שוב הדיסקו כאן פלייבק קריוקי

שוב הדיסקו כאן פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק הדורבנים

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

שירה הראשון של הלהקה, “שוב הדיסקו כאן”, יצא באוסף של הד ארצי בשנת 1999, אך הסינגל השני שלהם, “יצאנו לרקוד”, יצא רק 4 שנים מאוחר יותר, ב-2003. שני השירים נחלו הצלחה רבה ברדיו. אלבומה הראשון של הלהקה, “קובי” (קרוי כך מכיוון שהיה כמו ילד לחברי הלהקה), יצא גם הוא ב-2003 בחברת הליקון וכלל גם את הלהיטים “לא בא לי לשמוע”, “לבדוק לך ת’מנוע” מתוך הסרט “הללויה”, “אחלה בחלה” בשיתוף עם ההרכב הקומי “שלישיית מה קשור” והשיר “אלפקה”. בתוך חודשיים מיום יציאתו, מכר האלבום כ-10,000 עותקים.
האלבום היה ברובו בסגנון הדיסקו. שירי האלבום הם מלודיים מאד, ויש דגש על עיבוד מוזיקלי עשיר. קטע הפתיחה של האלבום מזכיר מעט את הסגנון של להקת קווין, בעיקר בזכות צליל הגיטרה המיילל. ברוב השירים ניתן למצוא קטע אינסטרומנטלי. האלבום הומוריסטי ומזכיר בכך את הסגנון של כוורת או גזוז. כך למשל בשיר “אלפקה” מתואר סיפור אהבה בין המספר לבין אלפקה. הלהקה הרבתה לשיר בקולות רבים המשולבים לאקורדים. ניתן לראות זאת בשיר האקפלה “לה מוזיקנטה קלאסיקה”. אחרי האלבום “קובי” פרשו מהלהקה אורי וינשטוק הקלידן ואיש הסאונד והפרוגרמינג יוסי חסון. לסיבוב ההופעות שליווה את האלבום הצטרף הקלידן איתמר גרוס.
בשנת 2006 הוציאה הלהקה את אלבומה השני, “לוי”. קדמו לו הסינגלים “עוד לילה” ו”כל מה שרצית”, שזכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו. במצעד הפזמונים השנתי ה’תשס”ו של גלגלצ זכתה הלהקה בתואר “הרכב השנה”. לאחר צאת האלבום יצאו הסינגלים “בעוד שבוע”, “הידעת” ו”סמבה סתיו”.
באלבום השני המשיכה הלהקה עם מוטיב הדיסקו, אך הוסיפה סגנונות נוספים כגון בלדת רוק (“בפורים הזה”), או שירים בעלי ניחוח דרום אמריקאי (“צידו האחר”, “יום שישי בשש”). הלהקה המשיכה אף בקו ההומוריסטי המזכיר את כוורת, בקטעי המעבר ובשיר “הידעת”.
בשנת 2008 פרש מהלהקה הסולן איתי גלוסקא, עקב חילוקי דעות עם שאר חברי הלהקה.
ב-2009 הוציאה הלהקה סינגל ראשון ללא גלוסקא, “לא פוגע”, שנטה יותר לכיוון הרוק. אחריו יצא הסינגל “אח, איזה בוקר 72”, בו השתתף ששי קשת. בספטמבר 2009 יצא אלבומה השלישי של הלהקה, “אחד אחרי השני”. ימים ספורים לאחר צאת האלבום הודיעו חברי הלהקה על סוף פעילותה.
מאז ההכרזה על הפירוק ממשיכים חברי הלהקה לשעבר – גיא מזיג, אייל מזיג, עידו אופק ורון אלמוג, לשתף פעולה במסגרת הרכב אחר בשם “סופרפליי”, אשר מופיע בעיקר בחתונות ובאירועים אחרים. במסגרת “סופרפליי” מושם דגש על גרסאות כיסוי קופצניות לשירי שנות השבעים, כהמשך לסגנון הדיסקו שאפיין במידה רבה את שירי הדורבנים.
פאניק! אט דה דיסקו (באנגלית: Panic! at the Disco – בתרגום: “תבהלה! במועדון הלילה”) היא להקת רוק אלטרנטיבי אמריקנית מלאס וגאס. חברי הלהקה הם ברנדון יורי (סולן וגיטריסט) ודלון וויקס (בסיסט). הסגנון המוזיקלי של הלהקה משלב סגנונות רבים, ביניהם פופ פאנק, אימו, מוזיקה אלקטרונית ודאנס.
הלהקה הוקמה על ידי ריאן רוס, ספנסר סמית’, ברנט ווילסון וברנדון יורי בתקופה בה למדו בתיכון. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 2005, הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה, A Fever You Can’t Sweat Out. האלבום, הידוע בעיקר בזכות הסינגל “I Write Sins Not Tragedies”, הגיע למעמד של פלטינה כפולה בארצות הברית. בשנת 2006 פוטר בסיסט הלהקה ברנט ווילסון, ובמקומו הצטרף ללהקה ג’ון ווקר.
אלבום האולפן השני של הלהקה, Pretty. Odd.‎, יצא לאור בשנת 2008 והראה על שינוי בסגנון המוזיקה של הלהקה ביחס לאלבומה הקודם. מאוחר יותר עזבו את הלהקה ריאן רוס וג’ון ווקר, שהקימו יחד להקה חדשה בשם The Young Veins.
הלהקה, שכללה באותה תקופה את ברנדון יורי וספנסר סמית’ בלבד, הוציאה בשנת 2009 את הסינגל “New Perspective”, שנכלל בפסקול לסרט הגוף של ג’ניפר. שנתיים מאוחר יותר יצא לאור אלבום האולפן השלישי של הלהקה, Vices & Virtues.
בשנת 2012 הצטרף ללהקה דלון וויקס, שהצטרף עוד קודם ללהקה בהופעותיה, ויחד הוציאה הלהקה שנה לאחר מכן את אלבומה הרביעי, Too Weird to Live, Too Rare to Die!‎. בשנת 2015 עזב ספנסר סמית’ את הלהקה, שמאוחר יותר באותה השנה הוציאה את הסינגל הראשון מאלבומה החמישי
הלהקה הוקמה בשנת 2004 בפרברים של סאמרלין, לאס וגאס, על ידי ריאן רוס, כסולן וגיטריסט הלהקה, וספנסר סמית’, כמתופף. השניים למדו יחד בתיכון בישופ גורמן, והחלו באותה תקופה לנגן ביחד. השניים הזמינו את חברם ברנט וילסון להצטרף ללהקה כבסיסט. לאחר שהצטרף ללהקה הזמין וילסון את ברנדון יורי, חברו לכיתה, להצטרף ללהקה כגיטריסט.במקור היה רוס סולן הלהקה, אך כששמעו חברי הלהקה את יורי שר במהלך חזרות שביצעו, הם התרשמו מיכולותיו הקוליות ובחרו בו כסולן הלהקה.[5] בתחילת דרכה הקליטה הלהקה גרסאות כיסוי לשירי להקת בלינק 182.
לפי טענות חברי הלהקה בראיונות עמם, מקור שם הלהקה הוא בשיר “Panic” של להקת הסמית’ס; אבל יש הסבורים כי מקור השם בשורה בשיר בשם זהה של להקת “Name Taken”.
כדי לקדם את המוזיקה שלהם, חברי הלהקה יצרו קשר עם פיט ונץ, הבסיסט של להקת פול אאוט בוי דרך האתר לייב ג’ורנל, ושלחו להם קישור לאתר שלהם בפיור ווליום. ונץ התרשם עד כדי כך שנסע ללאס וגאס כדי לפגוש את הלהקה באופן אישי. אחרי ששמע אותם מנגנים במוסך שלהם, הציע להם להירשם לחברת התקליטים שלו, Decaydance
הלהקה הוזמנה לתוכנית TRL של תחנת המוזיקה MTV ב-17 בינואר 2006, ובה הציגו לראשונה את הוידאו קליפ הראשון שלהם – “I Write Sins Not Tragedies”. בגלל השורשים האינדיים שלהם, הלהקה לא אהבה את הרעיון ההופעה ב-TRL, מכיוון שהרבה מעריצים יראו את הצעד הזה כ”הפיכה למיינסטרים”. כדי להראות את דאגתם, כתבו הודעה באתר הרשמי שלהם ובה התנצלו על הופעתם ב-TRL והצהירו שהם היו נגד הרעיון, אך עשו זאת למען הפרסום שבדבר. הקליפ לשיר הגיע למקום העשירי במצעד של TRL.
האלבום הראשון של הלהקה יצא בספטמבר 2005, A Fever You Can’t Sweat Out, הגיע למקום ה-13 במצעד הבילבורד 200 ובתחילת אוגוסט באותה השנה זכה למעמד של אלבום פלטינה, לאחר שמכר יותר ממיליון אלבומים.
ברנדון יורי, סולן הלהקה, הצהיר שהלהקה מרגישה שגם השיר וגם הקליפ מושמעים פעמים רבות מדי ואמר: “יש אנשים שאפילו לא מבינים שיש לנו אלבום שלם עם שירים. השיר “I Write Sins Not Tragedies” הוא לא השיר היחיד שאי פעם כתבנו”.
הסינגל השני של הלהקה, “But It’s Better If You Do”, יצא ב-1 במאי בבריטניה, והגיע למקום ה-23. באותו חודש, הלהקה סיימה את סיבוב ההופעות הראשונות שלה באירופה. כל הכרטיסים להופעות אזלו, חלקם תוך מספר שעות (כגון ההופעה במנצ’סטר). לאחר מכן, הלהקה התחילה את סיבוב ההופעות שלה בן החודשיים לצפון אמריקה עם אמנים תומכים – “The Hush Sound”, “OK Go” ,”The Dresden Dolls” ו”Lucent Dossier Vaudeville Cirque”.
ביולי הוציאו את הקליפ השלישי שלהם, לשיר “Lying Is the Most Fun a Girl Can Have Without Taking Her Clothes Off”.
גרסת רמיקס של השיר שלהם “The Only Difference Between Martyrdom and Suicide Is Press Coverage” נמצאת בפסקול הרשמי של הסרט “נחשים על המטוס”. השיר דורג במקום החמישי במצעד הבילבורד של הרוק המודרני.
הלהקה הודיעה ב-17 במאי 2006 בהודעה באתר שלהם על עזיבתו של הבסיסט ברנט ווילסון. לא צוינה סיבה רשמית לעזיבתו של ווילסון. ההודעה הצהירה שחבר ותיק של הלהקה, ג’ון ווקר, ימלא את מקומו של וילסון בסיבוב ההופעות הקרב עד שהלהקה תמצא מחליף קבוע. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות עולמי ב-2006, במסגרתו הגיעה לאוסטרליה, ניו זילנד, ואירופה. בסופו של דבר נשאר ווקר בלהקה ונחשב לחבר רשמי בה.
ב-13 ביוני 2006 הוציאה הלהקה את Live Sessions, מיני אלבום הכולל שלושה שירים המופיעים במקור באלבום הראשון, אך בגרסאות עיבוד שונות, שנמכר בלעדית ב-iTunes.
MTV News ראיינו את הלהקה וווילסון פצח במלחמה של מילים. ווילסון הצהיר בראיון עם העיתון ספין, שהוא פוטר בלי אזהרה, בניגוד להצהרה הרשמית של הלהקה כי עזיבתו הייתה על פי החלטה משותפת של כל חברי הלהקה. בתגובה, הצהירה הלהקה שווילסון לא כתב את חלקי הבס באלבום שלהם או אפילו ניגן בבס בהקלטה. ווילסון דרש חלק בטקס פרסי הווידאו של MTV בשנת 2006, הקליפ של “I Write Sins Not Tragedies” זכה בפרס “וידאו השנה” וניצח את המועמדים האחרים כריסטינה אגילרה, שאקירה, מדונה ורד הוט צ’ילי פפרז. הלהקה אף ביצעה את השיר בטקס.
הלהקה השתתפה בפסקול הגרסה התלת ממדית של הסרט “הסיוט שלפני חג המולד” של טים ברטון, שיצא באוקטובר 2007, יחד עם להקות אחרות, ביניהן פול אאוט בוי ומרילין
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ב-10 ביולי 2009 פרסמה הלהקה 30 שניות משיר חדש שנקרא Oh Glory, אשר הוקלט עם הבסיסט של הלהקה בלינק 182. ניתן לראות בשיר זה כי קולו של ברנדון בדיסק Pretty. Odd.‎ והטכניות בדיסק A Fever You Can’t Sweat Out השתלבו בשיר זה, דבר שגרם להרבה התלהבות של קהל מאזיני הלהקה. באותו חודש הודיעה הלהקה באתרה הרשמי על עזיבתם של ריאן וג’ון את הלהקה, בשל חוסר התאמה מוזיקלית בין חברי הלהקה. בעקבות העזיבה, החליטו ריאן וג’ון להקים פרויקט מוזיקלי אחר, בשם The Young Veins, שהוציא אלבום באותה השנה. ברנדון וספנסר המשיכו לבד בכתיבת האלבום השלישי.
בנוסף, החליטה הלהקה להחזיר את ה”!” בשמם, שנמחק בדיסק האחרון שלהם, וכרגע שם הלהקה הוא שוב “Panic! At The Disco”.
ב-21 ביולי פרסמה הלהקה עוד 30 שניות משיר חדש, שיצא במלואו בתאריך 28 באותו חודש, “New Perspective”. השיר הופיע בנוסף בפסקול של סרט האימה הגוף של ג’ניפר. בנוסף פרסמה הלהקה באתרה הרשמי את מילות השיר.
ב-29 במרץ 2011 יצא לאור אלבום האולפן השלישי של הלהקה, Vices & Virtues. הסינגל הראשון מהאלבום, “The Ballad of Mona Lisa”, יצא לאור ב-1 בפברואר 2011, בעוד הקליפ פורסם ב-8 בפברואר 2011. לאחר הוצאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עם שלושה חברי להקות אחרות שמחליפים את תפקיד הגיטרות, הקלידים והבס, ביניהם דלון
ב-15 ביולי 2013 הכריזה הלהקה כי אלבומה הרביעי יקרא “Too Weird to Live, Too Rare to Die!”, וכי הוא צפוי לצאת לאור ב-8 באוקטובר באותה השנה. באותו היום יצא לאור הסינגל הראשון מהאלבום, “Miss Jackson”, יחד עם הקליפ לשיר. הסינגל הראה על שינוי משמעותי בסגנון המוזיקלי של הלהקה עד היום, שהפך להיות בעיקרו אלקטרוני, אף על פי שנראה שינוי ניסיוני, מאחר שהסינגל השני מהאלבום, “This Is Gospel”, שיצא לאור ב-12 באוגוסט, אוחז בסגנון בו דגלה הלהקה עד כה. האלבום יצא לאור ב-8 באוקטובר 2013, יחד עם הסינגל השלישי, “Girls/Girls/Boys”. האלבום הגיע למקום השני במצעד האלבומים של ארצות הברית, בילבורד 200, ומכר מעל ל-84,000 עותקים בשבוע הראשון
ב-6 במאי 2014 הוציאה הלהקה מיני אלבום בשם “Nicotine EP”.[9] האלבום כלל את השיר “Nicotine”, ששימש כסינגל הרביעי מאלבום האולפן של הלהקה, יחד עם עוד שני שירים חדשים ועם גרסת אינסטרומנטל לשיר “Nicotine”.
ב- 2 באפריל 2015 הלהקה הודיעה באתרה הרשמי שספנסר עזב את הלהקה. ב-20 באפריל באותה השנה יצא לאור השיר “Hallelujah” כסינגל הראשון מאלבום האולפן החמישי של הלהקה. הסינגל השני מהאלבום, “Victorious”, יצא לאור ב-28 בספטמבר 2015. כחודש לאחר מכן, ב-22 באוקטובר, הודיעה הלהקה כי אלבומה החמישי יקרא Death of a Bachelor, וכי הוא צפוי לצאת לאור ב-15 בינואר 2016. אלבום זה הוא האלבום הראשון של הלהקה שנכתב על ידי ברנדון יורי בלבד. באותו היום יצא לאור הסינגל השלישי מהאלבום, “Emperor’s New Clothes”, יחד עם הווידאו קליפ לשיר.