אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי

אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

צביקה (הנריק) פיק (נולד ב-3 באוקטובר 1949) הוא זמר, מלחין ומוזיקאי ישראלי.
הפריצה הגדולה של פיק אל תודעת הקהל אירעה כאשר נבחר בתחילת שנות השבעים לככב בתפקיד הראשי כשחקן וזמר במחזמר “שיער”. אחר כך פרץ לגלי האתר עם מספר להיטים. בשנות התשעים זכה פיק לקאמבק שהחל בסיבוב הופעות עם הלהקה הירושלמית “נושאי המגבעת” ונמשך בלחן שכתב לשיר דיווה לדנה אינטרנשיונל, עמו זכתה באירוויזיון 1998. לאחר מכן, הועלה בתיאטרון “הבימה” המחזמר “מרי לו”, לפי להיטיו הוותיקים.
פיק נולד בעיר ורוצלב שבפולין בשם “הנריק פיק” לבוריס ופאולינה פיק. סבו ניהל קונסרבטוריון ודודו היה פרופסור למוזיקה. בגיל 5 החל בלימודי מוזיקה קלאסית ולאחר שהמשפחה עלתה לישראל בעליית גומולקה בשנת 1957, המשיך את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון שברמת גן. בעוד שבבקרים למד לימודים סדירים, תרגל בשעות הערב צ’ייקובסקי ובאך החזיק גיטרה וקלידים ועמד כבר בגיל 15 על הבמה כגיטריסט, קלידן וזמר בלהקות “טלסטאר”, “השמנים והרזים” ו”השוקולדה” לאחר שהושפע עמוקות מלהקות הרוק של התקופה כבי ג’יז, הביטלס והרולינג סטונס.
בסוף שנות השישים היה פיק חבר בלהקת הקצב “השמנים והרזים” בהנהגת הסולן עוזי פוקס והבסיסט-המנג’ר, ז’ראר קמינסקי. בהמשך השתתף פיק, יחד עם גבי שושן ומוזיקאי נוסף בשם שוקי לוי, בהרכב שנקרא “להקת שוקולדה”. ההרכב שר שירי רוקנרול, באנגלית, במועדוני לילה ברמלה וברחוב המסגר בתל אביב. שלושת חברי הלהקה התקבלו להפקה הגדולה של המחזמר “שיער”, בישראל, בשנת 1970.
פיק פרץ לתודעת הקהל הישראלי כאשר נבחר לתפקיד קלוד, התפקיד הראשי במחזמר “שיער”, בו הפגין את הופעתו החיצונית שנחשבה חריגה בישראל באותה עת, גינוניו הססגוניים והופעתו המינית. דמותו הארוכה (191 ס”מ) והסגפנית, עטורת השיער הארוך והעטופה במלמלות וקטיפות, בנוסח היפי, הדהימה את הקהל, את התקשורת הישראלית ואת עולם הבידור הישראלי, ויצרה סביבו דימוי של מישהו “לא מכאן”. על תפקידו במחזמר “שיער” זכה בתואר “שחקן השנה”. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
בראשית דרכו זכה דווקא ללעג הביקורת אך משהחל להלחין שירים שנחשבו רציניים, ובמיוחד שירי משוררים, כ”נאסף תשרי” (למילותיו של נתן יונתן), החל לזכות באהדת המבקרים. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
בגיל 21, בתחילת 1971 יצא התקליטון הראשון שלו, עם לחניו ל”שני תפוחים” (מילים: אהוד מנור) ו”אני הולך לאן שאן” (מילים: יהונתן גפן) בעיבוד אלכס וייס ובליווי הצ’רצ’ילים. במהלך השנה השלים פיק את אלבום הבכורה שכלל את “אין מדינה לאהבה” (מילים: גפן), “המנהיג” (מילים: מנור), ו”זוהי הדרך שלי” (שכתב מעריץ צעיר של פיק בן 13 בשם מאיר ברקוביץ’). לאלה צורפו הלהיטים “שיער”, “אנה אפנה” ו”יש לי חיים”. האלבום יצא בתחילת 1972 בחברת “סי-בי-אס” והיו בו מרכיבים אופיינים לפיק: שילוב של פופ קליט עם מעברים רוקיים (עם הצ’רצ’ילים, האריות והבמה החשמלית בליווי) לצד שירים לא רוקיסטיים כמו דואט עם אילנה רובינא. גם פרובוקציה הייתה שם, עם שירים של גפן שנאסרו לשידור בשל מיניות יתירה (“אחד ועוד אחד”). ב-1973, פיק הופיע גם בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר “שמע ישראל” (עיבוד ללחנו של רבי מנחם מנדל טאוב, האדמו”ר מקאליב) ובאותה שנה גם הלחין את “שושנת פלאים” של שאול טשרניחובסקי.
לאורך שנות השבעים זכה פיק בפרסי פופולריות רבים, ביניהם “אלבום השנה” ו”זמר השנה”. בשיא הצלחתו התפרסמה הביוגרפיה “מלאך או שטן” שכתב עליו העיתונאי דודו אורן. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
באפריל 1977 הקליט פיק את אחד משיריו המצליחים ביותר, “אהבה בסוף הקיץ”, שהפך ללהיט של תקופת החופש הגדול. במקביל, המשיך להלחין שירי משוררים שאחד מהם, “נאסף תשרי” (“מת אב ומת אלול”) של נתן יונתן נבחר כ”שיר השנה”. באותה שנה גם חזר פיק לבמה ולצידה של תיקי דיין השתתף כשחקן ראשי בסרטו של ג’ורג’ עובדיה “בדרנית בחצות”. בסרט זה שר פיק שני שירים: הדואט עם דיין “טוב להתאהב”, ו”בדרנית בחצות”. באותה שנה יצאו שירי הסרט על גבי תקליט בעיבודו של המוזיקאי קובי אושרת. אחר כך באו הלהיטים: “לגור איתו” (שביצעה ריקי גל בפסקול הסרט “דיזנגוף 99”), “דם חם” (נכתב לזמרת שרי), “מרי לו”, “שושנת פלאים”, “הרקדן האוטומטי” (דואט עם רותי נבון), “לא אני הוא האיש”, “דמדומים”, “אני לא יכולה בלעדייך”, “בין האצבעות” (לרותי נבון), “אני אוהב אותך לאה”, “אין מדינה לאהבה” (ביצוע מחודש), ואחד הפולחניים מכולם – “מעלה מעלה”. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
פיק היה מהאמנים הישראלים הראשונים שזכו לגילויי הערצה קיצוניים בדמות מעריצות ומעריצים היסטריים. התעלפויות בהופעות, מחסומי משטרה, שומרי ראש צמודים בכל אשר הלך. בשנת 1978 הוציא את האלבום “מוזיקה” אשר מכר למעלה מ-20,000 עותקים בשבוע הראשון והגיע תוך פחות משנה ל-100,000 עותקים. שיא מכירות באותן שנים.
פיק ערך הופעות יחיד במיטב האולמות בכל רחבי העולם: בקארנגי הול, פלאס דה זר, סנטה מוניקה אודיטוריום, פוייטנבלו הילטון ועוד. בובת שעווה בדמותו כמלך הפופ הישראלי הונצחה במוזיאון השעווה הישראלי, שכתב עליו עם הצטרפות דמותו למוזיאון: “צביקה פיק נמנה עם המיעוט הנבחר והמצומצם של אישים ישראלים, אשר הגיעו למוזיאון לאחר שעשו להם שם בזכות פועלם האישי בתחום המוזיקה הישראלית”.
בשנת 1979 הלחין את המוזיקה לסרט “שלאגר” למילים שכתב אסי דיין, שביים את הסרט. בנוסף לכך, הוא הופיע בסרט בהופעת אורח כאחד המוסכניקים וגם שר בו. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
בשנת 1981 הופיע פיק בפסטיבל שירי הילדים עם השיר “הסבון בכה מאוד”, אותו הלחין למילותיה של מרים ילן שטקליס. השיר הגיע למקום השני באותו פסטיבל, ומאז זכה להצלחה רבה ופיק הִרְבָּה לבצעו במופעים שונים.
בין השנים 1981 ל-1991, פיק המשיך להיות פעיל הן כמבצע והן כיוצר, אך המכירות כמבצע לא צלחו. בעוד, כמלחין, הוא כתב להיטים לאחרים (כמו “אלף נשיקות” ליורם גאון), כמבצע הוא סבל משפל בפופולריות. פיק יזם הקלטה מחודשת של מקבץ להיטיו הישנים, עם עיבוד ברוח שנות השמונים וגם יוזמה זו נכשלה כלכלית ולא דיברה אל לב הקהל. ב-1991, בעקבות יוזמה של העיתונאים עמית שהם וגיא אסיף, שערכו קודם לכן סדרה של מסיבות “חזרה לשנות השבעים” הופיע ברחבי הארץ עם להקת “נושאי המגבעת” שביצעה את שיריו עם סאונד עדכני ורועש. הופעות אלה זכו להצלחה בקרב קהל צעיר והחזירו את פיק לתודעה הציבורית ולאהבת המבקרים.
המפנה נמשך באירוויזיון 1998. השיר “דיווה”, שהלחין פיק לזמרת דנה אינטרנשיונל, זכה במקום הראשון באירוויזיון, והביא לו פרסום עולמי רב. מעבד השיר היה המוזיקאי אלון לוין, אך שמו “נשמט” מרשימת הקרדיטים. ועדת בירור שהקימה אקו”ם אישרה את העניין וקבעה כי לוין זכאי לפחות לחצי מהתמלוגים. לאחר דיונים חוזרים ונשנים תבע לוין את פיק בסוף 2004.
ב-2003 הלחין פיק את שירו של המתמודד האוקראיני אולקסנדר פונומיירוב באירוויזיון, למילים שכתבה מירית שם אור. השיר “Hasta La Vista” הגיע לבסוף למקום ה-14 עם 30 נקודות בלבד. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
פיק הוא האמן הישראלי שהופיע הכי הרבה פעמים בקדם אירוויזיון. הוא השתתף בשבע תחרויות, והמקום הגבוה ביותר שהגיע אליו היה המקום השני בפסטיבל הזמר 1979 – כשקיבל רק 2 נקודות פחות מהשיר “הללויה”, שבהמשך זכה באירוויזיון.
בשנת 2009 הפיק פיק עבור חברת סלקום פרויקט בשם “עשרה לעשר” שבמסגרתו כתב עשרה שירים לעשר זמרות ישראליות, לרבות מאיה בוסקילה, דניאלה פיק, שילה פרבר, אורטל אופק ודנה לפידות.
ביולי 2010 הוציא פיק את הלהיט “רוקדים הלילה”. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
בינואר 2011 הוכרז כזוכה ב”פרס מפעל חיים בתחום הזמר העברי של שנת 2011 של אקו”ם”.
לעתים, מכונה צביקה פיק, בתקשורת, ועל ידי מעריציו, “המאסטרו”, בשל השגיו המוזיקליים.
ב-2001 השתתף פיק בסדרת הטלוויזיה “סיטי טאוור” בתפקיד מיקי שרון. ב-2005 התמנה לשופט בעונה השלישית של התחרות כוכב נולד, ושימש כשופט בה עד העונה השביעית. באותה שנה הוקרנה בערוץ ביפ תוכנית מציאות אודותיו, אשר שמה נבחר לפי הכינוי שדבק בפיק עוד קודם לכן, “המאסטרו”. התוכנית עקבה אחר חייו הפרטיים שלו ושל בת זוגו, שירה מנור. פיק ומנור טענו שההפקה ביימה חלק מהסיטואציות מחייהם באופן לא אמין. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
בשנת 2009 הופיע בתפקיד אורח במיני-סדרה “תמיד אותו חלום” בערוץ הוט 3, סדרה שעלילתה מבוססת על שיריו.
פיק הוא חובב כדורגל מושבע וכדורגלן לעת מצוא. ב-1973 הקליט את “הכח זהו כח”, שיר האליפות של הכח מכבי רמת גן. בשנות ה-80 שיחק במדי הפועל יהוד.והפועל ניר רמת השרון. כמו כן, כיהן כסגן יושב ראש מכבי רמת השרון.
חיבתו לכדורגל הביאה אותו להשתתף בשנים 2013–2014 בתוכנית הדוקו-ריאליטי “גולסטאר”, המציגה את פעילותה של קבוצת כדורגל המורכבת מידוענים. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
לאורך הקריירה שלו השתתף פיק במספר רב של מסעות פרסום: ב-1979 הופיע בפרסומות לנעלי קנון; ב-1980 זימר בג’ינגל של חברת גינדי; ב-2004 פרסם את הטלפון הסלולרי מדגם נוקיה 3100. בעקבות הקמפיין, זכה הדגם לכינוי העממי “נוקיה צביקה פיק”; ב-2006 השתתף לצד בת-זוגו שירה מנור בקמפיין של סלקום; ב-2011 השתתף בקמפיין רשת לפוסטינור.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. אני איתך אברהם טל פלייבק
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”). אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. אני איתך אברהם טל פלייבק
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית. אני איתך אברהם טל פלייבק אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית.
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבומים מצליחים תוך שהם שומרים על סגנונם הייחודי ואף מחפשים כיוונים מוזיקליים חדשים. בין האלבומים הבולטים בעשור זה ניתן למצוא את האחר ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף; ענה לי של אהוד בנאי; קונגו בלו ולא יפריד דבר של דני סנדרסון; עיר קטנה של יהודית רביץ; כל דבר מזכיר לי של יהודה פוליקר; שפויים ואושר אקספרס של שלמה ארצי; והחבר אני של רמי פורטיס.
מקלט 18 במופע “מחוה לאריק איינשטיין” בחמדת ימים אני איתך אברהם טל פלייבק
לצד יצירת הרוק הפופולרי מתקיימת בישראל סצנת אינדי רוק משמעותית, שהתפתחה בעיקר במאה ה-21 עם דחיקת הרוק מהמיינסטרים המוזיקלי ועליית כוחה של רשת האינטרנט, וכוללת יוצרים והרכבים רבים ומגוונים. בדומה לסגנונות מוזיקליים אחרים הפועלים תחת הכותרת אינדי מתאפיינת גם יצירת הרוק המחתרתי הישראלי בקו טקסטואלי חריג ובסאונד שונה מהמיינסטרים, המקשה על התקבלותה בקהל הרחב. יוצרים אלו לרוב פועלים שלא במסגרת חברת תקליטים ונשענים על תמיכת הקהל הפועל למענם במדיות שונות, בעיקר דרך בלוגים, רשתות חברתיות ופרויקטים לגיוס כספים. מרכז סצנה זו הוא בתל אביב, במועדונים דוגמת תמונע ו”לבונטין 7″, בתחנות רדיו כמו 88FM או קול הקמפוס, וכן בפסטיבלים ייעודיים דוגמת פסטיבל יערות מנשה והאינדינגב.
על אף המרחק מהעין הציבורית, היו אמנים לא מעטים שפרצו את גבולות הסצנה וזכו להצלחה בקהל הרחב, כדוגמת רונה קינן, תמר אייזנמן ואסף אבידן שאף זכה להצלחה נרחבת בחו”ל. עם זאת יוצרים רבים רואים ביצירה המחתרתית ערך בפני עצמו בשל החופש האמנותי והעצמאות שהיא מאפשרת. אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
בין היוצרים הבולטים ניתן למנות את שלום גד שהוציא אלבומים רבים החל משנת 1996 ובהם טרילוגיית “המצב”, שלושה אלבומים העוסקים בפנים שונות של החברה הישראלית; רם אוריון שפעל במסגרת הלהקות נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד ועבר ליצירת סולו; שי נובלמן שזכה להצלחה בארץ ומעבר לים עם אלבומיו בשפה האנגלית ועבר אחר כך ליצירה בשפה העברית. וכן אמנים רבים נוספים בהם יובל גורביץ’, יהוא ירון, אבי בללי, אביב גדג’ ואורי קליאן. בסצנה זו פועלות גם מספר רב של להקות צעירות, בהן ששרות בעברית כדוגמת נערות ריינס, דפנה והעוגיות ומריונטה סול לצד להקות הפועלות באנגלית כדוגמת הקולקטיב ואלקטרה.
מבחינה סגנונית קיים גם בסצנה זו מגוון רחב, החל מיוצרים כדוגמת אלון עדר החוזרים לרוק המתקדם של שנות ה-70, דרך מוזיקת המחאה של קוואמי והבילויים, פאנק רוק של כל החתיכים אצלי וכלה בפולק רוק באנגלית של עמית ארז וגבע אלון. בנוסף, מאז שנות השמונים הייתה בישראל סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת’ מטאל, דום מטאל ובלאק מטאל. להקות המטאל הישראליות הידועות ביותר הן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל ואלמנטים מזרחיים עם מילים המתמקדות בנושאים ישראליים ויהודיים, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית מזרחית ומטאל נקרא “מטאל אוריינטלי” והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. בתחום המטאל הפופולרי יותר (הארד רוק) בולטים קרוספייר, לאוד נ’ קלייר וריח מטאל. מחוזקים לעולם פלייבק קריוקי
רבים משירי המחאה לאורך השנים התייחסו למצב הפוליטי-ביטחוני ובפרט למלחמות ישראל, כמו גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כשלא פעם רגישותו הרבה של הנושא הביא לפסילתם משידור. ראשון משירי המחאה בנושא זה ברוק הישראלי היה השיר “חייל של שוקולד” שכתב חנוך לוין לשלישיית החלונות הגבוהים בתחילת 1967 ונפסל לשידור לאור הרגישות הציבורית ביחס לחללי צה”ל. באותה שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, הוציא מאיר אריאל את אלבום הבכורה שלו ובו השיר ירושלים של ברזל שנכתב כפרפרזה על השיר ירושלים של זהב, ובניגוד אליו עסק בצידה השלילי של המלחמה.
לאחר מלחמת יום כיפור ועם פריצת הרוק הישראלי למרכז הבמה הפכה הביקורת ממוקדת יותר. את הצעד הראשון עשתה להקת כוורת בשירה “נתתי לה חיי” שייצג את ישראל באירוויזיון 1974 ותחת מסווה של שיר אהבה קליל כלל מחאה כנגד ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית, שלא הובחנה על ידי הציבור הישראלי של זמנו. למלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 התייחסו שירים שמחו על הפער בין החיילים הלוחמים בלבנון לבין האזרחים השלווים כביכול, ביניהם “חצבים פורחים” של להקת תיסלם ו”התותח מצלצל פעמיים” ו”רכבת לילה לקהיר” של להקת משינה. האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים גררה אחריה שירי מחאה רבים, ובתחום הרוק בלטו במיוחד האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך עם שירים כדוגמת “לא עוצר באדום”, ולונדון של חוה אלברשטיין ובו שירים כדוגמת “לונדון” העוסק בירידה מהארץ ו”חד גדיא” שתיאר את מחיר הדמים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ונאסר אף הוא לשידור.
העיסוק בנושאי מלחמה ושלום בשנות התשעים בלט בשיריו של אביב גפן שהרבה לעסוק בנושאי מלחמה, שלום והגיוס לצבא ומאוחר יותר ברצח רבין. להקת אתניקס אף היא התייחסה למצב הביטחוני ולשאיפה לשלום, כשהמפורסם משירים אלו הוא השיר “תותים”. ב-1998 בלטה גם להקת הרוק הרך בג”ץ, שאלבומה “כשאלוהים הלך לישון” כלל שירים שמחו על היהדות, אלוהים, מעשי צה”ל בשטחים והתרבות הישראלית בכלל, ועורר סערה רבה (על עטיפת האלבום נכתב ש”ההאזנה לאלבום מזיקה לבריאות” – כלומר, שהשילוב של השירים המלודיים יחד עם מילותיהם המחאתיות יעורר אנטגוניזם). אין מדינה לאהבה פלייבק קריוקי
בתחילת שנות האלפיים התבלטה להקת הבילויים שהרבתה לבקר בשיריה את החברה הישראלית, בין השאר ביחס למילטריזם ולמחיר המלחמות ואף הוציאה שיר בשם “שאול מופז” על שם הרמטכ”ל של אותה תקופה. בשנת 2012 הוציא יזהר אשדות את השיר עניין של הרגל שמתח ביקורת על השפעת שליטת צה”ל ביהודה ושומרון על החיילים ונפסל לשידור בגלי צה”ל תוך שהוא מעורר מחלוקת ציבורית רחבה.
מול עמדתם השמאלית של רוב האמנים היו גם דוגמאות לעמדה ימנית, שבולטת בהן תמיכתו של אריאל זילבר במחאה נגד תוכנית ההתנתקות, שפרסם מספר שירים שתמכו במאבק ובמתיישבים. אני איתך אברהם טל פלייבק
השסע העדתי בישראל התבטא אף הוא ברוק הישראלי, כשבולט בהקשר זה האלבום אהוד בנאי והפליטים משנת 1987, בשיר “עבודה שחורה” ביחס לעולים מאתיופיה. האלבום כלל שירי מחאה נוספים ונחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית גם מבחינה זו ואהוד בנאי עצמו הרבה לעסוק בנושאים הקשורים למצב החברתי בארץ בהמשך דרכו. מחאה ביחס לקשיי החיים בפריפריה הישראלית בלטה בעיקר בשיריה של להקת טיפקס, שחבריה היו תושבי שדרות, כמו גם בשירים שונים של להקת אתניקס.
בנוסף לסוגיות הייחודיות לחברה הישראלית עסקו יוצרים רבים בביקורת על מאפייני החברה המודרנית. להקת תיסלם בשירה “פרצופה של המדינה” יצאה כנגד התרבות הפוליטית בישראל ובשיר “ככלות הקול והתמונה” ביקרה את תופעת הידוענים. ביקורת על החברה המודרנית ותרבות הצריכה היא קו בולט באלבום רדיו בלה בלה של להקת החברים של נטאשה, באלבום קונספט העוסק בחייו של אדם בעולם המודרני. קו דומה אך קודר יותר קיים באלבום רישומי פחם של מאיר אריאל משנת 1995 העוסק בהתמודדותו של האדם בעידן הקפיטליזם והטכנולוגיה. ברי סחרוף הרבה לבטא ביקורת חברתית מעין זו ביצירתו שבלטה באלבומו האחר שנת 2001. אביב גדג’, באלבומו ילדים של מהגרים משנת 2013, ביטא ביקורת חריפה על החברה הישראלית שמאותה תקופה, מזווית חברתית ומזווית פוליטית-ציבורית.
ביקורת אנטי-ממסדית בוטאה באלבומו של שמוליק קראוס “מדינת ישראל נגד קראוז שמואל” משנת 1977, שפורסם לאחר שחרורו של קראוס ממאסר עקב עבירות אלימות. הקליפ לשיר “שישי חם” שיצא מתוכו אף נפסל לשידור בטענה שהוא מרמז לסמי הזיה.
המצב הכלכלי מוצא אף הוא ביטוי בשירים כדוגמת שיר הנושא של האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך משנת 1985 שהתייחס למשבר הכלכלי של התקופה ושיר הנושא של האלבום עברנו את פרעה של מאיר אריאל משנת 1990, שתיאר את המצב מתוך נקודת מבט אופטימית. בעקבות מחאת האוהלים של קיץ 2011 פרסמה להקת הג’ירפות שיר בשם “דפני דפני” כמחווה לדפני ליף, ממובילות המחאה, וכן שיר בשם “קיץ 2”.