הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי

הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

רבקה זהר-קָאלוֹ (נולדה ב-30 ביוני 1948) היא זמרת ישראלית.
הופיעה בתוכנית "תשואות ראשונות". ב-1967 נבחנה ללהקת הנח"ל, אך לא התקבלה אליה.זמן קצר לאחר מכן נבחנה בפני אילן מוכיח לקבלה ללהקות צבאיות אחרות, והפעם עברה את מבחן הקבלה בהצלחה. בתחילת שירותה הצבאי הופיעה בצוות הווי של חיל הים, לצד אקורדיוניסט. הופעות אלו זכו להערכת החיילים, דבר שהביא את מחלקת החינוך של החיל להקמת להקת חיל הים.הלהקה החלה בחזרות לקראת העלאת התוכנית "וביום השלישי", בהשתתפותה של זהר ובהפקתם של דני ליטאי ויאיר רוזנבלום. בעת תקופת החזרות הציג רוזנבלום בפני זהר את השיר "מה אברך", שהלחין על פי מילים של רחל שפירא. זהר הייתה סולנית השיר, שהיה ללהיט הגדול ביותר מהתוכנית.
ב-1968 עלתה התוכנית "וביום השלישי". זהר הייתה אחת הכוכבות הבולטות של התוכנית, שכללה לצד "מה אברך" להיטים כ"המלח שלי" (יורם טהרלב/משה וילנסקי), "אין כבר דרך חזרה" (טהרלב/רוזנבלום) ו"רק בישראל" (אהוד מנור/נורית הירש).
ב-1969 השתתפה במופע מיוחד של שירי נתן אלתרמן שנקרא "צץ וצצה". אלתרמן כתב במיוחד עבור זהר את השירים "אוריאנה" שהלחין יאיר רוזנבלום ו"זמר שלוש התשובות" שהלחין אריה לבנון, שהפכו שניהם ללהיטים גדולים. שירים בולטים נוספים מהמופע בהשתתפותה של זהר היו "בכרם תימן" ו"גדליה רבע איש". המופע הועלה פעמים רבות, לעתים אף פעמיים באותו היום.
עוד ב-1969 השתתפה זהר בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "על כפיו יביא" (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום). השיר הגיע למקום הרביעי בלבד בפסטיבל, למרות מחיאות הכפיים הסוערות ואהדת הקהל. מאוחר יותר התפרסם שיר זה יותר מכל שיר אחר מאותו פסטיבל, היה לאחד מלהיטיה הגדולים של זהר, ואף זכה בתואר "שיר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל. זהר זכתה בשנה זו בתואר "זמרת השנה" של קול ישראל, וכן בפרס כינור דוד. בן יפה נולד פלייבק קריוקי
אחד מלהיטיה הגדולים של זהר בשנות ה-70 היה "רבי עקיבא", שכתבה דליה רביקוביץ בהשראת "ספר האגדה" של חיים נחמן ביאליק. השיר נכלל באלבום הסולו הראשון של זהר, שנשא את שמה. נכללו בו מספר שירים מ"צץ וצצה", כ"אוריאנה" ו"זמר שלוש התשובות". שירים בולטים נוספים באלבום היו "בן יפה נולד" ו"הבית ליד המסילה", שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש. האלבום יצא ב-1970, ובשנה זו נבחרה זהר בפעם השנייה ברציפות ל"זמרת השנה" במצעד השנתי של קול ישראל. את רוב השירים באלבום עיבד אריה לבנון.
ב-1971 יצא אלבומה השני של זהר, "סבתא רֶבֶּקָה". באלבום נכלל השיר "נגן לי ירדן" (יעקב שרת/מוני אמריליו), שאיתו התחרתה זהר בפסטיבל הזמר והפזמון של אותה שנה, וכן שירים מההפקה "שירי החומש" של איציק מאנגר, שבה השתתפה באותה שנה. את השיר "סיפורי סבתא" מהאלבום כתב דודיק סמדר על פי לחן השיר "בטי בם" של אריאל זילבר. כמו כן נכלל בו השיר "במדינת התפוז" שנוצר על ידי עלי מוהר ואפרים שמיר, אז יוצרים בתחילת דרכם. על העיבודים המוזיקליים של רוב השירים הופקד דוד קריבושי.
באותה שנה השתתפה במחזמר "אירמה לה דוס", וכן בפסטיבל שירי הילדים, שבו זכתה במקום השני עם שירם של אהוד מנור וקובי אשרת "גלי". השיר התפרסם יותר בביצועו של ילד הפלא נועם קניאל מאותו פסטיבל. כמו כן השתתפה באותה שנה בפסטיבל "12 הנבחרים", שבו שרה את שירם של מנור ומשה וילנסקי "אניית יעקב", ובפסטיבל הזמר המזרחי, שבו התחרתה עם השיר "קינת יעקב".
בשנת 1972 הייתה חלק משלישיית "גושפנקא", שכללה את לאה לופטין ורות טובי, שגם הקימה את השלישייה. שלישייה זו לא זכתה להצלחה, והתפרקה זמן קצר לאחר מכן. הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי
ב-1974 הוזמנה זהר להשתתף בתוכניות "דו רה ומי עוד" ברדיו. תוכניות אלה הוקדשו לשירי ארץ ישראל הישנה ולשירי תנועות הנוער. ב-30 בספטמבר באותה השנה נולדה בתה היחידה תמה.
בעלה הראשון של זהר, ביל, היה אזרח אמריקאי שעלה לארץ. בעקבות בעיות בין בני הזוג, עזבו שניהם את ישראל לניו יורק והתגרשו שם לאחר מכן. בארצות הברית עבדה זהר במועדון "הפינג'אן" והתמכרה להרואין.
לאחר שנכנסה בארצות הברית למכון לגמילה מסמים, שיכנעו אותה האמרגנים מיקי פלד וגברי מזור לחזור לישראל, לאחר 12 שנות העדרות, ולהשתתף בפסטיגל 1985.נורית הירש, שגרה באותה עת בניו יורק, השמיעה לזהר את הלחן שחיברה. זהר הקליטה סקיצה לשיר עם מילים מאולתרות, שאותה העביר מזור ליורם טהרלב, שכתב על פי המנגינה את השיר "הדרך אל הכפר".השיר נכתב על פי סיפור חייה של זהר, מילדותה ועד חזרתה ארצה. בין השורות בשיר היו "אני קמה מעפר, אני שבה אל הכפר כמו ילדה שחוזרת אל ביתה". זהר זכתה עם השיר במקום הראשון בפסטיגל. בן יפה נולד פלייבק קריוקי
לאחר ההשתתפות בפסטיגל שבה זהר לארצות הברית, אך כעבור זמן קצר חזרה לגור בישראל. בפסטיגל של 1986 השתתפה זהר פעם נוספת עם שיר שכתבו טהרלב והירש, "חלקת אלוהים". גם שיר זה זכה במקום הראשון בפסטיגל. השירים "הדרך אל הכפר" ו"חלקת אלוהים" הופיעו באלבומה של זהר "עבריה", שיצא ב-1987, ומתוכו התפרסמו גם השירים "הלאה" (קובי לוריא/יצחק קלפטר), "דרך מוצא" (זאב טנא/מיקי גבריאלוב) ו"רגע ניצחון" (רחל שפירא/נחום היימן). באלבום נכללה גם גרסתה של זהר לשירה של להקת הנשמות הטהורות "היורדת". את רוב השירים באלבום עיבד שם טוב לוי, שגם הלחין שלושה מהם. בן יפה נולד פלייבק קריוקי
לאחר מכן השתתפה זהר גם בפסטיגלים של 1987, 1988 ו-1990.
זהר הצטרפה לחבורה שהתגבשה סביב דמותו של המורה רוחני שלמה קאלו, נגמלה בתמיכתו באופן מוחלט מסמים ואף מסיגריות ונישאה לו בשנית ב-1990. תקליטוריה החדשים, האלבום "חסד מופלא" שיצא ב-1998 והסינגלים "ידידיי", "כלת מלך" ו"אוהבת אותך", הם ביצועים לשיריו. לתורתו של קאלו השפעה רבה עליה, הניכרת בהסתייגות שהביעה מאחד מלהיטיה הגדולים, שיר ימי הזיכרון "מה אברך", כשאמרה כי זהו "שיר של מסכנות", או כפי שהתבטאה בראיון שנערך עימה ברשת ג' ב-2004: "אין אני רוצה לקונן, אלא לשיר שירים מעודדים נוטעי תקווה וזוקפי קומה".
בספטמבר 2005, אחרי 14 שנים שבהן לא הופיעה על במה, שבה אליה זהר-קאלו באופן חד פעמי, וביצעה את שירו של קאלו "כלת מלך" בכנס חיל הים לדורותיו. בראשית 2007 פירסמה את ספרה הראשון, האוטוביוגרפיה "עץ הזית", בהוצאת דע"ת.
ב-2007 שבה זהר לבמה למספר הופעות מועט, בעקבות הופעתה במסגרת פסטיבל ראשון לציון לזמר עברי בחודש ספטמבר בשנה זו. בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל 2008 הופיעה זהר בטקס "שירים בכיכר" אשר שודר בערוץ 2. בטקס ביצעה זהר את השיר "כלת מלך", וכמו כן את אחד מלהיטי העבר שלה, "בן יפה נולד" בדואט עם הזמר קובי אפללו. בסיום הטקס ביצעה גם את המנון המדינה, "התקווה".
ב-2008 הקליטה מחדש את השיר "לחיות אותם עד תום" למילים ולחן של בעלה שלמה קאלו הפעם בעיבוד מלא עם להקה שהמעבד המוזיקלי המופקד עליה הוא אילן מוכיח. הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי
ב-2010 סיפרה זהר כי פגשה ברחוב בתל אביב אב שכול ששכל את בנו במלחמת ששת הימים, האב סיפר לה את סיפורו ואמר שהשיר שמנחם אותו הוא דווקא "מה אברך". ואכן, באותה שנה הופיעה זהר במחווה ליאיר רוזנבלום וחזרה לשיר אותו בפעם הראשונה לאחר 20 שנה מול קהל. באותה שנה גם הופיעה זהר בטקס ביום הזיכרון לחללי צה"ל בראשון לציון "נקרא על שם" והופיעה עם מקהלת ילדי ווקאל ושרה איתם את השיר. באותה שנה חזרה גם לבצע את השיר "זמר שלוש התשובות" אותו גם סירבה לשיר במהלך השנים. אך כפי שהסבירה היא איננה מרגישה מאוימת עוד, ולכל שיר יש את המקום והמעמד שלו. בן יפה נולד פלייבק קריוקי
בדצמבר 2012, במהלך מופע מחווה לאריה לבנון בתיאטרון הקאמרי, ניגש הזמר הצעיר לירון לב ושאל את זהר אם עודנה מקליטה חומרים חדשים. הוא השמיע לה סקיצה לשיר שכתב וכך נוצר קשר בין השניים, שהוביל תוך חודש לכתיבת שירים חדשים, כשזוהר לראשונה בחייה כתבה מילים, ולב הלחין. השיר הראשון שיצא לרדיו, "תיקון כללי", התקבל בברכה בתחנות הרדיו ואצל המעריצים, מה שהוליד גם מופע שבו בוצעו השירים החדשים לצד להיטיה של זהר. בינואר 2014 השיקה זהר יחד עם לירון לב את אלבומם המשותף "לא כמו אתמול".בשנת 2015 לאחר סיבוב הופעות מוצלח יצא אלבום נוסף לשניים העונה לשם "אור מסביב", שכלל בתוכו מבחר הקלטות מתוך המופע בין השאר "אבי הטוב שבשמיים", "מביט בך", "מה אברך".
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז'אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית'ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. אני איתך אברהם טל פלייבק
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים "בלדות האהבה". אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים ("תזמורת בצורת"). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב"פלייבקים" אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג "טין פופ" (Teen Pop, בתרגום חופשי: "פופ לבני נוער").
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. אני איתך אברהם טל פלייבק
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה "גבוהה" יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים. הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג'יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום "מנועים קדימה" ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג' וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום "דודו טסה והכוויתים" בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית. אני איתך אברהם טל פלייבק
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג'וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו"ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג'ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד"ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ"ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבומים מצליחים תוך שהם שומרים על סגנונם הייחודי ואף מחפשים כיוונים מוזיקליים חדשים. בין האלבומים הבולטים בעשור זה ניתן למצוא את האחר ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף; ענה לי של אהוד בנאי; קונגו בלו ולא יפריד דבר של דני סנדרסון; עיר קטנה של יהודית רביץ; כל דבר מזכיר לי של יהודה פוליקר; שפויים ואושר אקספרס של שלמה ארצי; והחבר אני של רמי פורטיס.
מקלט 18 במופע "מחוה לאריק איינשטיין" בחמדת ימים אני איתך אברהם טל פלייבק
לצד יצירת הרוק הפופולרי מתקיימת בישראל סצנת אינדי רוק משמעותית, שהתפתחה בעיקר במאה ה-21 עם דחיקת הרוק מהמיינסטרים המוזיקלי ועליית כוחה של רשת האינטרנט, וכוללת יוצרים והרכבים רבים ומגוונים. בדומה לסגנונות מוזיקליים אחרים הפועלים תחת הכותרת אינדי מתאפיינת גם יצירת הרוק המחתרתי הישראלי בקו טקסטואלי חריג ובסאונד שונה מהמיינסטרים, המקשה על התקבלותה בקהל הרחב. יוצרים אלו לרוב פועלים שלא במסגרת חברת תקליטים ונשענים על תמיכת הקהל הפועל למענם במדיות שונות, בעיקר דרך בלוגים, רשתות חברתיות ופרויקטים לגיוס כספים. מרכז סצנה זו הוא בתל אביב, במועדונים דוגמת תמונע ו"לבונטין 7", בתחנות רדיו כמו 88FM או קול הקמפוס, וכן בפסטיבלים ייעודיים דוגמת פסטיבל יערות מנשה והאינדינגב. הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי
על אף המרחק מהעין הציבורית, היו אמנים לא מעטים שפרצו את גבולות הסצנה וזכו להצלחה בקהל הרחב, כדוגמת רונה קינן, תמר אייזנמן ואסף אבידן שאף זכה להצלחה נרחבת בחו"ל. עם זאת יוצרים רבים רואים ביצירה המחתרתית ערך בפני עצמו בשל החופש האמנותי והעצמאות שהיא מאפשרת.
בין היוצרים הבולטים ניתן למנות את שלום גד שהוציא אלבומים רבים החל משנת 1996 ובהם טרילוגיית "המצב", שלושה אלבומים העוסקים בפנים שונות של החברה הישראלית; רם אוריון שפעל במסגרת הלהקות נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד ועבר ליצירת סולו; שי נובלמן שזכה להצלחה בארץ ומעבר לים עם אלבומיו בשפה האנגלית ועבר אחר כך ליצירה בשפה העברית. וכן אמנים רבים נוספים בהם יובל גורביץ', יהוא ירון, אבי בללי, אביב גדג' ואורי קליאן. בסצנה זו פועלות גם מספר רב של להקות צעירות, בהן ששרות בעברית כדוגמת נערות ריינס, דפנה והעוגיות ומריונטה סול לצד להקות הפועלות באנגלית כדוגמת הקולקטיב ואלקטרה.
מבחינה סגנונית קיים גם בסצנה זו מגוון רחב, החל מיוצרים כדוגמת אלון עדר החוזרים לרוק המתקדם של שנות ה-70, דרך מוזיקת המחאה של קוואמי והבילויים, פאנק רוק של כל החתיכים אצלי וכלה בפולק רוק באנגלית של עמית ארז וגבע אלון. בנוסף, מאז שנות השמונים הייתה בישראל סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת' מטאל, דום מטאל ובלאק מטאל. להקות המטאל הישראליות הידועות ביותר הן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל ואלמנטים מזרחיים עם מילים המתמקדות בנושאים ישראליים ויהודיים, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית מזרחית ומטאל נקרא "מטאל אוריינטלי" והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. בתחום המטאל הפופולרי יותר (הארד רוק) בולטים קרוספייר, לאוד נ' קלייר וריח מטאל. מחוזקים לעולם פלייבק קריוקי
רבים משירי המחאה לאורך השנים התייחסו למצב הפוליטי-ביטחוני ובפרט למלחמות ישראל, כמו גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כשלא פעם רגישותו הרבה של הנושא הביא לפסילתם משידור. ראשון משירי המחאה בנושא זה ברוק הישראלי היה השיר "חייל של שוקולד" שכתב חנוך לוין לשלישיית החלונות הגבוהים בתחילת 1967 ונפסל לשידור לאור הרגישות הציבורית ביחס לחללי צה"ל. באותה שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, הוציא מאיר אריאל את אלבום הבכורה שלו ובו השיר ירושלים של ברזל שנכתב כפרפרזה על השיר ירושלים של זהב, ובניגוד אליו עסק בצידה השלילי של המלחמה.
לאחר מלחמת יום כיפור ועם פריצת הרוק הישראלי למרכז הבמה הפכה הביקורת ממוקדת יותר. את הצעד הראשון עשתה להקת כוורת בשירה "נתתי לה חיי" שייצג את ישראל באירוויזיון 1974 ותחת מסווה של שיר אהבה קליל כלל מחאה כנגד ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית, שלא הובחנה על ידי הציבור הישראלי של זמנו. למלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 התייחסו שירים שמחו על הפער בין החיילים הלוחמים בלבנון לבין האזרחים השלווים כביכול, ביניהם "חצבים פורחים" של להקת תיסלם ו"התותח מצלצל פעמיים" ו"רכבת לילה לקהיר" של להקת משינה. האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים גררה אחריה שירי מחאה רבים, ובתחום הרוק בלטו במיוחד האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך עם שירים כדוגמת "לא עוצר באדום", ולונדון של חוה אלברשטיין ובו שירים כדוגמת "לונדון" העוסק בירידה מהארץ ו"חד גדיא" שתיאר את מחיר הדמים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ונאסר אף הוא לשידור.
העיסוק בנושאי מלחמה ושלום בשנות התשעים בלט בשיריו של אביב גפן שהרבה לעסוק בנושאי מלחמה, שלום והגיוס לצבא ומאוחר יותר ברצח רבין. להקת אתניקס אף היא התייחסה למצב הביטחוני ולשאיפה לשלום, כשהמפורסם משירים אלו הוא השיר "תותים". ב-1998 בלטה גם להקת הרוק הרך בג"ץ, שאלבומה "כשאלוהים הלך לישון" כלל שירים שמחו על היהדות, אלוהים, מעשי צה"ל בשטחים והתרבות הישראלית בכלל, ועורר סערה רבה (על עטיפת האלבום נכתב ש"ההאזנה לאלבום מזיקה לבריאות" – כלומר, שהשילוב של השירים המלודיים יחד עם מילותיהם המחאתיות יעורר אנטגוניזם).
בתחילת שנות האלפיים התבלטה להקת הבילויים שהרבתה לבקר בשיריה את החברה הישראלית, בין השאר ביחס למילטריזם ולמחיר המלחמות ואף הוציאה שיר בשם "שאול מופז" על שם הרמטכ"ל של אותה תקופה. בשנת 2012 הוציא יזהר אשדות את השיר עניין של הרגל שמתח ביקורת על השפעת שליטת צה"ל ביהודה ושומרון על החיילים ונפסל לשידור בגלי צה"ל תוך שהוא מעורר מחלוקת ציבורית רחבה.
מול עמדתם השמאלית של רוב האמנים היו גם דוגמאות לעמדה ימנית, שבולטת בהן תמיכתו של אריאל זילבר במחאה נגד תוכנית ההתנתקות, שפרסם מספר שירים שתמכו במאבק ובמתיישבים. הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי
השסע העדתי בישראל התבטא אף הוא ברוק הישראלי, כשבולט בהקשר זה האלבום אהוד בנאי והפליטים משנת 1987, בשיר "עבודה שחורה" ביחס לעולים מאתיופיה. האלבום כלל שירי מחאה נוספים ונחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית גם מבחינה זו ואהוד בנאי עצמו הרבה לעסוק בנושאים הקשורים למצב החברתי בארץ בהמשך דרכו. מחאה ביחס לקשיי החיים בפריפריה הישראלית בלטה בעיקר בשיריה של להקת טיפקס, שחבריה היו תושבי שדרות, כמו גם בשירים שונים של להקת אתניקס. הדרך אל הכפר פלייבק קריוקי
בנוסף לסוגיות הייחודיות לחברה הישראלית עסקו יוצרים רבים בביקורת על מאפייני החברה המודרנית. להקת תיסלם בשירה "פרצופה של המדינה" יצאה כנגד התרבות הפוליטית בישראל ובשיר "ככלות הקול והתמונה" ביקרה את תופעת הידוענים. ביקורת על החברה המודרנית ותרבות הצריכה היא קו בולט באלבום רדיו בלה בלה של להקת החברים של נטאשה, באלבום קונספט העוסק בחייו של אדם בעולם המודרני. קו דומה אך קודר יותר קיים באלבום רישומי פחם של מאיר אריאל משנת 1995 העוסק בהתמודדותו של האדם בעידן הקפיטליזם והטכנולוגיה. ברי סחרוף הרבה לבטא ביקורת חברתית מעין זו ביצירתו שבלטה באלבומו האחר שנת 2001. אביב גדג', באלבומו ילדים של מהגרים משנת 2013, ביטא ביקורת חריפה על החברה הישראלית שמאותה תקופה, מזווית חברתית ומזווית פוליטית-ציבורית.
ביקורת אנטי-ממסדית בוטאה באלבומו של שמוליק קראוס "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" משנת 1977, שפורסם לאחר שחרורו של קראוס ממאסר עקב עבירות אלימות. הקליפ לשיר "שישי חם" שיצא מתוכו אף נפסל לשידור בטענה שהוא מרמז לסמי הזיה.
המצב הכלכלי מוצא אף הוא ביטוי בשירים כדוגמת שיר הנושא של האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך משנת 1985 שהתייחס למשבר הכלכלי של התקופה ושיר הנושא של האלבום עברנו את פרעה של מאיר אריאל משנת 1990, שתיאר את המצב מתוך נקודת מבט אופטימית. בעקבות מחאת האוהלים של קיץ 2011 פרסמה להקת הג'ירפות שיר בשם "דפני דפני" כמחווה לדפני ליף, ממובילות המחאה, וכן שיר בשם "קיץ 2".