צעיר לנצח פלייבק גרסה 3
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
קלינשטיין נולד בניו יורק, ארצות הברית ועלה לישראל בגיל 8. עוד טרם התפרסם עסק במוזיקה, וב-1978, בעודו בתיכון, הקים קלינשטיין להקה יחד עם ירמי קפלן. בשנת 1980 התגייס לצה”ל, והיה למנהל המוזיקלי של הלהקה הצבאית “צה”ל 80”, בה היה גם חבר לצידם של אשתו לעתיד ריטה והזמרות שלווה ברטי וחני דינור. בשנת 1983 יצר, יחד עם יוריק בן דוד את פסקול הסרט “הפנימיה”, ובסוף אותה שנה הלחין את רוב שירי הלהקה הצבאית “צה”ל 84”, שבה היו חברים בין היתר יובל זמיר, אופירה יוספי ואורנה דץ (דאז כהן). פרסומו הגדול הגיע בשנת 1985, כאשר הלחין את שירו של יורם טהרלב “עוד לא תמו כל פלאייך”, שהפך ללהיט בביצועה של להקת פיקוד הצפון עם הסולנית יסמין גמליאל (שאחר כך הייתה חלק משלישיית הבנות “מנגו”). באותה שנה אף הפיק ועיבד את אלבום הבכורה של דני בסן.
הפריצה הגדולה, הן של קלינשטיין והן של ריטה, הגיעה בשנת 1986 עם הוצאת אלבומי הבכורה של שניהם – “ביום של הפצצה” של רמי, ו”ריטה” של ריטה. “ביום של הפצצה” נחשב לאחד האלבומים המצליחים ביותר של קלינשטיין, ונכללו בו שיר הנושא וכן “את שרה ברדיו”, “אש”, “הניחי לי”, והדואט “שבועה” עם ריטה. בעקבות הצלחת האלבום יצא קלינשטיין לסיבוב הופעות בשם “אש על הבמה”.
אלבום הבכורה של ריטה כלל בעיקר שירים שהלחין ועיבד קלינשטיין, הבולט ביותר מביניהם הוא “שביל הבריחה”, איתו הגיעה ריטה למקום הרביעי בקדם אירוויזיון באותה שנה והופעתה שם עוררה עניין ציבורי עקב שמיטת הכתפייה אותה לבשה ריטה. בנוסף הלחין קלינשטיין לאלבום את רוב השירים, ביניהם “שיר אהובת הספן”, “עבד של הזמן”, “בגידה” ו”לקבל ולתת”. צעיר לנצח פלייבק גרסה 3
בשנת 1988 יצא האלבום העברי השני של ריטה, “ימי התום”, אשר גם בו היה קלינשטיין המלחין והמעבד העיקרי. בין השירים הבולטים באלבום היו “תחת ירח ערבי” (שהופיע רק במהדורת הדיסק), “עטוף ברחמים”, “הנסיכה והרוח” (עיבוד של קלינשטיין ללחן של יהודה פוליקר), “אני חיה לי מיום ליום” (שכתב חנוך לוין, ושביצעה במקור תיקי דיין בלחן שונה) והמוכר יותר כ”לא בת 16″, “ימי התום”, “בוא”, “כמו בִּתמונה” ו”חברה”, שכתבה ריטה עוד בצעירותה לחברתה פנינה עסיס, לימים המעצבת פנינה טורנה. באותה שנה הפיק קלינשטיין את סיבוב ההופעות של גידי גוב “דרך ארץ”, בו גם שר חלק משיריו. באלבום שיצא בעקבות המופע, שר קלינשטיין את “הניחי לי” לבד, ואת “ככה את רצית אותי” יחד עם גוב.
בשנת 1989 יצא האלבום השני של קלינשטיין, “על הגשר הישן”, בו ניסה לראשונה את כוחו ככותב שירים. באלבום הופיעו השירים הידועים “על הגשר הישן” ו”אף פעם”, אך הוא זכה להצלחה פחותה בהרבה מקודמו. באותה שנה הלחין קלינשטיין לריטה את השיר “מחול מטורף”, וללהקת “מנגו” את שירה הידוע ביותר, “גרה בשינקין”. צעיר לנצח פלייבק גרסה 3
בשנת 1991 יצא אלבומו השלישי, “אהביני”, עם קרדיט ביצוע ל”קלינשטיין והמועצה”. “המועצה” הייתה להקת הליווי של קלינשטיין, אשר כללה את ליאור יקותיאלי בגיטרה, בנצי גפני בבס, ואלון הלל בתופים. בהמשך עזב גפני, ובמקומו הצטרפו ששי מזרחי בבס, ועובד אפרת בגיטרה. באלבום בלטו שיר הנושא, “אין כמוה”, “קר שם בחוץ”, חידוש לשיר “זמר אהבה לים”, והלהיט הגדול ביותר, “צעיר לנצח”, שירו של בוב דילן שתורגם על ידי יאיר לפיד והולחן על ידי קלינשטיין. האלבום נחשב למצליח יותר מקודמו.
בשנת 1993 יצא האלבום השני של קלינשטיין עם “המועצה”, תחת השם “במסיבה אצל גידו”. האלבום, שרוב שיריו היו בעלי תוכן אירוטי, נחל כישלון מסחרי, ופרט לשיר “חוץ ממך כלום” לא הפכו שירי האלבום ללהיטים. בגרסה המקורית של הסינגל “חוץ ממך כלום” הופיעה השורה “כי הארץ מתפתחת כמו הזין שלי”, שצונזרה (עם הצליל האלקטרוני “ביפ”) בכל השמעה של השיר. מאוחר יותר קלינשטיין שינה את השורה. גם השיר “בן אלף זונות” שהופיע באלבום נפסל לשידור (ובניגוד ל”חוץ ממך כלום”, השיר צונזר במלואו).
שנה מאוחר יותר הפיק את המופע המשותף של גידי גוב ושל יהודית רביץ, “מופע משותף מאוד”, בעקבותיו הוקלט החידוש הידוע של השניים לשירה של רביץ “באה מאהבה”, בעיבודו של קלינשטיין. באותה שנה השתתף קלינשטיין מספר פעמים בתוכניתו של גוב “לילה גוב”, ושר יחד עם גוב ורביץ את “שיר אהבה” של עפרה פוקס, ויחד עם גוב את עיבודו ל”האהבה הראשונה” של “החלונות הגבוהים”. הוא גם עיבד מספר שירים לתוכנית, ביניהם “על קו הזינוק” של החברים של נטאשה, “בגלל הרוח” של שלומי שבת, ו”שיר אחרי מלחמה” של אריק איינשטיין. רוב נגני התוכנית היו חלק מ”המועצה”, בהם אלון הלל, ליאור יקותיאלי ויוראי אורון. בסוף 1994 הוציאה ריטה את אלבומה “אהבה גדולה”, אך הפעם עם מעורבות פחותה של קלינשטיין.
בשנת 1995 הוציא קלינשטיין את אלבומו המצליח ביותר – “תפוחים ותמרים”. שיר הנושא של האלבום, למילותיו של איתן נחמיאס גלס, היה ללהיט, וזכה בתואר “שיר השנה” במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג’. פרט לשיר הנושא, בלטו באלבום גם השירים “הבוקר את הולכת” ו”קרוב אל לבך”. האלבום הפך תוך חצי שנה לאלבום פלטינה, ונחשב עד היום לנמכר ביותר של קלינשטיין. צעיר לנצח פלייבק גרסה 3
בשנת 1996 יצא אלבום אוסף של קלינשטיין, לכבודו הקליט ביצוע משלו לשיר “עוד לא תמו כל פלאייך” וגרסאות חדשות לשירים “על הגשר הישן” ו”צעיר לנצח”. אלבום זה היה למצליח מאוד אף הוא, ונמכר ביותר מ-100,000 עותקים. באותה שנה יצא אוסף גם לריטה – “תחנות בזמן”, שבו הופיעו בעיקר שירים אשר לא הופיעו באלבומיה הקודמים. בין השירים באלבום היו “מחול מטורף”, “חזיון מקומי”, “שירת הסירנה” (“אל תפחד”), “שרה ברחובות” (איתו ייצגה את ישראל באירוויזיון 1990) ו”ארץ מולדת”, כולם בלחניו של קלינשטיין. קלינשטיין גם הלחין שיר שכתבה ריטה במיוחד לאלבום, “עד שתעזוב”. צעיר לנצח פלייבק גרסה 3
בשנת 1997 יצא אלבומו השישי של קלינשטיין, “כל מה שתרצי”, בהפקתו המוזיקלית של אלון הלל. בין השירים בלטו “תשארי עוד קצת”, “הים כבר לא”, ושיר הנושא, אשר זכה בתואר שיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג’. בעקבות האלבום יצא קלינשטיין בסיבוב הופעות מצליח.
בשנת 1999 יצא אלבומה של ריטה “תפתח חלון”, בו חזרה לשתף פעולה עם קלינשטיין. בין שירי האלבום התפרסמו בעיקר שיר הנושא, “או שכן או שלא”, ו”המכתב הראשון”. קלינשטיין השתתף בדואטים “בערב יום העצמאות” ו”זמן”. באותה שנה הלחין לחברתו ללהקה הצבאית חני דינור את השיר “הנשכחות”, למילים של לאה גולדברג. השיר הופיע באלבומה של דינור “חני דינור”, שיצא באותה שנה.
רמי קלינשטיין בהופעה
בשנת 2000 הוציא קלינשטיין את אלבומו “תגיד את זה”, בו ניכרו השפעות מזרחיות וים תיכוניות, לצד עיבודי דאנס מערביים. את רוב שירי האלבום כתב קלינשטיין בעצמו, כולל שיר הנושא (דואט יחד עם ריטה) ו”מאוחר או מוקדם”. שירים נוספים מפורסמים מהאלבום היו “הדמעות של אתמול” ו”תנענעי אותי”. את שיר הסיום של האלבום שרו בתו משי וחברותיה. באותה שנה יצא גם הדיסק “פטר והזאב וקרנבל החיות”, ובו הקריא את הסיפורים “פטר והזאב” ו”קרנבל החיות” כשברקע עיבודיו ליצירות המוזיקליות הקלאסיות שחוברו לסיפורים.
בקיץ 2001 יצאו רמי וריטה במופע משותף מצליח מאוד, שתועד והפך לאלבום כפול. מהמופע התפרסמו בעיקר החידושים המשותפים שלהם ל”ימי התום” ול”שביל הבריחה”, עם קטע ראפ אשר נכתב על ידי סאבלימינל. בנוסף, שרו השניים במופע את שירו של ז’אק ברל “אל תלכי מכאן”, בתרגומה של נעמי שמר. באותה שנה שר קלינשטיין את השיר “יום כזה” באלבום “תולדות המים” של דני סנדרסון.
בשנת 2002 יצא קלינשטיין במופע המצליח “מופע הפסנתר”, אשר רץ עד שנת 2003. באותה שנה, עם הקמתו של ערוץ 10, קיבל קלינשטיין תוכנית אירוח בה אירח מוזיקאים, אך עקב הבעיות שליוו את הערוץ עם הקמתו, התוכנית ירדה אחרי זמן קצר כמו תוכניות רבות אחרות. בשנת 2003 הוציאה ריטה את אלבומה “חמצן”, בו הלחין ועיבד קלינשטיין חלק מהשירים, כולל הלהיטים “לאלף נמר” ו”אתה בכל זאת” (“עלית לי בזיכרון”). בסוף אותה שנה הלחין קלינשטיין את השיר “כמו ששיר נוגע” למילותיו של יעקב רוטבליט, אותו ביצעה נינט טייב לאחר זכייתה בתחרות “כוכב נולד” הראשונה.
בסוף שנת 2004 הקליט קלינשטיין את השיר “רוחות מלחמה”, אותו כתב והלחין לסדרה “מילואים”. כמה חודשים לאחר מכן יצא אלבומו התשיעי, “הרבה פנים”, שבו היה מעורב קלינשטיין בהפקה לראשונה מאז אלבומו הראשון. באלבום בלטו גם שיר הנושא, “משהו טוב” ו”שיר מקומי”. האלבום כלל גם גרסה עברית לשירו של ז’אק ברל “Amants de vingt ans”, הידוע בתרגומה של נעמי שמר כ”אהבה בת עשרים”. קלינשטיין שר את השיר בתרגום מחודש, של ארז ברזוליק, אשר קרא לו “שיר האוהבים”. לאלבום צורף דיסק בונוס ובו הקלטות שונות של קלינשטיין משנים קודמות, כולן דואטים בהופעה חיה. בין היתר נכללו בו “צליל מיתר” עם אייל גולן, “טיפת מזל” עם זהבה בן ו”תמיד אהבה” עם עברי לידר.
בשנת 2006 שימש קלינשטיין כמעבד והמנהל המוזיקלי של המחזמר “הלהקה”, אשר הועלה בתיאטרון “הבימה”.
ב-31 באוגוסט 2006, בעצרת להחזרת שלושת החיילים החטופים אהוד גולדווסר אלדד רגב וגלעד שליט, ביצע קלינשטיין את השיר “זה לא נגמר”, שנכתב במיוחד עבור הערב. השיר, שכתבה רחלי שביט והלחין קלינשטיין, קורא לשובם של החטופים הביתה, והוקלט במטרה לחזק את החטופים ומשפחותיהם. צעיר לנצח פלייבק גרסה 3
בתחילת 2007 פרצו סכסוכים, בין ריטה ורמי, ובינם לבין חברת “הליקון”, והשניים החליטו להפסיק את התקשרותם עם “הליקון” ולעבור לחברת “הד ארצי”[1].
בינואר 2008 יצא אלבומה של ריטה “רמזים”. קלינשטיין הלחין חמישה משירי האלבום, בהם “אחרי שאהב” למילים של יהונתן גפן ו”היינו גדולים” שכתבה רחלי שביט. באותה שנה הקליט קלינשטיין גרסת כיסוי לשירה של להקת רוקפור “הכעס”, עבור הפרויקט “עבודה עברית”.
במרץ 2009 הוציא קלינשטיין את אלבומו הראשון בחברת “הד ארצי”, “שיר חשוף”. לאלבום קדמו הסינגלים “אלוהי הדברים הקטנים” ו”אלה החיים שלי”, שלא זכו להצלחה גדולה. לאחר צאת האלבום יצא כסינגל השיר “שיר חשוף” שכתב יאיר לפיד. האלבום לא זכה להצלחה מיוחדת.
באותה שנה חבר קלינשטיין ללהקת סינרגיה, לסיבוב הופעות שתוצאתו הייתה אלבום משותף בשם “סינרגיה אקוסטית” שיצא בספטמבר 2009. האלבום כלל עיבודים אקוסטיים לשיריה של סינרגיה, וכן לשירו של קלינשטיין “קרוב אל לבך”.
בשנת 2010 יצא האלבום ההופעה הכפול של קלינשטיין “Live”, שהורכב משני תקליטורים שתיעדו שתי הופעות שקיים במועדון “זאפה” בדצמבר 2009. ההופעה הראשונה הייתה בליווי להקת “המועצה”, והשנייה של קלינשטיין לבדו עם פסנתר. לאלבום צורפו שלושה שירים חדשים שהלחין קלינשטיין למילים של יאיר לפיד, “פעם אחת בחיים”, “הישראלי האחרון” ו”עברו שנתיים”.
בשנת 2012 החל קלינשטיין להשתתף בתוכנית “The Voice ישראל” כ”מנטור”. באותה שנה יצא אלבומו “סיטואציה מורכבת”, בהפקתו המוזיקלית של עופר מאירי. מבין שיריו הצליחו במיוחד השירים “רוצי קטנה”, שהלחין קלינשטיין למילים של אדמית הראל, וכן הגרסה המחודשת לשירו “שריטות”, ששר בדואט עם אפרת גוש.
במרץ 2014 הוציא קלינשטיין את אלבומו “מתנות קטנות”, ששיר הנושא שלו “מתנות קטנות” (מילים: נועם חורב) זכה להצלחה רבה ולגרסאות כיסוי בקרב הציבור הישראלי.
ביוני 2015 הוציא קלינשטיין את אלבומו “אנשים טובים”.
בנובמבר 2015 התארח בספיישל בתוכנית “בית ספר למוזיקה” (הספיישל צולם בספטמבר אותה שנה). במהלך הספיישל, עבד קלינשטיין עם התלמידים ושר איתם דואטים.
ב-2014 החל לעבוד עם קרן פלס על פרויקט משותף. ב-15 בדצמבר 2015 יצא הסינגל הראשון מהאלבום, עד אשר ישוב. ב-1 בפברואר 2016 יצא הסינגל השני מהאלבום, לחיות.
האלבום יצא ב-3 בפברואר 2016 ונקרא “רמי קלינשטיין קרן פלס”.
הם יצאו לסיבוב הופעות משותף שהחל בהופעה בהיכל התרבות בתל אביב ב-10 בפברואר 2016.
ב-1979 הכיר קלינשטיין את ריטה, כאשר הגיעה לבלות ב”עיר הנוער” והוא הופיע באותה עת על הבמה. בשנת 1988 השניים נישאו. ב-1992 נולדה בתם הבכורה הזמרת והמדבבת משי וב-2001 נולדה בתם השנייה נעם. בספטמבר 2007 פורסם[2], כי השניים התגרשו.
בספטמבר 2012 נישא קלינשטיין בשנית, לאלכס אילן, הצעירה ממנו ב-25 שנה. בינואר 2013 נולד להם בן ובספטמבר 2015, נולדה לזוג בת.
יאיר לפיד (נולד ב-5 בנובמבר 1963, י”ח בחשוון ה’תשכ”ד) הוא חבר הכנסת, מייסד ויושב-ראש מפלגת “יש עתיד”. כיהן כשר האוצר בממשלת ישראל השלושים ושלוש. סופר, עיתונאי, תסריטאי, במאי, שחקן, מחזאי, תמלילן ומנחה טלוויזיה לשעבר.
לפיד הוא בנם של העיתונאי והפוליטיקאי יוסף (טומי) לפיד, ניצול שואה יליד יוגוסלביה, והסופרת והמחזאית שולמית לפיד. סבו הוא העיתונאי דוד גלעדי. נולד בתל אביב ובילדותו התגורר בבית מגורי העיתונאים שבשכונת יד אליהו, בו התגוררו כמה עיתונאים בולטים, ובהם יגאל לב, לוי יצחק הירושלמי, שבתאי דון-יחיא ודוד לאזר. גדל והתחנך בתל אביב ובלונדון. בנעוריו למד בגימנסיה העברית הרצליה, אך לא קיבל תעודת בגרות.[1] אחותו הבכורה, מיכל דורבן, נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1984.
באמצע שנות ה-80 נישא לתמר פרידמן, ולהם בן. לאחר גירושיו היגר ללוס אנג’לס ועבד בתחום הטלוויזיה, ובהמשך שב לישראל. ב-1990 נישא בשנית, לצלמת ליהיא מן, לימים עיתונאית וסופרת, ולהם בן ובת אוטיסטית. מתגורר ברמת אביב ג’, תל אביב.
בשנת 2011 התקבל ללימודי דוקטורט באוניברסיטת בר-אילן, בתוכנית לפרשנות ולתרבות. קבלתו נעשתה על סמך הצלחה במספר קורסים שלקח מתוכנית הלימודים לתואר שני ועל סמך “הישגיו הספרותיים והעיתונאיים”, אף שלא עמד בתנאי הקבלה הנדרשים לתוכנית.בעקבות פרסום פרשה זו הורתה המועצה להשכלה גבוהה ב-31 בינואר 2012 לאוניברסיטת בר-אילן להפסיק את המסלולים שאפשרו לימודי תואר שני ושלישי למי שאין לו תואר ראשון.
לפיד פעיל בעמותת “ילדים בסיכון” למען הילד האוטיסט, ועמותת קרן להתחדשות בחינוך לנוער (YRF) לעידוד החינוך בקרב מעוטי יכולת. בשנים 2004 – 2006 שימש כיו”ר עמותת ידידי “מפת”ן צפת”. הוא הנחה את האירוע “שרים בכיכר” בערב יום הזיכרון בכיכר רבין. לאחר כניסתו לפוליטיקה הוא הוחלף על ידי השחקן ליאור אשכנזי.
על פי הערכה של פורבס ישראל שווי נכסיו והונו של לפיד עמד בשנת 2012 על כ-22 מיליון ש”ח והנכס הגדול ביותר הוא הקוטג’ שבו מתגוררת משפחת לפיד (כשמונה מיליון ש”ח).[4]
הוא בעל חגורה שחורה בקראטה.
יאיר לפיד בסרטו של יעקב גולדווסר “מעבר לים”, 1991
את שירותו הצבאי החל בחטיבה 500 של השריון. בעת הנחתת מסוק במלחמת לבנון הראשונה שאף עשן וקיבל התקף אסטמה,לאחר מכן עבר לשרת ככתב בעיתון “במחנה”. עם שחרורו מהצבא החל לעבוד ככתב בעיתון “מעריב” ופרסם שירה בכתבי עת ספרותיים. בנוסף, היה מתאגרף חובב.
בשנת 1988 מונה לעורך המקומון התל אביבי “עיתון תל אביב” מקבוצת “מעריב”. בשנת 1991 החל לכתוב טור שבועי במגזין סוף השבוע, תחילה ב”מעריב” ואחר כך ב”ידיעות אחרונות”. הטור נכתב בקביעות במשך תשע עשרה שנה, עד לפרישתו לפוליטיקה באוקטובר 2012.
בשנת 1991 השתתף בתפקיד משנה בסרט הישראלי “מעבר לים” וב-1994, בסרט “שירת הסירנה”.
ב-1993 החל להנחות את “סופשבוע”, תוכנית האירוח המרכזית של הערוץ הראשון, ששודרה בליל שבת. בשנים 1995 – 1997 הנחה את התוכנית “סוגרים שבוע” באותה המשבצת.
בשנת 1997 לפיד עבר לגור בארצות הברית לאחר שהתמנה למנהל מחלקת הטלוויזיה בחברת ניו ריג’נסי של המיליארדר ארנון מילצ’ן.
בשנים 1997 – 1999 הנחה את תוכנית הראיונות “יאיר לפיד חי בעשר”, ששודרה מדי ערב בערוץ 3 בכבלים. בשנים 2000 – 2007 הנחה בערוץ 2, בשידורי הזכיינית “רשת”, את תוכנית האירוח הפופולרית וזוכת פרסי “מסך הזהב”, “יאיר לפיד”. במקביל, שידר בהתנדבות בגלי צה”ל את התוכנית “ציפורי לילה מארחות”, יחד עם דפנה שפיגלמן, עורכת תוכנית הטלוויזיה שלו.
ב-2003 החל לשמש כפרזנטור של בנק הפועלים,וקיבל על השתתפותו בקמפיינים הפרסומיים של הבנק כ-220 אלף דולר לשנה. לאחר שנבחר להגיש את מהדורת “אולפן שישי” של חדשות ערוץ 2 נאלץ בהוראת הרשות השנייה לוותר על החוזה עם הבנק.
בינואר 2008 החל בהגשת מהדורת “אולפן שישי” במקום אהרון ברנע. הצהרתו על כך שיפרוש לפוליטיקה ביוני 2010 העלתה לסדר היום את “חוק לפיד” – לפיה איש תקשורת שיבקש להתמודד בבחירות לכנסת יחויב בתקופת צינון של חצי שנה.
לפיד היה בעל טור שבועי קבוע במוסף סוף השבוע של “ידיעות אחרונות”, “7 ימים”. בטור זה, כתב לפיד על מגוון נושאים, ונגע בענייני זהות, תקינות שלטונית, ונושאים חברתיים, תוך שהוא מציג השקפת עולם ליברלית. המאייר הקבוע של הטור היה יזהר כהן. לקט מטוריו של לפיד הופיע בספר “עומדים בטור”, שיצא לאור בשנת 2005. לקט נוסף, בשם “שוב עומדים בטור”, יצא לאור בשנת 2011. בין שלל טוריו שזכו להד ציבורי:
ב-16 בנובמבר 2007, עם ההכרזה על מיזם “עם הספר” של “הוצאת ידיעות אחרונות”, פרסם לפיד טור בן שלושה עמודים על הסדרה המתוכננת, שלה שותפים העיתון המעסיק אותו, המו”ל שבו יוצאים לאור ספריו, והבנק שאותו הוא מפרסם. לפיד ציין “העובדה שאני כותב עליו היא הפרה ברורה של שבעה-שמונה כללי אתיקה עיתונאית” והסביר “אף אחד לא דרש ממני לכתוב עליו, הוא רק הוצג בפניי ומיד התנדבתי לשווק אותו”. באופן חריג פורסם טור זה גם באתר ynet.
ב-6 ביוני 2008, חמישה ימים לאחר הלווייתו של אביו, יוסף לפיד, פרסם לפיד טור ובו תיאור מפורט ואף אינטימי של ימיו האחרונים של אביו.
ב-13 בינואר 2012 פרסם לפיד טור בו פירט את משנתו והסביר מדוע החליט לעזוב את הכיסא של מגיש התוכנית “אולפן שישי” בחברת החדשות של ערוץ 2. הוא העלה לסדר היום הציבורי את השאלה “איפה הכסף?”, והגדיר את עצמו כנציג מעמד הביניים: “מדוע דווקא המעמד היצרני, משלם המסים, ממלא החובות, עושה המילואים, המחזיק על גבו את כל המדינה, אינו רואה את הכסף?”, כתב. הוא הוסיף והאשים את המנגנונים הממשלתיים הבזבזניים והסחטנות הפוליטית שהובילו למחאת האוהלים ב-2011.
בעקבות טור שכתב ב-2006, נתבע לפיד על ידי חננאל דיין בגין הוצאת דיבה והפרת חוק הגנת הפרטיות. בית משפט השלום בירושלים חייב את לפיד ו”ידיעות אחרונות” לשלם לדיין 12 אלף ש”ח.[16] בערעור שהגישו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי בירושלים התקבלה עמדתם של לפיד ו”ידיעות אחרונות”, כך שתביעתו של דיין נדחתה ובוטלו החיובים הכספיים שהושתו על ידי בית משפט השלום.
ב-2008 כתב בטורו בעיתון כי הוא נוהג לפקוד בית כנסת רפורמי.
בשנת 1986 עבד כמפיק ועורך סרטים בהוליווד. שנים לאחר מכן, כתב שתי סדרות טלוויזיה: הסדרה לנוער “החופש האחרון” ששודרה בערוץ הראשון בשנת 1989 וסדרת הדרמה “חדר מלחמה”, ששודרה בערוץ 2 בשנת 2005.
כתב אחד עשר ספרים, בהם ספרי המתח “הראש הכפול”, “החידה השישית”, “האשה השנייה”, הרומן “שקיעה במוסקבה” והביוגרפיה של אביו “זכרונות אחרי מותי: סיפורו של יוסף (טומי) לפיד”. כמו כן כתב לפיד את הפזמונים למחזמר “מלך היהודים” שנכתב על ידי הסופרת דבורה עומר. כן כתב לפיד את המחזה “הגיל הנכון לאהבה”, אשר הוצג בתיאטרון הקאמרי בבימויו של רוני פינקוביץ’.[19] בנוסף עסק לפיד בכתיבת שירים כאשר הוא מתמקד בשירתו בעיקר בנושאי זוגיות והחברה הישראלית. לפחות 22 משיריו הולחנו,[20] כאשר 17 מתוכם הולחנו על ידי חברו רמי קלינשטיין. מרבית שיריו בוצעו על ידי רמי קלנשטיין וריטה. שיריו הבולטים כוללים את השירים “לבכות”, “שיר אהובת הספן” (בביצועה של ריטה) ו”גרה בשינקין” (בביצועה של להקת מנגו). השיר שתרגם הוא שירו של בוב דילן “צעיר לנצח” שהולחן על ידי רמי קלינשטיין.[21] לפיד גם הופיע עם קלינשטיין במופע של הגיגים ושירים.
בתחילת 2010 התרבו פרסומים באמצעי תקשורת באשר לאפשרות כי ייכנס לפוליטיקה. בפברואר 2010, בעת ריאיון עם אייל ברקוביץ בשידור חי, ביטל לפיד את פנייתו של ברקוביץ אליו, שיפתח בקמפיין לבחירתו כראש הממשלה. בעקבות הפרסומים כתב למעסיקיו – הנהלת חברת החדשות של ערוץ 2 – כי הוא “לא הולך לפוליטיקה” כרגע, וכי ייתן התראה של שישה חודשים אם ירצה לעשות כן.[22] בינואר 2012, במקביל לניסיון לקדם בכנסת הצעת חוק “צינון” לעיתונאים, לקראת כניסתו לחיים הפוליטיים,[23] הודיע לפיד על עזיבת חברת החדשות של ערוץ 2 והצטרפותו לפוליטיקה.
ב-29 באפריל רשם לפיד את מפלגתו ברשם המפלגות בשם “יש עתיד – בראשות יאיר לפיד”.[25] ב-1 במאי נערך הכנס הראשון של המפלגה, שבו הציג את עיקרי מצע המפלגה. לפיד הודיע כי לא יהיו במפלגתו פוליטיקאים מכהנים, אם כי בנובמבר 2012 הודה כי הציע לציפי לבני את המקום השני ברשימת מפלגתו. לפי תקנון המפלגה, לפיד יקבע את רשימת מועמדיה לכנסת, הוא שיחליט בסוגיות פוליטיות (כגון הצטרפות לקואליציה), ומובטח לו תפקיד יו”ר המפלגה עד תום תקופת כהונתה של הכנסת העשרים ואחת.[26]
לפיד הגדיר את המפלגה שהוא עומד בראשה, “יש עתיד”, כמפלגת מרכז שתדאג למעמד הביניים ומאמינה שיש לשנות את סדרי העדיפויות הנהוגים במדינה, על ידי מתן דגש על חינוך חילוני, שינוי שיטת הממשל ומלחמה בשחיתות הציבורית. לפיד הצהיר, שיפעל לגיוס לצה”ל או לחלופין שירות אזרחי של כלל האוכלוסייה, במקביל להעלאת אחוז המועסקים בקרב חרדים וערבים. בנוסף, הצהיר שיפעל לשינוי שיטת הממשל בישראל, בין היתר על ידי צמצום מספר שרי הממשלה על ידי חקיקת חוק שיגביל מספר השרים ל-18, העלאת אחוז החסימה, שיפור השרות לאזרח וחיזוק שלטון החוק. את פרופיל “מעמד הביניים” לו בכוונתו לסייע, הדגים לפיד בראשית כהונתו כשר האוצר, בהודעה בדף הפייסבוק שלו[27] שעוררה דיון ציבורי נרחב: מורָה ואיש הייטק מחדרה המשתכרים יחדיו קצת יותר מעשרים אלף ש”ח בחודש ולהם שלושה ילדים.
ל.