בואי לאילת פלייבק קריוקי

 99.00

מק"ט: אין מידע קטגוריה:

בואי לאילת פלייבק קריוקי

ליאור ייני

האזן לדוגמית פלייבק / כתוביות

 

ליאור ייני (נולד ב-2 בספטמבר 1936) הוא זמר ושחקן ישראלי. מהזמרים הבולטים בישראל בשנות השישים והשבעים.
ייני נולד בקיבוץ אפיקים. סיים את לימודיו בבית הספר התיכון המשותף של עמק הירדן, ועשה את שירותו הצבאי בחטיבת גולני.
בשנת 1961 השתתף ייני בהצגה "כנרת כנרת" של תיאטרון הקאמרי. ב-1963 הצטרף לתוכנית השנייה של להקת התרנגולים בניהולה ובהדרכתה של נעמי פולני. הלהקה התפרקה אחרי שתי תוכניות, וב-1966 הקימה פולני עם חלק מיוצאי התרנגולים את להקת "החמציצים" שבה היו חברים ייני, עליזה רוזן, דבורה דותן וצביקה גרטל. ב-1967 הקליט ייני תקליטון עם השיר הקצר "שיר הכרם" שכתב יעקב שבתאי והלחין סשה ארגוב לסרט "הוא הלך בשדות".
ב-1967 השתתף ייני בסרט הקולנוע "הסיירים" של מיכה שגריר, לצידם של אילי גורליצקי וזאב רווח. ייני היה שותף להקלטת השיר "עמיחי" מתוך הסרט. ב-1968 גילם את התפקיד הראשי במחזמר המצליח "איי לייק מייק" בתיאטרון גיורא גודיק, בו שר במבטא אמריקאי את "מה צריך בסך הכל בן אדם" ואת "שיר הטרמפ". ב-1969 כיכב ב"הלוך הלכה החבריא", מופע של שירי מחאה רוסיים שתרגם מרוסית יעקב שבתאי. דרורה חבקין הייתה המנהלת המוזיקלית והמעבדת של המופע, ולצידו של ייני הופיעו דודו אלהרר, תמי ספיבק, יצחק כפרי ואמנון ברנזון. ייני שר את השיר המצליח ביותר מתוך המופע "בדומיה" מאת המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו. עוד באותה שנה השתתף ייני בסרטו העלילתי של דוד פרלוב "42:6", ביוגרפיה אפיזודית של דוד בן-גוריון. בואי לאילת פלייבק קריוקי
ב-1969 הוציא ייני תקליטון עם השיר "היא יושבה לחלון" של ביאליק ללחן של דרורה חבקין. ב-1970 יצא האלבום הראשון שלו "תודה רבה", שכלל נוסף לשיר הנושא שירים כמו "את חכי לי ואחזור", "שיר הפרטיזנים", "ביום קיץ" והשיר במקצב הבוסה נובה "בואי לאילת", שהיה במקור פרסומת לעיר אילת.
ב-1972 שיחק ייני בתפקיד הראשי בסרטו של אברהם הפנר "לאן נעלם דניאל וקס?". בסרט הוא מגלם ישראלי יורד שהפך לזמר בארצות הברית, כשהוא חוזר ארצה הוא מחפש יחד עם חבריו ללימודים את מי שהיה "מלך הכיתה" ואליל הבנות. ייני גם שר את שיר הנושא בסרט, אגדה יפנית, שהלחין אריאל זילבר למילים של אהוד מנור.
ב-1973 הופיע ייני בערב שירי מיקיס תאודוראקיס מתורגמים לעברית על ידי אור שלום. השתתפו במופע עוזי חיטמן, גיא יפה, יונית שוהם ונגה שלם. בין השירים הבולטים במופע היו "אפריל זהוב", "הנער החייכני" ו"אנחנו שניים".
בשנות השבעים שיתף ייני פעולה עם אביבה אור שלום (אשר נולדה בבולגריה והייתה החל מ-1960 תלמידתו של אומרם מיכאל איבנהוב), בניהול "תיאטרון השמש" ו"המרכז לטיפוח הזרם ההרמוני", ועבד יחד אתה על אלבומי מוזיקה. באותה תקופה הסב את שמו מ"ליאור" ל"אליאור" (אף על פי ששמו מפורסם עד היום כליאור). ב-1976 הוציאו ייני ואור שלום את האלבומים "שירים רוסיים אהובים – קלינקה" – מופע עם דני כץ בבימוי אוריאל זוהר[1]. "השלום שלי" – אלבום שכלל שירי שלום שנכתבו על ידי ילדים; ו"איתך תמיד", אלבום שבו כתב ייני את מילות השירים. ייני ואור שלום נסעו לחיות בצרפת, וכעבור שמונה שנים חזר ייני לישראל. הוא חידש את הקריירה שלו בעיקר בתיאטרון. ב-1987 הופיע במחזמר עלובי החיים בתיאטרון הקאמרי בתפקיד המפקח ז'אבר לצידם של דודו פישר, ריקי גל ותיקי דיין. עוד באותה שנה הלחין עבור מיקי קם את השיר "קזינו עולמי", שכתבה דפנה עבר הדני. השיר התמודד בקדם-אירוויזיון 1987, הגיע למקום השלישי, וזכה להצלחה גדולה. גם צולם לו קליפ בתוכנית "להיט בראש", וזהו השיר היחיד של קם שהופיע בתוכנית זו. בואי לאילת פלייבק קריוקי
ב-1995 העלה מופע של שירים מאת המשורר והזמר הרוסי ולדימיר ויסוצקי בתרגומו של ייני. ב-2003 יצא התקליט "חדש וישן – סדרת מבראשית" הכולל את שירי אלבומו הראשון ואוסף משיריו הידועים.
ייני היה נשוי לבמאית נעמי פולני ולזוג נולדו בן ובת, השחקן והזמר יותם ייני (1964) שהופיע עמו בהרכב האיחוד של התרנגולים ואיה (1968) אחות במקצועה. שניהם חזרו בתשובה בהתבגרותם. ייני ופולני התגרשו בתחילת שנות השבעים. מאוחר יותר בת זוגו הייתה אביבה אורשלום וכאמור, הוא נסע בעקבותיה לצרפת. הקשר ביניהם הסתיים באמצע שנות השמונים אחרי חזרתו ארצה הכיר ייני את אחייניתה של פולני, רותי, שהפכה לבת זוגו לחיים, לשניים נולד בן, הכדורגלן שרן ייני (1986). יותם ייני היה חבר בלהקת "התרנגולים 2000" שחידשה את שירי התרנגולים. יותם ייני הופיע לצד אביו גם בהצגות בתיאטרון חיפה.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז'אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית'ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. בואי לאילת פלייבק קריוקי
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים "בלדות האהבה". אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. בואי לאילת פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים ("תזמורת בצורת"). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב"פלייבקים" אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג "טין פופ" (Teen Pop, בתרגום חופשי: "פופ לבני נוער").
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. בואי לאילת פלייבק קריוקי
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה "גבוהה" יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים. בואי לאילת פלייבק קריוקי
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג'יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום "מנועים קדימה" ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג' וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום "דודו טסה והכוויתים" בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג'וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו"ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. למה ליבך כמו קרח פלייבק קריוקי בואי לאילת פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג'ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד"ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי למה ליבך כמו קרח פלייבק קריוקי
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ"ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.

עגלת קניות