ארים ראשי שי גבסו פלייבק קריוקי

ארים ראשי שי גבסו פלייבק קריוקי

פלייבק גיטרה

סולם דו מינור

האזן לדוגמית פלייבק / כתוביות

 

שי רנה שאול גבסו (נולד ב-20 ביולי 1984 בראשון לציון) הוא זמר ושחקן ישראלי, אשר התפרסם בעקבות השתתפותו בעונתה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה “כוכב נולד”. מאוחר יותר היה גבסו לראשון מבין משתתפי התוכנית אשר הוציא אלבום משלו.
גבסו נולד בראשון לציון לאב שהיה איש קבע ולאם גננת. שירת בצה”ל בתור מש”ק קורסים בצריפין.
ב-2003, במהלך שירותו הצבאי, הצטרף גבסו לעונתה הראשונה של תוכנית המציאות “כוכב נולד” בערוץ 2. לאורך העונה ביצע גבסו, בין היתר, את גרסתו לשירים “פמלה” של בעז שרעבי ו”יש לך אותי” של תיסלם, שזכו לאהדה רבה בקרב צופי התוכנית [דרוש מקור]. באוגוסט 2003 נערך גמר העונה בחוף ניצנים, בו ביצע גבסו את “אש” של רמי קלינשטיין, והגיע למקום השלישי אחרי שירי מימון והמנצחת נינט טייב. פרס הניחומים בו זכה היה חוזה להקלטת שיר אחד בחברת NMC. ארים ראשי שי גבסו פלייבק קריוקי
השיר אותו בחר להקליט, פרס הניחומים אותו קיבל על השתתפותו בגמר “כוכב נולד”, היה “יום ועוד יומיים”, שגבסו כתב והלחין בעצמו. השיר היה ללהיט, והוביל במשך שמונה שבועות את המצעד השבועי של גלגלצ. אחריו יצאו הסינגלים “המילים החסרות”, “ארים ראשי” ו”בדיוק באותה הדקה” שזכו אף הם להצלחה. בחודש מאי 2004 הוציא גבסו את אלבום הבכורה שלו, “ארים ראשי”, שאת רוב שיריו כתב והלחין בעצמו. את שירי האלבום עיבד משה דעבול, שגם הלחין בו שני שירים. האלבום הצליח והגיע למעמד אלבום זהב. במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג’ ושל גלגלצ זכה השיר “יום ועוד יומיים” בתואר שיר השנה. גבסו נבחר כזמר השנה בגלגלצ וכתגלית השנה ברשת ג’.
בסוף שנת 2004 זכה גבסו במקום הראשון ב”פסטיבל השירים של ישראל”, בו שר את השיר “מישהו גדול”, שכתבה חנה גולדברג והלחין דודי לוי. השיר היה מיועד להיכלל במקור באלבומו של גבסו, אך משיקולי עריכה הושמט לבסוף מן האלבום.
בשנת 2005 נמנה גבסו עם האמנים שהתנגדו לתוכנית ההתנתקות, והודיע על תמיכה בהשתמטות משום שלדבריו “צה”ל כבר לא מייצג את העם”[1]. באותה השנה הוא הוציא לאור את השיר “תזמורת של איש אחד” לרדיו כסינגל. ארים ראשי שי גבסו פלייבק קריוקי
ביוני 2006 הוציא גבסו את אלבומו השני, “במקומי”. האלבום כלל 12 שירים, אותם כתב והלחין בעצמו, והיה אף שותף להפקה המוזיקלית. את שירי האלבום עיבד תומר הדדי. מהאלבום יצאו כסינגלים “תגידי לי את”, “במקומי”, “יצאתי לטייל לפנות ערב” “בחוץ כבר יש סימנים של שקיעה” ו”ביקשתי שאשיר לכם שירים”. את השיר “תגידי לי את” כתב גבסו בעזרת אלוף-משנה יאיר בן שלום, שהיה מפקדה של הסמלת ליאת גבאי, אשר נרצחה בפיגוע ב-1994. לאחר פנייתו של בן שלום, ולאור יחסיו עם ליאת גבאי, התאים גבסו את המילים למנגינה שהלחין[2].
ביוני 2009 יצא הסינגל “ארגזים”, סינגל ראשון לקראת אלבומו הבא של גבסו, בשיתוף עם להקתו “המראות”. לאחר מכן יצאו הסינגלים “נשק”, “שמור על האמונה” ו”אלי אלי” . האלבום המלא, “קרוואן”, יצא בנובמבר 2009.
במהלך שנת 2010 יצא לסיבוב הופעות “קרוואן” בליווי להקתו המראות. במקביל הקים גבסו יחד עם חמישה מוזיקאים ישראלים, המתגוררים בישראל ובארצות הברית, הרכב בשם “שולחן לאחד”, שבו הוא מתפקד כסולן והוציא חידוש לשיר מרלן בפרויקט שני צדדים למטבע. חברי ההרכב העלו מופע ג’אם סשן – מופע בעקבות אמנים גדולים שהטביעו חותם בעולם המוזיקה ומהווים השראה גדולה עבורם, כג’וני מיטשל, נינה סימון, פול סיימון, Caetano Veloso וזוהר ארגוב. ארים ראשי שי גבסו פלייבק קריוקי
ממרץ 2011 ועד מרץ 2012 כתב טור שבועי קבוע במגזין “מוצש” מבית מקור ראשון. בחודש מאי של אותה שנה הוציא פרויקט וידאו מקורי בשם “בנדו-בדיוק באותה דקה”. זהו וידאו שמשלב אלמנטים של וידאו קליפ עם סצנת משחק. גבסו יצר את הווידאו, כתב את התסריט ומשחק לכל אורכו. שירו “בדיוק באותה דקה”, המתנגן לאורך כל הווידאו, לקוח מתוך הופעה חיה. בדצמבר 2011 הוציא לאור את השיר “נגמרו לנו השירים העצובים” כסינגל. ארים ראשי שי גבסו פלייבק קריוקי
בנובמבר 2013 הוציא גבסו את אלבומו הרביעי בשם “כל הימים”, שבו שב לשתף פעולה עם המפיק המוזיקלי משה דעבול. הסינגל הראשון היה “אין לי מילים”. לאחריו יצאו הסינגלים: “כל הימים”, “אני צריך להחליט”, “אני אחצה את הכאב לשניים” ו”תבואי”. הסינגל “כל הימים” מהאלבום זכה להצלחה רבה, והגיע לראש מצעדי הפזמונים השונים. השיר השני מתוכו “אין לי מילים” נכנס לעשירייה הראשונה במצעדים. האלבום זכה לביקורות משבחות, בynet נכתב שהאלבום הוא קול של דור הy ושהוא גרסת 2013 לאלבום “גבר הולך לאיבוד” של שלמה ארצי. במהלך השנה נכנס גבסו לרשימת 50 היפים והנכונים של המגזין “פנאי פלוס” ובהמשך נכנס גם לרשימת 20 הרווקים הנחשקים של ישראל. במרץ 2014 הוציא לאור לרדיו כסינגל את השיר “ענני” כדואט עם מאיה אברהם. באוגוסט 2014 הוציא לאור את השיר “משוגע קצת” כסינגל לרדיו.
בהמשך פיתח גם את קריירת המשחק. שי השתתף בסדרת נוער הנקראת “כוכב הצפון” שבה שיחק את מייקל מהג׳מבי, בסדרה “עממיות” ששודרה בערוץ 2 ובמחזה “חבסה” במסגרת “חג המחזמר” בניהולו של הבמאי אורי פסטר.
בפברואר 2017 פרסם גבסו EP ראשון באנגלית בשם “Made Me Wanna Change My Name”. המיני אלבום כולל חמישה שירים בהפקתו של עומרי אגמון, ויצא, נכון לעכשיו, בארצות הברית בלבד. בהמשך יצאו הקליפים לסינגלים “Where I’ll put my shoes” אותו ביים, ו “All in my hand” שגבסו יצר. ארים ראשי שי גבסו פלייבק קריוקי
בחודש מאי 2017 עלה בתיאטרון הסמטה ביפו המחזה “חוץ מאהבה אין בינינו כלום” בבימוי של ארז חסון. המחזה נכתב על ידי גבסו שאף משחק בו.
בחודש מרץ 2018 עלה בתיאטרון הבימה המחזה “עקומים” בבימויו של משה קפטן. במחזה גבסו משחק בתפקיד “גרטה” אותו שיחק במקור מיק ג’אגר סולן האבנים המתגלגלות.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. ארים ראשי שי גבסו פלייבק קריוקי
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. היה או אולי לא היה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”). ארים ראשי שי גבסו פלייבק קריוקי
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
קרדיטים: ויקיפדיה