, ,

תן רוני דלומי פלייבק סולם מקור

 125.00

מק"ט: אין מידע קטגוריות: , ,

תן רוני דלומי פלייבק סולם מקור

פלייבק זה תואם לסולם המקורי ששרה רוני דלומי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

 


רוני דלומי (נולדה ב-15 בספטמבר 1991) היא זמרת-יוצרת ושחקנית ישראלית. זוכת העונה השביעית של תוכנית המציאות “כוכב נולד”.
ב-2009, דלומי אותרה על ידי הפקת התוכנית “כוכב נולד” לאחר שהוכתרה בעיתונות הדרום כהבטחה והוזמנה לאודישנים בבאר שבע, שאותם עברה בהצלחה. במהלך התוכנית דורגה דלומי באופן קבוע במקומות הנמוכים בדירוג השופטים המשוקלל, במיוחד בדירוגו של גל אוחובסקי. ב-30 באוגוסט 2009 ניצחה בגמר התוכנית, עם רוב של 61% מהקולות מול ולדי בלייברג, דבר שגרם להפתעה בקרב צופי התוכנית. באותו גמר ביצעה את השירים “ככלות הקול והתמונה” של דני בסן ו”אני אש” של רן דנקר ועילי בוטנר. דלומי היא האישה הראשונה שזכתה בגמר אחרי העונה הראשונה ב-2003.
בשנים 2010–2012 שירתה בצה”ל, בלהקה הצבאית “כחול לבן” של חיל החינוך והנוער.[2]
לקראת העונה השמינית של “כוכב נולד” הקליטה דלומי את השיר “עכשיו תורי” שכתב והלחין מוש בן ארי. השיר יצא כסינגל בינואר 2010 וליווה את האודישנים לעונה זו.
בחודשים נובמבר 2010-ינואר 2011 השתתפה דלומי בהפקה “לילה מטורף בפסטיגל” עם השיר “נגמרו לי המילים” שהגיע למקום השני בתחרות.
זמן קצר לאחר זכייתה בכוכב נולד החלה דלומי לעבוד על אלבום הבכורה שלה, “קצת אחרת”, שכלל גרסאות עבריות לשירים בסגנון דרום אמריקאי וספרדי, על פי דלומי, הרעיון לאלבום עלה בעקבות תגובת הקהל האוהדת לביצועה לשיר “Cada Dia” במהלך העונה שבה השתתפה ב”כוכב נולד”, שיר שבוצע במקור על ידי הזמרת הקולומביאנית מרתה גומז באלבום “בין קירות ביתי” של הפרויקט של עידן רייכל. תן רוני דלומי פלייבק סולם מקור
במרץ 2010 הוציאה דלומי את סינגל הבכורה שלה, “תן”, שאת מילותיו העבריות כתב גלעד שגב ללחן של השיר “Hoy”, שכתב המוזיקאי הפרואני יאנמרקו סינייאגו, ואת גרסתו הפרואנית שרה גלוריה אסטפן. השיר הפך ללהיט גדול, כבש את מצעדי הפזמונים, הגיע בהם למקומות הראשונים ושהה בהם שבועות רבים. ביולי 2010 הוציאה סינגל שני, “קצת אחרת”, שכתב נתן גושן לשיר “Abrázame Muy Fuerte” שהלחין קיקה סנטנדר, השיר שחזר את הצלחת הסינגל הקודם וזכה להצלחה רבה במצעדים. לשני הלהיטים צולמו קליפים ששודרו פעמים רבות בערוץ 24 וצברו מיליוני צפיות ביוטיוב.
בספטמבר 2010, לאחר שני סינגלים בלבד שיצאו מהאלבום, זכתה דלומי בשלושה תוארי “זמרת השנה”, האחד במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג’ לשנת תש”ע בשיתוף עם ערוץ 24, השני במצעד של רדיו אמצע הדרך, והשלישי במצעד של קליק ישראלי. “תן” אף נבחר לשיר השנה ב”טקס נבחרי השנה” של ערוץ הילדים. בנובמבר 2010 יצא הסינגל השלישי מתוך אלבום הבכורה של דלומי, “כך או כך”, גרסה בעברית (מילים: נתן גושן) לשירו של רובי דרקו רוסה הפורטו-ריקני, “Mas Y Mas” השיר זכה להצלחה (אך לא כמו הסינגלים שקדמו לו).
האלבום “קצת אחרת” יצא ב-23 בדצמבר 2010 בהפקתו של אורי זך וכולל דואט עם הזמרת הקולומביאנית מרתה גומז לשירה “Paula Ausente”, שעבורו כתב דניאל אפרת מילים בעברית והוא נקרא “די לה”. השיר יצא רשמית כסינגל בפברואר 2011. כמו כן כולל האלבום הקלטה חדשה לשיר “Cada Dia” שהלחין עידן רייכל למילים של גומז.
באפריל 2011 הוציאה דלומי את הסינגל “שלחי אותו” (מילים: בנימין פרנק, לחן: רונית שחר) כחלק מהפרויקט “עוד מעט נהפוך לשיר” של גלי צה”ל לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. את השיר הפיק ועיבד אורי זך. השיר זכה להשמעות רבות והגיע למקום גבוה במצעדי הפזמונים השבועיים של רוב תחנות הרדיו.
במהלך שירותה הצבאי, בספטמבר 2011 יצא האלבום “את הבית” של להקת חיל החינוך, ובו השיר “לדבר” בביצועה של דלומי. בסוף חודש זה זכתה דלומי בשני תוארי “זמרת השנה”, האחד במצעד הפזמונים העברי השנתי של גלגלצ לשנת תשע”א, והשני במצעד העברי השנתי של “קליק ישראלי”.
על פי דלומי, יום לאחר הוצאת אלבומה הראשון היא החלה לעבוד על אלבומה השני. העבודה כללה כתיבה שלה של מה שעתיד להוות מחצית מהשירים בו (בעזרתו של מאיר גולדברג), לצד איסוף חומרים מיוצרים אחרים. לראשונה, גם הלחינה בעצמה שני שירים מתוכו. ביולי 2012 פרסמה דלומי את “תחזיקו”, הסינגל הראשון מתוך האלבום, שאת מילותיו היא זו שכתבה והלחין אביב קורן. השיר, לימים שיר הנושא של האלבום, היה ללהיט גדול, הגיע למקומות הראשונים במצעדי הפזמונים ושהה בהם שבועות רבים.
האלבום “תחזיקו” יצא לחנויות ב-8 ביולי 2013, בהפקתם של איתן רז ואיתמר מאירי. באלבום נכלל גם השיר “שלחי אותו” שייצא לראשונה במסגרת הפרויקט “עוד מעט נהפוך לשיר 2011”.
בספטמבר 2013 זכתה רוני בעוד שני תוארי זמרת השנה, במצעדים השנתיים של רדיו אמצע הדרך ורדיו קול רגע.
בטקס “נבחרי הילדים 2013″ של ערוץ הילדים נבחרה כ”זמרת השנה”.
בדצמבר 2013 שיתפה פעולה עם פבלו רוזנברג בדואט חדש שיצא לרדיו “כל אחד יכול”. השיר כיכב בראש מצעדי ההשמעות. כמו כן, הקליטה גרסת כיסוי לשיר “Royals” של הזמרת לורד עבור “המצעד הבינלאומי השנתי של גלגלצ”. תן רוני דלומי פלייבק סולם מקור
באוקטובר 2014 השתתפה דלומי בסיבוב ההופעות השני של המופע המוזיקלי המבוסס על הסדרה “גאליס”. המופע נקרא בסיבוב זה “I LOVE GALIS” והועלה בהיכל נוקיה.
בחודשים נובמבר 2014-ינואר 2015 השתתפה דלומי במופע “משחקי הפסטיגל” עם השיר “הביטו בעיניי” שנכתב על ידי ניר פייבל והולחן על ידי אביב קורן.
בדצמבר 2014 נבחרה לזמרת השנה בטקס נבחרי הילדים של ערוץ הילדים בפעם הרביעית.
באפריל 2015 נודע כי דלומי, יחד עם אליאנה תדהר ולי בירן ייקחו חלק במופע משותף חדש, שעלה בחודש יוני 2015 ונקרא “לוקחים את הזמן” ובו מבצעים השלושה להיטים של הלהקות כוורת והביטלס לצד עיבודים חדשים לקלאסיקות מהכבש השישה עשר וגם להיטים מהשנים האחרונות. השלושה הופיעו ברחבי הארץ ואף בלוס אנג’לס.
ב-3 במאי 2015 הוציאה דלומי את סינגל הבכורה מאלבומה השלישי, “איש של לילה”. השיר נכתב על ידי דלומי והיא הלחינה אותו יחד עם אביב קורן השיר זכה להצלחה מידית לאחר שנכנס לפלייליסט של גלגלצ, ונכנס היישר למקום הראשון במצעד השבועי של רשת ג’.
בספטמבר 2015 נבחרה לזמרת השנה בטקס נבחרי הילדים בפעם החמישית.
ב-6 במרץ 2016 החל להימכר אלבומה השלישי של דלומי, “תסתכל עליי”.
בנוסף להצלחתה כזמרת, דלומי מטפחת את קריירת המשחק שלה, הן בתיאטרון והן בטלוויזיה, במגוון רחב של סוגות, ובנוסף, גם בדיבוב סרטים וסדרות.
במסגרת אירועי פסטיבל ישראל 2012 השתתפה דלומי במחזמר “המצעד”, שהובא מברודוויי והוא כולו בשפה האנגלית.
בחנוכה באותה שנה, השתתפה דלומי במחזמר “פיטר פן”, בתפקיד וונדי.
בינואר 2013 לוהקה לתפקיד ליזל, בתו הבכורה של קפיטן פון טראפ, במחזמר “צלילי המוזיקה” אשר הופעותיו החלו במאי 2013.
בשלהי 2015 שיחקה את דורותי בהופעות הגרסה המחודשת של המחזמר “הקוסם”. בחנוכה 2016 תשתתף דלומי במופע “מותק של פסטיבל” לצד חני נחמיאס, אורנה דץ, טוביה צפיר ואחרים. בנוסף לוהקה דלומי לתפקיד אפונין במחזמר “עלובי החיים”.
בשנת 2012 השתתפה דלומי בסדרת הטלוויזיה “אופוריה” בערוץ HOT3, בה גילמה את דמותה של חופית, הליהוק של דלומי לסדרה גרר ביקורות רבות עקב התפקיד הפרובוקטיבי של דלומי בסדרה והתדמית שלה ככוכבת ילדים.
בשנת 2014 שימשה דלומי כשופטת באודישנים של תוכנית המציאות “פרויקט הלהקה”. באותה שנה, החלה לשחק בעונה הרביעית של סדרת הנעורים “גאליס” בדמותה של “מאיה נוריאל”, והיא אף מבצעת את שיר הפתיחה במקומו של אביהו שבת, ששר אותו בשלוש עונותיה הראשונות של הסדרה. בהמשך חזרה לשחק את מאיה בפרק הסיום של הסדרה ששודר ביולי 2016.
ביוני 2015 לוהקה דלומי לצוות המורים בעונה החדשה של תוכנית הריאליטי “בית ספר למוסיקה”. חודש לאחר מכן, החלה להנחות תוכנית בערוץ הילדים בשם “אם רק תיתן” (בדומה למילים משירה “תן”), שעוסקת בנתינה ועזרה לזולת. באוקטובר 2015 החל שידורה של העונה השלישית של התוכנית “בית ספר למוסיקה”, בה משתתפת בתור אחת מארבעת המורים, לצד קרן פלס, שרית חדד ויהורם גאון. תן רוני דלומי פלייבק סולם מקור
דלומי שימשה מדבבת בשני סרטים: בגרסה העברית של הסרט “הלורקס”, המבוסס על ספרו של דוקטור סוס, שיצא לאקרנים ב-28 במרץ 2012, דיבבה דלומי את דמותה של אודרי. בגרסה העברית של הסרט “בחזרה לארץ עוץ”, אשר יצא לאקרנים ביולי 2014, דלומי נתנה את קולה לדמותה של דורותי.
ביולי 2016 שיחקה בתפקיד בדואית בסרטו של שי כנות “ארבע על ארבע”.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה.
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. תן רוני דלומי פלייבק סולם מקור
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית.
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבומים מצליחים תוך שהם שומרים על סגנונם הייחודי ואף מחפשים כיוונים מוזיקליים חדשים. בין האלבומים הבולטים בעשור זה ניתן למצוא את האחר ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף; ענה לי של אהוד בנאי; קונגו בלו ולא יפריד דבר של דני סנדרסון; עיר קטנה של יהודית רביץ; כל דבר מזכיר לי של יהודה פוליקר; שפויים ואושר אקספרס של שלמה ארצי; והחבר אני של רמי פורטיס.
מקלט 18 במופע “מחוה לאריק איינשטיין” בחמדת ימים
לצד יצירת הרוק הפופולרי מתקיימת בישראל סצנת אינדי רוק משמעותית, שהתפתחה בעיקר במאה ה-21 עם דחיקת הרוק מהמיינסטרים המוזיקלי ועליית כוחה של רשת האינטרנט, וכוללת יוצרים והרכבים רבים ומגוונים. בדומה לסגנונות מוזיקליים אחרים הפועלים תחת הכותרת אינדי מתאפיינת גם יצירת הרוק המחתרתי הישראלי בקו טקסטואלי חריג ובסאונד שונה מהמיינסטרים, המקשה על התקבלותה בקהל הרחב. יוצרים אלו לרוב פועלים שלא במסגרת חברת תקליטים ונשענים על תמיכת הקהל הפועל למענם במדיות שונות, בעיקר דרך בלוגים, רשתות חברתיות ופרויקטים לגיוס כספים. מרכז סצנה זו הוא בתל אביב, במועדונים דוגמת תמונע ו”לבונטין 7″, בתחנות רדיו כמו 88FM או קול הקמפוס, וכן בפסטיבלים ייעודיים דוגמת פסטיבל יערות מנשה והאינדינגב. תן רוני דלומי פלייבק סולם מקור
על אף המרחק מהעין הציבורית, היו אמנים לא מעטים שפרצו את גבולות הסצנה וזכו להצלחה בקהל הרחב, כדוגמת רונה קינן, תמר אייזנמן ואסף אבידן שאף זכה להצלחה נרחבת בחו”ל. עם זאת יוצרים רבים רואים ביצירה המחתרתית ערך בפני עצמו בשל החופש האמנותי והעצמאות שהיא מאפשרת.
בין היוצרים הבולטים ניתן למנות את שלום גד שהוציא אלבומים רבים החל משנת 1996 ובהם טרילוגיית “המצב”, שלושה אלבומים העוסקים בפנים שונות של החברה הישראלית; רם אוריון שפעל במסגרת הלהקות נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד ועבר ליצירת סולו; שי נובלמן שזכה להצלחה בארץ ומעבר לים עם אלבומיו בשפה האנגלית ועבר אחר כך ליצירה בשפה העברית. וכן אמנים רבים נוספים בהם יובל גורביץ’, יהוא ירון, אבי בללי, אביב גדג’ ואורי קליאן. בסצנה זו פועלות גם מספר רב של להקות צעירות, בהן ששרות בעברית כדוגמת נערות ריינס, דפנה והעוגיות ומריונטה סול לצד להקות הפועלות באנגלית כדוגמת הקולקטיב ואלקטרה.
מבחינה סגנונית קיים גם בסצנה זו מגוון רחב, החל מיוצרים כדוגמת אלון עדר החוזרים לרוק המתקדם של שנות ה-70, דרך מוזיקת המחאה של קוואמי והבילויים, פאנק רוק של כל החתיכים אצלי וכלה בפולק רוק באנגלית של עמית ארז וגבע אלון. בנוסף, מאז שנות השמונים הייתה בישראל סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת’ מטאל, דום מטאל ובלאק מטאל. להקות המטאל הישראליות הידועות ביותר הן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל ואלמנטים מזרחיים עם מילים המתמקדות בנושאים ישראליים ויהודיים, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית מזרחית ומטאל נקרא “מטאל אוריינטלי” והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. בתחום המטאל הפופולרי יותר (הארד רוק) בולטים קרוספייר, לאוד נ’ קלייר וריח מטאל.
רבים משירי המחאה לאורך השנים התייחסו למצב הפוליטי-ביטחוני ובפרט למלחמות ישראל, כמו גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כשלא פעם רגישותו הרבה של הנושא הביא לפסילתם משידור. ראשון משירי המחאה בנושא זה ברוק הישראלי היה השיר “חייל של שוקולד” שכתב חנוך לוין לשלישיית החלונות הגבוהים בתחילת 1967 ונפסל לשידור לאור הרגישות הציבורית ביחס לחללי צה”ל. באותה שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, הוציא מאיר אריאל את אלבום הבכורה שלו ובו השיר ירושלים של ברזל שנכתב כפרפרזה על השיר ירושלים של זהב, ובניגוד אליו עסק בצידה השלילי של המלחמה.
לאחר מלחמת יום כיפור ועם פריצת הרוק הישראלי למרכז הבמה הפכה הביקורת ממוקדת יותר. את הצעד הראשון עשתה להקת כוורת בשירה “נתתי לה חיי” שייצג את ישראל באירוויזיון 1974 ותחת מסווה של שיר אהבה קליל כלל מחאה כנגד ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית, שלא הובחנה על ידי הציבור הישראלי של זמנו. למלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 התייחסו שירים שמחו על הפער בין החיילים הלוחמים בלבנון לבין האזרחים השלווים כביכול, ביניהם “חצבים פורחים” של להקת תיסלם ו”התותח מצלצל פעמיים” ו”רכבת לילה לקהיר” של להקת משינה. האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים גררה אחריה שירי מחאה רבים, ובתחום הרוק בלטו במיוחד האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך עם שירים כדוגמת “לא עוצר באדום”, ולונדון של חוה אלברשטיין ובו שירים כדוגמת “לונדון” העוסק בירידה מהארץ ו”חד גדיא” שתיאר את מחיר הדמים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ונאסר אף הוא לשידור.
העיסוק בנושאי מלחמה ושלום בשנות התשעים בלט בשיריו של אביב גפן שהרבה לעסוק בנושאי מלחמה, שלום והגיוס לצבא ומאוחר יותר ברצח רבין. להקת אתניקס אף היא התייחסה למצב הביטחוני ולשאיפה לשלום, כשהמפורסם משירים אלו הוא השיר “תותים”. ב-1998 בלטה גם להקת הרוק הרך בג”ץ, שאלבומה “כשאלוהים הלך לישון” כלל שירים שמחו על היהדות, אלוהים, מעשי צה”ל בשטחים והתרבות הישראלית בכלל, ועורר סערה רבה (על עטיפת האלבום נכתב ש”ההאזנה לאלבום מזיקה לבריאות” – כלומר, שהשילוב של השירים המלודיים יחד עם מילותיהם המחאתיות יעורר אנטגוניזם).תן רוני דלומי פלייבק סולם מקור
בתחילת שנות האלפיים התבלטה להקת הבילויים שהרבתה לבקר בשיריה את החברה הישראלית, בין השאר ביחס למילטריזם ולמחיר המלחמות ואף הוציאה שיר בשם “שאול מופז” על שם הרמטכ”ל של אותה תקופה. בשנת 2012 הוציא יזהר אשדות את השיר עניין של הרגל שמתח ביקורת על השפעת שליטת צה”ל ביהודה ושומרון על החיילים ונפסל לשידור בגלי צה”ל תוך שהוא מעורר מחלוקת ציבורית רחבה.
מול עמדתם השמאלית של רוב האמנים היו גם דוגמאות לעמדה ימנית, שבולטת בהן תמיכתו של אריאל זילבר במחאה נגד תוכנית ההתנתקות, שפרסם מספר שירים שתמכו במאבק ובמתיישבים.
השסע העדתי בישראל התבטא אף הוא ברוק הישראלי, כשבולט בהקשר זה האלבום אהוד בנאי והפליטים משנת 1987, בשיר “עבודה שחורה” ביחס לעולים מאתיופיה. האלבום כלל שירי מחאה נוספים ונחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית גם מבחינה זו ואהוד בנאי עצמו הרבה לעסוק בנושאים הקשורים למצב החברתי בארץ בהמשך דרכו. מחאה ביחס לקשיי החיים בפריפריה הישראלית בלטה בעיקר בשיריה של להקת טיפקס, שחבריה היו תושבי שדרות, כמו גם בשירים שונים של להקת אתניקס.
בנוסף לסוגיות הייחודיות לחברה הישראלית עסקו יוצרים רבים בביקורת על מאפייני החברה המודרנית. להקת תיסלם בשירה “פרצופה של המדינה” יצאה כנגד התרבות הפוליטית בישראל ובשיר “ככלות הקול והתמונה” ביקרה את תופעת הידוענים. ביקורת על החברה המודרנית ותרבות הצריכה היא קו בולט באלבום רדיו בלה בלה של להקת החברים של נטאשה, באלבום קונספט העוסק בחייו של אדם בעולם המודרני. קו דומה אך קודר יותר קיים באלבום רישומי פחם של מאיר אריאל משנת 1995 העוסק בהתמודדותו של האדם בעידן הקפיטליזם והטכנולוגיה. ברי סחרוף הרבה לבטא ביקורת חברתית מעין זו ביצירתו שבלטה באלבומו האחר שנת 2001. אביב גדג’, באלבומו ילדים של מהגרים משנת 2013, ביטא ביקורת חריפה על החברה הישראלית שמאותה תקופה, מזווית חברתית ומזווית פוליטית-ציבורית. תן רוני דלומי פלייבק סולם מקור
ביקורת אנטי-ממסדית בוטאה באלבומו של שמוליק קראוס “מדינת ישראל נגד קראוז שמואל” משנת 1977, שפורסם לאחר שחרורו של קראוס ממאסר עקב עבירות אלימות. הקליפ לשיר “שישי חם” שיצא מתוכו אף נפסל לשידור בטענה שהוא מרמז לסמי הזיה.
המצב הכלכלי מוצא אף הוא ביטוי בשירים כדוגמת שיר הנושא של האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך משנת 1985 שהתייחס למשבר הכלכלי של התקופה ושיר הנושא של האלבום עברנו את פרעה של מאיר אריאל משנת 1990, שתיאר את המצב מתוך נקודת מבט אופטימית. בעקבות מחאת האוהלים של קיץ 2011 פרסמה להקת הג’ירפות שיר בשם “דפני דפני” כמחווה לדפני ליף, ממובילות המחאה, וכן שיר בשם “קיץ 2”.

עגלת קניות