הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
האזן לדוגמית פלייבק ריקי גל
האזן לדוגמית פלייבק באמצעות יוטיוב
ריקי גל (נולדה ב-7 ביולי 1950) היא זמרת ושחקנית ישראלית. נמנית עם הבולטות שבזמרות ישראל.
גל נולדה בשם רבקה בן מנחםלמשפחה חרדית ענייה בשכונת בית ישראל הסמוכה למאה שערים בירושלים. סבה היה המקובל ר' מנחם מנשה. הוריה התגרשו ב-1952 בהיותה בת שנתיים והיא ואחיה שמעון נשלחו למוסד בכפר סבא, ובו גדלה עד גיל חמש, אז הוציאה אמה אותה ואת אחיה מהמוסד וגידלה אותם בכוחות עצמה. אולם, לאחר זמן מה האם לא יכלה לעמוד בעלות גידולם, ומסרה אותם לידי נזירות שגידלו אותם במשמעת נוקשה, והיא גדלה במנזר ובבית צעירות מזרחי עד גיל שמונה. ב-1960 בהיותה בת עשר עברה לגור עם אביה בתל אביב ואחיה נשאר לגור עם אימה. אך לאחר הגירושים שהיו לאביה עם שתי נשותיו היא הועברה וגדלה בקיבוץ ניר דוד ולאחר מכן בקיבוץ ברעם ובפרוץ מלחמת ששת הימים חזרה לתל אביב.
לאחר שסיימה את השירות הצבאי ב-1971 נישאה לישראל פוליאקוב משלישיית "הגשש החיוור". בשנת 1975 כעבור ארבע שנות נישואין התגרשה ונסעה לארצות הברית במסגרת "הפסטיבל החסידי", שם המשיכה לימודי משחק ושירה.
לאחר מכן נסעה גל לניו יורק שם נישאה בשנית למסעדן ג'ורג' מרקוס. בתקופת שהותה בניו יורק הייתה גל זמרת הבית של "מועדון סירוקו" בבעלותו של אריס סאן והופיעה ברחבי ארצות הברית. בנוסף, עסקה בפיענוח מזון ושיפור שרות הלקוחות במסעדת "לה בו פר" שהייתה בבעלות בעלה. בנוסף הקימה גל מועדון גלריה ב"גרמסי פארק" שם הציגה תמונות וקיימה ערבי כישרונות צעירים למוזיקאים, זמרים ורקדנים מכל העולם. נישואיה של גל למרקוס הסתיימו בגירושים ב-1979 לאחר 4 שנים ובעקבותיהם חזרה גל לארץ.
בין השנים 1994-1991 הייתה גל נשואה לעיתונאי והכתב לענייני משטרה של ערוץ 1 אורי כהן אהרונוב. בעקבות הגילוי שגל סובלת מתופעה בשם "אינוורסיה כרומוזומלית" שמונעת ממנה ללדת תינוק חי, השניים אימצו בת בשם לירי שנולדה ב-1991.
ב-21 באפריל 2005 תפסה המשטרה כ-5 גרם קוקאין בביתה של גל. בית המשפט גזר על גל 100 שעות של עבודות שירות ללא הרשעה. בשנת 2006 הודה ידיד של גל שנהג לתת לה סמים, וביקש לקבל, כמוה, עבודות שירות ללא הרשעה.
בשנת 1968, בהיותה בת 17, התגייסה ללהקת חיל הים ושירתה שם יחד עם שלמה ארצי שנודעו בשם "צמד סיני" בתקופת מלחמת ההתשה ולאחר מכן גם עם דב גליקמן ורבקה זוהר. שיר הסולו הראשון שלה, שאותו כבר הקליטה תחת שמה החדש "ריקי גל", היה "מפרש בודד". השיר נכתב עבורה על ידי עמוס אטינגר והולחן על ידי משה וילנסקי. הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
בשנת 1971 הופיעה גל במסגרת "פרס כינור דוד", שם גילה אותה יעקב אגמון וציוות אותה להפקתו "עולמו של ז'אק ברל" עם צוות ז'אק ברל (דני ליטני, ישראל גוריון ואביבה שוורץ) לאחר מכן הצטרפה גל להצגה "אל תקרא לי שחור". בנוסף, הקליטה גל את השיר "השמש היא האור של העולם" שכתב יהונתן גפן בהלחנתו של קובי אושרת, השיר הגיע לראש מצעד הפזמונים הישראלי.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973 ריקי הצטרפה לצוות הווי שכלל את דני ליטני, קובי אושרת וצוות נגנים, הופיעו בכל גזרות הלחימה, מדרום ועד צפון. במקביל הקליטה את השיר "שמור לי" שהפך ללהיט ושימש כג'ינגל לשמירת הסודיות, בגלי צה"ל שנה זו מסמלת את תחילת הקריירה העצמאית של גל לאחר שהקליטה את השיר "השמש היא האור של העולם" (יהונתן גפן/קובי אשרת). הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
במהלך שנות השבעים השתתפה גל בפרויקטים מוזיקליים שונים, בהופעות בתוכניות טלוויזיה ובהקלטות לתוכניות רדיו וטלוויזיה שונות, אחת המוכרות שבהן – "הצריף של תמרי", שבה ביצעה גל את שיר הפתיחה. גל הקליטה באותן שנים מספר שירים, אבל זה עדיין לא הביא להקלטת אלבום. היא בצעה את על אם הדרך עץ עומד של איציק מאנגר, בתרגום מחודש מאת בני נגרי, בפסטיבל שירי משוררים לילדים, בשנת 1974. בשנת 1978 השתתפה גל במחזמר "בני בום" שכתבו אהוד מנור וקן גלובוס, לצידם של ויקי תבור ואריה מוסקונה. הלהיט הגדול (והראשון) של גל במחזמר היה "ילד רע". בשנת 1979 היא הקליטה עבור הסרט "דיזנגוף 99" את השיר "לגור איתו" (מירית שם אור/צביקה פיק) שזכה אף הוא להצלחה גדולה.
החל משנת 1979 ועד 1994 נטלה ריקי גל חלק בתחרויות זמר רבות. בפסטיבל הזמר והפזמון ביצעה את השירים "תודה רבה" (1979), "אהבת אמת" (1980), ובפסטיבל שירי הילדים ביצעה בשנת 1979 את השיר "אמת או חובה" שזכה במקום השני, ובשנת 1983 עם השירים "ג'ינג'ית" ו"כוכב נולד" שהיה דואט עם יגאל בשן. החל משנת 1981 השתתפה גל בפסטיגל שנערך באותה השנה בפעם הראשונה עם השיר "רוק'נרול חתול". היא המשיכה להופיע בתחרות זו עוד מספר פעמים עם השירים "סוד כמוס" (1982), "ילדה של כרמל", "כמו חתול ועכבר" לצידו של יגאל בשן (1984), "טוב לצחוק" (1986), "אייל החתיך" (1993) ו"כשעצוב לי" (1994) שזכה במקום השלישי. בפסטיגל 1985 היא ביצעה את השיר "על הנילוס" שנכתב על ידי משה דיין. השיר זכה במקום השביעי.
בשנת 1980 השתתפה גל בהקלטות הפסקול של הסרט "חמש חמש". באותה שנה הקליטה עדנה לב את השיר "הנכון בין השגיאות", שהיא כתבה בעצמה והלחין צביקה פיק. השיר שזכה להצלחה הזכיר בקצב שלו את שירה של גל "לגור איתו". הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
בשנת 1981 הקליטה גל את אות הפתיח החדש של התוכנית "עוד להיט". היא השתתפה במחזמר "עלובי החיים" ובמחזה "גטו". באותה שנה, שיחקה את תפקיד שרה אימנו לצידו של אריק סיני בהצגה "אברהם אחד", לאחר מכן השתתפה בהפקת הבידור " הללויה הוליווד" שם גילו אותה מנהלי תיאטרון חיפה וקיבלו אותה לתפקיד חיהל'ה בהצגה " גטו" מאת יהושוע סובול בבימויו של גדליה בסר. עם ההצגה נסעה לייצג את ישראל בפסטיבל התיאטרון של ברלין ולסיבוב הופעות בכל רחבי גרמניה. גל המשיכה בתיאטרון חיפה בתפקיד אוורדיקה המלכה בהצגה "אנטיגונה" בבימוי של בארני סיימון. משם עברה גל לתיאטרון בית לסין כדי לשחק בהצגה "פן" המבוססת על חייו של אלכסנדר פן. בשנת 1982 ביצעה גל קול שני לאלבומו של שלמה גרוניך "צמר גפן מתוק" בהפקתו של מתי כספי.
גל השתתפה גם בתחרות הקדם אירוויזיון של שנת 1983 עם השיר "פנים" שזכה במקום התשיעי. באותה שנה החלה גל לעבוד על אלבום בכורה בהפקת יגאל בשן וגרי אקשטיין. לאחר שכבר הקליטה מספר שירים שיצאו כתקליטי שדרים, האלבום נגנז בעקבות קשיי תקציב של חברת הד ארצי. לקדם-אירוויזיון של 1985 כתבה עבור קורין אלאל את השיר "בכל יום". בסך הכל השתתפה גל בשלושה קדמי אירוויזיון עם השירים "תודה רבה" (1979), "אהבת אמת" (1980) ו"פנים" (1983).
רק ב-1987 יצא אלבום הבכורה של גל, "ריקי גל", בהפקתו המוזיקלית של מתי כספי, שגם הלחין ועיבד את כל שירי האלבום. האלבום היה ברובו בסגנון רוק, וכלל להיטים כ"ליל שרב" ו"הנה פתחתי חלון" שכתב נתן זך, "מערבה מכאן" שכתבה תרצה אתר ו"ילד אסור ילד מותר" שכתב יעקב גלעד. כמו כן נכלל באלבום שיר בשם "נערת הרוק" שהלחין כספי למילים של יצחק לאור. השיר נפסל לשידור בתחנות הרדיו בעקבות תוכנו, המכיל ביטויים מיניים בוטים (למרות התוכן זהו עדיין השיר המזוהה ביותר עם גל)[8]. רק מאוחר יותר הותר לתחנות הרדיו להשמיע את השיר. באותה שנה, שיחקה גל את תפקידו של פאנטין, במחזמר "עלובי החיים " בבימויו של סטיבן פימלוט, שעלה בתיאטרון הקאמרי. הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
בשנת 1988 יצא אלבומה השני של גל, "מה זאת אהבה…", שגם הוא הולחן כולו והופק על ידי כספי. בין שיריו המצליחים של האלבום היו הדואט של גל וכספי "מה זאת אהבה", "על ראש שמחתי" (למילים של נעמי שמר), והשיר "אילו יכולתי" ("אמא") למילים של אהוד מנור. שיר נוסף מהאלבום שזכה להצלחה הוא "בצער לא רב ביגון לא קודר" שכתב חנוך לוין. כמו כן נכללה באלבום הגרסה של גל וכספי לשיר "מקום לדאגה" שהלחין כספי למילים של יהונתן גפן (את הגרסה המקורית ביצעה שרה בדישי).
בשנת 1989 שיחקה גל את אוויטה בגרסה הישראלית למחזמר "אוויטה", בתיאטרון העממי של פשנל בבימויו של קנט ארמסטון.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז'אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית'ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. אני איתך אברהם טל פלייבק
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים "בלדות האהבה". אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים ("תזמורת בצורת"). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב"פלייבקים" אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג "טין פופ" (Teen Pop, בתרגום חופשי: "פופ לבני נוער").
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. אני איתך אברהם טל פלייבק
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה "גבוהה" יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים. הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג'יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום "מנועים קדימה" ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג' וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום "דודו טסה והכוויתים" בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית. אני איתך אברהם טל פלייבק
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג'וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו"ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג'ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד"ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ"ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף. הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבומים מצליחים תוך שהם שומרים על סגנונם הייחודי ואף מחפשים כיוונים מוזיקליים חדשים. בין האלבומים הבולטים בעשור זה ניתן למצוא את האחר ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף; ענה לי של אהוד בנאי; קונגו בלו ולא יפריד דבר של דני סנדרסון; עיר קטנה של יהודית רביץ; כל דבר מזכיר לי של יהודה פוליקר; שפויים ואושר אקספרס של שלמה ארצי; והחבר אני של רמי פורטיס.
מקלט 18 במופע "מחוה לאריק איינשטיין" בחמדת ימים הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
לצד יצירת הרוק הפופולרי מתקיימת בישראל סצנת אינדי רוק משמעותית, שהתפתחה בעיקר במאה ה-21 עם דחיקת הרוק מהמיינסטרים המוזיקלי ועליית כוחה של רשת האינטרנט, וכוללת יוצרים והרכבים רבים ומגוונים. בדומה לסגנונות מוזיקליים אחרים הפועלים תחת הכותרת אינדי מתאפיינת גם יצירת הרוק המחתרתי הישראלי בקו טקסטואלי חריג ובסאונד שונה מהמיינסטרים, המקשה על התקבלותה בקהל הרחב. יוצרים אלו לרוב פועלים שלא במסגרת חברת תקליטים ונשענים על תמיכת הקהל הפועל למענם במדיות שונות, בעיקר דרך בלוגים, רשתות חברתיות ופרויקטים לגיוס כספים. מרכז סצנה זו הוא בתל אביב, במועדונים דוגמת תמונע ו"לבונטין 7", בתחנות רדיו כמו 88FM או קול הקמפוס, וכן בפסטיבלים ייעודיים דוגמת פסטיבל יערות מנשה והאינדינגב.
על אף המרחק מהעין הציבורית, היו אמנים לא מעטים שפרצו את גבולות הסצנה וזכו להצלחה בקהל הרחב, כדוגמת רונה קינן, תמר אייזנמן ואסף אבידן שאף זכה להצלחה נרחבת בחו"ל. עם זאת יוצרים רבים רואים ביצירה המחתרתית ערך בפני עצמו בשל החופש האמנותי והעצמאות שהיא מאפשרת.
בין היוצרים הבולטים ניתן למנות את שלום גד שהוציא אלבומים רבים החל משנת 1996 ובהם טרילוגיית "המצב", שלושה אלבומים העוסקים בפנים שונות של החברה הישראלית; רם אוריון שפעל במסגרת הלהקות נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד ועבר ליצירת סולו; שי נובלמן שזכה להצלחה בארץ ומעבר לים עם אלבומיו בשפה האנגלית ועבר אחר כך ליצירה בשפה העברית. וכן אמנים רבים נוספים בהם יובל גורביץ', יהוא ירון, אבי בללי, אביב גדג' ואורי קליאן. בסצנה זו פועלות גם מספר רב של להקות צעירות, בהן ששרות בעברית כדוגמת נערות ריינס, דפנה והעוגיות ומריונטה סול לצד להקות הפועלות באנגלית כדוגמת הקולקטיב ואלקטרה.
מבחינה סגנונית קיים גם בסצנה זו מגוון רחב, החל מיוצרים כדוגמת אלון עדר החוזרים לרוק המתקדם של שנות ה-70, דרך מוזיקת המחאה של קוואמי והבילויים, פאנק רוק של כל החתיכים אצלי וכלה בפולק רוק באנגלית של עמית ארז וגבע אלון. בנוסף, מאז שנות השמונים הייתה בישראל סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת' מטאל, דום מטאל ובלאק מטאל. להקות המטאל הישראליות הידועות ביותר הן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל ואלמנטים מזרחיים עם מילים המתמקדות בנושאים ישראליים ויהודיים, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית מזרחית ומטאל נקרא "מטאל אוריינטלי" והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. בתחום המטאל הפופולרי יותר (הארד רוק) בולטים קרוספייר, לאוד נ' קלייר וריח מטאל. מחוזקים לעולם פלייבק קריוקי
רבים משירי המחאה לאורך השנים התייחסו למצב הפוליטי-ביטחוני ובפרט למלחמות ישראל, כמו גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כשלא פעם רגישותו הרבה של הנושא הביא לפסילתם משידור. ראשון משירי המחאה בנושא זה ברוק הישראלי היה השיר "חייל של שוקולד" שכתב חנוך לוין לשלישיית החלונות הגבוהים בתחילת 1967 ונפסל לשידור לאור הרגישות הציבורית ביחס לחללי צה"ל. באותה שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, הוציא מאיר אריאל את אלבום הבכורה שלו ובו השיר ירושלים של ברזל שנכתב כפרפרזה על השיר ירושלים של זהב, ובניגוד אליו עסק בצידה השלילי של המלחמה. הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
לאחר מלחמת יום כיפור ועם פריצת הרוק הישראלי למרכז הבמה הפכה הביקורת ממוקדת יותר. את הצעד הראשון עשתה להקת כוורת בשירה "נתתי לה חיי" שייצג את ישראל באירוויזיון 1974 ותחת מסווה של שיר אהבה קליל כלל מחאה כנגד ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית, שלא הובחנה על ידי הציבור הישראלי של זמנו. למלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 התייחסו שירים שמחו על הפער בין החיילים הלוחמים בלבנון לבין האזרחים השלווים כביכול, ביניהם "חצבים פורחים" של להקת תיסלם ו"התותח מצלצל פעמיים" ו"רכבת לילה לקהיר" של להקת משינה. האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים גררה אחריה שירי מחאה רבים, ובתחום הרוק בלטו במיוחד האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך עם שירים כדוגמת "לא עוצר באדום", ולונדון של חוה אלברשטיין ובו שירים כדוגמת "לונדון" העוסק בירידה מהארץ ו"חד גדיא" שתיאר את מחיר הדמים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ונאסר אף הוא לשידור.
העיסוק בנושאי מלחמה ושלום בשנות התשעים בלט בשיריו של אביב גפן שהרבה לעסוק בנושאי מלחמה, שלום והגיוס לצבא ומאוחר יותר ברצח רבין. להקת אתניקס אף היא התייחסה למצב הביטחוני ולשאיפה לשלום, כשהמפורסם משירים אלו הוא השיר "תותים". ב-1998 בלטה גם להקת הרוק הרך בג"ץ, שאלבומה "כשאלוהים הלך לישון" כלל שירים שמחו על היהדות, אלוהים, מעשי צה"ל בשטחים והתרבות הישראלית בכלל, ועורר סערה רבה (על עטיפת האלבום נכתב ש"ההאזנה לאלבום מזיקה לבריאות" – כלומר, שהשילוב של השירים המלודיים יחד עם מילותיהם המחאתיות יעורר אנטגוניזם).
בתחילת שנות האלפיים התבלטה להקת הבילויים שהרבתה לבקר בשיריה את החברה הישראלית, בין השאר ביחס למילטריזם ולמחיר המלחמות ואף הוציאה שיר בשם "שאול מופז" על שם הרמטכ"ל של אותה תקופה. בשנת 2012 הוציא יזהר אשדות את השיר עניין של הרגל שמתח ביקורת על השפעת שליטת צה"ל ביהודה ושומרון על החיילים ונפסל לשידור בגלי צה"ל תוך שהוא מעורר מחלוקת ציבורית רחבה.
מול עמדתם השמאלית של רוב האמנים היו גם דוגמאות לעמדה ימנית, שבולטת בהן תמיכתו של אריאל זילבר במחאה נגד תוכנית ההתנתקות, שפרסם מספר שירים שתמכו במאבק ובמתיישבים. הנה פתחתי חלון פלייבק קריוקי
השסע העדתי בישראל התבטא אף הוא ברוק הישראלי, כשבולט בהקשר זה האלבום אהוד בנאי והפליטים משנת 1987, בשיר "עבודה שחורה" ביחס לעולים מאתיופיה. האלבום כלל שירי מחאה נוספים ונחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית גם מבחינה זו ואהוד בנאי עצמו הרבה לעסוק בנושאים הקשורים למצב החברתי בארץ בהמשך דרכו. מחאה ביחס לקשיי החיים בפריפריה הישראלית בלטה בעיקר בשיריה של להקת טיפקס, שחבריה היו תושבי שדרות, כמו גם בשירים שונים של להקת אתניקס.
בנוסף לסוגיות הייחודיות לחברה הישראלית עסקו יוצרים רבים בביקורת על מאפייני החברה המודרנית. להקת תיסלם בשירה "פרצופה של המדינה" יצאה כנגד התרבות הפוליטית בישראל ובשיר "ככלות הקול והתמונה" ביקרה את תופעת הידוענים. ביקורת על החברה המודרנית ותרבות הצריכה היא קו בולט באלבום רדיו בלה בלה של להקת החברים של נטאשה, באלבום קונספט העוסק בחייו של אדם בעולם המודרני. קו דומה אך קודר יותר קיים באלבום רישומי פחם של מאיר אריאל משנת 1995 העוסק בהתמודדותו של האדם בעידן הקפיטליזם והטכנולוגיה. ברי סחרוף הרבה לבטא ביקורת חברתית מעין זו ביצירתו שבלטה באלבומו האחר שנת 2001. אביב גדג', באלבומו ילדים של מהגרים משנת 2013, ביטא ביקורת חריפה על החברה הישראלית שמאותה תקופה, מזווית חברתית ומזווית פוליטית-ציבורית.
ביקורת אנטי-ממסדית בוטאה באלבומו של שמוליק קראוס "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" משנת 1977, שפורסם לאחר שחרורו של קראוס ממאסר עקב עבירות אלימות. הקליפ לשיר "שישי חם" שיצא מתוכו אף נפסל לשידור בטענה שהוא מרמז לסמי הזיה.
המצב הכלכלי מוצא אף הוא ביטוי בשירים כדוגמת שיר הנושא של האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך משנת 1985 שהתייחס למשבר הכלכלי של התקופה ושיר הנושא של האלבום עברנו את פרעה של מאיר אריאל משנת 1990, שתיאר את המצב מתוך נקודת מבט אופטימית. בעקבות מחאת האוהלים של קיץ 2011 פרסמה להקת הג'ירפות שיר בשם "דפני דפני" כמחווה לדפני ליף, ממובילות המחאה, וכן שיר בשם "קיץ 2".