רני בפריז משינה פלייבק קריוקי

רני בפריז משינה פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית באמצעות יוטיוב

משינה (באיות מיושן גם: מאשינה) היא להקת רוק ישראלית, הנחשבת בעיני רבים לאחת הלהקות הבולטות שפעלו בישראל ויש שהגדירוה אף כלהקה המצליחה ביותר בתולדות הרוק הישראלי.
את הלהקה הקימו ב-1983 הסולן יובל בנאי והגיטריסט שלומי ברכה. בסוף 1985 יצא אלבומה הראשון של הלהקה, שבו השתתפו לצד בנאי וברכה הבסיסט מייקל בנסון והמתופף איגי דיין. לאחר שיצא האלבום הצטרף ללהקה הקלידן אבנר חודורוב, ומאז לא השתנה הרכבהּ. הלהקה זכתה לפופולריות רבה, אך ב-1995 התפרקה, ובהופעת הפרידה שלה אירע אסון פסטיבל ערד, שבו נמחצו למוות שלושה בני נוער שהמתינו להופעה בשל הדוחק הרב בכניסה.
עד לפירוקה ב-1995 הוציאה הלהקה שבעה אלבומי אולפן ואלבום אוסף אחד. בשנת 2003 שבה הלהקה לפעילות, ומאז הוציאה שני אלבומי הופעה ושני אלבומי אולפן נוספים.
יובל בנאי ושלומי ברכה נפגשו לראשונה בנעוריהם ומאוחר יותר שירתו יחד בבסיס טירונים של חיל התותחנים. בחופשותיהם מהצבא נהגו השניים לבלות במועדון “הפינגווין” ובהשפעת הלהקות שניגנו שם החליטו להקים להקה. בנאי הסתייג תחילה מהרעיון להקים להקה, בטענה שלא ידע לשיר, אך לבסוף הסכים לכך, בהשפעת הלהקות “מינימל קומפקט” ו”ז’אן קונפליקט” של רמי פורטיס, ומאחר שלטענתו של ברכה גם פורטיס לא ידע לשירבבסיס הצבאי כתבו בנאי וברכה את הבסיס לשירי אלבומה הראשון של הלהקה, ובהם “רכבת לילה”, “כרים עבדול זמר”, “עתיד מתוק” ו”אופטיקאי מדופלם”.באותו בסיס נערכה הופעתה הראשונה של הלהקה, שבה בנאי שר וברכה ניגן בגיטרה. הם לוו בבן דודו של בנאי, אורי בנאי, שניגן בתופים, ובגיטריסט נוסף. שם הלהקה, “משינה”, נבחר עוד בטרם ההופעה – כאשר שאלו בנאי וברכה את חברם לחדר בבסיס, עולה חדש מברית המועצות, כיצד אומרים ברוסית “טבלת ייאוש”, הוא השיב “משינה ורֶמֶנִי” (Машина Времени – “מכונת זמן”); “משינה ורמני” הוא גם שמה של להקת רוק רוסית פופולרית. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
לאחר שחרורם של בנאי וברכה מהצבא, בשנת 1983, החל להיווצר הבסיס ללהקה. דרך חברים הכיר בנאי את הגיטריסט אורן אליעזרי ואת הבסיסט מייקל בנסון. בנסון הסתייג מסגנונה של הלהקה, אך הציע לה את ניבי ליפשיץ כמתופפת. הלהקה החלה בחזרות בהרכב שכלל את בנאי, ברכה, אליעזרי, ליפשיץ והקלידן רמי חיימוב. בהמשך עזבה ליפשיץ, ובמקומה הצטרף דודי לוין.בהרכב זה הופיעה הלהקה מספר פעמים במועדון “הפינגווין”, והופעותיה זכו להצלחה. בהופעות שרה הלהקה שירים שיצרו בנאי וברכה בשירותם הצבאי, מרבית השירים באנגלית. ההופעות התאפיינו בסגנונות פאנק וסקא,הושפעו מפריחת להקות הגל החדש התל אביביות ושילבו מוטיבים מערביים של סגנון הגל החדש עם מוטיבים מזרחיים ואוריינטליים.הקלידן רמי חיימוב המשיך לנגן בלהקה עוד זמן קצר, ולאחר מכן עזב כדי ללמוד בבית הספר ג’וליארד שבניו יורק. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
באחת מהופעותיה של “משינה” ב”פינגווין” צפה מייקל בנסון, ואחריה ביקש להצטרף ללהקה. לבקשתו צורף גם המתופף איגי דיין, במקומו של דודי לוין. האווירה בחזרות הלהקה באותה תקופה הייתה מתוחה למדי, ונתגלעו מחלוקות רבות בין בנאי לבין ברכה. המריבות החריפו כאשר בנאי לוהק לתפקיד הראשי בסרט הקולנוע “מכת שמש”, ובעקבות זאת נעדר למספר חודשים מהחזרות. במרץ 1984 נערכה בקולנוע “דן” הופעתה האחרונה של “משינה” בהרכבה המקורי, ובסופה הודיעו חברי הלהקה על פירוקה. הפירוק היווה חלק מגל פירוקי להקות רוק שניגנו במועדוני תל אביב באותה תקופה וחלק מדעיכת הסצנה.
לאחר הפירוק התפצלו דרכיהם של חברי הלהקה. בנאי, אליעזרי ודיין הקימו את להקת “שלום הציבור”, שניגנה במועדונים שונים בתל אביב. הופעותיהם לא זכו להצלחה רבה, אך בהן ביטא בנאי את יצירתו. הלהקה הוציאה שני תקליטי שדרים לתחנות הרדיו, שאת שניהם כתב בנאי והלחין אליעזרי: “נובמבר אחד” ו”ינשוף על ענף גבוה”. במקביל הקימו ברכה ובנסון את להקת “החזית העממית”. במסגרת הלהקה יצר ברכה שני שירים שמאוחר יותר נכללו באלבום הבכורה של “משינה”, “אבל אין” ו”בלדה לסוכן כפול”, שנכתב במקור באנגלית. באותה תקופה השתתפו דיין ובנסון במספר הקלטות נוספות, כאלבומו של דני בסן.
ב-1985 נפגשו בנאי, ברכה ובנסון במקרה, החליטו על חידוש פעילות הלהקה, וקבעו הופעה בפורים של אותה שנה במועדון “הפינגווין”. אליעזרי הגיע להופעה זו בלבד, ואחריה עזב את הלהקה. כך התהווה ההרכב של אלבום הבכורה של “משינה”, שכלל את בנאי, ברכה, בנסון ודיין.
שני השירים הראשונים שהקליטה הלהקה היו סקיצות לשירים “אופטיקאי מדופלם” ו”רכבת לילה”, שיצר ברכה בעת שירותו הצבאי. השיר “אופטיקאי מדופלם” נקרא במקור “קשיים בחקלאות”, ואת השיר “רכבת לילה” שרה הלהקה במקור בהופעותיה ב”פינגווין” בטקסט שונה, שמתוכו נותרו בגרסה המוכרת של השיר רק שתי השורות הראשונות. ברכה לא היה שלם עם הטקסט, ולכן העביר בנאי את השיר לבן דודו, אהוד בנאי, שכתב את מילותיו.
בחיפושיה אחר חברת תקליטים שתפיק את אלבומם נתקלו חברי הלהקה בסירוב. רוני בראון מחברת “הליקון” הביע עניין, אך החברה הייתה אז בתחילת דרכה, וללא מספיק כסף להחתמת הלהקה. בעקבות זאת הקליטו חברי הלהקה את השיר “אופטיקאי מדופלם” בצורה מקצועית, באולפני DB.מנגינתו באלבומיהם של דני בסן, רמי קלינשטיין וריטה הכיר מייקל בנסון את הטכנאי ראובן שפירא, ששימש בהקלטות כטכנאי וכשותף בהפקה. באותה עת הקליטה הלהקה שלושה שירים נוספים: “רכבת לילה”, “כי לא בא לה” ו”בלדה לסוכן כפול”.ביוני 1985 יצא לתחנות הרדיו תקליט השדרים הראשון של הלהקה, “אופטיקאי מדופלם”. השיר זכה להצלחה, שבעקבותיה השתכנע אודי הניס מחברת NMC להחתים את הלהקה. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
בסוף יולי 1985 יצא תקליט השדרים השני של הלהקה, “כי לא בא לה”. לאחר מכן הקליטו חברי הלהקה את יתר השירים באלבום, שיצא בנובמבר של אותה שנה ונקרא “משינה”. בסמוך לצאת האלבום יצא כסינגל השיר “רכבת לילה”, שזכה להצלחה גדולה ונחשב לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר של הלהקה.את רוב שירי האלבום כתב והלחין ברכה, שמהם התפרסמו גם “עתיד מתוק” ו”בלדה לסוכן כפול”. שיר נוסף מהאלבום שזכה להצלחה היה “אנה”, שכתבה אורלי זילברשץ, לימים אשתו של בנאי, והלחינו בנאי ודיין. את העיבודים המוזיקליים ביצעו כל חברי הלהקה יחד עם ראובן שפירא, מלבד בשיר “התותח מצלצל פעמיים”, שאותו עיבדו יחד עם ירון בכר. העבודה המשותפת של חברי הלהקה בעיבוד השירים המשיכה גם בכל שאר אלבומיה.
אלבום הבכורה של הלהקה זכה להצלחה גדולה, והגיע תוך כחצי שנה, ב-28 באוגוסט 1986, למעמד אלבום פלטינה, על מכירת 50,000 עותקים.בהמשך הגיעו מכירותיו לכ-65,000 עותקים.בעקבות האלבום זכתה משינה בתואר “להקת השנה” במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג’ לשנת תשמ”ו.
בהכנות לסיבוב ההופעות שליווה את האלבום הראשון חיפשו חברי הלהקה קלידן, ובנסון המליץ על אבנר חודורוב, שאותו הכיר משירותו הצבאי. חודורוב שהה באותה עת בארצות הברית, וכשחזר נפגש עם בנסון וברכה לחזרות, והתקבל ללהקה כנגן שכיר בהופעות. צירופו של חודורוב ללהקה אפשר את שילובו של כלי נגינה נוסף בהופעותיה, סקסופון, שבו ניגן בנוסף לקלידים.שירה הראשון של הלהקה שבו השתתף חודורוב היה “היא התווכחה איתו שעות”, שכתב ברכה בעת העבודה על האלבום הראשון. השיר, שלא נכלל באלבום, הוקלט בינואר ויצא כסינגל באפריל 1986. גם שיר זה זכה להצלחה.
ב-28 בפברואר 1986 פתחה הלהקה בסיבוב הופעות, בקולנוע “ספיר” בקריית ביאליק. הופעות אלו זכו להצלחה גדולה, וכל כרטיסיהן נמכרו מראש. בעקבות הצלחתן עברה הלהקה להופיע גם באולמות גדולים יותר, כהיכל התרבות בתל אביב, שבו הופיעה הלהקה לראשונה ב-21 באפריל.סיבוב ההופעות הסתיים יום לפני סיום החופש הגדול, ב-31 באוגוסט 1986, בפארק הירקון, לעיני כ-50,000 צופיםאו בין 200,000 ל-400,000 צופים לפי הערכות אחרות. את ההופעה פתח דני בסן, יוצא תיסלם.
בעקבות שילובו של חודורוב בלהקה בסיבוב ההופעות, הוא הפך בעת העבודה על אלבומה השני לחבר מן המניין בלהקה. ללהקה לא היו שירים מוכנים, ועל כן החליטו חבריה ליצור שירים ביחד. בהתאם, קרדיט ההלחנה בכל שירי אלבומה השני של “משינה” ניתן לכל חברי הלהקה, אף על פי שחלק מהשירים הולחנו על ידי חבר להקה אחד בלבד,כ”אנחנו שניים” שהלחין בנאי או “שלח לי מלאך” שהלחין ברכה. עקב הרגשה של יצירה שלמה שלא ניתן לפרק, החליטו חברי הלהקה להפיץ את האלבום ללא סינגלים מקדימים לתחנות הרדיו. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
האלבום השני של “משינה”, “משינה 2”, יצא ביוני 1987. האלבום זכה להצלחה פחותה בהרבה מקודמו, ובחודשים הראשונים לאחר הפצתו נמכר בכ-5,000 עותקים בלבד.בהיעדר סינגלים, לא הושמעו שירי האלבום בתחנות הרדיו, ורק לאחר שהתברר הכישלון החליטו חברי הלהקה להוציא שירים כסינגלים. מאלו הצליחו השירים “שלח לי מלאך” ו”אנחנו שניים” שכתב בנאי ו”הכל עוד אפשרי” שכתבו בנאי ובנסון ושר בנסון. באלבום השתתפו מספר נגנים אורחים, כיובל מסנר שניגן בצ’לו בשני שירים ודוד חודורוב, אביו של אבנר, שניגן בכינור בשיר “הכל עוד אפשרי”. בשיר זה משתתפת גם מקהלת ילדות.
בשנת תשמ”ז זכתה “משינה” בתואר “להקת השנה” במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג’ בפעם השנייה ברציפות, אך למצעד זה הגיע שיר אחד בלבד מהאלבום השני, “שלח לי מלאך”. גם ההופעות שליוו את האלבום לא זכו להצלחה, ולהופעות הראשונות של הלהקה ב”צוותא” הגיעו רק כמה עשרות אנשים. ביתר ההופעות הופיעה “משינה” רק במקומות קטנים, כבתי ספר ופארקי שעשועים.על אף הכישלון בתקופה שלאחר צאתו, המשיך האלבום להימכר בשנים שלאחר מכן, וב-1995 נאמדו מכירותיו בכ-18,000 עותקים. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
בעקבות כישלון אלבומה השני של “משינה”, החליטה חברת NMC שלא להשקיע בה, ומנהל הלהקה בועז בן-ציון נאלץ לממן את הפקת אלבומה השלישי מכספו הפרטי.בניסיון לחזור לשיטת העבודה של אלבומה הראשון, פנו חברי הלהקה לראובן שפירא, שהסכים להקליט את האלבום השלישי בתנאי שיהיה גם מפיקו.[21] האלבום השלישי, “משינה 3”, יצא ביולי 1988, בהוצאת הד ארצי ובהפקתו של שפירא, שגם עיבד את השירים יחד עם חברי הלהקה. שפירא גם הלחין שניים מהם עם חברי הלהקה, “אהובתי” שכתבו בנאי ואורלי זילברשץ ו”ברחובות שלנו” שכתב בנאי, שהיו משיריו המצליחים ביותר של האלבום. שיר נוסף מהאלבום שזכה להצלחה היה “שלג צח”, שכתב והלחין ברכה. בשנת תשמ”ח זכתה “משינה” בפעם השלישית ברציפות בתואר “להקת השנה” במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג’, אך גם אלבום זה כמו קודמו לא זכה להצלחה מסחרית. אף על פי כן, עד 1995 נמכרו כ-19,000 עותקים של האלבום.
לדבריו של שלומי ברכה, דווקא כישלון שני האלבומים האלו תרם לגיבושה של הלהקה, וכן הביא להשתפרות חבריה בנגינה.
ב-1988 החליטו חברי הלהקה להיעזר באדם חיצוני שישתף עמם פעולה בעבודה על מופע חדש, ופנו לפזמונאי והמפיק המוזיקלי יעקב גלעד. כשעלה הרעיון להקליט לפני המופע שיר חדש, השמיעו חברי הלהקה לגלעד חמישה שירים, ובהם “בדרך אל הים”, “רני בפריז” ו”ריקוד המכונה” האינסטרומנטלי. את שלושתם כתב ברכה. המטרה הייתה הקלטת שיר אחד בלבד, והשיר שנבחר היה “בדרך אל הים”.השיר נכתב במקור לסיבוב ההופעות של האלבום הראשון של “משינה”, ובסיועו של גלעד שיכתב אותו ברכה לגרסתו המוכרת. מכיוון שנותר ללהקה זמן הקלטות באולפן, הוחלט להקליט באותה עת גם את השירים “רני בפריז” ו”ריקוד המכונה”.
בנובמבר 1988 יצא השיר “בדרך אל הים” כסינגל לתחנות הרדיו. השיר זכה להצלחה, והגיע לראש מצעדי הפזמונים. בעקבות הצלחת השיר ערך גלעד אלבום אוסף של הלהקה בשם “גבירותי ורבותי: משינה”, שבו נכללו שירים משלושת אלבומיה הראשונים, לצד שלושת השירים החדשים. כמו כן צורפו לאלבום השיר “היא התווכחה איתו שעות”, שהוקלט ב-1986 והיה זה האלבום הראשון שבו הוא נכלל, וגרסה לשיר הילדים “למה לובשת הזברה פיג’מה” של ע. הלל ודובי זלצר, שהקליטה הלהקה במסגרת פסטיבל שירי משוררים לילדים. מאוחר יותר יצאו כסינגלים גם השירים “ריקוד המכונה” ו”רני בפריז”, שהגיעו גם הם לראש מצעד הפזמונים.
האלבום “גבירותי ורבותי”, שיצא במרץ 1989, הביא להצלחה מחודשת של “משינה”. הוא הגיע למעמד אלבום זהב בתוך שלושה חודשים,הביא ללהקה בפעם הרביעית ברציפות את תואר “להקת השנה” במצעד השנתי של רשת ג’, וכן את תואר “שיר השנה”, שבו זכה השיר “ריקוד המכונה”. זהו השיר האינסטרומנטלי היחיד אי פעם שזכה בתואר זה. עד 1990 הגיעו מכירות האלבום לכ-60,000 עותקים, וב-1995 נאמדו מכירותיו בכ-78,000 עותקים.גם סיבוב ההופעות שליווה את האלבום זכה להצלחה. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
לאחר יציאת “גבירותי ורבותי” החלו חברי “משינה” בעבודה על אלבומם הבא, “העמותה לחקר התמותה”. האלבום נוצר ברובו על ידי ברכה, שכתב את שיריו תוך כשלושה חודשים, בנאי שמע את סקיצות השירים והציע מספר תיקונים, מה שהתבטא בקרדיט כתיבה משותף לברכה ולבנאי בחלק משירי האלבום. האלבום יצא באוגוסט 1990, והמשיך את הצלחת “גבירותי ורבותי”. נכללו בו להיטים רבים, כ”אז למה לי פוליטיקה עכשיו”, “הכוכבים דולקים על אש קטנה”, “העמותה לחקר התמותה”, “אחכה לך בשדות” ו”מכונית”. בסך הכול מכר האלבום כ-54,000 עותקים.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. אני איתך אברהם טל פלייבק
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית. אני איתך אברהם טל פלייבק
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבומים מצליחים תוך שהם שומרים על סגנונם הייחודי ואף מחפשים כיוונים מוזיקליים חדשים. בין האלבומים הבולטים בעשור זה ניתן למצוא את האחר ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף; ענה לי של אהוד בנאי; קונגו בלו ולא יפריד דבר של דני סנדרסון; עיר קטנה של יהודית רביץ; כל דבר מזכיר לי של יהודה פוליקר; שפויים ואושר אקספרס של שלמה ארצי; והחבר אני של רמי פורטיס.
מקלט 18 במופע “מחוה לאריק איינשטיין” בחמדת ימים רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
לצד יצירת הרוק הפופולרי מתקיימת בישראל סצנת אינדי רוק משמעותית, שהתפתחה בעיקר במאה ה-21 עם דחיקת הרוק מהמיינסטרים המוזיקלי ועליית כוחה של רשת האינטרנט, וכוללת יוצרים והרכבים רבים ומגוונים. בדומה לסגנונות מוזיקליים אחרים הפועלים תחת הכותרת אינדי מתאפיינת גם יצירת הרוק המחתרתי הישראלי בקו טקסטואלי חריג ובסאונד שונה מהמיינסטרים, המקשה על התקבלותה בקהל הרחב. יוצרים אלו לרוב פועלים שלא במסגרת חברת תקליטים ונשענים על תמיכת הקהל הפועל למענם במדיות שונות, בעיקר דרך בלוגים, רשתות חברתיות ופרויקטים לגיוס כספים. מרכז סצנה זו הוא בתל אביב, במועדונים דוגמת תמונע ו”לבונטין 7″, בתחנות רדיו כמו 88FM או קול הקמפוס, וכן בפסטיבלים ייעודיים דוגמת פסטיבל יערות מנשה והאינדינגב.
על אף המרחק מהעין הציבורית, היו אמנים לא מעטים שפרצו את גבולות הסצנה וזכו להצלחה בקהל הרחב, כדוגמת רונה קינן, תמר אייזנמן ואסף אבידן שאף זכה להצלחה נרחבת בחו”ל. עם זאת יוצרים רבים רואים ביצירה המחתרתית ערך בפני עצמו בשל החופש האמנותי והעצמאות שהיא מאפשרת.
בין היוצרים הבולטים ניתן למנות את שלום גד שהוציא אלבומים רבים החל משנת 1996 ובהם טרילוגיית “המצב”, שלושה אלבומים העוסקים בפנים שונות של החברה הישראלית; רם אוריון שפעל במסגרת הלהקות נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד ועבר ליצירת סולו; שי נובלמן שזכה להצלחה בארץ ומעבר לים עם אלבומיו בשפה האנגלית ועבר אחר כך ליצירה בשפה העברית. וכן אמנים רבים נוספים בהם יובל גורביץ’, יהוא ירון, אבי בללי, אביב גדג’ ואורי קליאן. בסצנה זו פועלות גם מספר רב של להקות צעירות, בהן ששרות בעברית כדוגמת נערות ריינס, דפנה והעוגיות ומריונטה סול לצד להקות הפועלות באנגלית כדוגמת הקולקטיב ואלקטרה.
מבחינה סגנונית קיים גם בסצנה זו מגוון רחב, החל מיוצרים כדוגמת אלון עדר החוזרים לרוק המתקדם של שנות ה-70, דרך מוזיקת המחאה של קוואמי והבילויים, פאנק רוק של כל החתיכים אצלי וכלה בפולק רוק באנגלית של עמית ארז וגבע אלון. בנוסף, מאז שנות השמונים הייתה בישראל סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת’ מטאל, דום מטאל ובלאק מטאל. להקות המטאל הישראליות הידועות ביותר הן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל ואלמנטים מזרחיים עם מילים המתמקדות בנושאים ישראליים ויהודיים, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית מזרחית ומטאל נקרא “מטאל אוריינטלי” והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. בתחום המטאל הפופולרי יותר (הארד רוק) בולטים קרוספייר, לאוד נ’ קלייר וריח מטאל. מחוזקים לעולם פלייבק קריוקי
רבים משירי המחאה לאורך השנים התייחסו למצב הפוליטי-ביטחוני ובפרט למלחמות ישראל, כמו גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כשלא פעם רגישותו הרבה של הנושא הביא לפסילתם משידור. ראשון משירי המחאה בנושא זה ברוק הישראלי היה השיר “חייל של שוקולד” שכתב חנוך לוין לשלישיית החלונות הגבוהים בתחילת 1967 ונפסל לשידור לאור הרגישות הציבורית ביחס לחללי צה”ל. באותה שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, הוציא מאיר אריאל את אלבום הבכורה שלו ובו השיר ירושלים של ברזל שנכתב כפרפרזה על השיר ירושלים של זהב, ובניגוד אליו עסק בצידה השלילי של המלחמה. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
לאחר מלחמת יום כיפור ועם פריצת הרוק הישראלי למרכז הבמה הפכה הביקורת ממוקדת יותר. את הצעד הראשון עשתה להקת כוורת בשירה “נתתי לה חיי” שייצג את ישראל באירוויזיון 1974 ותחת מסווה של שיר אהבה קליל כלל מחאה כנגד ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית, שלא הובחנה על ידי הציבור הישראלי של זמנו. למלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 התייחסו שירים שמחו על הפער בין החיילים הלוחמים בלבנון לבין האזרחים השלווים כביכול, ביניהם “חצבים פורחים” של להקת תיסלם ו”התותח מצלצל פעמיים” ו”רכבת לילה לקהיר” של להקת משינה. האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים גררה אחריה שירי מחאה רבים, ובתחום הרוק בלטו במיוחד האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך עם שירים כדוגמת “לא עוצר באדום”, ולונדון של חוה אלברשטיין ובו שירים כדוגמת “לונדון” העוסק בירידה מהארץ ו”חד גדיא” שתיאר את מחיר הדמים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ונאסר אף הוא לשידור.
העיסוק בנושאי מלחמה ושלום בשנות התשעים בלט בשיריו של אביב גפן שהרבה לעסוק בנושאי מלחמה, שלום והגיוס לצבא ומאוחר יותר ברצח רבין. להקת אתניקס אף היא התייחסה למצב הביטחוני ולשאיפה לשלום, כשהמפורסם משירים אלו הוא השיר “תותים”. ב-1998 בלטה גם להקת הרוק הרך בג”ץ, שאלבומה “כשאלוהים הלך לישון” כלל שירים שמחו על היהדות, אלוהים, מעשי צה”ל בשטחים והתרבות הישראלית בכלל, ועורר סערה רבה (על עטיפת האלבום נכתב ש”ההאזנה לאלבום מזיקה לבריאות” – כלומר, שהשילוב של השירים המלודיים יחד עם מילותיהם המחאתיות יעורר אנטגוניזם).
בתחילת שנות האלפיים התבלטה להקת הבילויים שהרבתה לבקר בשיריה את החברה הישראלית, בין השאר ביחס למילטריזם ולמחיר המלחמות ואף הוציאה שיר בשם “שאול מופז” על שם הרמטכ”ל של אותה תקופה. בשנת 2012 הוציא יזהר אשדות את השיר עניין של הרגל שמתח ביקורת על השפעת שליטת צה”ל ביהודה ושומרון על החיילים ונפסל לשידור בגלי צה”ל תוך שהוא מעורר מחלוקת ציבורית רחבה.
מול עמדתם השמאלית של רוב האמנים היו גם דוגמאות לעמדה ימנית, שבולטת בהן תמיכתו של אריאל זילבר במחאה נגד תוכנית ההתנתקות, שפרסם מספר שירים שתמכו במאבק ובמתיישבים. רני בפריז משינה פלייבק קריוקי
השסע העדתי בישראל התבטא אף הוא ברוק הישראלי, כשבולט בהקשר זה האלבום אהוד בנאי והפליטים משנת 1987, בשיר “עבודה שחורה” ביחס לעולים מאתיופיה. האלבום כלל שירי מחאה נוספים ונחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית גם מבחינה זו ואהוד בנאי עצמו הרבה לעסוק בנושאים הקשורים למצב החברתי בארץ בהמשך דרכו. מחאה ביחס לקשיי החיים בפריפריה הישראלית בלטה בעיקר בשיריה של להקת טיפקס, שחבריה היו תושבי שדרות, כמו גם בשירים שונים של להקת אתניקס.
בנוסף לסוגיות הייחודיות לחברה הישראלית עסקו יוצרים רבים בביקורת על מאפייני החברה המודרנית. להקת תיסלם בשירה “פרצופה של המדינה” יצאה כנגד התרבות הפוליטית בישראל ובשיר “ככלות הקול והתמונה” ביקרה את תופעת הידוענים. ביקורת על החברה המודרנית ותרבות הצריכה היא קו בולט באלבום רדיו בלה בלה של להקת החברים של נטאשה, באלבום קונספט העוסק בחייו של אדם בעולם המודרני. קו דומה אך קודר יותר קיים באלבום רישומי פחם של מאיר אריאל משנת 1995 העוסק בהתמודדותו של האדם בעידן הקפיטליזם והטכנולוגיה. ברי סחרוף הרבה לבטא ביקורת חברתית מעין זו ביצירתו שבלטה באלבומו האחר שנת 2001. אביב גדג’, באלבומו ילדים של מהגרים משנת 2013, ביטא ביקורת חריפה על החברה הישראלית שמאותה תקופה, מזווית חברתית ומזווית פוליטית-ציבורית.
ביקורת אנטי-ממסדית בוטאה באלבומו של שמוליק קראוס “מדינת ישראל נגד קראוז שמואל” משנת 1977, שפורסם לאחר שחרורו של קראוס ממאסר עקב עבירות אלימות. הקליפ לשיר “שישי חם” שיצא מתוכו אף נפסל לשידור בטענה שהוא מרמז לסמי הזיה.
המצב הכלכלי מוצא אף הוא ביטוי בשירים כדוגמת שיר הנושא של האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך משנת 1985 שהתייחס למשבר הכלכלי של התקופה ושיר הנושא של האלבום עברנו את פרעה של מאיר אריאל משנת 1990, שתיאר את המצב מתוך נקודת מבט אופטימית. בעקבות מחאת האוהלים של קיץ 2011 פרסמה להקת הג’ירפות שיר בשם “דפני דפני” כמחווה לדפני ליף, ממובילות המחאה, וכן שיר בשם “קיץ 2”.