחק אלתרמן, מחלוצי גן הילדים העברי והמנהל הראשון של מחלקת החינוך בעיריית תל אביב. ב-1914 עברה משפחתו למוסקבה, ב-1918 נדדה לקייב שבדרום-מערב רוסיה (כיום אוקראינה), וב-1919 ברחה ממנה והתיישבה ב-1920 בעיר קישינב, שם למד נתן במסגרת הגימנסיה העברית "מגן דוד", והחל לכתוב שירים, שפורסמו בעלון הגימנסיה. בשנת 1925, בגיל 15, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בתל אביב, ואלתרמן למד בגימנסיה הרצליה. זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
בגיל 19 יצא לצרפת – תחילה ללימודים באוניברסיטת סורבון בפריז, וכעבור שנה עבר ללימודי חקלאות בנאנסי, שם שהה שנתיים והשתלם כאגרונום. במהלך שהותו שם התקרב לחוגי בוהמה, ובהשפעתם ובעזרת אביו התפרסם לראשונה במרץ 1931 שיר מפרי עטו בבמה ספרותית מוכרת: השיר "בשטף עיר" ראה אור בכתב העת "כתובים", בעריכת אברהם שלונסקי. במהלך חופשת הקיץ, שבה בילה בארץ ישראל, התפרסמה רשימתו הראשונה ב"הארץ" (22-23 בספטמבר 1931). לאחר מכן הוסיף לפרסם משיריו ב"כתובים" וב"גזית". כששב לארץ ישראל בקיץ 1932 עבד במשך תקופה קצרה במקווה ישראל, אך במהרה עבר לעסוק בכתיבה עיתונאית – תחילה בעיתון "דואר היום", בעיתון "במחנה", ואחר כך, לזמן קצר, בשבועון "בשער". במקביל המשיך לפרסם גם ב"כתובים" (בשם העט "נ. העזתי"), ב"טורים" וב"הארץ", ובמהלך 1933 החל לכתוב פזמונים לתיאטרון "המטאטא".
ביולי 1934 החל לפרסם בעיתון "דבר" טור שירי אקטואלי בשם "סקיצות תל אביביות", שעליו חתם בשם העט "אלף נון". במהלך ארבעה חודשים הופיעו 26 טורים. בנובמבר 1934 עזב את "דבר" והחל לפרסם ב"הארץ" טור דומה אך בעל אופי פחות לירי ויותר סאטירי, בשם "רגעים". הוא התמיד בכתיבתו שמונה שנים, שבהן התפרסמו 297 טורים חתומים בשם העט "אגב". זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
לצד כתיבתו האקטואלית הצטרף אלתרמן לקבוצת המשוררים "יחדיו" של אברהם שלונסקי ולאה גולדברג, קבוצה שהתרכזה סביב כתב העת "טורים" ומרדה (עוד קודם לכן) בממסד הספרותי של אותה עת, שהיה מזוהה עם חיים נחמן ביאליק. ספר שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ", יצא לאור ב-1938 בהוצאת "יחדיו" (למעשה, הוצאה עצמית של חברי הקבוצה), והתקבל כחידוש בשירה העברית.
ב-1935 נשא לאישה את שחקנית התיאטרון הקאמרי רחל מרכוס, ובינואר 1941 נולדה בתם היחידה תרצה, לימים המשוררת תרצה אתר. במקביל לנישואיו עם מרכוס ומגוריו עמה בדירה בשדרות נורדאו עד יום מותו, ניהל בידיעתה יחסי אהבה ממושכים עם הציירת צילה בינדר, אשר איירה אחדים מספריו לילדים. הוא היה ידוע במצבי רוחו המתחלפים תדירות, בשתיינותו (היה יושב יום יום בקפה "כסית" בתל אביב), בחדות לשונו ובצניעותו החומרית.
בתחילת 1943 עזב אלתרמן את "הארץ" עקב ויכוח כספי עם המו"ל גרשום שוקן, וחזר ל"דבר", שם החל לכתוב את מדורו האקטואלי "הטור השביעי", שהתפרסם מאז מדי שבוע עד תחילת 1967. בינואר הוצג לראשונה בתיאטרון "האוהל" המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן, בתרגומו של אלתרמן. מאוחר יותר באותה שנה יצא ספרו הראשון לילדים, "האפרוח העשירי". ב-1944 הפסיק לכתוב לתיאטרון "המטאטא" והחל לכתוב לתיאטרון "לי-לה-לו". זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל וצורף לגדוד מרגמות שהוקם במסגרת חטיבה 8. באוקטובר 1948 השתתף במבצע יואב, אולם מפקד החטיבה, יצחק שדה, שחרד לגורלו של המשורר, הורה לשחררו. על תחושותיו בעקבות הקרב, כתב בשיר "ליל חניה".
בשנת 1959 פרסם נתן זך את מאמרו "הרהורים על שירת אלתרמן", שהיווה מתקפה על סגנונו השירי של אלתרמן והאשימו במלאכותיות וחוסר-רגש. מאמר זה הופנה כנגד אלתרמן, אך כוון נגד כל חבורת "יחדיו" ופתח פתח לשירה עברית צעירה, ללא חרוז ומשקל על נושאי יומיום כמגמה מנוגדת לזו שהובילו אלתרמן ובני דורו.
ב-1967 הפסיק לכתוב את "הטור השביעי" ב"דבר" והחל לכתוב מאמרים פובליציסטיים ב"מעריב", שכונסו לאחר מותו בספר "החוט המשולש".
לאורך השנים היה אלתרמן מזוהה עם תנועת העבודה ומפא"י בפרט, ונמנה עם מעריציו של דוד בן-גוריון, אף שהיו ביניהם גם מחלוקות, למשל בעניין הסכם השילומים.] בן-גוריון מצדו כינה את אלתרמן בשם "נתן החכם". בשל קרבתו זו לבן-גוריון, זכה אלתרמן גם לביקורת, ולעיתים כונה "משורר החצר".
לאחר מלחמת ששת הימים נמנה אלתרמן עם מייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה". את נכונותו של בן-גוריון לוותר על מרבית השטחים תמורת שלום אמת תיאר כ"היפותטית – אפילו אוטופית". זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
במהלך חייו זכה אלתרמן בפרסים רבים, בהם פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת ב-1946, על תרגומיו למחזות "פדרה" מאת ז'אן רסין ו"נשות וינדזור העליזות" מאת שייקספיר, ושוב ב-1967, על תרגומיו למחזות מולייר; פרס רופין ב-1947, על ספרו "שמחת עניים"; ופרס ביאליק לספרות יפה (1957). ב-1968 זכה בפרס ישראל לספרות על מכלול יצירתו.
נתן אלתרמן חלה בשנת 1970 במחלת מעיים, לאחר שנים של אלכוהוליזם. במהלך ניתוח מעיים הוא לקה בהתקף לב ואיבד את הכרתו. הוא נפטר ב-28 במרץ 1970. בשל בקשתו "להיקבר כאחד האדם", הוא נקבר בבית הקברות קריית שאול, ולא בחלקת הסופרים בבית העלמין טרומפלדור. לאחר מותו החלה הוצאת הקיבוץ המאוחד בכינוס והוצאה לאור של כל כתביו, מפעל שארך שנים רבות, בעריכת מנחם דורמן.
יצירתו העשירה של נתן אלתרמן כוללת שירה לירית ופזמונים, שירי ילדים ומחזות, וכתיבה אקטואלית בשירה ובפרוזה. מלבד כתיבתו המקורית הרבה אלתרמן גם בתרגום יצירות מופת מספרות העולם.
ספרו הידוע והמוערך ביותר הוא ספרו הראשון "כוכבים בחוץ", שבו מתבונן המשורר בהתפעלות בבריאה ומתאר את חוויותיו ממפגשים רבי-היבטים עם אובייקטים שונים בעולם. הספר נפתח בשיר "עוד חוזר הניגון" – מהידועים בשיריו, שאף זכה לכמה לחנים. בשיר מופיעות כמה מה"דמויות" המלוות את הספר לכל אורכו: ההֶלֶך עובר־האורח והדרך הארוכה שהוא הולך בה, העיר, העצים, ואיתני הטבע – הרוח, הגשם והברקים. ברבים משירי הספר שב ההלך ומופיע, ויחסו אל "הדרך" והנופים שסביבה מביע את חוויית העולם של המשורר – התפעמות מהעולם ומעוצמת הטבע ואיתניו, ותחושת חידלון לעומתם. זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
עם צאתו לאור ב-1938 התקבל הספר בהשתאות מהחדשנות הרבה שבו, משפתו העשירה בציורים לשוניים – מטפורות, אוקסימורונים וסינתסזיה – ומהמסתורין וריבוי המשמעויות שניתן לקרוא בשיריו:
את הזדהותו עם גורלם של היהודים הביע בספרו "שירי מכות מצרים", שיצא בתקופת מלחמת העולם השנייה ותיאר לפרטים את סבלם של אב ובנו הבכור תחת עשר המכות. סמוך לפרוץ המלחמה התפרסם ספרו "שמחת עניים", קובץ שירים מלנכולי וקשה שגיבורו הוא מת הבוחן את עולם החיים שעזב – את רעייתו, את חבריו ועוד. אלתרמן מעולם לא פירש ספר זה, והתייחסותו אל המלחמה נותרה עמומה. רמז לעמדתו נמצא בדבריו על הספר – "ראיתי שהעולם הולך לאבדון, ושאלתי את עצמי: מה יישאר ממנו לאחר מכן?"
לאחר קום המדינה התמקד בשירים בעלי נושאים חברתיים ואישיים. שיריו אלה מאופיינים בהתנגשות ובהתנצחות בלתי פוסקת בין עולם "קדוש" לבין עולם "טמא" (הדבר ניכר במיוחד בתארו נשים טהורות או, לחלופין, שפלות). בספרו "עיר היונה" שיצא לאור ב-1957 מתערב הפן האישי עם החברתי והלאומי.
בשנותיו האחרונות נאחז חרדה לגורל בתו, המשוררת תרצה אתר, בעלת הסגנון הייחודי והדיכאוני. לאחר שניצלה מניסיון אובדני, אחד מני אחדים, כתב עבורה את "שיר משמר" ("שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ"), שלימים הולחן בידי סשה ארגוב; בתגובה היא כתבה לו את "שיר הנשמרת".
אלתרמן כתב מספר מחזות תיאטרון. שלושה מהם זכו להצלחה גדולה על במות תיאטרון הקאמרי והבימה: "כנרת כנרת" העוסקת בימי ההקמה של קבוצת דגניה, "פונדק הרוחות" על אמן המגלה כי שועבד להצלחה על חשבון זוגתו וחייו הפרטיים ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", קומדיה על חילופי תפקידים בין שלמה המלך לסנדלר פשוט שאותו תרגם ועיבד למחזמר על פי מחזהו של סמי גרונמן. מחזותיו הנוספים היו "משפט פיתגורס", "אסתר המלכה" ו"ימי אור האחרונים" (מחזה שנמצא בעזבונו ולא הוצג). זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
אלתרמן תרגם מחזות ויצירות מאנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש, לילדים ולמבוגרים. הוא תרגם לעברית מחזות של ויליאם שייקספיר, בהם "אותלו", "יוליוס קיסר" ו"נשי וינדזור העליזות", את מחזותיו של מולייר "הקמצן", "דון ז'ואן", "תעלולי סקפן" ו"החולה המדומה", את המחזה "אנטיגונה" מאת ז'אן אנווי ואת המחזה "פדרה" מאת ז'אן רסין, עליו זכה בשנת 1946 בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. כמו כן תרגם בלדות ושירי זמר אנגליים וסקוטים, בהם הבלדות הסקוטיות " לורד רנדל", "שלושה בני עורב" ו"אדוארד אדוארד". (על תרגומיו לספרי ילדים -ראו בהמשך).
בטור "רגעים" שכתב ב"הארץ" מסוף 1934 ועד תחילת 1943, עסקו רבים מהשירים בעיר תל אביב, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עסקו שירים רבים במלחמה זו ובשואה, ונימתם הייתה של עידוד ונחמה. לאחר מותו קובצו שירי המדור בספר "רגעים" (שני כרכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ד). זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
לאחר שעזב את "הארץ" וחזר לכתוב בדבר, הופיעו שיריו האקטואליים במדורו "הטור השביעי" שהתפרסם אחת לשבוע במשך 24 שנים. במהלך השנים קובצו שירי הטור בכמה מהדורות של ספרים הנקראים "הטור השביעי".
רבים משירים אלו הביעו מחאה נגד הבריטים וביטויי תמיכה בפלמ"ח וב"הגנה" שלחמו בהם. בחלק מהשירים הוקיע את מעשי האצ"ל והלח"י. אחד משירי "הטור השביעי" הידועים ביותר הוא "מגש הכסף", שהודפס ב"דבר" ב-19 בדצמבר 1947, עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות, המתאר את הקרבתם של הלוחמים להקמת המדינה ואת מחיר הדמים שנדרשה המדינה לשלם
גם לאחר הקמת המדינה המשיך בפרסום הטור ועסק גם בשאלות מוסר, כבשיר "אלמנת הבוגד", שפורסם בעקבות הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי, והשיר "על זאת" שבו ביקורת על פשע מלחמה שביצעו לוחמים ישראלים במהלך מלחמת העצמאות, ובן-גוריון הורה להפיצו לקציני צה"ל. אחד הפרסומים, "יום הזיכרון והמורדים", עורר פולמוס רב כשתבע בו כי לא יבדילו בין גבורת מורדי הגטאות לבין תגובתם של שאר היהודים בשואה, כולל זו של היודנראט. זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
בשירו האחרון, "אז אמר השטן", שנמצא בעזבונו על ידי בתו, מזהיר אלתרמן את עמו מפני קטרוגו של השטן את צדקת דרכה המוסרית של מדינת ישראל, על ידי זה שיטע בה רגשות אשם וישכיח את ההיסטוריה: "אכהה את מוחו ושכח שאיתו הצדק". בשיר אחר, "ארץ ערבית", יוצא אלתרמן נגד טענת ערביי ארץ ישראל, שהם העם הילידי בארץ ישראל: "נוצצים כוכבי-ליל במצמוץ וזורעים את אורם הרעוד על העיר השוקטת אל-קודס שחנה בה המלך דאוד".
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז'אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית'ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים "בלדות האהבה". אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. היה או אולי לא היה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב. זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים ("תזמורת בצורת"). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב"פלייבקים" אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג "טין פופ" (Teen Pop, בתרגום חופשי: "פופ לבני נוער"). זמר שלוש התשובות פלייבק קריוקי
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה "גבוהה" יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג'יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום "מנועים קדימה" ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית